קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר בניה קרוואנים: .1ערעור הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב - פו על סירובו של בית המשפט לעניינים מקומיים להוציא צו למניעת פעילות של איכלוס ושימוש ב- 53קרוונים ברח' 3377, וזאת, כל עוד לא ניתן היתר כדין ולא קוימו תנאיו. הבקשה התבססה על סעיף 246לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, כנגד המשיבה. שהיא האחראית לפי סעיף 208לחוק להצבת הקרוונים, וכנגד האנשים המטפלים באיכלוס הקרוונים. הצו נתבקש באופן מיידי על פי הנטען, לשם מניעת עבירה ולמנוע הכבדה בביצוע צו-הריסה, העשוי להינתן לפי סעיפים 205ו- 206לחוק התכנון והבניה. לבקשה צורף תצהיר של מהנדס המחלקה לפיקוח הבנייה, על פי תקנה 5לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צו על פי המבקש בלבד), תשמ"ג - .1982 בית המשפט דחה את הבקשה שהוגשה במעמד צד אחד, והורה על דיון במעמד הצדדים. משקויים הדיון, נדחתה הבקשה. .2בנימוקי סירובו להוצאת הצו קובע השופט, כי הסתבר במהלך הדיון, שנתקבלה על ידי הרשות המקומית החלטה, המאשרת את הבקשה להיתר בנייה במקום (מ/1). ההחלטה האמורה לא אוזכרה בבקשה, וממילא לא נאמר אלו מן התנאים המפורטים בהחלטת הרשות קוימו. הדיון, שנקבע במעמד שני הצדדים, התמקד בשאלה, האם ניתן היתר לבנייה האמוה. בית המשפט הגיע למסקנה שההיתר ניתן כדין ודחה את הבקשה. .3על פי החלטת רשות הרישוי מיום 17.7.91(מ/1) נקבע לאמור: "לאשר את הבקשה לתקופה של 5 שנים בהליך הוראת שעה ללא בדיקה בתנאי הגשת מפה טופוגרפית מאושרת, נסח טאבו, תכנית פתוח שטח בקנה מידה 500,1, בתנאי מילוי דרישות מהנדס העיר, אישור חברת החשמל, אגף התנועה, אגף המים, משרד הדואר, אישור רשות העתיקות לביצוע עבודות בתחום השטח המוכרז כעתיקות ובתנאי אישור היחידה לכיבוי אש." ההחלטה הועברה במכתב מיום 22.7.91לידיעת משרד הבינוי והשיכון על ידי מרכזת הוועדה. בסיפא של המכתב נאמר: "דרישות אלה אינן מונעות דרישת שינויים נוספים לפי הצורך. מסמך זה אינו מהווה היתר בניה או שמוש בהתאם לחוק. * החלטת רשות רישוי לתת היתר תחשב בבטלה בתום שנה מתאריך הודעה זו, אם במשך התקופה האמורה לא הוצא היתר." .4סעיף 246לחוק התכנון והבניה, שעניינו צו זמני למניעת פעולות, קובע: "נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הועדה המחוזית או של יושב ראש הועדה המקומית, ובעירי - של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן - צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין." הסעיף קובע, איפוא, שני תנאים למתן הצו: א. נעשו פעולות הכנה לבנייה או לשימוש במקרקעין. ב. ללא היתר, או בסטייה מהיתר. א. באשר לפעולות ההכנה קובע השופט קמא, שהוכח, כי טרם נסתיימו כלל עבודות הבנייה באתר, ושאכן מדובר בפעולות הכנה לשימוש במקרקעין, דהיינו, לאיכלוס הקרוונים. בנקודה זו לא היתה מחלוקת לפנינו בערעור. ב. תנאי נוסף למתן הצו הוא