אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות של חברת ביטוח: י. בנאי - אב"ד: .1המשיבה הוציאה לטובת המערער פוליסת ביטוח חיים (להלן: הפוליסה), שתוקפה החל מיום 1.3.86ובמקביל, פרק 2של הפוליסה גם ביטוח אובדן כושר עבודה. ביום 16.6.86נותח המערער בבית חולים וכתוצאה מכך נגרם לו, לטענתו, אובדן כושר עבודה מוחלט. עקב כך פנה למשיבה וביקש פיצוי, על סמך הפוליסה.המשיבה דחתה את דרישתו של המערער בטענה כי בטופס הצהרת בריאות שניתן על ידי המערער בעת עריכת הפוליסה לא ציין המערער פרטים חשובים ומהותיים בקשר למצב בריאותו. הצהרת הבריאות הוגשה במהלך הדיון בבית המשפט קמא, ללא התנגדות ב"כ המערער, וסומנה מ/ 4(להלן: הצהרת הבריאות). .2בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות ברורות על כך שהמערער העלים ולא ציין בהצהרת הבריאות פרטים על אישפוזים קודמים ועל מחלות ומיחושים שונים שמהם סבל המערער לפני מתן הצהרת הבריאות. טענות המערער, הן בפני בית המשפט קמא והן בפנינו הן: א. אין המשיבה רשאית להסתמך על הצהרת הבריאות, באשר זו לא צורפה לפוליסה, כנדרש בסעיף 4לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981(להלן: החוק). ב. לא נתמלאו הוראות הסעיפים 6ו- 7לחוק הדנים בחובת גילוי של המבוטח ותוצאות אי גילוי זה. בית המשפט קמא דחה את טענותיו של המערער, הן בשאלות העובדתיות והן בשאלות המשפטיות, ומכאן הערעור שבפנינו. .3לצורך דיון בטענותיו של ב"כ המערער בפנינו, אצטט להלן את הסעיפים 1עד 7לחוק: .1חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב. .2(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה. (ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 8לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשי"א - 11951, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטיה מאותם תנאים. .3תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם. .4נזכרה בחוזה תשובה שהשיב המבוטח בכתב לשאלה שהציג לו המבטח, יצורף לפוליסה העתק מהתשובה; תשובה שהעתקה לא צורף לפוליסה, אין המבטח זכאי להסתמך עליה. .5המבטח חייב למסור למבוטח ולמוטב, לפי דרישתו של המבוטח ועל חשבונו, העתקים מן הפוליסה ומן המצורפות אליה. .6(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. .7(א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים יום מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמילתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה. (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח". .4ואלה טענותיו של עו"ד גולדשטיין, ב"כ המערער: א. המשיבה לא הרימה את נטל הראיה כי אכן הצהרת הבריאות צורפה לפוליסה ונמסרה למערער. ב. הדרישה לצירוף הצהרת הבריאות הינה מהותית ולא דיונית ומשזו לא צורפה ולא נמסרה - לא רשאית המשיבה כלל להסתמך עליה. ג. בהתאם לסעיף 7לחוק היה על המשיבה להוכיח כי התשובות של המערער בהצהרת הבריאות "ניתנו בכוונת מרמה", או כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה" (כמצויין בסעיף 7(ג) (1) (2) לחוק). ד. סוכן הביטוח, שאצלו הזמין המערער את הביטוח ידע על מחלותיו של המערער, וידיעתו זו הינה כידיעת המשיבה ולכן יש לראות במשיבה כאילו הסכימה להוצאת הפוליסה על אף תחלואיו של המערער. .5אני סבור כי אין ממש בטענות אלה וכי דין הערעור להידחות. לגבי המחלוקת העובדתית אם אכן הצהרת הבריאות צורפה לפוליסה ונמסרה לידי המערער, העדיף כב' השופט קמא את גירסת עדי המשיבה על פני עדות המערער בפניו בקובעו: "איני מוצא כל סיבה להעדיף את עדות התובע (הוא המערער) בנידון, מכיוון שזה האחרון לא הרשימני בכנות עדותו בצורה משכנעת... התובע התחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות פשוטות שנשאלו". זאת ועוד. אני סבור כי צדק כב' השופט קמא במסקנתו כי הדרישה המצויינת בסעיף 4לחוק, לצירוף הצהרת הבריאות לפוליסה, הינה דיונית ולא מהותית ומשהוגשה בפניו הצהרת הבריאות, ללא התנגדות, כמצויין לעיל, הרי שהפגם הדיוני נתרפה. .6אני סבור כי אין לקבל את טענות עו"ד גולדשטיין, ב"כ המערער, בפנינו כי הדרישה הקבועה בסעיף 4לחוק הינה מהותית. כאשר מבקש המחוקק לקבוע כי דרישה מסויימת הינה מהותית (קונסטיטוטיבית) יודע