קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אגרת סעד הצהרתי אשר מכיל סעד כספי: 1. הערעור הוא על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל, כרשמת) בתיק ת"א 32722-11-09 שניתנה ביום 27/7/10 (להלן: ההחלטה), ככל שזו נוגעת להחלטה המורה כי מדובר בתביעה לסעד כספי שגובהו 10 מיליון דולר, וכי יש לשלם את האגרה בהתאם. בהחלטתה קבעה כב' הרשמת כי התובענה שהוגשה על-ידי המערערת - צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (להלן: צים) היא על פי נוסחה תובענה לסעד הצהרתי ולסעדים אופרטיביים, ואולם בינם גם סעד של השבת כספים בגובה של 10 מיליון דולר, ולכן הורתה לצים לתקן את התביעה, להוסיף את הסעד הכספי ולשלם אגרה בהתאם. צים מבקשת לקבל את הערעור באופן המורה על ביטול ההחלטה הנוגעת להוראה לתקן את כתב התביעה, לרבות הדרישה לשלם אגרה בהתאם לסעד הכספי. 2. אין חולק כי על פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות - אגרות), אם "כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה". המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נוגעת איפוא לשאלת הסעד המבוקש בתובענה - האם הוא סעד הצהרתי או אופרטיבי (צו עשה) כטענת צים או שמא סעד כספי כטענת המשיבות; שנגזרתה גובה האגרה שעל צים לשלם בגין הגשת התובענה: אם מדובר בסעד הצהרתי ו/או אופרטיבי בלבד כאמור בתקנה 3(1) לתקנות, מתחייבת אגרה בסך של 1,059 ₪ בלבד, שעה שאם מדובר בסעד כספי, הרי שעל צים לשלם אגרה של כ-2.5% מסכום התביעה כדי לנהלה, סכום המגיע לכ- 1,000,000 ₪. מאחר שמדובר באגרות, צורפה להליך משיבה מס' 2, מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, המיוצגת על ידי הפרקליטות, וזו הגישה תגובתה בכתב ביום 11/11/10, אך לא הופיעה לדיון שהתקיים ביום 17/11/10, בשל שביתת הפרקליטים. התובענה העיקרית בין הצדדים: 3. ביום 26/11/09 הגישה צים תביעה נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק או המשיב) שעניינה לטענת צים, כי הבנק קיזז בניגוד להסכמות עמה, את כל יתרת החוב בחשבון בנק אחד של צים (להלן: חשבון הבנק הראשון) כנגד סכומים שהופקדו בו בטעות, ושהיו אמורים להיות מופקדים בחשבון בנק אחר אצל המשיב (להלן: חשבון הבנק השני). אין חולק בין הצדדים כי לצים היו שני חשבונות בנק אצל המשיב, בסניף מרכז עסקים - חיפה (סניף 444). מאחר שבחשבון הבנק הראשון, שמספרו 337000, נוצרו יתרות חוב גבוהות בהתאם למסגרת אשראי גבוהה שנוצלה במלואה על-ידי צים (מסגרת אשראי של 10 מיליון דולר), וכדי לקיים מול נושיה מצב של "Standstill" (הקפאת מצב, על דרך השוואה למעין הקפאת הליכים פורמאלית), פתחה צים ביום 25/6/09 במיוחד את חשבון הבנק השני, שמספרו 185154, לצורך ניהול פעילותה הכספית באופן מופרד מחשבון הבנק הראשון, כדי למנוע מהבנק את האפשרות לקזז חובות בין החשבונות, כאשר ההסכמה בין הצדדים הייתה, כי חשבון הבנק השני לא יהווה מקור לסילוק יתרת חובה, ככל שתהיה, בחשבון הבנק הראשון. אין חולק אפוא, כי בין הצדדים הובהרה מטרתו של חשבון הבנק השני והוסכמה שלילת זכות הקיזוז של הבנק בין שני החשבונות. 