ביטוח עסק ציוד צילום מקצועי מפני גניבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח ציוד צילום מקצועי מפני גניבה: א. מבוא: .1התובע שהינו צלם מקצועי וניהל במועדים הרלוונטים עסק בשם "אביב הפקות" שהתנהל בבית הפנינים בחיפה, התקשר ביום 1.10.95בחוזה ביטוח עם הנתבעת לפיו ביטחה הנתבעת את עסקו בפוליסת ביטוח "מגדל לעסק" (להלן: "הפוליסה"), בין היתר, כיסתה הביטוח נזקי גניבת ציוד העסק מתוך רכב, בסייגים המפורטים בפסקה 4לפוליסת הביטוח. הפוליסה הוגשה וסומנה כמוצג ת/.1 .2ביום 8.2.96, נפרצה מכוניתו של התובע, בהיותה חונה בחניון המצוי בבנין בו מצוי עסקו של התובע, ונגנב ממנה ציוד צילום יקר ערך, שחלקו היה מבוטח על פי הפוליסה. הפריצה נעשתה ע"י שבירת שמשת המכונית ופתיחת דלתותיה, הוצאת הציוד והעלמתו. .3התובע, כדין כל מבוטח, פנה אל הנתבעת על מנת שזו תמלא אחר התחייבותה ותשפהו בגין נזקי הפריצה, אך נדחה על ידה. ומכאן התביעה שבפני. ב. גרסאות הצדדים: .4גרסתו של התובע פשוטה היתה ומפורטת בעמוד 3לפרוטוקול: "ת. באותו יום הייתי מוזמן לארוע על מנת לצלם וידאו וסטילס וכן להקרין על מסך, הורדתי ציוד בשעה 14: 00מהאולפן הנמצא בקומת כניסה לחניון בקומת קרקע, בבנין בבית הפנינים צמוד לגשר פז בחיפה, מכיוון שהייתי לבד באותו יום. הורדתי חלק מהציוד ועליתי להוריד את יתר הציוד, הורדתי מצלמה, מקרן וציוד נוסף, האוטו חנה בצמוד למעליות, הגפתי את הוילונות, יש לי רכב מצבושי מסחרי סגור מסוג 300,lנעלתי את האוטו ודרכתי את האזעקה. עליתי למעלה, פגשתי את אחד השותפים שלי, המשכנו לארגן את הציוד ואז נכנס השכן שלי ואמר שהשימשה שבורה ויש זכוכיות על הרצפה, זה היה בערך בשעה 15:30, ירדנו למטה, פתחתי את הדלת, האעזקה חזרה לפעול ואז גיליתי שהציוד העיקרי נגנב מהרכב." .5כנגד גירסתו הברורה של התובע, טענה הנתבעת, בסעיף 7לכתב הגנתה, כי התובע ביים את מקרה הביטוח במטרה לזכות בתגמולי הביטוח במרמה שלא כדין. כמו-כן טענה הנתבעת כי התובע לא מילא אחר תנאי המיגון שנקבעו בפוליסה. על כן גם מסיבה זו פטורה הינה מחבותה. .6בסיכומיה בכתב הרחיבה הנתבעת וטענה כי האירוע אינו מכוסה על ידי הפוליסה, אך לא פירטה מאום לענין זה. לעומת זאת, האריכה בפירוט החריגים לפוליסה וניתוח משמעם, באופן המביא למסקנה כי פטורה הינה מחובתה לשפות את התובע. כמו כן האריכה הנתבעת בניתוח עדותו של התובע תוך השוואתה לעדותו במשטרה, תוך הצבעה על סתירות המעידות לגרסתה, על כך שהתובע אינו דובר אמת. ג. פוליסת הביטוח והחריג לה : .7סעיף 4לתוספת לפוליסה, ת/1, קובע את ההוראות הרלוונטיות באשר לכיסוי הביטוחי למקרה של פריצה מרכב: "א. הכיסוי יהיה בפני סיכוני אש, ברק, התהפכות, התנגשות ופריצה בלבד. ב. הרכוש יהיה בטווח ידו של המבוטח. ג. כיסוי הפריצה יחול בתנאי:נ- .1 המכונית