דחיית תביעת חוב (על פי פסק דין) ע''י נאמן בפשיטת רגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעת חוב על פי פסק דין ע"י נאמן בפשיטת רגל: 1. בפניי ערעור שהוגש בהתאם לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") ותקנה 96א' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות") על החלטת הנאמן, עו"ד אלון וולך, מיום 11/12/08, לפיה מצא הנאמן לדחות את תביעת החוב שהגישו מחלבות גד (שיווק 1992) בע"מ ומר אמיר זלצר (להלן: "המערערים"). רקע עובדתי 2. ביום 23/10/07 הגישו המערערים תביעה כספית בסדר דין מקוצר, על סך של 111,175 ₪ כנגד "מיסטר רונן פיצה בע"מ", מר רונן יטח ומר אלון X (להלן: "החייב") בבית משפט השלום ברמלה. עיון בכתב התביעה מעלה כי המערערת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי חלב, ואילו המערער צוין כמפיץ ומשווק של מוצרי המערערת. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, היו מר רונן יטח והחייב בעלי מניות של חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", אשר רכשו את מוצרי המערערת באמצעות המערער. מר רונן יטח, וכן החייב, חתמו על כתב ערבות לטובת המערערת, לפיו ערבו השניים לכל התשלומים והממסרים אשר יינתנו על ידי חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ" למערערת בגין סכומי הרכישות שתבצע חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ". בסעיף 7 לכתב התביעה, ציינו המערערים כי במערכת היחסים שבין המערערת והמערער, מחויב המערער לפרוע למערערת את חובות הלקוחות, כדוגמת חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", מר רונן יטח והחייב, וכך נעשה בפועל, וכל זאת מבלי לגרוע מזכותו של המערער, יחד עם המערערת, לתבוע מהם את סך הכספים המגיעים מהם מהתביעה. 3. בתאריך 20/05/08 ניתן כנגד החייב פסק דין בהיעדר הגנה לתשלום הסך, אשר שוויו המוערך נכון להגשת הוכחת החוב, עמד על סך של 158,700 ₪. 4. משלא שולם סכום פסק הדין, פתחו המערערים כנגד החייב תיק הוצל"פ מספר 34-04144-08-0 ואולם גם באמצעותו לא הצליחו המערערים לגבות מהחייב סכום כסף כלשהו. 5. בתאריך 09/11/08 נודע למערערים לראשונה בדבר הליכי פשיטת הרגל, בהם מצוי החייב, לרבות הסדר הנושים שהוצע על ידו. 6. המערערים הגישו את תביעת החוב למשרדי הנאמן בתאריך 12/11/08, ואשר התבססה הן על עילת התביעה כפי שהוגשה כנגד החייב, והן על פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתאריך 20/05/08. 7. בתאריך 26/11/08 התקבלה אצל המערערים החלטת הנאמן, במסגרתה ציין הנאמן כי מתביעת החוב לא ברורה לנאמן עילת התביעה או טענת המערערים כנגד החייב, ולפיכך נתן הנאמן למערערים שהות של 10 ימים על מנת ליתן תגובתם להודעתו. 8. בתאריך 27/11/08 הגישו המערערים תגובה להודעת הנאמן, אשר במסגרתה טענו בתמצות כדלקמן: א. מדובר בפסק דין חלוט אשר לא בוטל וכן לא הוגש עליו ערעור. ב. חיובו של החייב בתשלום סכום פסק הדין נובע בין היתר מחתימתו על כתב ערבות אשר ניתן לטובת המערערים ו/או מי מהם. ג. חיובו של החייב בתשלום סכום פסק הדין למערער נובעת בנוסף מהמחאת הזכות שניתנה על ידי המערערת למערער, וזאת עקב פירעון חובו של החייב על ידי המערער. ד. לא קיימת נפקות כלשהי לטענה להיעדר תאריך על גבי כתב המחאת הזכות. ה. לא קיימת מחלוקת, לפיה לא שילם החייב סכום כלשהו למערערים או מי מהם על חשבון פסק הדן, אשר ניתן כנגדו ו/או על חשבון חובו למערערים. 