גירוש אישה מוסלמית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים בגין גירוש אישה מוסלמית: .1התובעת, הגישה תביעתה כנגד בעלה, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב גירושה בניגוד לרצונה ע"י הנתבע שהיה בעלה, כאשר סכום התביעה הועמד על סך -.000, 200ש"ח. .2עילת התביעה הינה הפרת חובה חקוקה ע"י הנתבע כלפי התובעת. .3בכתב ההגנה טען הנתבע לחוסר סמכות עניינית. לטענתו, לפחות חלק גדול ממרכיבי התביעה הינם בסמכותו העניינית של בית הדין השרעי החל עליהם (ראה סעיף 2לכתב ההגנה). עוד טען הנתבע, כי בהיות בני הזוג מוסלמים, ומאחר ועילת התשלומים אותם תובעת התובעת מקורה ביחסי הנישואין והגרושין שהיו ביניהם, על כן, כך טוען הנתבע, הם בסמכותו הייחודית של בית הדין השרעי, וצריך להחיל עליהם את הדין האישי שהוא הדין המוסלמי. .4בטרם אדון בתביעה לגופה, מן הדין לבדוק אם אכן מרכיביה העיקריים של התביעה הם בסמכותו של בית הדין השרעי. עילת התביעה, כפי שנזכר לעיל, מבוססת על הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין. הנתבע הורשע בעבירה לפי סעיף 181לחוק העונשין התשל"ז-1977, האומר: "התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של אשה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של בית משפט או בית הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו מאסר חמש שנים." אין מחלוקת, כי הנתבע גירש את התובעת בעל כורחה, ואף הוזהר לפני כן ע"י בית הדין השרעי בטייבה בתיק יסוד/899, כי בכך הוא עובר עבירה על סעיף 181 לחוק העונשין (ראה ת/ 1על נספחיו). הנתבע אף הועמד לדין פלילי והורשע בדינו. .5סעיף 181לחוק העונשין נועד להבטיח יישום עיקרון שיוויון המינים ע"י שמירת כבוד האישה. ב- ע"א 245/81, חוריה סולטאן נ' חסן סולטאן, פד"י ל"ח(3), 172נפסק כי: "הוראת הסעיף הועברה במבחן הסעיף 63לפקודת הנזיקין שעניינו כאמור פעולות הפרת חובה חקוקה." כב' השופטת נתניהו הגיעה למסקנה החד משמעית, כי מדובר בחובה חקוקה, אשר הפרתה יוצרת עילה לפיצוי נזיקין. אין חולקין, כי סעיף 181לחוק העונשין בא לקדם את מעמד ציבור הנשים בכלל ושל הנשים המוסלמיות בפרט, ולמנוע הפלייתן ע"י מסירת גירושי האישה בידי הגבר. חקיקת החוק באה למנוע אפליה זו. חקיקת החוק נועדה לטובתן ולהגנתן של נשים כמו התובעת, והפרת החובה המוטלת בחוק זה מקנה לתובעת זכות תביעה בנזיקין. הדבר היחיד שיכול לשלול זכות התובעת לפיצויים היא - האם החיקוק לפי פירושו הנכון התכוון להוציא תביעה זו כאמור בסעיף 63(א) לפקודת הנזיקין?? אין לומר שסעיף 181לחוק העונשין התכוון למנוע מהאישה סעד אזרחי, לפיכך הנזק שנגרם הוא מאותו סוג נזק שהמחוקק ביקש למנוע. לאור זאת, יש להבדיל בין העילה בנזיקין, שהיא בסמכותו של בית המשפט האזרחי, ובין ענין נישואין וגירושין שהוא בסמכותו הבלעדית של בית הדין השרעי. מאחר ועילת תביעתה של התובעת היא עילה נזיקית ולא עילה של נישואין וגירושין, יש ויש סמכות עניינית לבית המשפט האזרחי לדון בה, ולכן טענת חוסר הסמכות העניינית נדחית. .6הנתבע גם טוען, כי על היחסים שבין הצדדים שולט חוזה הנישואין שביניהם, ואין להוסיף לאף צד זכויות מעבר לכך. סבורני, כי טענה זו נכונה כשלעצמה, אך אין בכוחו של הסכם הנישואין כדי לשלול את זכותה של התובעת לתבוע את הנתבע בגין עוולה שבנזיקין, זכות אשר עומדת לה מכח