חייבת להיות סגורה ונעולה בעת שאינה בתנועה ומאובטחת ע"י מערכת אזעקה אלקטרונית (תקינה ופעילה). .2 הארוע ארע בשעות היום בלבד דהיינו מזריחת השמש ועד שקיעתה. .3 כיסוי הפריצה יחול בתנאי שהמכונית אשר בה נמצא הרכוש המבוטח נפרצה בכח ונשארו סימנים המעידים על שימוש בכח. .4 הבטוח הניתן לפי פוליסה זו אינו מכסה שריטות או התבקעות ציפויים כלשהם ו/או כל נזק אחר הנגרם כתוצאה מפריצה לכלי הרכב בשעות הלילה דהיינו משקיעת השמש ועד זריחתה." הנתבעת משליכה יהבה על הוראות פסקה ב לסעיף 4ולפיה כאמור: "הרכוש יהיה בטווח ידו של המבוטח." אודה כי טענה זו הינה טענה מפתיעה, שזכרה לא הועלה כלל בכתבי הטענות, ולראשונה נשמעה רק בסיכומים שבפניי. בסיכומיו בכתב מלין ב"כ התובע על העלאת טענותיה הסתמיות של הנתבעת. ראוי לציין כי מסיכומים אלה עולה, כי עד לשעת כתיבת סיכומים אלה, לא היה ב"כ התובע ער, לטענתה המפתיעה של הנתבעת. שותף אני לטרונייתו של ב"כ התובע. מקריאת כתב ההגנה, נראה היה כי חברת הביטוח מנסה לטעון כל טענה שהיא ובלבד שלא תחוייב על פי הפוליסה, כאשר רובן של הטענות, הינן טענות מסוג "פזר וגשש", דהיינו העלאת טענות הנטענות דרך שיגרה כנגד מבוטחים, בין שהינן נכונות ובין שלא, כאשר במהלך שמיעת הראיות, מנסים להתאימן לעובדות, שיתכן וניתן יהא לדלותן מבין שיטי ראיותיו של התובע. .8כך למשל, רואים אנו כי במקרה דנן, טענה הנתבעת לכך, שהתובע "ביים את מקרה הפריצה", מבלי להביא כל ראיה או שמץ ראיה לכך. .9לכאורה, די באמור היה כדי להביא לדחיית הטענה, אולם גם לגופו של ענין אין בידי לקבלה. עיינתי בפוליסה ולא מצאתי בה כל הגדרה למונח "יימצא בטווח ידו של המבוטח." המונח טווח יד יכול להתפרש במספר רב של פירושים, כאשר הפירוש המילולי הצר הינו "במרחק הושטת יד" וכלה בפירוש הרחב ביותר שמשמעו במרחק בר השגה. ב"כ הנתבעת סומך ידו על פירוש המונח ,unattendanceהמצוי בפוליסת הביטוח נשוא הדיון בר"ע 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ. Through willis faben&. Lloydsאלא שאיני רואה כל קשר בין מקרה זה למונח "טווח יד" שבפני. המונח האנגלי מתיחס לפוליסת ביטוח תכשיטים, אשר יש להשאירם תחת השגחה מתמדת. פירוש המונח כאן הינו, "שאינו תחת השגחה" או כדברי השופט לורד דנינג, כפי שצוטט בפסק הדין, מתוך פס"ד הדין האנגלי (1962) rings ltd.,v. Angel :ו. 217lloyds list law rep It means that there must be someone able to keep it under" ."observation כלומר, שיהא מישהו שישגיח על הנכס באופן שהנכס יהא ניתן לתצפית מתמדת. סבורני כי במקרה דנן, אין ליתן למונח "בטווח ידו" משמעות כה מרחיקת לכת. .10בפסק הדין בע"א 681/89 מעיינות הגליל בע"מ נ. שמיר חברה לביטוח, פ"ד מד' (4) 25, נדון מקרה בו פוליסה דרשה שיהא שומר באתר והסתבר כי זה היה עוזב מעת לעת מקום עבודתו. על כך קבע בית המשפט העליון (בעמ' 29): "אין הבדל בין תנאי פטור בפוליסה לבין תנאי שמטיל סייג על תחולת החיסוי הביטוחי. לגבי תנאי פטור בפוליסה, הכלל הרחב הוא, כי "... Are construed against the insurers to except(exceptions) Their liability in clear And unambiguous terms" e.r.h. ivamy, general principles of) .