9. בתאריך 11/12/08 ניתנת החלטת הנאמן, אשר החליט לדחות את תביעת החוב של המערערים. הנאמן נימק החלטתו בטענה כי אין מחלוקת כי למערערת שולם מלוא החוב שנתבע בפסק הדין, וכי מעיון בהמחאת הזכות שנתנה לכאורה למערער, עולה כי המחאת הזכות אינה נושאת כל תאריך, ואף לא נרשמה בשום רשות מוסמכת. עוד ציין הנאמן כי מעיון בכתב הערבות, עולה כי אין ערבות אישית כלפי המערער והערבות הינה כולה למערערת. זאת ועוד, הנאמן ציין בהחלטתו שככל שקיימת הייתה ערבות לזכות המערער, וזה יכול היה להסתמך עליה, לא הייתה המערערת נזקקת להמחות למערער זכויותיה. בשולי החלטתו, ציין הנאמן אסמכתאות, שמכוחן מוסמך הנאמן להציץ "מאחורי פסק דין", לא כל שכן שעה שניתן בהיעדר הגנה. 10. בתאריך 08/07/09 התקיים דיון בערעור בפני כב' הש' דיאנה סלע. במסגרת הדיון בערעור, נרשמו הסכמות הצדדים, לפיהן יוכלו המערערים להציג לנאמן מסמכים נוספים על מנת להוכיח טענתם. 11. המערערים אכן העבירו מסמכים נוספים לנאמן, לשם עיון מחודש בהחלטתו, ואולם ביום 12/08/09 שב הנאמן והודיע על דחיית תביעת החוב של המערערים. בעקבות כך, עמדו המערערים על קיום דיון הערעור, ואכן ערעורם של המערערים נקבע לדיון ליום 03/12/09. 12. בתאריך 13/10/09 הגישו המערערים תצהיר שנערך על ידי אביו של המערער, מר חנן זלצר, ובו התייחסות להחלטת הנאמן, כמו גם טענות עובדתיות חדשות, אשר לא הובאו בפני הנאמן, וזאת בלא שפנו בבקשה להגשת ראיות נוספות במסגרת הליך הערעור. 13. יצוין כי החייב תמך, במסגרת הליכים אלה, בעמדת הנאמן, ואילו הכנ"ר הודיע כי אינו מפקח על הליכי ערעור הננקטים בהליכי הצעת הסדר לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל, ועל כן נמנע מלהביע עמדה. טענות הצדדים בערעור בתמצית 14. המערערים טוענים בערעורם כי החלטת הנאמן ניתנה תוך חריגה מסמכות, שכן הנאמן אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו כנגד חייבים. לטענת המערערים, סמכותו של נאמן להציץ את מאחורי פסק הדין, מוגבלת למקרים מיוחדים, בנסיבות בהן עולה חשש לקנוניה ו/או כאשר הצדדים לפסק הדין מבקשים להבריח את נכסי החייב ואין ללמוד מכך על סמכותו של נאמן להציץ ככלל מאחורי פסק דין, נשוא הערעור, ולהרהר אחר האמור בו. המערערים טוענים במסגרת כתב הערעור, כי החלטת הנאמן שגויה, אף לגופו של עניין. לטענתם אין מחלוקת שלמשיב קיים חוב כלפי המערערים, כנובע מפסק הדין, וכי החייב חתם על ערבות אישית ביחס לתשלום חוב זה למערערים, וכי חוב זה לא נפרע מעולם. לדידם, העובדה לפיה שילם המערער החוב למערערת במסגרת היחסים של יצרן-סוכן, אין לה עניין וקשר עם החייב עצמו. יתר על כן, טוענים המערערים כי גם אם נלך לפי שיטת הנאמן, ולפיו כתב הערבות הינו ביחס למערערת בלבד, הרי שממילא המחתה המערערת למערער את זכויותיה הנובעות מכתב הערבות, עת שהמערער שילם לה את חובו של החייב, ועל כן היה על הנאמן לאשר את תביעת החוב. המערערים מוסיפים וטוענים כי העובדה שהמחאת הזכות אינה נושאת תאריך, אינה משנה כהוא זה לעניין תוקפה, מה גם שהמחאת זכות ממונית מעין זו, אינה מחייבת רישום. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 03/12/09 הוסיפו המערערים וטענו, בהסתמך על התצהיר של מר חנן זלצר, אשר הוגש על ידם, כי המערער נכנס לנעלי אביו במסגרת הסכם הפצה שנקשר בין מר רונן זלצר למערערת, בידיעתה ובהסמכתה של המערערת, וכי אביו של המערער, מר חנן זלצר, המחה למערער את זכויותיו על פי הסכם ההפצה. 15. הנאמן נסמך במסגרת הערעור על החלטותיו מיום 11/12/08 ומיום 12/08/09, וחוזר על האמור בהן. הנאמן מציין כי המסמכים הנוספים אשר הועברו אליו על ידי המערערים, ואשר כללו בין היתר את ההסכם שנקשר בין המערערת ומר חנן זלצר, מחזקים את הנאמן בהחלטתו כבעל תפקיד מטעם בית המשפט, "להציץ מאחורי פסק הדין" שניתן בהיעדר. בהחלטתו מיום 12/08/09 ציין הנאמן כי שעה שהמערערים ציינו במכתבם מיום 24/07/09, בהמשך לפנייתו מיום 23/07/09, כי הינם מעבירים לנאמן העתק הסכם התקשרות שנחתם בין מרשיהם, נתברר כי ההסכם שהועבר נקשר בין המערערת ומר חנן זלצר,שאינו צד להליכים, וכי לא נקשר הסכם בין המערערת והמערער כלל. הנאמן הוסיף וציין כי בהיעדר הסכם שנקשר בין המערערים, לא הובהר כיצד יכול המערער להסתמך על הסכם התקשרות שלא נחתם עימו, אלא עם אביו. עובדה זו, יש בה לדעת הנאמן, אף להשפיע על יכולתו של המערער להישען על כתב המחאת הזכויות, בו צוין מפורשות כי נעשה נוכח העובדה, כי במסגרת יחסי העבודה המבוססים על הסכם ההתקשרות עם המפיץ, חייב המפיץ בחובות החברה והערבות כלפי המערערת, ושעה שחובה כאמור אינה חלה על המערער, כעולה מההסכם, מאחר והמערער לא היה כלל צד להסכם ההפצה. זאת ועוד, הנאמן שב וציין כי לנוכח כתב הערבות שנחתם על ידי החייב, הרי כי אף אם הייתה ניתנת למר חנן זלצר המחאת זכות על ידי המערערת, לא היה הדבר מועיל לו, כי כל שהיה נותר בידיו, אם בכלל, לנסות ולגבות את חובו מחברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", ולא מהחייב עצמו. הנאמן הוסיף ומציין, כי כתב הערבות חסר נתון משמעותי, שכן אינו מציין לאיזה חברה ניתן - האם כתב הערבות ניתן כלפי חברת "מחלבות גד (שיווק 1992) בע"מ", או שמא הוא ניתן כלפי "מחלבות גד בע"מ", שהינה אישיות משפטית נפרדת. הנאמן מציין אפוא, כי שעה שהמערערת מודה בפה מלא, כי תשלום החוב נשוא פסק הדין שולם לה, ולאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את ערעורם של המערערים. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 03/12/09, שב הנאמן וציין כי אין להותיר למערערים להגיש, במסגרת הערעור על החלטתו, תצהיר עדותו של מר חנן זלצר, ושעה שלא הייתה כל מניעה שהמערערים היו ממציאים את התצהיר לנאמן במסגרת המסמכים הנוספים שהומצאו, על פי החלטת ביהמ"ש, לנאמן ביום 24/07/09. יחד עם זאת, ציין הנאמן בטיעוניו, כי הגרסה החדשה והנוספת, אשר מעלים המערערים בתצהירו של מר חנן זלצר, לפיה המחה האחרון את זכויות למערער, מעוררים חוסר אמון בטענות המערערים, ובאופן שלא ניתן לקבל את תביעת החוב שהוגשה על ידם. דיון 16. בית המשפט העליון בע"א 471/65 מפרק חברה קסטנבאום לייצור בע"מ נ' מד"י, פ"ד כ(3) 46, אימץ את הכלל הנקוט במשפט המקובל לפיו כאשר מוגשת לנאמן בפשיטת רגל הוכחת חוב המבוססת על פסק דין, רשאי הנאמן להציץ מאחורי פסק הדין ולבחון את התמורה שניתנה בגינו. בית המשפט העליון בע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר ואח', פירט את הטעמים להענקת סמכות זו בידי הנאמן בזו הלשון: " אחד מן הטעמים, שבעטיים מוסמך הנאמן בפשיטת רגל (או המפרק בהליכי פירוק) להרהר אחר פסק הדין המוגש לו, יסודו בחשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו. באמצעות השגה בדרך מלאכותית של פסק דין לטובת המקורבים, יכול החייב להבריח רכושו אל חוף מבטחים,הרחק מידיהם של הנושים ; In re (1886) 325, at Ex parte; 328-ex parte lennox. (1990 london) 124 kibble. In re onslow (1875) lennox I.F.Fletcher, the law of insolvency; ; חשש מקנוניה כזו אינו קיים, למשל, כאשר מדובר בחוב לשלטונות המס: ע"א 262/76, בעמ' 476. הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת, גם במקום בו הושג פסק הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין (ראה בספרו הנ"ל של fletcher, החייב להבריח רכושו אל חוף מבטחים, הרחק מידיהם של הנושים 25שם). בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולוונטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה (ראה: ע"א 94/50 הנ"ל, בעמ' 793 ; ע"א 143/51, 55/52, בעמ' 1818). הכללים בעניין זה סוכמו בספרו הנ"ל של לוין, בעמ' 236: "היה החוב נשוא התביעה מבוסס על פסק דין נגד החייב רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו ואם הובאה ראיה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית קנוניה, או עיוות דין או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנעשתה עם החייב"". ובלשונה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה בע"א 5411/07, אהוד אלוש נ' עיזבון המנוח מתתיהו לוי ז"ל בפשיטת רגל. "כלל הוא, כי נאמן, בבודקו תביעות חוב בהליך פשיטת רגל, מבצע פונקציה מעין שיפוטית, ומחובתו לבדוק אם העובדות והנסיבות שמאחורי תביעת החוב כדי להכריע במידת מהימנותה וביסוסה (ע"א 422/93 גולדמן נ' הרמן, פ"ד לב (2) 471, 428 (1978) ; ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו (4) 353 (1992) ; ע"א 471/65 מפרק חב' קסטנבאום לייצור בע"מ נ' מד"י, פ"ד כ (3) 46 (1966). סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל: הנאמן בפשיטת הרגל חב חובת נאמנות בביצוע תפקידו, תוך בחינת תביעות החוב המוגשות לו לעומקן". בענייננו ערך הנאמן בדיקה מקיפה בתביעת החוב שהגישו המערערים, שהייתה מושתתת על פסק דין שניתן בהיעדר החייב, ובחן מסמכים וראיות שונים, אשר על בסיסם קבע את ממצאיו. לפיכך, אין עילה להתערב בהתנהלותו זו של הנאמן, אשר פעל בגדר סמכותו ואשר שקל בנסיבות העניין מעבר לאינטרסים של החייב והמערערים גם אינטרסים של נושים אחרים של החייב. 