ביצוע פעולות ללא היתר או בסטייה מהיתר, וזהו גם עיקרו של הערעור שלפנינו. נשאלת איפוא השאלה, האם יש בידי המשיבים היתר כדין? ומכאן מסתעפות שתי שאלות נוספות: האם יש הבדל בין היתר לצורך התחלתה של בנייה, לבין היתר שיש בו כדי למנוע מתן הצו על פי סעיף 246לחוק? .1חוק התכנון והבניה אינו מגדיר מתן היתר מהו, אלא מתנה, בסעיפים שונים שבו, את הבנייה בתן היתר (ראה סעיף 145לחוק). סעיף 1לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, שהוא סעיף ההגדרות, קובע: "'היתר' - היתר לפי פרק ה' לחוק." פרק ה' לחוק הוא הפרק הדן ברישוי ובו הסעיפים המחייבים בנייה על פי היתר, כאמור, וכן סעיפים העוסקים בשימוש חריג, הקלות, ערר וכו'. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לדרך קבלת ההיתר. כפי שנקבע לא אחת, אישור הבקשה להיתר על ידי הוועדה המקומית הוא למעשה נתינת הרישיון. "משמחליטה הועדה המקומית לתת רשיון בנייה למי שביקש רשיון כזה, היא מודיעה לו, כי בקשתו אושרה. שנית, משהודיעה הועדה המקומית למבקש על אישור בקשתו נגמרה מלאכתה, ואין היא מטפלת עוד באיזו צורה ואופן בבקשה או ברשיון: ושלישית, משמקבל מגיש הבקשה את ההודעה האמורה, עליו לבוא למשרד המיועד ולקחת דבר אשר כבר הוכן למענו, כלומר: את הרשיון אשר הוא נדרש לבוא ולקחתו. פעולה אחרונה זו היא אקט טכני, אשר אינו מצריך עוד את התערבותה של הועדה המקומית. ואם ישאל השואל: ו'מתן' הרשיון מתי נעשה? אף אנו נשיב ונאמר לו: אישור הבקשה מטעם הועדה המקומית הוא הוא נתינת הרשיון: נתינה על תנאי שיבוא המבקש,ישלם את המסים הדרושים ויקחנו." (בג"צ 88/51 [1], בעמ' 1338). מקובלת עלינו הבחנתו של השופט קמא בהחלטתו בין הוצאת ההיתר על ידי הרשות, דהיינו, החלטת הוועדה, לבין שלב מתן ההיתר הנמסר לידיו של האזרח, כאשר הוא ערוך על פי טופס 3שבתוספת הראשונה לתקנות התכנון והבניה. ומכאן גם ההדגשה, כי המכתב שנשלח, כאמור, אינו מסמך ההיתר, אלא דיווח על החלטה ליתן היתר. הוצאת ההיתר היא המעשה המינהלי המפקיד בידי האזרח את ההיתר. .2בא כוח המערערת טוען, כי ההחלטה היא היתר על-תנאי ואין אפשרות להתחיל לעבוד כל עוד לא קוימו התנאים שנקבעו בהיתר, וכי על פני ההחלטה מ/1 נאמר, כי אינו היתר מכוח החוק. בטיעונו מפנה עו"ד שבתאי לבג"צ 529/00 [2], בעמ' .498וכן ראה ד"נ 14/70 [3], בעמ' .348 אך מפסקי הדין שצוטטו לא ניתן להסיק את שמבקש בא כוח המערערת מאיתנו לקבוע. בבג"צ 529/80 [2] הנ"ל נקבע שהוועדה המקומית לא היתה רשאית לתת היתר בנייה ללא רשות של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, ובהיעדר אישור של הוועדה כאמור: "בית משפט לא יצווה על הוועדה המקומית לתת היתר, שאותו אין היא רשאית על פי החוק להוציא." קבלת אישור של הוועדה לשמיה על קרקע חקלאית היא תנאי מהותי בתכנית ותנאי שאין בלעדיו להוצאת ההיתר, דהיינו, להחלטת הוועדה ולהוצאת ההיתר. כאשר מתפרסמת החלטה להכין תכנית לפי סעיף 77לחוק, מסורות בידי