(264- 263( 1986,.th ed 5,london) insurance law כלל פרשנות זה מקובל באופן כללי בפירושן של פוליסות ביטוח. כך נקבע, למשל, שפוליסה הלוקה באי-בהירות תפורש כנגד מנסחה (ע"א 184/79 [1], בעמ' 155). וכן נקבע, שכאשר למונח בפוליסה פירוש דו-משמעי, יש לפרשו לטובת המבוטח. (ע"א 711/77, 712[2], בעמ' 764-765). ולגבי עצם התניה הספציפית נקבע (שם): "... שכאשר המבוטח מעונין לקבוע סדרי שמירה ברורים, המחייבים נוכחות רצופה ומתמדת, הוא יכול לדרוש זאת במפורש. בהיעדר דרישה מפורשת כאמור, אין להטיל על המבוטח חובות נוספות על אלו הקבועות במפורש בפוליסה. יש לציין, שבניגוד לקביעתה של הערכאה הראשונה, סדרי שמירה, אשר אינם מחייבים נוכחות רצופה ומתמדת של השומר באתר, אינם מהוים, בהכרח, סיכול של הרעיון העומד ביסוד תניית הפטור. הטעם לכך הוא, שהגנב אינו יכול לדעת באיזה רגע ישוב השומר מן ההיעדרות הזמנית, וגורם ההרתעה של הימצאות השומר באתר נשמר." .11סבורני כי כללי הפרשנות דלעיל ראויים להיות מיושמים גם במקרה דנן. לכך יש להוסיף את הכלל שנקבע בפסק הדין המנחה בענין ע.א. 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח, פ"ד מז' (5) 661, בעמ' 286, "תחושת הצדק הבסיסית היא, כי בכל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח ולא להיפך". הואיל והנתבעת דנן היתה צד אף לענין ההוא, אין ספק כי כללים אלה ידועים לה היטב. .12ומן הכלל אל הפרט - בעדותו בפני, כמצוטט לעיל, העיד התובע כי החנה את רכבו בחניון הבנין בו נמצא עסקו. אין חולק על כך כי הפעיל את ההגנות בכלי הרכב (הגם שהנתבע חולקת על כך, ללא ביסוס עובדתי שהוא בכתב הגנתה), וכי עלה לעסקו על מנת להוריד ציוד. סבורני כי השארת כלי רכב באותו בנין עצמו בו מצוי העסק, והשארתו שם, ואין נפקה מינה לאיזה פרק זמן, ובלבד שיהא זה בשעות היום, מהווה השארתו "בטווח ידו של המבוטח". המבוטח אינו נזקק לנסיעה או להליכה ממושכת על מנת להגיע לכלי הרכב. דומה הדבר לאדם המחנה כלי רכב ברחוב מול חנותו. כזה גם כזה שניהם משאירים את כלי רכבם בהישג יד או "בטווח ידם". לו רצה מחבר הפוליסה לקבוע כי התבע יהא סמוך לרכב או שהרכב ימצא תחת השגחתו המתמדת, היה עליו להיכבד ולפרש זאת בצורה מפורטת בפוליסת הביטוח כשם שנקבע בפסק דין "מעיינות הגליל" - שהובא לעיל. בהעדר הנחיה מפורשת לפיה ימצא הרכב תחת השגחה, אין להרחיב את החריג לפוליסה גם למקרה דנן. .13התוצאה