4. נכון ליום 31/8/09 עמדה יתרת החובה של צים בחשבון הבנק הראשון על סך של כ- 10 מיליון דולר. לגבי חשבון בנק זה שלח הבנק לצים הודעה ביום 18/6/09 לפיו אושרה בו מסגרת אשראי של 10 מיליון דולר בתוקף עד ליום 13/6/10. בין המועדים 31/8/09 ועד 11/9/09 הופקדו לחשבון הבנק הראשון למעלה מ- 70 מיליון דולר, אשר היו אמורים לטענת צים להיות מופקדים בחשבון הבנק השני, וזאת בשל טעות של אחד מעובדי צים, אשר מסר למפקיד, בטעות כאמור, את מספר החשבון של חשבון הבנק הראשון. כתוצאה מכך נוצרה בחשבון הבנק הראשון יתרת זכות. לאחר שהתגלתה הטעות, ביקשה צים להעביר את כל הסכום שהופקד מהחשבון הראשון לחשבון השני - שם לטענתה היה אמור הסכום להיות מופקד מלכתחילה - אלא שאז גילתה כי 10 מיליון דולר מתוך הסכום שהופקד קוזזו בחשבון הבנק הראשון כנגד יתרת החובה שהייתה באותו חשבון, כך שצים יכולה הייתה להעביר את יתרת הסכום בלבד (כ-60 מיליון דולר) לחשבון הבנק השני, ולמעשה נמנע ממנה מלממש את יתרת מסגרת האשראי של 10 מיליון דולר שניתנה לה מלכתחילה בחשבון הבנק הראשון, ושהייתה בתוקף עד 13/6/10. מעבר לעובדה שהבנק לא אפשר לצים למשוך את מלוא הסכום שהופקד ולהעבירו לחשבון הבנק השני, אלא בהפחתת הסכום של 10 מיליון דולר, גילתה צים לטענתה כי לאחר קיזוז החוב בחשבון הבנק הראשון, ביטל הבנק את מסגרת האשראי בחשבון הבנק הראשון, בחודש ספטמבר 2009 - במהלך תוקף הסכם האשראי - כך שללא יתרת זכות לא ניתן עוד למשוך כספים מאותו חשבון. באופן זה לא יכולה הייתה צים למשוך את 10 מיליון הדולר מחשבון הבנק הראשון ולהותיר אותו חשבון ביתרת חובה, כפי שהיה קודם להפקדה. לטענת צים, ביטול מסגרת האשראי בחשבון נעשה על-ידי הבנק באופן חד צדדי ובניגוד להסכמות בין הצדדים. 5. בנסיבות אלה הגישה צים תביעה נגד הבנק בו פירטה סעדים מבוקשים שיפורטו בהמשך. מהות התביעה על-פי הרשום במבוא לכתב התביעה: הצהרתית, צו עשה, חוזית, נזיקית, עשיית עושר ולא במשפט. 6. בעקבות התביעה הגיש הבנק ביום 17/12/09 בקשה לסילוק התובענה על הסף, במסגרתה טען כי גם אם תוכיח צים כל טענותיה לא תעמוד לה הזכות לסעדים וכן טען להפרה צפויה של צים את מסגרת האשראי שהועמדה לה וניסיונה להרחיב באמצעות התביעה את תקופת האשראי שהוקצה לה מעבר למועד של 13/6/10. לענייננו, טען הבנק בנוסף, כי התובענה הוגשה לסעד הצהרתי, מתוך אינטרס של חסכון בתשלום אגרה, שעה שהסעד האמיתי הוא סעד כספי בשווי 10 מיליון דולר. החלטת הרשמת: 7. הבקשה לסילוק על הסף נדחתה על ידי כבוד הרשמת, וזאת מאחר שלא נמצאה בטענות הבנק, ולו טענה אחת, שיש בה כדי להצדיק סילוק על הסף. לעניין מהותה של התובענה קבעה כב' הרשמת, כאמור, כי הסעד המבוקש הוא שילוב של סעדים הצהרתיים ואופרטיביים ובין האחרונים מתבקש גם סעד של השבת כספים - הוא סעד המחוייב בתשלום אגרה על-פי סכומו (סע' 11 להחלטה). לאור ההחלטה שניתנה אפשר בית המשפט לצים לתקן תביעתה באופן שיתווסף אליה סעד כספי בגובה הכספים שנפרעו לחשבון ותשלום האגרה המתאימה. מכאן הערעור. טענות הצדדים בערעור: 8. לטענת צים הסעד של השבה של 10 מיליון דולר לא התבקש על-ידי צים, אלא הוא סעד שהרשמת הסיקה קיומו בדרך של פרשנות מתוך הסעד האופרטיבי המבוקש. לטענתה אין היא מבקשת לקבל את סכום התובענה, אלא להחזיר המצב