קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם שמירת הריון נחשבת מחלה: הנשיא [גולדברג): המערערת עבדה אצל המשיבה כראש צוות תוכנה החל מיום 10.4.1980; ביום 1.2.1985 הפסיקה המערערת את עבודתה ושהתה ב"שמירת הריון", עד שילדה ביום .30.7.1985 למערערת לא שולם תשלום עבור תקופת העדרה הנ"ל (למעט תשלום בגין חופשה ו- 5ימים על חשבון חופשת מחלה). .2המערערת הגישה לבית-הדין האזורי בתל-אביב תביעה לתשלומים שונים, וביתהדין החליט לפצל את הדיון, ולפסוק תחילה בשאלה אם "שמירת הריון" מהווה מחלה, שבגינה מגיעים דמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976(להלן - חוק דמי מחלה). בית-הדין האזורי (השופטת גבריאלי; תב"ע מו/875-3), קבע כי שמירת הריון אינה מחלה, אלא אמצעי מנע (preventive measure), ועל כך הערעור שלפנינו, לאחר נטילת רשות (דב"ע מח/91-3). .3בית-הדין האזורי ביסס את החלטתו המנומקת על שניים - על הגדרת המושג "מחלה" בחוק דמי מחלה, ועל ההוראה בסעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954(להלן - חוק עבודת נשים), המתירה לעובדת להעדר מעבודתה "בחודשי ההריון, אם אישר רופא בכתב בי מצבה לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר". .4באי-כוח הצדדים, בסיכומיהם הממצים בבית-הדין האזורי, ובטיעוניהם לפנינו, תמכו איש איש בגרסתו. האחד, בא-כוח העובדת שם את הדגש על כך כי בהגדרת "מחלה" בחוק דמי מחלה נאמר "אי כושר זמני... לבצע עבודה" בעוד עמיתו, בא-כוח המשיבה, שם את הדגש על כך כי מדובר באמצעי מנע, ולא ב"מחלה". .5המערערת המציאה למשיבה "אישור" של קופת-חולים מאוחדת (ללא תאריך), עליו סמכה בתביעתה ובערעורה, אשר זה תוכנו: "מאשרים בזאת שגב' רייזמן נטליה בת 30נמצאת בחודש iiiשל הריונה. היות וההריון מופיע אחרי טיפולים אנדוקרינולוגיים ויש סכנה להפלה טבעית או לידה מוקדמת, אנו ממליצים לשמירת הריון עד הלידה". (ההדגשה במקור). .6עיון בתעודה מעיד כי אין היא עונה על הדרישה שבחוק דמי מחלה, להגדרת המונח "מחלה", אשר זה לשונה: "מחלה - אי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על-פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי". אין התעודה מעידה על "מצב בריאות לקוי", ואין בה ממצא רפואי ממנו ניתן ללמוד על "אי-כושר" לבצע עבודה; כל אשר מצוי בתעודה הוא "המלצה", ובכך לא די בכדי לזכות את המערערת בדמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה. .7"מחלה" מעצם טבעה, היא "מצב בריאות לקוי" (בלשון חוק דמי מחלה); הניתן לאמר כי "שמירת הריון" היא מצב בריאות לקוי". ומה מטרתם של דמי מחלה? על כך נוכל ללמוד מהאמנה הבינלאומית בדבר תקנים מינימליים לביטוח סוציאלי מיום 28.6.1952, אשר אושרה על-ידי ישראל ביום 16.12.1955(אף כי לא לגבי החלק שעניינו דמי מחלה) (כתבי אמנה 211[2], כרך 7, ע' 423) אשר בה נאמר: "האירוע המבוטח יכלול איבוד כושר עבודה כתוצאה ממצב חולני, שכרוכה בו הפסקת השתכרות" (חלק ג', סימן 14). צ. בר-ניב [3], בספרו "העבודה במשפט העמים", "כותב: "ענף גמלת המחלה בא להבטיח הכנסה במזומנים לעת הפסקת ההכנסה כתוצאה מאי-יכולת לעבודה עקב מצב תחלואתי" (שם [3], בע' 215). מכאן כי צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים על מנת שתקום הזכות - האחד אי-יכולת לעבוד, והשני - הסיבה לאי-היכולת. שני אלה לא התמלאו במערערת. .8תשלום "דמי מחלה", בתקופת הריון, מוסדר בצורה שונה במקומות עבודה שונים; קיימים הסכמים קיבוציים או אחרים, המקנים זכאות ל"דמי מחלה" בגין "שמירת הריון", בעוד שהסכמים רבים ואחרים אינם מתייחסים כלל לנושא. נאזכר את המקובל בשירות המדינה, שם נקבע כי דין העדר מהעבודה עקב שמירת הריון כדין העדר לרגל מחלה (התקשי"ר סעיפים 312-33). נציין כי הוראה זאת הוכנסה לתקשי"ר רק ביוני 1981(הודעת נש"ם מא/99); מאידך גיסא בתקנון ביטוח דמי מחלה במבטחים, שבה מבוטחים בביטוח בריאות מרבית עובדי הייצור, מוגדרת "מחלה" - "כל מחלה, להוציא... שמירת הריון..." דהיינו - "מבטחים" אינה משלמת למבוטחות הנזקקות לשמירת הריון דמי מחלה עבור תקופה זו. השוני בנהוג וכמקובל בסוגיה זו היה ידוע לכנסת, עת חוקקה את חוק דמי מחלה. וכך אמרה יושבת ראש ועדת העבודה, חברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, בהביאה את החוק לקריאה שניה: "אדוני היושב ראש, אני מוצאת לחובה לציין נקודה אחת, שוועדת העבודה סירבה לכלול אותה בהגדרה של מחלה. היתה הצעה שאנחנו, בהגדרה של חלה, בנוסף על האמור כאן בחוק - 'אי-כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על-פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי', נוסיף: למעט תקופת הריון, שמירת הריון. הוועדה התנגדה בכל התוקף לכלול את המושג של שמירת הריון דרך אגב ובהצעת חוק זו, כפי שידוע, קיימת מחלוקת גדולה סביב הנושא הזה של שמירת הריון, אם היא מוכרת כמחלה או לא מוכרת כמחלה. יש נוהגים שונים וכללים שונים. בשירות המדינה זה שונה, ובקרנות הביטוח, למשל "מבטחים", זה שונה. ולא רצינו לבוא ולקבוע עובדה כבר במסגרת החוק הזה, בהגדרה של "מחלה", ולומר ששמירת הריון איננה מחלה, ולקבוע עובדה על דבר שהוא שנוי במחלוקת ובוויכוח" (דברי הכנסת [4], כרך 77, ע' 2997).  .9א) חוק עבודת נשים מעניק לאשה העובדת הגנות שונות בתקופת ההריון ובגין הלידה; ב) עיון בסעיף 7לחוק על תיקוניו השונים, הדן כפי שכותרת השוליים מעידה עליו, ב"זכות להעדר מהעבודה", מעניק לעובדת אותה זכאות (העדרות) בשל אירועים שונים המנויים בפרקי זמן - חודשים, ימים או שעות, הנקובים בכל סעיף קטן לאותו סעיף בחוק. אירועים אלה הם: הפלה (ס"ק (א)); "שמירת הריון" באישור רופא (ס"ק (ג) (1)); אחרי תום חופשת הלידה באישור רופא (ס"ק (ג) (2)); בתקופת ההנקה ס"ק (ג) (3)); העדרות למי שעבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנתיים לפחות (ס"ק (ד)); ולשם פיקוח רפואי במשך חודשי ההריון (ס"ק (ה)); ג) במקצת המקרים קובע הסעיף מפורשות מה דינה של אותה העדרות: העדרות לאחר הפלה - דינה כדין העדר מחמת מחלה (ס"ק ב); העדרות לאחר לידה למי שעבדה אצל אותו מעביד או אותו מקום עבודה שנתיים לפחות - דינה כחופשה ללא תשלום (ס"ק (ד) (2)); העדרות לצורך הנקה - אין מנכים משכר העבודה (ס"ק (ג) (3)); והעדרות לשם פיקוח רפואי - אף היא ללא ניכוי משכר העבודה (ס"ק (ה) (1)). אשר לכל יתר ההעדרויות שותק המחוקק, ואינו קובע את דינן; ד) שעה שהביאה שרת העבודה, גולדה מאירסון, את חוק עבודת נשים לקריאה ראשונה אמרה: "הפרק החשוב ביותר בחוק המוצע הוא הדן בהגנת האימהות, היינו: בזכויות האשה העוברת בקשר להריון וללידה. בקביעת זכויות אלה ישנו ביטוי לא רק לדאגה לאשה העובדת אלא במידה לא פחותה, דאגה לתינוק הנולד. חוסר הגנה של האשה בעת ההריון וסמוך אחרי הלידה מסכן במידה רבה את שלום התינוק". ובהמשך: "נוסף לחופשת הלידה בתשלום מעניק החוק לאשה העובדת זכות להעדר מהעבודה בחדשי ההריון, ועם תום חופשת הלידה, רק אם רופא אישר את הצורך בכך" (דברי הכנסת, כרך 13[5], בע' 349). דוק - חופשה בתשלום היא חופשת הלידה; כל "ההגנות" האחרות הן "זכות להעדר"; ה) במאמרו המקיף על חוק עבודת נשים, שנכתב סמוך לחקיקתו של אותו חוק, כותב ז. פניכל [6], לענייננו (בע' 37): "עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: (א) בחודשי ההריון, עם אישור רופא בכתב כי לרגל ההריון מחייב זאת מצבה, ובמידה שאישר. דין ההעדר כדין חופשה ללא תשלום..."; ו) הכלל הוא ששכר עבודה משתלם בעד עבודה, בעוד התשלומים בגין תקופות אי-עבודה הם "תשלומים סוציאליים", המגיעים לעובד מכוח חוק, הסכם קיבוצי, או נוהג. "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משתלם, עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה, להוסיף פרקי זמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה, אך על-פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג, משתלם בעדם השכר. תשלום שכר עבודה בעד זמן שהעובד לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הוא מתחום 'התנאים הסוציאליים'.." (דב"ע לג/3- 1[1], בע' 530); ז) משלא קבע החוק כי בגין שמירת הריון ישתלם שכר, או שדין התקופה כדין תקופת מחלה, הזכות לא נקבעה בהסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי (דוגמת התקשי"ר) החל על המערערת, וכן לא הוכח נוהג, אין המערערת זכאית לשכר עבור תקופת "שמירת ההריון", וכן אין היא זכאית כי ימי העדרותה בגין תקופה זו ייזקפו על חשבון ימי מחלה. .10אף ועדת העבודה והרווחה של הכנסת היתה מודעת לסוגיה זו, ולעובדה כי אין זכות מכוח החוק לשכר בגין תקופת ההריון. וכך אמרה יושבת-ראש וערת העבודה והרווחה חברת הכנסת אורה נמיר, בהביאה לקריאה שניה את תיקון 58לחוק הביטוח הלאומי, התשכ"ח-1968, (ישיבה מיום 23.12.1985, [7]): "בכנסת האחת עשרה הוחל על החוק דין הרציפות. האיחור בהגשת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית חל בשל חיפוש תשובה, גם בוועדה וגם אצל אנשי המוסד לביטוח לאומי, לנשים עובדות הנמצאות בשמירת הריון. לצערי הרב, למרות העיכוב והדיונים הרבים שהתקיימו בנושא הזה, לא הצלחנו להגיע לסיכום, והחלטנו שלא להשהות עוד את הגשת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית". .11הפתרון לבעייתן של נשים הנזקקות ל"שמירת הריון", אשר בהסכם הקיבוצי, ההסדר הקיבוצי או החוזה האישי החל עליהן, אינו קובע את הזכאות לזקוף תקופת העדרות זו על חשבון דמי מחלה הוא בידי המחוקק, בידי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, בידי הצדדים להסכמים האישיים, ובידיהם בלבד. .12הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאותיה בערעור בסך של 000, 1ש"ח בצרוף מע"מ.הריוןרפואהשמירת הריוןשאלות משפטיות