המחוקק לבטא זאת בצורה ברורה ומפורשת (ראה סעיף 8לחוק המקרקעין). יתרה מזאת. הדרישה לחוזה ביטוח כפי שהיא מצויינת בסעיפים 1ו- 2לחוק, וכן להוצאת הפוליסה על פי חוזה ביטוח כזה, אף היא איננה מהותית. ראה לענין זה דבריו של המחבר אורי ידין ב"פירוש לחוקי החוזים", בעריכת ג. טדסקי, שם בעמ' 34, סעיף 15, בדיון לענין "צורת חוזה ביטוח", הוא מציין: "לפי החוק החדש אין עוד ספק שחוזה ביטוח אינו טעון צורה מיוחדת. באין הוראה לענין זה בחוק חוזה הביטוח, חל עליו סעיף 23לחוק החלק הכללי, המורה כי: חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת...". אם הקביעה בחוק לגבי צורת חוזה הביטוח, איננה מהותית, בוודאי שאין לייחס לדרישה שבסעיף 4לחוק, בדבר צירוף הצהרת הבריאות, בשל דרישה מהותית. .7אין, לדעתי, ממש גם בטענה כי לא נתמלאו הוראות סעיף 6ו- 7לחוק המתירות למשיבה לבטל את הפוליסה בגין מתן תשובה בכוונת מרמה או בשל אי גילוי עובדות שבעטיין מבטח סביר לא היה מתקשר עם המערער. אין ממש בטענת עו"ד גולדשטיין כי המשיבה לא הרימה את נטל הראיה בדבר כוונת מרמה מצד המערער וכן לא הביאה ראיה מספקת כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הנדון עם המערער. בע.א. 282/89, שמואל רוטנברג נ. כלל חברה לביטוח,- פד"י כרך מ"ו, חלק שני, עמ' 339, נקבע כי סעיף 6(ג) לחוק בא להוסיף על האמור בסעיף 6(א) ואן להגביל את תחולתו רק לאי גילוי הנוגע לשאלות שנשאלו בכתב. מכאן שהסתרה, בכוונת מרמה, מצד המערער של ענין שהוא יודע כי הוא מהותי יש בה כדי לאפשר למשיבה לבטל את הפוליסה. בכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבה (התצהיר בבקשה למתן רשות להתגונן) ייחסה המשיבה למערער כוונת מרמה ואכן את זו ניתן להסיק מן הנסיבות, כולל אופן מתן עדותו של המערער ומן העובדה שאיננו מתכחש ואינו סותר את מתן הצהרת הבריאות, הכוללות תשובות כוזבות לגבי מחלותיו ומיחושיו. .8אשר לטענת עו"ד גולדשטיין כי המשיבה לא הביאה ראיה מספקת בדבר התנהגותו של "מבטח סביר". ראשית, כב' השופט קמא סומך על עדות של ד"ר כהן, החתם הראשי של המשיבה, כי אכן לו ידעה המשיבה על תחלואיו של המערער, לא היתה עורכת איתו את החוזה הנדון. שנית, נראה לי כי מן הנסיבות שהובאו בפני בית המשפט קמא יש להגיע למסקנה כי אכן מבטח סביר לא היה מתקשר עם המערער בחוזה הנדון לו ידעה המשיבה על אישפוזיו ותחלואיו הקודמים של המערער. הלכה היא כי "מבחן האדם הסביר" נקבע ונמדד על ידי שופט, על פי שיקולים של מדיניות משפטית רצויה. ראה דברי כב' השופט ברק בע.א. 243/83, עירית ירושלים נ. גורדון, פד"י כרך ל"ט, חלק ראשון, עמ' 113, שם בעמ' 130ליד האותיות ב ד, הוא מציין: "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר 'צריך היה' (ought) לצפות להתרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו... הצפיות הנורמאטיבית - במקום שהצפיות הטכנית קיימת הלכה למעשה - באה להגביל את היקף האחריות. אמת הדבר, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה... כיצד ייקבעו קיומה או העדרה של חובת הזהירות המושגית ? המחוקק הניח נוסחה כללית, שעניינה מה שאדם סביר צריך לצפות. המחוקק לא קבע כל הנחיה או הדרכה באשר לקביעת צורך זה. בכך הוא אצל לשופט את התפקיד לצקת תוכן לנוסחתו הכללית". על פי מבחנים אלה יקבע ויחליט שופט, לגבי מבטח סביר. אין ספק בעיני, הן לפני נסיבות המקרה דנן, והן לאור שיקולים של מדיניות משפטית רצויה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח לאובדן כושר עבודה לו ידע על מומיו ותחלואיו של המערער. אשר לטענת עו"ד גולדשטיין כי סוכן הביטוח ידע על מחלותיו הקודמות של המערער ומכאן שהמשיבה מנועה מלהסתמך על אלה לביטול הפוליסה, הנה דחה כב' השופט קמא עובדתית טענה זו בקובעו בין היתר, כי לא יתכן שהמערער יצהיר, מצד אחד, בהצהרת הבריאות כי הוא בריא לחלוטין ומאידך יטען בפני הסוכן דברים הפוכים. סוף דבר, נראה לי כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 000, 3ש"ח בצירוף מע"מ ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. י. בנאי - אב"ד אני מסכים א. ריבלין - שופט אני מסכים י. פלפל - שופט לפיכך הוחלט כאמור בחוות דעתו של אב"ד כב' השופט י. בנאי.רפואהמסמכיםהצהרת בריאות