לקדמותו באופן שתוקנה לה הזכות להיות חייבת שוב לבנק אותו הסכום (סע' 7 לערעור). עוד היא מדגישה שאין היא טוענת שהבנק חייב לה 10 מיליון דולר, אלא שהיא זכאית להיות חייבת לבנק את הסכום הנדון בחשבון הבנק הראשון. מכאן טענתה שלא מדובר בסעד כספי אלא סעד אופרטיבי, ולא מגולמת בסעד המבוקש כל תביעה כספית או "התעשרות" של צים. צים מוסיפה כי אין מדובר בפעולת זיכוי שתביא להתעשרות של צים על חשבונו של הבנק או תפחית מנכסי הבנק, אלא בפעולה של זיכוי וחיוב, שתותיר את שני הצדדים באותו מצב מבחינת מאזן הנכסים וההתחייבויות ההדדיות, מכוח ההסכמה החוזית שהייתה בין הצדדים (סע' 4 לעיקרי הטיעון מטעם צים), אלא שלטענתה התייחסה החלטת הרשמת לאלמנט אחד בלבד של הסעד המבוקש - זקיפת סכום של 10 מיליון דולר בחשבון הבנק השני, מבלי להתייחס לאלמנט הנגדי של הסעד - הוא יצירת חוב, בדמות מסגרת אשראי, בסכום זהה בחשבון הבנק הראשון, שזו כאמור, ההתחייבות החוזית שהייתה מלכתחילה בין הצדדים. צים הוסיפה כי הנכס אותו היא דורשת אינו 10 מיליון דולר אלא מסגרת האשראי שבוטלה על-ידי הבנק למפרע, ללא הודעה מוקדמת, תוך הפרת ההסכמים בין הצדדים (סע' 6 לעיקרי הטיעון). בדיון הדגישה צים, באמצעות בא כוחה כי היא גם אינה תובעת בגין נזקים שנגרמו לה (עמ' 2 לפרוט'), אלא העברה וזיכוי מחשבון לחשבון ולכן אין לראות בכך סעד כספי. 9. הבנק מפנה לסעיף הסעדים המבוקשים בתובענה שהוגשה על-ידי צים וטוען כי אלו מגלמים למעשה, כפי שגם קבעה הרשמת, סעד של זיכוי החשבון בסכום של 10 מיליון דולר - כך שיש לראות את ההליך כתובענה לסעד כספי. הבנק הפנה עוד לתיקון בתקנות-אגרות, תקנה 3, שם הביע המחוקק דעתו המפורשת כי גם תובענה לסעד כספי הנגזרת מסעד הצהרתי או צו עשה - תחוייב לצורך אגרה כסעד כספי, באשר היא התוצאה המתקבלת למעשה בתובענה. לצורך כך אף מפנה הבנק לפסיקה התומכת בעמדתו. 10. המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז) מבקש לאשר את החלטת כבוד הרשמת, תוך הפניה לפסיקה לפיה מקום בו קמה עילה לתביעה בגין סעד אופרטיבי, לא יזקק בית המשפט לדיון בסעד ההצהרתי בלבד, אלא אם מוכן העותר לוותר על הסעד המהותי. מבחינה מהותית טוען המרכז כי מדובר בתביעה להשבה שניתנת להערכה בכסף ועל כן לעמדתו על צים לשלם בגינה אגרה על פי שוויה הכספי של התביעה. דיון ומסקנות: 11. אין חולק כי בתובענה לסכום קצוב האגרה המשתלמת בגין התביעה המוגשת בבית המשפט המחוזי, על-פי תקנה 6 לתקנות האגרות ("אגרה בתביעה לסכום קצוב") הוא סך השווה ל- 2.5% מגובה הסעד המבוקש כערכו ביום הגשת התובענה ו-1% מהסכום הנתבע עבור כל סכום מעל 22,299,668 ₪; ומקום בו מבוקשים מספר סעדים, משתלמת אגרה בגין הסעד שהאגרה המשתלמת בגינו היא הגבוהה ביותר, מבין הסעדים המבוקשים (סע' 2(ב) לתקנות האגרות). לטענת צים משאין היא תובעת השבה של סכום ההפקדה של 10 מיליון דולר, הרי שאין מדובר בתביעה לסכום קצוב, אלא מדובר בסעד הצהרתי לפיו הפר הבנק את חובתו ליתן לצים מסגרת אשראי של 10 מיליון דולר וזאת עד ליום 13/6/10 או לחילופין תובענה לסעד עשה לפיו על הבנק להכיר בטעות שנעשתה בהפקדת הסכומים בחשבון הבנק הראשון ולתקן את הטעות - כך שכלל הסכומים יופקדו בחשבון הבנק השני, והחשבון הראשון יישאר כתוצאה מכך ביתרת חובה של 10 מיליון דולר בהתאם למסגרת האשראי המסוכמת בין הצדדים. אם תתקבל עמדה זו של צים הרי שלטענתה חובת האגרה על התובענה קבועה בתקנה 3(1) לתקנות האגרות שכותרתה "הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף". 