תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי

תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי ניתן להמציא כתבי בי-דין לאדם מחוץ לתחום המדינה אם הוא בעל דין דרוש או נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה. שני תנאים נדרשים, אפוא, על מנת להיכנס בגדרה של חלופה זו. האחד, שהתביעה הוגשה כהלכה בתחום המדינה ולוּ לאחד מן הנתבעים. השני, שהנתבעים עבורם מתבקשת היתר ההמצאה לחו"ל הוא בעל דין דרוש או נכון לדיון בתובענה. תקנה זו מתירה צירוף נתבעים "בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". דהיינו, די בזהות של אחת השאלות שבמחלוקת, בין עובדתית בין משפטית, שבגינה נוח לדון בפרשה בעת ובעונה אחת, כדי להכשיר צירוף לפי תקנה זו (ע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63; רע"א 7801/99 Saban International נ' עמר ג'סמין. תקסד"א 1984 (הישנות)