17. מטיעוני הצדדים עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים, שהחיובים בגין המוצרים שסיפקה המערערת לחברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ" שולמו למערערת במלואם. על כן, לא יכולה להיות מחלוקת, כי למערערת אין עילת תביעה כלשהי כנגד החייב, ודין תביעת החוב שהוגשה על ידי המערערת להידחות. 18. ככלל, בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות במסגרת הליך ערעור, ולא כל שכן, שעה שלא נפנה בבקשה להגשת הראיה הנוספת. בנסיבות עניינו, אף לא הייתה כל מניעה כי המערערים יגישו את תצהיר עדותו של אביו של המערער, מר חנן זלצר, עם הגשת תביעת החוב, ולא כל שכן עת שהצדדים הגיעו לידי הסכמה בישיבת ביהמ"ש, שהתקיימה בפני כב' השופטת דיאנה סלע, ואשר במסגרתה הוסכם כי המערערים יהיו רשאים להמציא לנאמן מסמכים נוספים שיש בהם כדי לבסס את טענותיהם. יחד עם זאת, ושעה שאף ב"כ החייב והנאמן התייחסו בטיעוניהם לתצהיר עדותו של מר חנן זלצר, ויש בתצהיר כדי ליתן תמונה שלמה של התנהלות המערערים בהליך זה, סבורני כי ראוי לקבלו כראיה. 19. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי בעלי הדין, וכן שבתי ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי הגרסאות השונות והסותרות שמסרו המערערים, בדבר זכות תביעתו של המערער, בין בהליך שהתנהל בבימ"ש השלום, במגעיהם עם הנאמן בעקבות הגשת תביעת החוב ובמהלך הליך הערעור, העמידו כולן את תביעת החוב הנדונה של המערער באור בלתי אמין ובלתי מבוסס. 20. במסגרת כתב התביעה, כמו גם במסגרת הוכחת החוב, העלו המערערים את הגרסה, לפיה החייב חב בחובות נשוא כתב התביעה מכוח כתב הערבות שנחתם על ידי החייב. במהלך ניהול ההליכים בפני הנאמן, העלו המערערים גרסה חדשה שבאה לידי ביטוי בהבהרות שהגישו המערערים לנאמן ביום 27/11/08, לפיו המערערת המחתה למערער את זכויותיה על פי כתב המחאת זכויות, שאינו נושא תאריך. במסגרת המסמכים שצירפו המערערים בהסכמת הצדדים לנאמן הציגו המערערים לנאמן הסכם מיום 18/12/01 (להלן: "הסכם ההפצה"), שנקשר בין המערערת למצהיר, מר חנן זלצר, שהינו אביו של המערער, ואשר ממנו עולה כי המערער לא היה צד להסכם ההפצה שנקשר עם המערערת. בעקבות הצגת הסכם ההפצה ובמסגרת הליכי הערעור, הגישו המערערים את תצהירו של מר חנן זלצר, אביו של המערער, ואשר בו הועלתה גרסה עובדתית חדשה שזכרה לא בא בהליכים שהתנהלו קודם לכן. במסגרת תצהירו של מר חנן זלצר, נטען על ידי מר חנן זלצר, כי הינו מפיץ את סחורתה של המערערת בהתאם להסכם ההפצה, וכי בשנים האחרונות ובשל גילו, המערער מסייע לו בהפצת מוצרי המערערת ומהווה את ידו הארוכה מכוח הסכם ההפצה. עוד צוין על ידי מר חנן זלצר בסעיפים 6-8 לתצהיר, כדלקמן: "6. בהמשך לכך, המחאתי לבני, אמיר זלצר, את כל חובותיי וזכויותיי, כנובע מהסכם ההתקשרות, בכל הקשור להפצת המוצרים כפי שנעשו על ידו, כך שהלכה למעשה בכל אותם מקרים בהם הפציץ המערער את מוצרי התובעת, פעל הוא בנעליי במסגרת הסכם ההתקשרות. 