12. כדי לעמוד על הסעדים שהתבקשו על-ידי צים בתביעה יש להפנות לתובענה שם פורטו הסעדים המבוקשים: "180. אשר על כן, לנוכח כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט לזמן את הבנק לדין, וליתן לתובעת סעדים כדלקמן: להורות ולהצהיר, כי כל הכספים שהופקדו בחשבון המקורי, מיום 31 באוגוסט 2009 ועד יום 11 בספטמבר 2009 (ועד בכלל), ייחשבו לכל דבר ועניין כאילו הופקדו מלכתחילה בחשבון החדש; וכי הבנק יתקן את רישומיו ויזכה את החשבון החדש בהתאם (תוך הפחתת הסכומים שנמשכו על ידי החברה מהחשבון המקורי במהלך התקופה דלעיל ולאחריה - מתוך אותן הפקדות); לחילופין, להורות ולהצהיר, כי פעולת ביטול מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, הינה בטלה או מבוטלת, וכי על הבנק לתקן בדיעבד ו/או לאפשר את תיקון הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי באופן שיועבר הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש וזאת נכון ליום 16 בספטמבר 2009 או מועד אחר שיקבע על-ידי בית המשפט (ובכך לבטל בדיעבד את פעולת הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין - כמפורט בכתב תביעה זה לעיל); לחילופי חילופין, להורות לבנק לחדש את מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, כפי שהיתה לפני שבוטלה שלא כדין, באופן אשר, בין היתר, יאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי ולהעביר את הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש (ובכך לבטל את הפעות הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין - כמפורט בכתב תביעה זה לעיל); להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ו/או בניגוד להוראות ההסכמים שנכרתו בינו לבין החברה, בעת שביטל את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בחשבון המקורי (ביטול שהיווה, הלכה למעשה, את גביית מלוא חובה של החברה כלפיו ומניעת האפשרות לתיקון הטעות שנפלה בהעברת הכספים לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש); להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ובניגוד לחובותיו בעת שנמנע מלתקן ו/או נמנע מלאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספי ההפקדות השגויות לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש; ..." 13. לטענת הבנק מן הסעדים שפורטו לעיל עולה משמעות של העברת סכום של 10 מיליון דולר ארה"ב לידי צים, בין בדרך של הגדלת האשראי בחשבון הבנק הראשון ומתן אפשרות לצים למשוך סכום זה ולהפקידו על ידי צים בחשבון הבנק השני, ובין בדרך של חיוב הבנק בהפקדת הסכום בחשבון הבנק השני. בשני המקרים יצור הדבר יתרת חובה בחשבון הבנק הראשון, ומכאן שמדובר בסעד כספי. ואילו צים בעיקר בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה טוענת כי "הנכס" אותו מבקשת צים להשיב הוא מסגרת האשראי (סעיף 6 לעיקרי הטיעון). 