הכרה כעובד קבוע לפי הסכם קיבוצי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה כעובד קבוע לפי הסכם קיבוצי: השופט אדלר: .1בבית-הדין האזורי בתל אביב (השופט רבינוביץ - דן יחיד; תב"ע מג/5834-3) התבררה עתירת המערער, שהוגשה ב- 1.8.1983, להצהיר כי הוא זכאי להיחשב עובד קבוע מ-1.8.1976, בהיקף משרה מלאה, והוא זכאי לכל תנאי העבודה אותם קיבלו עובדים קבועים. לטענתו, הסכם קיבוצי העניק לו מעמד של "עובד קבוע" המתבטא בהפרשי שכר ודמי תגמולים. כנגד טען המשיב כי ההסכמים הקיבוציים אינם חלים, שכן פג תוקפם, ולחלופין שגם לפי הוראותיהם אין הוא זכאי לסעד שתבע. לפי עמדת מגן דוד אדום קיבל המערער קביעות ב- 1.11.1979, על-פי מכתב. העתירה נדחתה ומכאן הערעור לפנינו. .2העובדות - בעיקרן כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) ב- 1.11.1975החל המערער לעבוד אצל המשיב כמתרים דם. הוא הועסק על-פי חוזה מיוחד על בסיס שעות עבודה במפעל; ב) מ- 1.11.1979קיבל המערער מעמד של עובד קבוע, בהיקף משרה של %75; ג) מ- 1.12.1980הועסק המערער בהיקף משרה של %.100 .3ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, ואשר הוגשו לבית-הדין האזורי, הם: א) הסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ב-20.12.1970, ונרשם כהסכם קיבוצי ב 15.3.1971, בין מגן דוד אדום לבין הסתדרות הפקידים - הסתדרות הכללית וארגון עובדי מגן דוד אדום (להלן - ההסכם הקיבוצי משנת 1970); ב) הסכם קיבוצי מיוחד, מ-8.6.1973, בין אותם הצדדים, שהוגדר "נספח" להסכם הקיבוצי משנת 1970(להלן ההסכם הקיבוצי משנת 1973). תוקף ההסכמים הקיבוציים והארכתם .4א) לעניין זה נוגעים הסעיפים הבאים בהסכמים הקיבוציים: (1) בהסכם משנת 1970נקבע: פרק 25- "א. תחילת תוקפו של ההסכם הוא מיום 1לספטמבר 1970 עד .31.3.1972 ב. תוקפו של ההסכם יוארך מאליולשנה אחת נוספת, אלא אם כן הודיע אחד הצדדים בכתב לצד השני - ההנהלה או הוועד המרכזי - לפחות 60יום לפני תום שנת התקציב על רצונו להציע תקונים בהסכם." (2) בהסכם משנת 1973נקבע: " .1הוסכם בין הצדדים החתומים מטה שההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 20.12.1970, יהיה בתוקף עד .31.3.1974 .2הוסכם שהנספח יהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי המיוחד 1970, ושסעיפיו האופרטיביים יבואו במקום הסעיפים המקבילים בהסכם 1970, ותחילתו מיום 1.4.1974, אלא אם צויין אחרת בגוף הנספח. .18דיונים לחידוש ההסכם הקיבוצי המיוחד עם החתימה על נספח זה, יתחילו הדיונים לחידוש ההסכם הקיבוצי המיוחד במגמה לסיימם עד .1.4.1974הדיונים בתביעות הספציפיות הנוספות אשר טרם סוכמו, יובאו לדיון מסכם תוך 6שבועות מיום חתימת הסכם זה". .5בית-הדין האזורי קבע כי פג תוקפם של ההסכמים הקיבוציים משנות 1970ו-1973, וכן כי ההוראות האישיות בהם אינן חלות על המערער, משום שהוא התחיל לעבוד לאחר תום תקופת תוקפם של ההסכמים הקיבוציים. מכאן, כי תנאי העבודה של המערער הם אלו שנקבעו בחוזיים האישיים. את קביעתו כי פג תוקפם של ההסכמים הקיבוציים נימק בית-הדין קמא בכך שנקבע במפורש בהסכם משנת 1973שהוא יהיה בתוקף עד 31.3.1974, וכי הצדדים התחייבו לנהל משא-ומתן לחידוש ההסכם במגמה לסיימם עד .31.3.1974 בית-הדין קמא לא התייחס לסעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, (להלן - החוק), הקובע: "הסכם קיבוצי לתקופה מסויימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסויימת; המועד להודעת גמר הוא כקבוע