הינה כי איני מקבל את טענת הנתבעת באשר להעדר הכיסוי הביטוחי בנסיבות האירוע דנן. ד. אמינות התובע: .14כזכור, טענת הנתבעת כי מקרה הביטוח בוים. הואיל ולנתבעת אין כל ראיות פוזיטיביות לאירוע זה, משליכה היא יהבה על סתירות בעדות התובע. התובע העיד בפני ונחקר הן חקירה ראשית והן חקירה נגדית. האמנתי לעדותו של התובע בכללותה ולא מצאתי בה כל ספק ספיקא שיניעני מלא להאמין לה. .15לוז טענותיה של הנתבעת נסמך על סתירה שנתגלתה כביכול בין עדותו של התובע על שעת האירוע, לבין השעה שננקבה בהודעתו במשטרה. בעוד שבמשטרה הודיע התובע, כמפורט במוצג ת/2: "אני החניתי את הרכב בשעה 00: 10לערך, כאשר ברכב במושב האמצעי השארתי מסך וידאו וכל הציוד צילום מקרן-מצלמה, מצלמות תמונות. בשעה 00: 16הגיע אלי השכן שלי במבנה ששמו לא זוכר והודיע לי שהרכב פרוץ." הרי בעדותו אמר: "הורדתי ציוד בשעה 00:ב.14" .16איני רואה עין בעין עם ב"כ הנתבעת את משמעה של הסתירה בין עדות התובע לבין הודעתו במשטרה. כעקרון שתי ההודעות זהות, כאשר במשטרה הדגש הוא על המילה "החניתי" את הרכב ואילו בעדות נאמר "הורדתי" את הציוד. אין ספק כי מעדות התובע במשטרה, ניתן להבין כי כאשר החנה את מכוניתו בשעה 00: 10כבר היה הציוד בתוכה. עם זאת, האמנתי לתובע, כאשר נדרש לתרץ את התביעה כי: "מה שהעדתי במשטרה זה הדברים שאמרתי בקטע שהייתי בהלם, מאוד נרגש, כל מה שהיה חשוב לי לחזור חזרה ולחפש את הדברים..." .17במהלך חקירתו הנגדית את התובע, ניסה ב"כ הנתבעת לשאול את התובע באשר לבדיקת פוליגרף שעבר. לא התרתי חקירה בענין זה, שכן בהעדר טענה להסכמה מחייבת לבדיקת פוליגרף, לא אקבל ממצאיו של כלי עזר בלתי מוכח זה, כממצאים אמינים. למרות זאת, שירבב ב"כ הנתבעת עניין זה, למורת רוחי, בסיכומיו. איני מוכן לקבל כל טענה המתייחסת לפוליגרף וחבל שהדבר שורבב. אמת כי במסמך השמאי מטעם חברת הביטוח שהוגש על-ידי התובע, מוזכר עניין הפוליגרף, כאשר מצוין כי הבדיקה לא הושלמה. דברים אלה, אינם אלא עדות שמיעה בלתי מושלמת, וחסרת ערך ראייתי וכך אתייחס אליה. משברור היה לב"כ הנתבעת כי איני מתיר לו לחקור בסוגיה זאת, מן הראוי היה שימשוך ידו ממנה ולא ישוב וידוש בה בסיכומיו. .18התוצאה הינה כי נותרה בפני עדותו של התובע בלתי מעורערת. לענין נטל הראייה - במשפטים כגון זה שלפנינו, כבר אמר בית המשפט העליון דברו בע.א. 1845/90, סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, שצוטט לעיל, בעמ' 681: "העברת נטל השכנוע בדבר קיום חריג אל המבטח מתיישבת עם הגיונם של דברים. במקרה הרגיל אין אדם פורץ אצל עצמו. מי שמכיר את המציאות בעולם הפשע יודע, כי מספר הפריצות כפשוטן הוא רב ביותר וכי הרוב המכריע של התביעות לתשלומי הביטוח עקב פריצות מוגשות ביושר ובתום לב. לפיכך, משמבקש המבטח לטעון לקיומו של