14. עיון בסעדים המבוקשים על ידי צים בתובענה מעלה, כי צים תובעת למעשה שני סעדים לחלופין: האחד בנוגע למסגרת האשראי שהוקצה לה על-ידי הבנק; האחר בנוגע לפעולות שעל הבנק לבצע בסכומים שהופקדו לטענתה בטעות בחשבון הבנק הראשון. ואולם פעולת "התיקון" הנדרשת כתוצאה מן הטעות הנטענת, מתייחסת באופן זהה לשני חשבונות הבנק, הגם שההתחייבות החוזית למתן אשראי לתקופה מוגבלת, הייתה בנוגע לחשבון הבנק הראשון בלבד. פעולת "התיקון" מורכבת משני אלמנטים: השארת הסכם אשראי של 10 מיליון דולר בחשבון הבנק הראשון, והעברת מלוא הכספים שהופקדו בחשבון הבנק הראשון (70 מיליון דולר) לחשבון הבנק השני. מאחר ש- 60 מיליון דולר מתוכם למעשה כבר הושבו לצים, על דרך משיכת הכספים מחשבון הבנק הראשון על ידי צים, במהלך אותה תקופה, הרי שהתביעה היא לא רק לאישור מסגרת האשראי, אלא גם לתוצאות נלוות - תביעה להשבת- 10 מיליון דולר בלבד, שהם סכום החוב שגבה הבנק בחשבון הבנק הראשון, בשל ביטול מסגרת האשראי. את היתרה הזו מבקשת צים להשיב לה ולהפקידה בחשבון הבנק השני. המקור של אותה יתרה הוא שוב - מסגרת האשראי שניתנה לצים בחשבון הבנק הראשון. יוצא כי שני הסעדים מתמקדים בשאלת סמכותו של הבנק לבטל את מסגרת האשראי. ואולם כאמור, לא הסתפקה צים בסעד של אכיפת הסכם מסגרת האשראי, שבוטל לטענתה בניגוד למוסכם, אלא הוסיפה עתירה לסעד הצהרתי, בנוגע לטעות בהפקדות שבוצעו והוסיפה והשלימה בסעד השבה. 15. לגבי מסגרת האשראי שהוקצה לה, טענת צים היא כי הבנק הפר את ההסכמים שהיו בין הצדדים, באופן שבספטמבר 2009, לאחר הפקדת הסכומים בחשבון הבנק הראשון, ביטל את מסגרת האשראי של צים בחשבון, הגם שהסכם הקצאת האשראי בין הצדדים איפשר לצים מסגרת אשראי של 10 מיליון דולר עד לפחות 13/6/10. בנסיבות אלה מבקשת צים מבית המשפט ליתן צו המורה כי הבנק פעל שלא כדין ובניגוד להסכמים בעת שביטל את מסגרת האשראי (סע' 180.4 לכתב התביעה), ולכן פעולת ביטול האשראי בטלה (סע' 180.2 רישא לכתב התביעה), וכי יש לחדש את מסגרת האשראי (סע' 180.3 לכתב התביעה). סעד זה במהותו, ככול שהוא נוגע לחשבון הבנק הראשון הוא סעד הצהרתי, באשר הוא בקשה מבית המשפט להצהיר כי קנויה לצים זכות למצב דברים מסויים - מסגרת אשראי עד ליום 13/6/10 - וכי ראוי לשריין אותה זכות, בחשבון הבנק הראשון (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 386 (2003). להלן: גורן/סוגיות בסדר דין אזרחי) באופן שהבנק לא יכול עוד לכפור בזכותה של צים ולהכחישה (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) 524 (1991)). בצידו למעשה עתירה לצו אכיפה של הסכם האשראי. אילו הסתפקה צים בסעד זה, ניתן היה לאשר את האגרה ששולמה. 16. סעד מקביל שאף הוא הצהרתי הוא בנוגע לעצם טעות הנוגעת להפקדות שבוצעו בחשבון הבנק הראשון. אילו הסתפקה צים בסעד זה, תוך הבנה שיכול שתידרש להליך נוסף, לשם הפקדת היתרה ממלוא הסכומים שהופקדו בחשבון הראשון, ולאחר הפחתת הסכומים שנמשכו במהלך אותה תקופה על ידי צים, בחשבון הבנק השני (ראה לצורך השוואה רע"א 4312/10 חבס - ח.