מה עושים במצב של הגדלת אחוזי נכות לאחר היוון קצבה מביטוח לאומי ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב לאחר היוון קצבה מביטוח לאומי: השופט אליאסוף: .1המערער נפגע בתאונת עבודה בשנת 1973ועקב זאת נקבעה לו דרגת נכות מעבודה בשיעור % .28על-פי בקשת המערער העניק לו המשיב מענק במקום קצבה (היוון), על-פי הוראות סעיף 70(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-.1968 .2כעבור מספר שנים נקבעה למערער דרגת נכות מעבודה גבוהה יותר, בשיעור % 42מיום .2.12.1984 עקב זאת ביקש המערער לקבל מאת המשיב הפרשי קצבה או מענק. המשיב הודיע למערער כי מאחר שהיוון בזמנו את קצבת הנכות, הרי שוויתר על זכותו לגמלה מכוח הפגיעה בעבודה, ועל כן אין הוא זכאי להפרשי גמלה בגין הפגיעה, וזאת למרות הגדלת דרגת נכותו. .3על כך הגיש המערער תובענה לבית הדין האזורי. בדיון בבית-הדין האזורי הסכימו הצדדים כי לאור פסק-הדין ב-בג"צ 221/86[1], קיימת "טעות" כאמור בסעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים), בדומה לזו שנדונה בעתירה בבג"צ 221/86[1] הנ"ל, והמחלוקת היחידה בין הצדדים היתה האם בנסיבות העניין מן הצדק לבטל את ההיוון. בבית-הדין קבע כי המקרה הנדון אינו עונה על הקריטריונים המחייבים שנקבעו בבג"צ 221/86[1] הנ"ל, לעניין ביטול ההיוון מן הצדק. על כך הגיש המערער ערעור זה שבפנינו. .4סוגית המרת קצבה במענק על-ידי זכאי לקצבת נכות מעבודה כאשר חלה החמרה במצבו של הזכאי, נדונה באחרונה בבית-דין בדב"ע מו/22- 0[2]. שם נקבע כי משהומרה קצבה במענק ובוצע היוון, נותק הקשר בין הנכה לבין המוסד לביטוח לאומי, ועל כן נדחתה העתירה למענק נוסף מפאת גידול בדרגת הנכות. לגבי פסק-דין זה הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון בבג"צ 221/86[1] הנ"ל. בפסק-דינו בעתירה זו נמנע בית-המשפט מלהתערב בהלכה שנקבעה בבית-דין זה בדב"ע מו/22- 0[2], ואולם בנסיבות אותה עתירה קבע בית-המשפט כי חל על העניין סעיף 14לחוק החוזים, המאפשר, במקרים מתאימים, ביטולו של חוזה שנכרת בטעות. בית-המשפט הגיע למסקנה כי בעותר נתקיימו תנאיו של סעיף 14(ב) רישה לחוק החוזים, ולפיכך יש לבית-המשפט שיקול דעת לבטל את החוזה, דהיינו - את ההיוון שנעשה לגבי קצבתו של העותר. סעיף 14(ב) לחוק החוזים קובע כדלקמן: "(ב). מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית-המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה". מכאן עבר בית-המשפט לדון בשאלה אם נתמלא במקרה שבפניו התנאי לביטול החוזה שנקבע בסעיף 14(ב) הנ"ל, והוא שבית המשפט ראה "שמן הצדק לעשות זאת". ובסוגיה זו קבע בית-המפשט דברים אלה: "לשם כך על השופט לשקול את האינטרסים של שני בעלי הדין, את התוצאות האפשריות לכל אחד מהם, וכן את התנהגותם לפני כריתת החוזה ולאחריהן. ראה