קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרזה על אימוץ פתוח: .1בית המשפט התבקש להכריז על הקטין, פלוני הנ"ל (להלן : הקטין) כעל בר-אימוץ, בהסתמך על סעיף 13לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א- 1981(להלן: חוק האימוץ). אין חולקים על כך, שהקטין הוא בר-אימוץ בהתייחס לאביו, שהרי מוסכם שאין ידוע מי הוא אביו של הקטין. הקטין נולד ב-3.3.85, ומאז ועד היום לא קם גבר לטעון שהוא אביו של הקטין. מה ששנוי במחלוקת בין הצדדים, הוא: האם הקטין הינו בר-אימוץ בהתייחס לאימו-המשיבה. המבקש טוען, כי יש להכריז על הקטין כבר-אימוץ, משום שאם הקטין אינה ג מסוגלת לדאוג לקטין כראוי, בשל התנהגותה או מצבה, וכי אין סיכוי שהתנהגותה או מצבה ישתנו בעתיד הנראה לעין, על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, כמקובל ברשויות הרווחה לשיקומה (של האם) (סעיף 7( 13) לחוק האימוץ). .2יאמר מיד. כי העובדות ברובן, המתייחסות לעברו של הקטין, ולעברה של המשיבה, אינן שנויות במחלוקת, והן יובאו להלן בקצירת האומר: הקטין נולד מחוץ לנישואין, והוא כיום כבן 7שנים. לאחר הלידה היה הקטין אצל המשיבה כחודשיים, והיא ניסתה לגדלו בעזרת אחיותיה ואימה. לאחר מכן, עקב בעיות נפשיות קשות אצל המשיבה, היא נטשה את הקטין אצל אימה, ובהסכמת כל הצדדים, דהיינו: המשיבה ואימה ושירותי הרווחה, ה ומחמת היות הקטין בסכנה, הוא הועבר למעון לתינוקות על שם שבתאי לוי (להלן: המעון). סוכם אז בין שירותי הרווחה לבין המשיבה, שכאשר יתאפשר למשיבה לטפל בקטין, היא תקבלו חזרה אליה. בקיץ 1988קיבלה המשיבה את הקטין חזרה לביתה, רשמה אותו למעון, וניסתה לגדל אותו. דא עקא, שכעבור מספר שבועות התפרצה מחלת נפש אצל המשיבה, היא אושפזה בבית חולים לחולי נפש במצב פסיכוטי, ואז, בהסכמת המשפחה, הוחזר הקטין למעון. מאז לא חזר יותר הקטין לבית המשיבה, אך זו שמרה על קשר עמו, ואין חולקין על כך, שהמשיבה אוהבת את הקטין, ולפי הבנתה רוצה בטובתו. השאלה כמובן, האם אהבה זו, כשלעצמה, גם כשהיא מלווה קשר קבוע של המשיבה אל הקטין, לעתים מזומנות, צריכה לשלול את טענת המבקש, כי הקטין הוא בר-אימוץ מחמת שהמשיבה אינה יכולה לדאוג לו כראוי, וגם לא תוכל לדאוג לו בעתיד הנראה לעין. .3בחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 26.3.89(ת/8), קובעת ד"ר זויסטובסקי, ששהותו של הקטין אצל המשיבה גורם לירידה במצבה הנפשי של המשיבה, או במילים אחרות: האחריות, שהמשיבה נוטלת על עצמה באשר לטיפול בקטין, גורמת ועלולה לגרום גם בעתיד להחרפת המופרעות הנפשית הקשה שלה. בחוות דעת מעודכנת של ד"ר זויסטובסקי הנ"ל מיום 13.2.92(נ/8), קובעת הפסיכיאטרית, שמהשיבה היא חולת נפש כרונית עם תקופות משמעותיות של רמיסיה, ותקופות אחרות של דקומפנסציות פסיכוטיות. ד"ר זויסטובסקי קובעת, שגם המשיבה מעריכה שאין היא מסוגלת לדאוג לקטן, ודבר זה גורם למשיבה צער רב, כי היא זקוקה לקשר עם הקטין. בחוות הדעת של הפסיכולוגית כרמיה אורין, מיום 7.6.89(נ/5), נקבע, כי המשיבה היא ילדותית בהופעתה ובצרכיה, חיה בחרדה, נוטה לפאסיביות, ומצפה לטיפול בה יותר מאשר ביוזמה שלה לטפל באחרים. הפסיכולוגית העריכה, כי המשיבה אינה יכולה להיות אחראית