צ. השקעות (1960) בע"מ נ' יגאל אהובי, השופט גרוניס, ניתן ביום 1/8/2010) ייתכן כי גם אז, ניתן היה לראות את האגרה ששולמה, כאגרה המתחייבת, הכול בכפוף לשיקול הנתון לבית המשפט להימנע מלתת סעד, אשר יכול ויביא לכפל תביעות, ולהימנע מליתן סעד הצהרתי במקום שניתן היה לתבוע סעד מעשי (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס, ניתן ביום 21/7/98). מכאן, שאכן בקשתה של צים (סע' 26 לערעור ותשובת צים מיום 15/2/10 לבקשה בפני הרשמת) כי תועמד לה בדיעבד מסגרת אשראי בחשבון הבנק הראשון, ושבית המשפט יוכל להיעתר לה, רק אם ייקבע שהבנק פעל בניגוד להסכמות החוזיות שהיו בין הצדדים והפר את הסכם האשראי - הוא סעד ההצהרתי אותו מבקשת צים, כך גם מתן סעד הצהרתי, המורה כי ההפקדות שנעשו על ידי צים בחשבון הבנק הראשון, בטעות נעשו. עוד אעיר כי לא נעלם ממני, כי באמצעות קבלת הסעד ההצהרתי האמור תעמוד לצים מסגרת האשראי שעמדה לה נכון לספטמבר 2009 - לתקופה מקבילה מתאימה - ואז תוכל צים גם בהעדר פעולה יזומה של הבנק או סעד אחר של בית המשפט, למשוך את הכספים המופקדים בחשבון הבנק הראשון עד מסגרת האשראי שהוצהרה על-ידי בית המשפט (10 מיליון דולר), ותוכל להפקידו בחשבון הבנק השני, ככל שתרצה בכך (ראה גם סע' 3 לעיקרי הטיעון מטעם צים). למרות האמור, התמקדות בסעד אופרטיבי של אכיפת הסכם האשראי, הוא אכן סעד של צו עשה. 17. מעבר לעתירה לצו אכיפה של הסכם הקצאת האשראי או עתירה לצו הצהרתי לפיו חלה טעות בהפקדת הכספים בחשבון הבנק הראשון - שהן בגדר סעדי אכיפה או סעדים הצהרתיים שיש בהן פוטנציאל להניב סעד נוסף שבמהותו הוא כספי - לא הסתפקה צים בסעדי אכיפה/הצהרתי אלה, אלא עתרה לסעד אופרטיבי של "תיקון" בדרך של העברת מלוא ההפקדות שנעשו בחשבון הבנק הראשון (70 מיליון דולר על דרך הפקדת יתרה לאחר ניכוי משיכות שבוצעו) לחשבון הבנק השני (סע' 108.1+180.2 סיפא לכתב התביעה) - הוא הסעד הכספי. צים בקשה השבת כספים, לא רק בדרך "תיקון" רישום חשבון הבנק הראשון, אלא גם "תיקון" שייעשה בחשבון הבנק השני, קרי; העברת סכום של 10 מיליון ש"ח שהם למעשה היקף מסגרת האשראי שהבנק אישר לחשבון הבנק הראשון בלבד, וזאת באופן "שיועבר הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאליים אל החשבון החדש.... ". סעד זה - זיכוי חשבון הבנק השני ב- 10 מיליון דולר - הוא למעשה סעד כספי, שאינו נובע מן הסדר החוזי שבין הצדדים בנוגע לחשבון הבנק הראשון, אלא מטיל על הבנק חובה של הזרמת כספים לחשבון השני, מה שיימנע מצים לעשות, אם הטעות הנטענת בנוגע להפקדות לא תתקבל כמו גם אם תידחה הטענה בדבר ביטול שלא כדין של מסגרת האשראי בחשבון הבנק הראשון. 18. לשון תקנה 3(1) לתקנות האגרות, ובמיוחד לאור השינוי בנוסח התקנה בתיקון תקנות האגרות משנת 2007, תומכת אף היא במסקנה כי מדובר בתובענה לסעד כספי אשר יש לשלם אגרה בגינה לפי גובה הסעד הכספי. כפי שנטען על-ידי הבנק, בשינוי בלשון התקנה משנת 2007, ביחס לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות האגרות הישנות), יש כדי להבהיר כי בגין סעד כספי, אשר הוא תוצאה מתחייבת מסעד הצהרתי, תשולם אגרה על-פי המתחייב לתובענות כספיות לסכום קצוב. תקנה 3 לתקנות האגרות הישנות שכותרתה "הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף", קבעה בס"ק א כי "הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה, צו