7. יודגש כי הפצת מוצרי המערערת כפי שנעשתה, ע"י המערער ומכוח המחאת זכויותיו וחובותיו בהסכם ההתקשרות ממני אליו, הייתה על דעת המערערת ובידיעתה בזמן אמת. 8. יצוין בעניין זה, כי במועדים הרלוונטיים להודעת הערעור הפיץ בני, אמיר זלצר, את מוצרי התובעת לחב' מיסטר רונן פיצה ח.פ. X, אשר X אלון, ת.ז. X (להלן: "המשיב") ערב בחתימתו ע"ג כתב ערבות לחובותיה כלפי המערערת." גרסתם העובדתית האחרונה של המערערים והשונה מקודמותיה, הינה אפוא כי בזמנים הרלבנטיים ובעת הפצת מוצרי המערערת לחברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", המחאה מר חנן זלצר את זכויותיו וחובותיו למערער. גרסה עובדתית זו, אשר מצאה ביטויה בתצהירו של מר חנן זלצר, לא הועלתה על ידי מי מהמערערים במועד כלשהו עובר ליום 12/10/09, לא נתמכה במסמכים כלשהם לביסוסה, ואף אינה נוקבת בתאריכים ברורים ביחס למועד בו נעשתה המחאת הזכויות הנטענת. 21. סבורני כי צדק הנאמן בעת שלא ראה ליתן אמון בגרסאותיהם המשתנות של המערערים, ביחס לזכות תביעתו של המערער. המערערים לא פירטו בכתב תביעתם ו/או בהוכחת החוב שהוגשה על ידם, דבר בהקשר להמחאת זכויות שנעשתה בין המערערת למערער, ולא כל שכן לא נטען על ידי המערערת, אלא בשלב הליכי הערעור, בדבר המחאת זכויותיו של מר חנן זלצר למערער, ושעה שנטען בתצהירו של מר חנן זלצר, כי המחאת הזכויות הנטענת, נעשתה בזמן אמת, קרי בעת הפצת מוצרי המערערת לחברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ, ובידיעת המערערת. בעל דין, המעלה חדשות לבקרים, טענות עובדתיות וחילופיות, אשר אינן מתיישבות אלה עם אלה, באשר לעצם זכות תביעתו, ושעה שמדובר במידע אשר אמור להיות ברשותו של בעל הדין, התנהלותו זו של בעל הדין אינה מוסיפה לתביעתו נופך של אמינות. בנסיבות מעין אלה, לא ניתן להשתית מקבעים עובדתיים על גרסה כלשהי מגרסאותיו הנפתלות של המערער לעניין זכות תביעתו, ושעה שאין חולק כי המערער לא נזכר בכתב הערבות שנחתם על ידי החייב. בנסיבות אלה, סבורני כי צדק הנאמן עת שקבע כי תביעת החוב שהוגשה על ידי המערער אינה מבוססת ואינה מושתתת על בסיס איתן, וראה לדחותה. ערה אני לעובדה כי סוגיית כתב הערבות נדונה בהחלטתו של כב' הרשם דן סעדון, בבקשה לרשות להתגונן, שהוגשה על ידי מר רונן יטח, במסגרת ת"א 4654/03. יחד עם זאת, אין ספק כי בהחלטתו של כב' הרשם דן סעדון, לא נקבע כי במערכת היחסים שבין המערער והחייב, חויב האחרון לפרוע את חובות חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", מכוח מערכת היחסים שנוצרה, לרבות לא במסגרת כתב ערבותו. יתר על כן, עיון בהחלטת כב' הרשם דן סעדון, מעלה כי בפני כב' הרשם דן סעדון לא נפרשה התשתית העובדתית של המערערים, והוא כלל לא היה מודע לטענות אלה ולא כל שכן להסכם ההפצה, אשר נקשר בין המערערת ומר חנן זלצר, אשר המערער לא היה צד לו. 22. על רקע כל האמור לעיל, סבורני כי בדין דחה הנאמן את תביעת החוב, ואין מקום להתערב בהחלטתו. 