קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על מטלטלין בדירה: 1. בפניי בקשה למתן פסק-דין הצהרתי כי המיטלטלין המפורטים בנספח א' לבקשה המצויים בדירת המשיבים מס' 29,30 הנם בבעלות המבקש. לטענת המבקש המשיבים מס' 29,30 הנם חברים קרובים שלו, ולאחר שהסתבכו כלכלית ונותרו חייבים כספים רבים לנושים השונים, ובין היתר למשיב מס' 28, ולאחר שהמשיב מס' 28 עיקל מיטלטלין שהוצאו מהדירה ביום 03/01/1999 כשהמשיבה מס' 30 ילדה ילד ביום 24/01/1999 בא המבקש לעזרתם בכך שרכש את המיטלטלין בסך של 67,000.- ש"ח באמצעות תשלום למשיב מס' 28. לטענת המבקש הוא רכש את המיטלטלין מהמשיבים מס' 29,30 ע"י תשלום ששילם בסך 67,000.- ש"ח במזומן למשיב מס' 28 עם ההסכם מיום 27/01/1999 שאושר ע"י ראש ההוצל"פ (להלן: "ההסכם"), והמבקש נתן את המיטלטלין לשימושם של המשיבים מס' 29,30. לטענת המבקש עקב אישור ראש ההוצל"פ, סעיפים 34א' ו- 34ב' לחוק המכר, מביאים לכך שלמבקש יש זכויות במיטלטלין בלא קשר לדרישת תום הלב של המבקש, דבר המתקיים גם כן. לטענת המשיבים אין תוקף להחלטת ראש ההוצל"פ כלפי צדדים שלא היו להליך, כשיסוד ההסכם בין המבקש הנו תרמית והונאה, כשמדובר בהלוואה ולא בעזרה, שכן זה העסק של המבקש, וגרסתו של המבקש עומדת בסתירה לעדותו של המשיב מס' 29 שהעיד שהמבקש לא קנה ממנו את המיטלטלין אלא מהוצל"פ. לטענת המשיבים מדובר בקנוניה ובהסכם למראית עין בלבד, כשלא מדובר בעסקת מכר אמיתית, שכן המבקש לא העביר את המיטלטלין לחזקתו, אינו יודע באלו מיטלטלין מדובר ובאיזה מצב הם כשההסכם לא מחייב צדדים שלישיים וראש ההוצל"פ אישר את ההסכם בלבד והמיטלטלין לא נמכרו דרך לשכת ההוצל"פ, ולכן אין תחולה לסעיף 34א' לחוק המכר. לטענת המשיבים המבקש פעל בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, כשבזמן "רכישת" המיטלטלין היו המיטלטלין מעוקלים לטובת המשיב מס' 11 וממושכנים לטובת חברה נוספת. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לדחות את התובענה (למעט לגבי המשיבים מס' 26,4,3 שהסכימו לבקשה ולגביהם מתקבלת התובענה), וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שבקשה זו הוגשה בחוסר תום לב ע"י המבקש תוך שיתוף פעולה עם המשיבים מס' 29,30. עפ"י העדויות והמסמכים עולה שהמבקש מעיד על עצמו שהוא אינו איש תמים ועוסק בהלוואות בשוק האפור, כשעפ"י חקירתו עולה שהוא שימש כ"בורר" בין המשיב מס' 28 לאדם אחר, אותו משיב מס' 28 שלו שולמו כביכול 67,000.- ש"ח על ידו. ב. אני קובע שבמקרה זה עולים סממנים רבים של חשד למרמה ואותות לאי אמת שמשפיעים על נטל הראיה וגורמים לכך שהמבקש לא הוכיח את בקשתו. בניגוד לעיסוקו של המבקש בהלוואות הוא טוען שנתן 67,000.- ש"ח במזומן (ללא כל ראיה על נתינת הכסף) כשהוא לא יודע כלל איזה מיטלטלין רכש כביכול והאם ייקח אותם חזרה (שכן לפי דברי המשיב מס' 29 עצמו עולה שספק רק אם יוכל להתאושש כלכלית) [ראה לעניין השפעת אותות "אי האמת" על נטל הראיה ה.פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט בע"מ נ' סבג ואח', פ"מ תשנ"ו (3) 433-432,421]. ג. גרסתו של המשיב מס' 29 עומדת בסתירה לגרסת המבקש, שכן המשיב מס' 29 העיד שהוא לא מכר למבקש את המיטלטלין ולא אמר לו שהם מעוקלים, למרות שהמשכון נעשה לטובת חברה של אבא של אשתו ושהוא ידע שהוצאו מעוקלים מביתו. המבקש מס' 29 טוען שהוא כלל לא היה מעורב בקטע הזה של קניית הציוד מהוצל"פ ושהציוד נקנה ישירות ע"י המבקש מהוצל"פ, אך הדבר עומד בניגוד למסמך שצורף כנספח ג' לסיכומי המבקש: "בקשה דחופה לשחרור מעוקלים" שהגיש המשיב מס' 29. עפ"י בקשה זו לא מוזכר כלל המבקש, והמשיב מס' 29 טוען בסעיף 2 שהגיע ביום 27/01/1999 למשרדי ב"כ הזוכה, חתם עמו על הסכם פשרה ושילם את מלוא החוב, וכנ"ל בסעיף 7 - מדבר על הערך הרגשי והכספי של המיטלטלין, כשהחוב שולם על ידו (יש לציין שמסמך זה צורף רק לאור הוראתי בסוף הדיון ולא צורף מלכתחילה לבקשה). דהיינו, המשיב מס' 29 פונה לראש ההוצל"פ ביום 27/01/1999 וטוען שהמיטלטלין הנ"ל שלו, בעלי ערך רגשי וכספי עבורו ושהוא זה ששילם את החוב עפ"י הסכם הפשרה למשיב מס' 28, בלא שמוזכר כלל המבקש ושהוא זה שקנה את המיטלטלין. ד. אני קובע שמדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב תוך שיתוף פעולה ותיאום בין המשיב מס' 29 למבקש ותוך עריכת הסכם למראית עין בין הצדדים העומד בניגוד לגרסת המשיב מס' 29 עצמו. אחת משתיים: או שמדובר בכסף שניתן ע"י המבקש למשיבים מס' 29,30 כהלוואה, או כעזרה לחברים או שהכסף ניתן בכלל ע"י המשיב מס' 29 ששילם את חובו והשתמש בכסותו של המבקש לנסות לקבל חסיון למיטלטלין וליצור חיץ כלפי הנושים. ה. אני קובע שהמשיב מס' 29 ידע היטב על העיקולים ועל המתרחש, בניגוד לעדותו בביהמ"ש, ולמרות זאת עשה הסכם עם משיב אחד בלבד (שהנסיבות לגבי היחסים בינו לבין המבקש ולבין המשיב מס' 28 חשודות לאור ה"בוררות" שהיה ביניהם בענייני השוק האפור) וניסה להבריח את רכושו מנושים, וביהמ"ש לא ייתן ידו לכך [ראה ה.פ 16/92 וידר נ' אלשייך ואח', פ"מ תשנ"ה(1) 211,2029]. המבקש לא מתעניין במיטלטלין, משלם מחיר מופרז בגינם, כשהמיטלטלין לא עברו לבעלותו ולא יצאו מחזקת החייבים, ולמרות שנאמר בהסכם שטופס שחרור המיטלטלין יהיה למבקש - פונה החייב לראש ההוצל"פ בבקשה לשחרר את המיטלטלין לידיו כמי ששילם בעצמו את החוב. ו. לחובת המבקש עומדת החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ וכן העובדה שמתברר שבזמן שנערך ההסכם ל"מכירתם" למבקש הם היו מעוקלים לטובת המשיבה מס' 11 ומשועבדים לטובת חברה אחרת. ז. אני דוחה את הטענות לגבי סעיף 34א' לחוק המכר, שכן לא מדובר כאן במכר ע"י רשות וע"י ראש ההוצל"פ אלא באישור הסכם בין הצדדים ובשחרור מעוקלים (וראה גם סעיף 7 להסכם) וכן לא מדובר במכירה לצד ג' תם לב שיש להקנות לו הגנה לפי סעיף 34א' לחוק המכר ולא לחייב עצמו תוך פעילות בחוסר תום לב ולמראית עין שאינן מקנות הגנה עפ"י סעיף 34א', כשלא מדובר בצד שלישי הזכאי להגנה אלא בניסיון להברחת נכסים. 3. מכל הנסיבות הללו אני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים מס' 21,19,16,11,8 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. מטלטליןבעלות