ועדות התכנון הסמכויות המיוחדות לעניין מתן היתרים על פי סעיף 78לחוק התכנון והבניה וכן גם הסמכויות לקבוע תנאים, לפיהם יינתנו היתרי בנייה. קיים איפוא, הבדל, בין תנאים מהותיים, שלפיהם יינתנו היתרי בנייה על פי סעיפים 77ו- 78לחוק התכנון והבניה, לבין תנאים, שהם בבחינת השלמות טכניות, כמו אישורים מרשויות אחרות, לאחר הוצאת ההיתר על פי החלטת הרשות ונתינתו למבקש. גם בסעיף 97א לחוק ניתן למצוא תנאים מהותיים. המסייגים את הסמכות ליתן היתר, כל עוד לא הוגשה התנגדות לתכנית והושמעו ההשגות, שהן בבחינת תנאי מהותי לאישור התכנית ולמתן היתר (ראה בג"צ 18/82 [4], בעמ' 715, מפי השופט ד' לוין). .3על פי סעיף 145(א) (2) לחוק התכנון והבניה, אין להקים בניין אלא על פי היתר מאת הוועדה המקומית ובהתאם לתנאי ההיתר. סעיף 145(א) קובע: "לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענן, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: ... (2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה." ההיתר הוא המסמך בכתב, שהוצא על ידי הוועדה המקומית, המתיר את הבנייה, וכל עוד מסמך כזה לא נמסר לידי המבקש, הרי אין בידו היתר בנייה. ראה בג"צ 429/71 [5] (דברי השופט זוסמן) וכן בג"צ 529/80 [2] הנ"ל, בעמ' .498 סעיף 145לחוק מדגיש, שהמבקש לא יעשה ולא יתחיל לעשות פעולת בנייה, כל עוד אין בידיו היתר. לא יכול, איפוא, להיות ספק על פי מילות החוק, כי בידי המבקש צריך שיהא היתר כדין, וכי עליו לקיים את התנאים שפורטו בו כדי שיוכל להתחיל בבנייה. הדברים אמורים גם כאשר מדובר בתנאים טכניים של חיבור מים, הגשת מפה טופוגרפית, אישור חברת חשמל וכד'. ההנחה היא, שמבקש ההיתר המעונין בקבלת ההיתר, ידאג לקיים את כל התנאים שפורטו תוך זמן סביר על מנת לקבל את ההיתר לידיו, כפי שעליו לעשות. .4אלא שבא כוח המשיבים, עו"ד שטיין, מפנה להוראות חוק הליכי תכנון ובניה (הוראת שעה), תש"ן - 1990, ומדגיש, שבנסיבות המקרה יש להחיל את הוראותיו. בדברי ההסבר לחו נאמר, כי עם גבור גלי העליה נוצר צורך להקים יחידות דיור עבור משפחות עולים, והחוק החדש נועד למעשה לקצר את ההליכים להוצאת היתרי בנייה. סעיף 5לחוק מיום 1.3.90קובע לאמור: "שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות כי תנאים בהיתר המתחייבים מתקנות התכנון או מכל דין אחר, לא ידרש מילויים בעת מתן ההיתר, וניתן יהיה למלאם עד תום שלושה חודשים ממועד מתן ההיתר." בסעיף 7לחוק נאמר: "נדחה מילוי תנאים בהיתר כאמור בסעיף 5, ולא מולאו התנאים ער תום המועד האמור בו, יותלה ההיתר עד למילוי התנאים ויראו כל תוספת בניה שבוצעה לאחר המועד האמור כבניה ללא היתר: ואולם, רשות הרישוי המקומית רשאית להאריך את המועד למילוי התנאים הנדחים לתקופה של עד שישים ימים נוספים, ובלבד שאין בהמשך הבניה באותה תקופה כדי לסכל מילוי כל תנאי ההיתר." על פי האמור, רשאי שר הפנים לקבוע תנאים שניתן לדחות את מילויים עד תום שלושה חודשים ממועד