לטיפול שוטף בקטין, אינה מסוגלת לתת לו בית חם, ואינה יכולה לדאוג לצרכיו הרגשיים והחינוכיים. אך היא נותנת לו יחס אימהי ומספקת את צרכיו הראשוניים בדאגה רבה. עוד הודגש כחוות דעת זו, כי המשיבה קשורה מאוד לקטין, וכי גם הוא קשור אליה. בחוות הדעת המעודכנת של כרמיה אורין, מיום 25.8.91(נ/6), היא ממליצה, ך שהקטין יימסר לאימוץ פתוח, כלומר: שהקטין יאומץ על ידי אותה משפחה, שהפסיכולוגית הכירה במהלך בדיקותיה, אך שיימשך הקשר, על-ידי פגישות אחת לשבועיים, בין המשיבה לבין הקטין. יצויין, כי חוות הדעת של כרמיה אורין הוגשו מטעם המשיבה, וכי המשיבה, על ידי בא-כוחה עתרה לבית המשפט לאמץ את חוות דעתה של כרמיה אורין בדבר אימוץ פתוח (עמ' 5של הסיכום בכתב). יש להדגיש, כי בכל מקרה עולה מחוות הדעת של כרמיה אורין ומהזדהותה של המשיבה עם חוות דעת זו, כי מומלץ שהקטין יאומץ, אבל כרמיה אורין והמשיבה ממליצות שכל זאת יישאר קשר בין הקטין לבין המשיבה. .4פקידת הסעד לענייני אימוץ, יונה רודיך, כחוות דעתה היסודית והמקיפה, הגיעה לידי מסקנה שאין המשיבה מסוגלת לדאוג כראוי לקטין וגם לא תהיה מסוגלת לכך בעתיד, והיא ממליצה למסור את הקטין לאימוץ. גב' רודיך בדעה, שהקשר של המשיבה עם הקטין, ביחד עם צדדיו החיוביים, מפריע גם לשיקימו של הקטין, במסגרת המשפחה המאמצת. בדעה דומה מחזיקה גם אסתר לוי, העובדת הסוציאלית ממשרד שבתאי לוי, אשר הגיעה למסקנה חד-משמעית שהמשיבה אינה מסוגלת להעניק בית לקטין. ולגדלו בכוחות עצמה (ת/6). אסתר לוי מפרטת בתצהירה, כי בתקופה הקצרה שהקטין היה אצל המשיבה, לא הצליחה המשיבה לשלוט על עצמה, ותוך כדי התפרצויות היתה אלימה כלפי הקטין, והוא חזר למוסד עצוב ותוקפני. התרשמתי מהמהימנות והרצינות של אסתר לוי, והיא, למעשה, כמעט ולא נחקרה על תצהירה (ת/6). ביחד עם זאת יצויין, שגב' אסתר לוי השיבה בחקירה נגדית שההמלצה לאימוץ פתוח, תוך שמירת הקשר של הקטין עם המשיבה, מקובלת עליה (עמ' 17). בחוות דעתו המעמיקה והמקיפה של הפסיכולוג ד"ר יגיל (ת/9), מצוטטת הודאה של המשיבה, שאין לה כוחות נפשיים לטפל בעצמה ובקטין אך היא מעוניינת בקשר קבוע, אחת לחודש, עם הקטין, עניין שהיא זקוקה לו "כמו חמצן" לנשימה. ד"ר יגיל התרשם, שהמשיבה לא היתה מסוגלת להיות אמפטית עם צורכי הקטין, ושהיא מרוכזת בצרכיה שלה. ד"ר יגיל בדק באורח יסודי את הקטין, והגיע למסקנה, כי טובת הילד דורשת שהוא יאומץ, ושיחוש שייך למשפחה שמאמצת אותו. ד"ר יגיל התרשם, שהקטין היה רוצה לשכוח מעברו ומקיומה של אמו הביולוגית, שבהם רואה הקטין מכשול לשילובו במשפחה החדשה (המאמצת). בניגוד לכרמיה אורין ולאסתר לוי, סבור ד"ר יגיל, שהאימוץ הפתוח אינו טוב לקטין, ולבטח יחבל בשילובו של הקטין במשפחה המאמצת, זאת, משום בעיותיו הפסיכו-אורגניות של הקטין עצמו, ולחוסר היכולת של המשיבה להתרכז בצורכי הקטין, מבלי לראות ראשית ועיקר במרכז את בעיותיה שלה, שהן אכן קשות ומציקות. .5הנה כי כן, בעצם אין זה שנוי במחלוקת שהכרחי שהקטין יימסר לאימוץ, משום שאימו אינה מסוגלת לדאוג לו כראוי, ואין סיכוי שלמרות טיפול שיקומי, היא תוכל לדאוג לו כראוי בעתיד. זאת, משום בעיותיה הנפשיות הכרוניות הקשות של המשיבה, וכן משום שעצם הטלת אחריות