החוק האזרחי ולא מכוח ההסכם. קבלת טענתו זו של הנתבע, כאילו הסכם הנישואין כולל כל זכות תביעה ובכלל זה תביעה בגין עוולה בנזיקין, אינה מתיישבת עם התכלית שלשמה הוכנס סעיף 181לחוק העונשין לקודקס הפלילי הישראלי, וכן את התכלית של סעיף 63לפקודת הנזיקין. פרוש אחר מרוקן מתוכן את שני הסעיפים הנ"ל ושולל מהנתבע בנזיקין, כתוצאה ממשהו של האחר, את זכות התביעה שמעניק לו החוק, דבר שאינו הגיוני. יוצא מזה, כי הסכם הנישואין קובע את זכויות האישה למקרה של גירושין, ואינו מוציא מתכולה זכות תביעה שנבעה ממקרה המעמיד עילת תביעה בנזיקין (ראה פס"ד סולטאן הנ"ל). לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבע בדבר חוסר סמכות עניינית ובדבר הגבלת זכויותיה של התובעת רק לאמור בהסכם הנישואין. .7חישוב הנזק: א. התובעת תבעה נזקים מיוחדים בגין הוצאות לתקופה של 8חודשים וכן דמי שכירות גם כן לתקופה של 8חודשים, כאשר החישוב נעשה מיום הגירושין ועד יום הגשת התביעה. בסה"כ תבעה בגין פרוט זה סך של -.000, 28ש"ח. כמו כן, תבעה התובעת הפסד חודשי בסך של -.500, 2ש"ח לתקופה של 35שנה, ונכון ליום הגשת התביעה סך של -.444, 909ש"ח. בגין הפסד סיכוי להנשא תבעה התובעת סך של -.000, 200ש"ח. כאמור, התובעת העמידה את תביעתה על סך 000, 200ש"ח. ב. אין מחלוקת, כי חיי הנישואין על פניו נמשכו כ- 17שנה, בני הזוג נישאו ביום 15/4/78והנתבע גירש את התובעת ביום 13/3/95, כאשר במשך מרבית התקופה הנ"ל התובעת לא עבדה, ולטענתה היא הפסיקה לעבוד לאחר שהנתבע דרש ממנה זאת. הנתבע, בעדותו, אמר שהוא אכן אמר לה להפסיק לעבוד: "אמרתי לה להפסיק לעבוד" (עמ' 15לפרטיכל, ש. 17) במשך כל התקופה דאג הנתבע לכל צרכיה של התובעת כשהיא משמשת עקרת בית. בעמ' 14לפרטיכל, ש. 22ואילך, אומר הנתבע: "אני מסכים שהייתי בעל מצויין כפי שסיפרה אישתי, סיפקתי לאישתי את כל מה שהייתי צריך לספק לה מזון, כלכלה, ביגוד, טיולים, מתנות, הכל לא היה חסר לה שום דבר." אין מחלוקת שלבני הזוג לא נולדו ילדים, כאשר כל אחד מהם טוען שהאשמה לכך נעוצה באחר. הצדדים אף הציגו תעודות רפואיות, אשר איני רואה כל צידוק לדון בהם שכן אין רלבנטיות לענין תביעתה של התובעת מי הוא האשם באי הולדת הילדים. הנתבע בסיכומיו טען, כי התובעת דאגה לשמר במשך זמן ארוך מסמכים רפואיים בקשר לטיפולים אותם עבר הנתבע, דבר המעיד על חוסר תום לבה ומטיל דופי בכל טענותיה. כמו כן, הנתבע הצביע על סתירות רבות שבין עדותה של התובעת ובין תשובתה לשאלון שנשלח לה ע"י ב"כ הנתבע, בגין העובדה שהתובעת ענתה לשאלה למה לא נולדו ילדים בתשובה שהנתבע לא רצה, ואילו בעדותה אישרה ששני בני הזוג עברו טיפולי פוריות. חושבני, שלענין הפיצויים שיש לפסוק לתובעת, אין לסתירה זו כל חשיבות. כמו כן, לענין התשובה לשאלה באם עבדה במהלך הנישואין ולאחר הגירושין, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו של הנתבע כלפי התובעת. ג. באשר לנזקים המיוחדים שתבעה התובעת לגבי העבר, הרי היות ומדובר בנזקים מיוחדים, נטל הוכחתם מוטל על התובעת, ומאחר והיא לא המציאה כל קבלה על ההוצאות שהוציאה, כל שכן קבלות בדבר תשלום דמי שכירות אותם תבעה בשיעור של -.500, 1ש"ח לחודש, ואילו בעדותה בבית המשפט טענה כי דמי השכירות הינם בין 300-200$, אך מלבד אמירה זו בתצהירה ובעדותה בבית המשפט לא הגישה התובעת כל ראיה, ומשום כך דין