מתן ההיתר. שר הפנים אכן התקין תקנות רישוי בניה (הוראת שעה), תש"ן - .1990תקנה 4, שכותרתה "דחיית מילוי תנאים", קובעת לאמור: "(א) הוגשה בקשה להיתר התואמת את דרישות חוק רישוי בניה, תיתן רשות ריוי מקומית או ועדה מקומית את ההיתר, במועדים הקבועים בחוק רישוי בניה, גם אם תנאים למתן ההיתר המתחייבים מתקנות התכנון או מכל דין אחר טרם מולאו ומילויים יידחה למועד שלא יעלה על התקופות הנקובות בסעיפים 5ו- 7לחוק רישוי בניה לפי הענין, ובלבד שאין בדחיית התנאים כדי לגרום לכך שיוקם בנין או חלק ממנו באופן שאיננו ניתן להתאמה, במועד הנדחה, לתנאים האמורים. (ב) לא יידחה תנאי הנוגע להקמת מקלט לפי חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א." שר הפנים קבע, כי למעט תנאי הנוגע להקמת מקלט לפי חוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א - 1951, רשאית רשות הרישוי ליתן היתר "גם אם התנאים למתן היתר, המתחייבים מתקנות התכנון או מכל דין אחר טרם מולאו...". יוצא איפוא, על פי לשון החוק, כי תנאים שהוצאו על פי תקנות התכנון ניתן לדחותם למועד מאוחר יותר. זאת, בהבדל מתנאים על פי חוק התכנון והבניה. .5כאמור, חוק התכנון והבניה קובע תנאים מהותיים לאישור תכנית, כפי שפורט בסעיפים 77ו- 78לחוק, דוגמת אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, או תנאים אחרים שנקבעו, לפיהם יינתנו היתרי הבנייה על פי התכנית. תנאים אלה אינם נכנסים במסגרת התקנות ולא נית לדחות ביצועם על פי החלטת שר הפנים, בעוד שבתקנות התכנון גופן נקבע, כי התנאים שניתן לדחותם הם בהחלטת השר על פי תקנות התכנון. הדברים מתחזקים עוד יותר בדברי ההסבר לחוק, שם הוצע, כי אם הותנה מתן ההיתר בהמצאת אישור כלשהו של רשות שהוקמה על פי דין, תיתן אותה רשות את האישור תוך 60ימים מיום שהוגשה הבקשה לכך. בענייננו, התנאים שנקבעו הם תנאים טכניים על פי התקנות, וניתן לקיימם גם לאחר מתן ההיתר. .6בא כוח המשיבה לא ידע לומר לנו אלו מהתנאים קוימו ואלו לא, נכון למועד הדיון בערעור. ייתכן בהחלט, שבינתיים מולאו התנאים כולם, אך לדעת שני הצדדים הדיון חשוב מהבחינה העקרונית. בכל מקרה, קובע השופט, כי לא נקבע מועד בהחלטת הוועדה לקיום התנאים ולכן אין לטעון שלא קוימו. הוא הדגיש את הסחבת הביורוקרטית וסירובה של העירייה, או מי מטעמה, להכיר בהיתר או לדבר עם אנשי המשיבה. על פי קביעתו של בית משפט קמא. העירייה ובעלי תפקידים בה, נהגו באתר כבבנייה שהותרה כדין; 1לא הובאה כל ראיה, כי המשיבה עושה עבודות הכנה לבנייה שלא כחוק, שאין בידה היתר כדין, או שהעבודות חורגות מן ההיתר. בנסיבות אלו תמוהה גישה של העירייה ותמוהה עוד יותר בקשתה להפסקת פעולות כאשר היא עצמה נתנה ידה להקמת האתר (ב/2א, ב/2ב). טובת הציבור מצדיקה שהרשות תהיה עקבית בעמדתה, ותסייע בידי האזרח לקבל את האישורים הדרושים ואת ההיתר הנכסף ללא סחבת והשהיות מיותרות. בנסיבות אלו אין לנו אלא לדחות את הערעור. בניהקרוואןהיתר בניה