בהסכם, ובאין קביעה בהסכם - שני חודשים לפחות לפני תום תקפו של ההסכם". .6א) בדב"ע מד/3- 4[1], נדון פירוש סעיף 13לחוק. שם נאמר כי ניתן להתנות על האמור בסעיף 13לחוק, אך ורק בצורה ברורה וחד-משמעית, ואין להסתפק בקביעת תקופה קצובה, אלא צריך להוסיף דבר, שממנו עולה ברורות, כי הצדדים התכוונו להפסיק את תוקף ההסכם לאחר מועד מסוים. עוד נקבע כי סעיף בהסכם קיבוצי האומר - "תוקפו של הסכם קיבוצי זה לשנה אחת בלבד. . ." היה די ברור וחד-משמעי כדי להתנות על סעיף 13לחוק, וזאת לאור המילה בלבד; ב) בהסכמים הקיבוציים שהוגשו לבית-הדין האזורי נקבעה תקופת תוקפם. מבלי להוסיף דבר שממנו עולה ברורות על כוונת הצדדים להביא אותם לידי סיום. הצדדים לא קבעו במפורש כי ההסכמים הקיבוציים לא יחולו לאחר 31.3.1974, או שהם יחולו רק לתקופה מסוימת, או לתקופה מסוימת בלבד. הוראה בהסכם כי הוא יהיה בתוקף עד למועד מסוים מהווה דרך לתחום את תקופת ההסכם, ואין בה כדי להתנות על הוראות סעיף 13לחוק. התניה כזאת חייבת להיות מפורשת. לא נטען כי צד להסכמים הקיבוציים מסר הודעה בדבר ביטול הסכם, ועל כן הם ממשיכים להתקיים מכוח סעיף 13לחוק; ג) בא-כוח המשיב הסתמך על דב"ע מד/29- 2[2]. שם נקבע שאין תוקף להסדר קיבוצי, משנת 1977, שלא נעשה על-ידי הארגון היציג. אולם, לא נקבע כי פג תוקפם של ההסכמים הקיבוציים משנת 1970ומשנת .1973נאמר שם כי נקבע בהסכמים שהם בתוקף לתקופה קצובה, וזאת מבלי שנדונה השאלה אם תוקפם הוארך לאחר התקופה הקצובה מכוח סעיף 13לחוק. עוד נאמר (שם, [2], בע' 452) כי מגן דוד אדום שילם את התוספת נשוא הדיון (תוספת "כוננות") על-פי ההסכם הקיבוצי משנת 1970- היינו, מגן דוד אדום לא הכחיש שההסכם משנת 1970עדיין בתוקף; ד) בדב"ע מז/9-3, ציטרוננבאום - מג דוד אדום (לא פורסם) לא הוכרעה השאלה אם קיים הסכם קיבוצי במגן דוד אדום. שם לא הגישו הצדדים לבית-הדין הסכם קיבוצי, וסוכם ביניהם שההסכמים משנת 1970ו- 1973אינם בתוקף. בית-הדין אמר כי הוא מקבל את המוסכם רק לצורך אותו משפט. .7השאלות הבאות הן, אם כן, על מי חל ההסכם הקיבוצי והאם קיבל המערער קביעות מכוח ההסכמים הקיבוציים? א) המערער הסתמך על פרק 2, סעיף ג להסכם הקיבוצי משנת 1970, וזו לשונו: "בתום תקופת הנסיון, יקבל העובד מאת המרכז/ההנהלה כתב מינוי כעובד קבוע וכל זכויותיו על-פי הסכם זה שמורות לו מיום תחילת עבודתו כולל תקופת הנסיון. אם לא יקבל העובד כתב מינוי, ייחשב העובד כקבוע בתום 9חודשי עבודה רצופה"; ב) בסעיף ההגדרות נאמר: "עובדות, עובדים/ות - פירושו - כל אדם שהוזמן לעבודה על-ידי המרכז/ההנהלה והמקבל משכורתו מאת המוסד". מכאן כי ההסכם חל הן על עובדים במשרה מלאה, והן על עובדים במשרה חלקית, כפי שאפשר ללמוד גם מפרק 4, אליו נתייחס בהמשך; ג) קיימת פסיקה מנחה בדבר מעבר "עובד בנסיון" או "עובד זמני" למעמד של "עובד קבוע". לענייננו חשובים פסקי-הדין שדנו בקביעות שהוענקה מכוח הסכם קיבוצי (ופחות רלבנטית הפסיקה הדנה בהענקת "קביעות" מכוח חוזה עבודה אישי או הסדר קיבוצי חד-צדדי, כגון התקשי"ר). בדב"ע מב/49- 3[3], בע' 90נקבע: "עת על יחסי עובד-מעביד חל הסכם קיבוצי, ואותו הסכם קיבוצי נדרש לשאלת "קביעות בעבודה', תקופת נסיון בעבודה ו"זמניות" בעבודה - יקבע ההסכם הקיבוצי אם פלוני היה לעובד קבוע. במקרים אלה ובאותו הקשר יראו כל עובד אחר כ"זמני" או כ"ארעי", לפי העניין: כל עובד אחר - לרבות עובד שנתקבל לעבודה וקיימת אפשרות שיהיה לעובד קבוע, אך טרם התקיימו התנאים שבהסכם, כולל הוראות בדבר תקופת נסיון ומתן "כתב קביעות". לשון אחר - אין "מעמד" של "עובד לתקופת נסיון", באשר כל עוד לא היה לקבוע - הוא זמני, והטעם הוא פשוט: הזכויות העולות על-פי הסכם קיבוצי מ"קביעות" אינן תופשות מעצם מהות "הנסיון", עת מדובר בעובד ב"נסיון". ...