23. למעלה מן הצורך, אציין כי לאחר שעיינתי בכתב הערבות ובמסמך המחאת הזכות, שנערך על ידי המערערת לטובת המערער, אינני סבורה כי ניתן מכוחם לחייב את החייב על פי ערבותו. אין מחלוקת כי חיוביו של החייב יכולים לנבוע, אם בכלל, מכתב הערבות שנחתם על ידו. נוסח כתב הערבות, אשר נחתם על ידי החייב, הינו כדלקמן: "אנו הח"מ, כולנו ביחד וכל אחד לחוד, מתחייבים בזאת באופן אישי, לשלם לכם לפי דרישתכם הראשונה וללא תנאי, כל סכום אשר מגיע ו/או יגיע לכם בעקבות אי פירעון שיקים ו/או שטרות ו/או חשבונות פתוחים, אשר מתייחסים לרכישת סחורות מכל מין שהוא, אשר חברת מיסטר רונן פיצה בע"מ, ח.פ. כתב ערבות זה מהווה התחייבות אישית בלתי חוזרת של החתומים מטה לכל חשבון ו/או שיק ו/או שטר ו/או התחייבות אחרת המתייחסת אל חברת ____ בע"מ ו/או כל אדם אחר המועסק על ידי החברה ופועל מטעמה. כתב ערבות אוטונומי ובלתי מותנה זה, אינו מוגבל בהיקף, בסכום או בזמן וניתן לבטלו אך ורק לפי רשותה המפורשת, מראש ובכתב, של מחלבות גד (שיווק 1992) בע"מ." בכתב הערבות לא ציינו הצדדים כלפי איזו חברה ניתן כתב הערבות, יתר על כן, מנוסח כתב הערבות אשר נחתם על ידי החייב, עולה כי החייב הסכים להרחיב ערבותו לא רק כלפי החברה, אלא כלפי "כל אדם אחר המועסק על ידי החברה ופועל מטעמה". גם אם ניתן להשלים את פרטי החברה לנוכח העובדה שכתב הערבות הופנה למערערת בכותרתו, הרי אין חולק כי העבירות של כתב הערבות הוגבלה באופן שמעבר למערערת, יחייב כתב הערבות רק ביחס למי שמועסקים ופועלים מטעם החברה, ובאופן שהמדובר בתנאים מצטברים ולא חילופיים. משעה שככלל, כתב ערבות מפורש בצמצום (ראה: ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, תשס"ו-2006, עמ' 86-89), אין מקום לסטות מהוראותיו המילוליות של כתב הערבות, ומכאן שהינו חל רק לגבי מי שמועסק על ידי המערערת ופועל מטעמה. המערערים העלו כאמור גרסאות עובדתיות שונות, שנפרשו לעיל, ואולם אין חולק כי המערער אינו ולא היה מועסק של המערערת, וכעולה מהסכם ההפצה שנקשר בין המערערת ואביו, אינו אף צד להתקשרות עם המערערת. מכאן, שעל פי כתב הערבות, ערבותו של החייב אינה ניתנת להסבה למערער, והוא אינו יכול לפעול מכוחה. כתב המחאת הזכויות שהוצג על ידי המערערים, מעבר לעובדה שאינו נושא תאריך, אין בו כדי לחייב את החייב בערבות שניתנה על ידו למערערת, שכן המערער לא נתן הסכמה כללית להמחאת זכויות המערערת לצדדים שלישיים, וכך אף נקבע מפורשות בנוסח כתב הערבות שנחתם על ידו. מכאן, שככל שאכן המחתה המערערת זכויותיה למערער, בעקבות העובדה שהמערער נשא בחובות חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ", הרי שהמחאת הזכויות תקפה במערכת היחסים של המערער עם חברת "מיסטר רונן פיצה בע"מ" ולא עם מי מהערבים שחתמו על כתב הערבות, שהיקף ערבותם נמדד על פי כתב הערבות שנחתם בין הצדדים ונוסחו. לאור האמור, סבורני כי בדין דחה הנאמן את טענות המערערים לגוף העניין, ואין מקום להתערב בהחלטתו. סוף דבר 24. לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית ערעור המערערים על החלטת הנאמן. הנני מחייבת את המערערים לשלם ביחד ולחוד הוצאות הנאמן, בסך של 3,000 ₪.תביעת חובנאמנותחובפשיטת רגל