תביעתה בראש נזק זה להידחות. בפסיקת פיצויים על נזק שנגרם ע"י הפרת חובה עונשית, יש לקחת בחשבון את אינטרס הציבור שלא להסתפק בענישה לשמה, והן את המגמה לדאוג לרווחת הפרט הנפגע. החלטתי במקרה זה, כי יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי, אשר יבטא את התכלית החקיקתית, את אינטרס הציבורי ואת האינטרס הפרטי. ב-ע"א 51/93, גאזי אלדעיל נ' מדינת ישראל, פורסם בדינים ועוד כרך כ"ח עמ' 865, שם נפסק: "אשר לפיצוי הכספי הוא אחד ממרכיבי התגובה העונשית כנגד מבצע העבירה. חלק זה נועד לפצות את קורבן העבירה על ההפסד הכספי שנגרם לה כתוצאה מהתנהגות העבריין." ד. ב-ע"א 1210/87, למיא חליל עודה נ' וליד סולימאן עודה נפסק: "השיקולים שנלקחו בחשבון בקביעת הפיצוי הם: סבל, צער, בושה ועוגמת נפש שנגרמו לתובעת בגין הגירושין בעל כורחה, המזונות להם זכאית אלמלא גורשה בעל כורחה, האפשרות שהיתה מגורשת כדין מרצון או ע"י פסק דין אלמלא הגירושין בעל כורחה לאור חיי הנישואין המסוכסכים בין בני זוג, סיכוייה להינשא, העובדה שהתובע נשא אישה והקים משפחה חדשה, זכויות שקיבלה עפ"י הסכם הנישואין - המוהר הנדחה והמדיניות המשפטית הנאותה." .8בבואי לשקול את השיקולים הנ"ל אחד-אחד, אני מגיע למסקנה שהמדיניות המשפטית היא שלא להסתפק בענישה לשמה, אלא לדאוג לרווחת הקרבן. אין חולקין, כי התובעת, ובמיוחד לאור העובדה שהיא חיה במגזר הערבי, שאינו רואה בעין יפה את האישה המגורשת, סבלה סבל רב, נגרמה לה וממשיכה להגרם לה עוגמת נפש ובושה, כאשר כל אלה נגרמו כתוצאה ממעשה הנתבע, דהיינו כתוצאה מגירושיה בעל כורחה. אין חולקין גם, כי לולא היתה התובעת מגורשת היתה ממשיכה לחיות בביתה, ונהנית היתה ממזונות ומדור לכל חייה, ובעקבות הגירושין פסקה תמיכת בעלה, הופסק מקור הכנסתה, וכך גם מקום מגוריה, והיא נאלצת כיום להתגורר בבית אחיה. הגם שהתובעת לא הוכיחה שהיא משלמת דמי שכירות, הרי שהיא תלויה בחסדי אחיה אשר ברצותו משאירה בביתו וברצותו משליך אותה לרחוב, וכך איבדה התובעת, כאמור, מזונות שנמסרו במשך 17שנות נישואין והיו אמורים להמשך כל ימי חייה. השיקול של קיומו של סיכוי חזק שבית הדין השרעי היה מפריד בין בני הזוג בלי גירושין בכפייה, כפי שנטען ע"י הנתבע בסיכומיו, אין לו על מה לסמוך, שכן היה קיים אותו סיכוי לכך שבית הדין לא יתיר את קשר הנישואין. הטענה שבני הזוג הם בני הדת המוסלמית, שבה השליטה הבלעדית בגירושין הוא בידי הנתבע, אינה טענה, שכן התכלית החקיקתית של סעיף 181לחוק העונשין, עליו עבר הנתבע כאשר גירש את התובעת, באה למנוע אותו מצב שבו השליטה הבלעדית בגירושין בידי הבעל, ובא להדגיש את אי הסכמתה של החברה הדמוקרטית-המודרנית למצב שבו האישה היא כלי משחק בידי הבעל, ברצותו משאירה בביתו וברצותו מגרשה. חקיקה זו באה להדגיש את ראותה של החברה המודרנית את האישה בעין שווה בשווה עם הגבר. הכוח הבלעדי שבידי הבעל, הגם שמקורו של כוח זה הוא מההלכה הדתית, אין בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין הגירושין של האשה בעל כורחה לבין הנזקים שנגרמו לאשה כתוצאה מאותם גירושין, ואין בהלכה הנ"ל כדי להצדיק את הגירושין שנעשו בניגוד לחוק המחייב את הנתבע. גם השיקול של סיכויי התובעת להינשא בעתיד נוטה לטובת התובעת, שכן בחברה בה מתגוררת התובעת, ויחסה של אותה חברה לאשה מגורשת, ולאור גילה מהתקדם של התובעת (התובעת