קבע ההסכם הקיבוצי מהם התנאים שצריך כי יתקיימו בעובד על מנת שיהיה ל"קבוע". אחד התנאים הוא... עבודה של שישה חודשים כתקופת ניסיון... ...התנאי השני הוא, כי "בתום תקופת הנסיון של שישה חודשים תודיע החברה לעובדים הנוגעים בדבר אם אושרו כעובדים קבועים. בתום תקופת הנסיון יקבל העובד הודעה מהחברה על קביעות או על הפסקת העבודה. על כן ברור, שמשלא התקיים תנאי עבודת שישה חודשים כאמור, ולא ניתן אישור ל"קביעות", אלא הופסקה העבודה, לא קם מעמד של "קביעות" בעבודה". בדב"ע לג/2- 9[4], בע' 454, נקבע כי מעביד ועובד רשאים להאריך את תקופת הנסיון, אף אם נקבע בהסכם קיבוצי שתוענק לעובד קביעות בתום תקופה מסוימת, שכן הדבר יכול להיות לטובת העובד, משום שבא במקום פיטורים. בדב"ע מה/110- 3[5], נקבע כי עובד זכאי ל"קביעות" בתום תקופת הנסיון, כאשר הדבר נקבע במפורש בהסכם הקיבוצי, כך: "בתום תקופת הנסיון יועבר העובד ממעמד של עובד בנסיון למעמד של עובד קבוע"; ד) משכך הדבר, יש ליישם פסיקה זו למקרה דנן. בהסכם הקיבוצי נקבעו במפורש שני תנאים לקבלת מעמד של עובד קבוע: תקופת עבודה ומינוי. המערער ענה על דרישות התנאי הראשון, אולם לא קיבל כתב מינוי. ההסכם הקיבוצי התייחס למקרה כזה, וקבע בצורה ברורה וחד-משמעית כי עובד אשר לא קיבל מינוי ייחשב כעובד קבוע בתום 9חודשי עבודה רצופה. מכאן, כי המערער קיבל מעמד של עובד קבוע תשעה חודשים לאחר תחילת עבודתו, היינו - ב-.1.8.976 .8עתירה נוספת של המערער היתה להצהיר כי מאז שהיה זכאי לקבל קביעות הוא זכאי אף לעבודה במשרה מלאה. הוא הסתמך על הסעיפים הבאים בהסכם הקיבוצי משנת 1970: "פרק 4: עובדים בעבודה חלקית א. עובד שיתקבל לעבודה חלקית (עבודה שאין בה יום עבודה מלא) ייחשבו זכויותיו באופן יחסי לעובד במשרה מלאה. ב. עובד שיתקבל לעבודה חלקית יהיה זכאי לעבודה נוספת להשלמת יום העבודה, בתנאי שיימצא מתאים לאותה עבודה על-ידי המרכז/ההנהלה". לא נקבע בסעיף זה כי מי שעובר למעמד של עובד קבוע יקבל באופן אוטומטי יום עבודה מלא, בסעיף נקבע תנאי לקבלת עבודה במשרה מלאה: "בתנאי שימצא מתאים לאותה עבודה..." כמו כן, תנאי מכללא למעבר למשרה מלאה הינו שקיימת עבודה שניתן לתת לאותו עובד. לא הוכח כי התמלאו התנאים האלה במקרה של המערער זאת ועוד, המערער היה חייב לתבוע יום עבודה מלא סמוך למועד קבלת מעמד של עובד קבוע, וזאת כדי לאפשר למעביד לשקול אם להיענות לבקשה, כולל בירור אם קיימת עבודה מתאימה. המערער השהה את הגשת התביעה דנן כשש שנים לאחר המועד שהיה זכאי לקבל מעמד של עובד קבוע. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את העתירה להצהיר כי המערער היה זכאי ליום עבודה מלא מ-.1.8.1976 .9בא-כוח המשיב ביקש להחזיר את העניין לבית-הדין קמא אם ייקבע שהמערער היה זכאי למעמד של עובד קבוע מ- .1.8.1976אין תועלת בבקשה זאת, שכן העתירה היתה לפסק-דין הצהרתי בדבר קבלת קביעות ויום עבודה מלא, ושני נושאים אלו הוכרעו בפסק-דין זה. .10סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית. המערער היה זכאי לקבל מעמד של עובד קבוע ב- .1.8.1976לעומת זאת, נדחית עתירתו להצהרה כי היה זכאי לעבודה במשרה מלאה נאותו מועד. אין צו להוצאות.חוזהעובד קבועהסכם קיבוציהכרה כעובד