דרך השוואה, ע"א 91/75, 135[3], בע' 373, וכן הפרופ' ג' שלו [4], בחיבורה הנ"ל, בע' .47בענייננו, העוול שנגרם לעותר בולט לעין. מ-% 36עלתה נכותו לכדי % .91שתי רגליו נכרתו מעל לברכיים, והוא נזקק במידה רבה לעזרת הזולת, דבר הכרוך כמובן בממון רב. החמרה בקנה מידה כזה הופכת את התשלום המהוון דאז לבלתי ריאלי ולמקפח. תשלום ההפרש, מבחינתו של המוסד, אך תואם את הנוהג שבעבר, ואין איפוא לומר, ש'האינטרס' של המוסד נפגע. יתרה מזו, אין להניח, שהתוצאה תגרור אחריה גל של תביעות מצד אחרים, שכן זהו מקרה נדיר בנסיבותיו, שחברו בו יחדיו כל תנאיו של סעיף 14(ב) לחוק החוזים. אולם אם קיימים מקרים דומים נוספים, אין ספק שגם הם צריכים להישקל 0אם תבוא תביעה כזאת) על-פי נסיבותיהם. ההיוון נותן יתרון חשוב לנכה, הצעת סכום ניכר בו הוא יכול לעשות שימוש מיידי לענייניו. לפיכך, אם מדובר בהחמרה מתונה, ואף רצינית למדי אך לא חמורה ממש, לא תהיה כף המאזניים נוטה לעברו בבואו להישען על סעיף 14(ב) בו עסקינן. לכן נראה לי, כי רק במקרים נדירים יפעיל בית-המשפט את שיקול דעתו לעניין סעיף זה. במקרה דנן, התוצאה של אי-החלת סעיף 14(ב) פירושה עוול קשה לעותר, אולם אין לומר, שהחלת הסעיף תפגע באינטרס של המוסד עקב גל צפוי של תביעות מן העבר, להבדיל ממקרים בודדים, הראויים גם הם להתחשבות דומה. במקרים כאלה חזקה על המוסד, שיידע כיצד לכלכל את מעשיו... סיכומו של דבר, העוול שייגרם לעותר, אם ההיוון יהפוך לגביו לסוף פסוק, גדול בעיניי מ'העוול' שייגרם למוסד, אם הסכמתו תבוטל" (שם [1], בע' 483-482). .5טענתו של המערער היא כי התפתחות סכרת אצלו מחייבת שמירה קפדנית על טיפול תרופתי קבוע ומסודר וכן על מזון מתאים. לעומתו טוען בא-כוח המשיב כי הסכרת הופיעה אצל המערער בצורה קלה ביותר, וכי ניתן להגדיר את ההחמרה במצבו כמתונה ביותר. .6בדו"ח הוועדה הרפואית אשר בדקה את המערער בשנת 1985מצוין כי "מצבו הכללי של המערער לא הורע מאז ההליכים הקודמים ב- 1973ו-1974", אך הוצע לתת למערער להינות מהספק בנוגע לקשר בין הסכרת לבין התאונה, ולהכיר בסכרת כהחמרה של מצבו, ובשל כך להגדיל את אחוזי הנכות שלו מ-% 28ל-%.42 .7אף אנו לא שוכנענו כי מן הצדק לבטל את ההיוון שנעשה למערער בזמנו. ההחמרה בדרגת נכותו של המערער איננה, לדעתנו, בקנה מידה כזה ההופכת את המענק שקיבל המערער לבלתי ריאלי ולמקפח. עבודתו של המערער לא השתנתה עקב ההחמרה בדרגת נכותו, וקשה לומר כי ההחמרה בדרגת הנכות מעמידה את המערער היום במצב שבו יש לו הוצאות מיוחדות הדורשות מימון מיוחד והחורגות מהצפוי. .8לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. .9האמור בפסק-דין זה אינו בהכרח סוף פסוק בעניינו של המערער בנושא ההיוון, אם חלילה תחול בעתיד החמרה משמעותית במצבו.החמרת מצבהיווןהיוון קצבאותביטוח לאומי