בת 38שנה) כמעט לא קיים כל סיכוי שהנתבעת תנשא ותקים משפחה. הטענה בסיכומי הנתבע, כאילו ישנם גברים מהגדה המערבית וברצועת עזה המתחתנים עם בחורות ישראליות כדי לקבל אזרחות ישראלית ורשיון עבודה בישראל, אינה מגדילה את סיכויי התובעת להנשא למי מהאנשים הנ"ל, שכן לא הוכח שיש לה או למי מבני משפחה קשר עם תושבי השטחים הנ"ל, מה גם שהתובעת אינה עובדת ואינה יוצאת מביתה, והסיכוי שהיא תכיר מי מבני השטחים הנ"ל הינו אפסי. טענתו של הנתבע היא, שיש לקחת בחשבון את הסכום שקבלה התובעת מכח חוזה הנישואין, שהוא סכום של -.000, 20ש"ח, ויש לנכות סכום זה מכל סכום שייפסק לתובעת. אינני מקבל את טענת הנתבע, כי אין לפסוק נגד הנתבע פיצוי עונשי כיוון שהוא נענש ע"י עונש מאסר של 7חודשים. העונש שהוטל עליו הינו בגין העבירה על החוק, והוא מלא את חובו לחברה, אך הפיצוי שייפסק לתובעת הוא בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשהו הפלילי של הנתבע. ב-ת"א (חיפה) 1216/97, למיא עודה נ' וליד עודה, אכן נפסק כי המדיניות המשפטית הצריכה להדריך את בית המשפט היא בכיוון של פיצוי מוגבל וצנוע. אך במה הדברים אמורים?? בית המשפט, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, הגיע למסקנה שאם בתי המשפט יפסקו סכום פיצוי מלא המתבטא בסכום המזונות והמדור המגיע לתובעת כל ימי חייה, תהיה זו דרך כדי לעקוף את הדין האישי הפוטר את הבעל ממזונות האישה לאחר הגירושין אם הם בעל כורחה, וכדי למנוע מצב זה יש לפסוק סכום מוגבל וצנוע, אך תוך התחשבות בשיקולים שונים ובכלל זה הפסד המזונות שהפסידה התובעת כתוצאה מהגירושין, ואכן באותו פסק דין שניתן ביום 10/7/90, נפסקו לתובעת פיצויים בסכום גלובלי של -.000, 75ש"ח. להבדיל מהמקרה שלפני, תקופת הנישואין באותו פסק דין היתה קצרה, ואילו במקרה שבפני נמשכו הנישואין 17שנה. ב-ע"א 1059/94, פריד ג'אבר נ' עשרה ג'אבר, נפסק כי: "מטרת הטלת הפיצויים אינה להשיב את המצב לקדמותו והפיצויים על פי עיקרון זה אינם משקפים את מלוא הנזק שנגרם לאישה, בעקבות ההשפלה שבאקט הגירושין פומבי שנכפה עליה. במקרים אלה אחת ממטרות הפיצוי היא להעניש את הבעל על התנהגות שאינה נורמטיבית המהווה עבירה פלילית ופגיעה בכבודו ובסמכותו של בית הדין השרעי שהזהירו לבל ינקוט כה. סכום הפיצויים נועד, בין היתר לבטא סלידה מההתנהגות המעוול damagesלהבדיל מ- compensation". באותו ערעור פסק בית המשפט, כי מן הראוי לפסוק פיצויים עונשיים שיש בהם מרכיב מחנך ומרתיע, וניתן להיעזר בחישוב המזונות שמפסידה המגורשת ממה שמרוויח הבעל המגרש בעל כורחה, כמדד והשוואה לקביעת גובה הפיצוי. באותו פסק דין פסק בית המשפט השלום פיצוי למערערת בסך -.082, 84ש"ח ובית המשפט של ערעור לא התערב בפסיקת הסכום הנ"ל כאשר פסק הדין ניתן בשנת .1994 לאחר ששקלתי את כל השיקולים, ובהתחשב בכל הנסיבות של המקרה שבפניי, אני פוסק לתובעת פיצויים בסכום של 000, 100ש"ח, כאשר מהסכום הנ"ל ינוכה סך של 000, 20ש"ח סכום שהתובעת קיבלה כקבוע מחוזה הנישואין. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של -.000, 80ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגירושין שהוא יום .13/3/95 כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח, ועליו מע"מ כדין. הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. בית הדין השרעי (מוסלמי)