שליחות: סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 מגדיר "נאמנות": "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת." סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע את דרך היווצרותה: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". נאמנות: סעיף 5 לחוק הנאמנות קובע כוחה של נאמנות כלפי צד שלישי: "כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 - כלפי כל העולם". חוק השליחות, תשכ"ה-1965 קובע בסעיף 1 מהי שליחות: "(א)   שליחות היא יפויי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. (ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית. ובאשר לדינה של השליחות, נקבע בסעיף 2 לחוק השליחות:  "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח." סעיף 3 לחוק השליחות קובע כי השליחות מוקנית בהרשאה, בכתב או בעל-פה, מהשולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם. מה ההבדל בין "שליחות" לבין "נאמנות" ? נקודת המוצא לבחינת ההבדל בין שני המוסדות מתמקדת בהבדל בין יחסי השולח-לשלוח לבין יחסי הנאמן והנהנה. בשליחות - השליח הוא נציגו של השולח לעניינים מוגדרים. לשלוח אין סמכות לפעול בתחומים אשר בהם לא ניתנה לו הרשאה. השלוח נעדר כוח וסמכות אלא אם אלו הוענקו לו על ידי ההרשאה. לנאמן, מנגד, קנויה הסמכות לנהוג בנכס עבורו הוא משמש כנאמן, מנהג בעלים לכל דבר ועניין. פרופ' אהרון ברק בספרו, "חוק השליחות" כרך (1) "נבו הוצאה לאור", ירושלים 1996, דן בהבחנה בין שלוח לנאמן וקובע בעניין זה בין השאר כדלקמן : "במספר עניינים קיים דמיון רב בין השלוח לבין הנאמן. ראשית שניהם פועלים עבור אדם אחר ולשניהם הכוח להשפיע על מעמדו המשפטי של אחר, אשר את ענייניו הם מנהלים. שנית בשל הכוח האמור הנתון בידיהם, מוטלת על שניהם חובת נאמנות במרכזה עומדת החובה להעדיף את האינטרס של אותו אדם אחר על פני האינטרס העצמי שלהם. שלישי, התרופות הניתנות לנהנה כלפי הנאמן, דומות לעיתים קרובות לתרופות הניתנות לשולח כלפי השלוח; רביעית בתנאים מסוימים עשוי השולח להיות נאמן. למרות דמיון זה חשוב להבחין בבירור בין השניים. ביסוד ההבחנה עומד עקרון הייצוג. השלוח מייצג את השולח; הנאמן אינו מייצג את הנהנה. לנאמן לא נתון כוח ייצוג. פעולתו המשפטית של הנאמן משפיעה על זכויות הנהנה, אך השפעה זו אינה מבוססת על העיקרון כי הנאמן פועל בשמו של הנהנה. הנאמן פועל "בשם עצמו" בנכסים בהם הוא מחזיק כנאמן.... " [עמ' 414] בע"א 3829/91 - אבינועם וואלס נ' נחמה גת ואח' . פ"ד מח(1), 801 נקבע באשר למבחן המבדיל בין מוסד הנאמנות למוסד השליחות: "דומה שהמבחן הטוב ביותר להבחנה בין שליחות לבין נאמנות הוא לאו דווקא בבדיקת הסעדים שיש לבעל הנכס, אלא בבדיקת מערכת היחסים בין הבעלים ונציגו. בעוד שבשליחות השליח הוא נציגו של השולח, הרי שבנאמנות אין זה המצב (SUPRA, 22 ,FRIDMAN). כך למשל, שלוח המבצע עוולה בנזיקין עשוי לחייב את השולח באחריות שילוחית למעשהו. נאמן, לעומת זאת, אינו נציגו של הנהנה ואין מעשיו או מחדליו יכולים לחייב את הבעלים בנזיקין. הנאמן הוא דמות עצמאית הפועלת ומנהלת את הנכס, על דעת עצמה, ותוך הפעלת שיקול דעת. כל זאת בכפוף לחובות הנאמנות אותן היא חבה לבעלים." סיכום לנאמן סמכויות רחבות יותר והוא עצמאי בפעולותיו. יחד עם זאת, פעולותיו אינן תקפות נגד צד ג', אלא אם הלה ידע או צריך היה לדעת על נאמנותו. חזקת הידיעה בדבר קיומה של הנאמנות קמה עם רישומה (סעיף 4 לחוק הנאמנות). השליחות - כוחה מצומצם והיא נועדה להשיג את המטרה לשמה נועדה.שליחותשאלות משפטיותנאמנות