חריג - אחרי שהוכחה תמונה עובדתית אובייקטיבית של פריצה ועוד באישור משטרתי - עליו לשכנע בצדקת גירסתו כאילו המבוטח ביים פריצה. .19שיטתה של חברת הביטוח במקרה דנן, להטיח אישומים חסרי שחר בתובע, ולפזר טענות מטענות שונות, תוך נסיון להביא לכך שאחת מהן תקלה למטרה באופן אקראי, אינה ראויה ונוגדת את הצדק, הגם שעל חברת הביטוח מוטלת החובה להקים לעצמה סייגים והגנות כלפי תביעות סרק. אולם גם חברת ביטוח המתגוננת בפני תביעות סרק, מן הראוי שתביא ביסוס ראייתי כלשהוא להגנתה. .20הנתבעת מלינה על התובע שלא העיד עדים נוספים - השכן של התובע, שגילה את הרכב פרוץ. איני סבור כי עדותו יכולה היתה להועיל בהרבה, לגילוי האמת, מעבר לאשר הוכח בפני. לו סברה הנתבעת כי עדים אלה חיוניים - יכלה גם היא לזמנם לעדות, כך שהכלל בדבר אי זימון עד רלוונטי, עשוי לפעול כאן אף כחרב פיפיות, שכן על המבטחת מוטל הנטל המשני, להוכיח כי בוימה התפרצות. .21התוצאה הינה כי קיבלתי את גירסת התובע ודחיתי את טענת ההגנה של הנתבעת. על-כן הנני קובע כי אירע במקרה דידן, אירוע ביטוחי, המחייב את הנתבעת בשיפוי נזקי התובע. ו. גובה התגמולים : .22התובעת טרחה והציגה חוות דעת של שמאי ובה הערכת הנזק. כנגדה הציג התובע טיוטת חוות דעת ובה הערכת הנזק בשני ערכים - ערך כינון וערך שיפוי. בתוספת לפוליסת הביטוח (ת/1) נאמר כי הכיסוי הביטוחי לציוד הוא בהתאם לפוליסת ביטוח "כל הסיכונים". פוליסה זו הוצגה בפני כמוצג נ/1, כאשר סעיף 15לו קובע: "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פוליסה זו, יחושבו וישולמו לפי שווי הרכוש שאבד או ניזוק כפי שהוא בעת קרות מקרה הביטוח..." ומכאן שצודקת הנתבעת בהעריכה את הציוד בערכו הנוכחי למועד האירוע. חוות הדעת של השמאי מגידו לא נסתרה, ואני מקבלה כראיה לנזק. לענין זה אציין כי, עדותו של התובע בעניין שווי הרכישה של הציוד האבוד, לא זכתה לאמוני, באעשר לא גובתה בראיות הנטענות, וכאשר במקרים בהם הובאו ראיות כגון נ/3, הסתבר כי המדובר ברכוש ישן יחסית אשר נמכר לתובע ע"י אשתו(?) (ר' עדותו בעמ' 6). ז. סוף דבר: .23ערך הציוד כפי שהוערך ונקבע ע"י השמאי הינו 644, 28ש"ח, במחירי חודש פברואר .1996מסכום זה יש לנכות דמי השתתפות עצמית בשיעור % 2.5אך לא פחות מסך 468, 1ש"ח, כך שהתובע זכאי לפיצוי בסך 176, 27ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.2.96ועד למועד התשלום בפועל. וסכום זה הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע. .24איני נעתר לדרישה לתשלום ריבית מיוחד על פי סעיף 29א' לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, שכן סעיף זה אינו חל במקרה דנן. .25הנתבעת תשא בהוצאות התובע וכן בשכר טרחת פרקליטו בסך 000, 6ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.ביטוח עסק