אכיפה [...] יראו אותם כהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף." בתקנה 3 לתקנות האגרות לאחר התיקון משנת 2007 הוסף כי הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף יהיו על-פי ס"ק 1 "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;". ראה לעניין זה גם רע"א 783/05 (נילי ענבי נ' איל קורן [פרסום נבו] ניתן ביום 18/6/06, להלן: פס"ד ענבי). כלומר מלשון תקנות האגרות עולה כי מחוקק המשנה נתן דעתו למקרים בהם סעד כספי הוא פרי של סעד הצהרתי וקבע כי בתובענות כאלה בהן הסעד הצהרתי מקפל בתוכו סעד כספי לא תהא האגרה כשיעורה בהליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, אלא תשלום האגרה יהיה כמתחייב בתקנה 6 לתקנות האגרות ("אגרה לתביעה בסכום קצוב"). 19. בעניין זה הפנתה צים לבש"א (שלום-י"ם) 5577/04 בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ נ' כהן (כב' השו' רובין) ניתן ביום 3/8/05 (להלן: פס"ד אינווסטק)) שם נדונה תביעה של לקוחות הבנק להשבה של כל ניירות הערך שנמכרו על-ידי הבנק נכון ליום 11/9/01. בית המשפט ראה בכך תביעה לסעד של צו עשה - השבת ניירות הערך כהשבת נכס - ולא תביעה של סעד כספי, הגם שהסעד המבוקש ניתן לכימות. ההפניה לפסק הדין מבססת לטענת צים את טענתה, שהרי גם במקרה דנן דרישתה היא להשבת נכס - הוא מסגרת האשראי שהוקצה לה, ואין היא דורשת סעד של השבה של 10 מיליון ₪ (סע' 6 לעיקרי הטיעון). לעניין הטענה יש להעיר, כי כפי שהובהר, צים אינה דורשת סעד יחיד של השבת מסגרת האשראי שהוסכמה בין הצדדים, וזאת בהקבלה להשבת הנכס של מלוא ניירות הערך בפס"ד אינווסטק, אלא דורשת סעד חלופי של העברת כספים מחשבון לחשבון - בדרך של קיזוז וחיוב להגדרתה, כלומר השבה של כספים שהופקדו בחשבון הבנק הראשון, כדי שתוכל לעשות בהם כרצונה - לצורך הפקדתם בחשבון הבנק השני. הסעד החלופי שנתבע - סעד כספי של השבה - אינו תואם לנסיבות פס"ד אינווסטק ובכך שונה המקרה שבענייננו מהעניין שהובא בפס"ד אינווסטק. 20. בפס"ד ענבי הבהיר בית המשפט כי יש לפרש את תקנות האגרות פירוש ליבראלי, כדי לא לנעול שערי בית המשפט בפני המתדיינים, במיוחד לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כאשר עולה ספק לגבי עצם חיוב בהליך בתשלום אגרה, יועדף הפירוש המקל עם המתדיין. ואולם מאידך גיסא, מצווה בית המשפט גם שלא לתת יד לעקיפתה של קופת הציבור. לכך יש להוסיף כי במקום שבו מתבקש סעד אופרטיבי-כספי - והדבר עולה מאופן ניסוחו של כתב התביעה - יש להורות על תשלום אגרה בהתאם. מכאן, שככול שעומדת צים על מלוא הסעדים כפי שאלה פורטו בכתב תביעתה, יש לאשר את החלטת כבוד הרשמת. התוצאה: 21. אשר על כן, בכפוף להערה שפורטה לעיל, אני מורה על דחיית הערעור. התוצאה היא, שעומדת בעינה החלטת כבוד הרשמת, שניתנה ביום 27/7/10 בת"א 32722-11-09. ככל שטרם הוגש כתב תביעה מתוקן וטרם הוסדר נושא האגרה, ניתנת ארכה נוספת לביצוע האמור, בתוך 45 ימים מהיום. למרות התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו: הבנק, בשל איחור בהגשת עיקרי הטיעון מטעמו, המרכז - בהעדר התייצבות, גם אם זו נובעת מהזכות לשביתה. אגרהסעד הצהרתי