הטיפול בקטין עליה, עלול להחריף את מצבה הנפשי, ובעקיפין, שוב ה לפגוע בקטין. מה ששנוי במחלוקת בין המומחים, היא השאלה: מה עדיף? אימוץ רגיל, תוך ניתוק גמור של הקטין מהמשיבה, מתוך מגמה ליצור קשר חד-משמעי וייחודי עם המשפחה המאמצת, או אימוץ פתוח, תוך שמירת קשר כלשהו עם המשיבה. ללא ספק שאלה זו קשה היא להכרעה, אך דומני, שאין אני מוסמך לפסוק בה. נכון, אמנם, שבע"א 3063/90[1], מיום 28.3.91, סברו שופטי הרוב, כי בסמכותו של בית המשפט, הדן בהכרזת קטין כבר-אימוץ, להורות על ביצוע האימוץ בעתיד, בתנאים מסוימים, כגון: מסירת הקטינים המאומצים לאימוץ יחדיו עם אחיהם, או הנחיית רשויות האימוץ להמשך הקשר בין הקטינים המאומצים, שהם אחים מבחינה בילוגית. ביחד עם זאת, בפסק דין מאוחר יותר, בע"א 3554/91[2], מיום 9.10.91, הוחלט פה אחד (כשלהחלטה היה שותף גם אחד משופטי הרוב שבע"א 3063/90[1]), שהשלב המתאים לבירור השאלה אם לאפשר אימוץ פתוח (כלומר, קשר כלשהו בין הקטין המאומץ למשפחתו הטבעית), הוא במסגרת הדיון לקראת מתן צו האימוץ, ולא במסגרת הדיון בשאלה אם להכריז על הקטין כבר-אימוץ. אכן, בהתחשב בכך שדווקא בבית המשפט הדן בשאלה, אם להכריז על הקטין כבר-אימוץ מתבררים לעומקם, בדרך כלל, היחסים העדינים שבין הקטין לבין משפחתו הטבעית, אין צריך בית המשפט המכריז על הקטין כבר-אימוץ למנוע את המלצתו בשאלה חשובה זו של המשך הקשר בין הקטין לבין משפחתו הטבעית - לאחר מתן צו האימוץ. זאת, כמובן, כאשר כאמור, ההחלטה וההכרעה, אם לאפשר קשר כזה, מסורות לבית המשפט הדן בבקשה למתן צו אימוץ. לכאורה, טענת המשיבה, כי בנדוננו, בדיון בבקשה לאימוץ לא תהיה לה עמידות בדין ולכן לא תהיה הגנה, לכאורה, לאינטרסים שלה שתוצאות צו האימוץ יצומצמו, היא שובת לב, אך למעשה אין בה ממש. סוף-סוף, כל הסוגיה של צמצום תוצאות צו האימוץ אינה רלוונטית לזכויות ההורים הטבעיים, אלא לשאלת טובת הקטין. במילים אחרות: גם אם משוכנע בית המשפט, שהאינטרס של אם הוא בצמצום תוצאות צו האימוץ, אין להביא בחשבון אינטרס זה, אלא במקרה שהוא לטובת הילד. לכן אין נזק בשלילת זכותה של המשיבה לטעון להגנת האינטרסים שלה בצמצום תוצאות צו האימוץ, שהרי אינטרסים אלה אינם רלוונטיים לשאלה אם ליתן צו אימוץ, שתוצאותיו מצומצמות, אם לאו. על צמצום תוצאות צו האימוץ יש לדון רק מנקודת הראות של טובת הקטין. .6כנדוננו, הרבה תלוי, אם להרשות אימוץ פתוח אם לאו, בהתמשכות האופי והמהות של הקשר שבין הקטין לבין המשיבה, והשלכות קשר זה על התפתחות יחסיו ומעמדו של הקטין במשפחה המאמצת. כיום הזה, אי-אפשר להשיב על השאלה באורח חד-משמעי, ואני מניח שבית המשפט שידון בבקשת האימוץ יתייחס לשאלה, אם להרשות אימוץ פתוח אם לאו, לפי החומר שיובא לפניו, ובכלל זה פסק דיני זה. מכל מקום, בגדר סמכותי, הגעתי למסקנה שהקטין הוא בר-אימוץ, גם בהתייחס למשיבה, וזאת, על פי סמכותי לפי סעיף 13(7) לחוק האימוץ. ביחד עם זאת, ולפי סמכותי כמפורט בסעיף 16לחוק האימוץ, ולפי סעיף 26(ב) לחוק האימוץ ולפי סעיף 3לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960, מורה אני, שהקטין ימשיך להיפגש עם המשיבה אחת לשלושה חודשים. במקום שייקבע על ידי פקידת הסעד, ושאורך הפגישה יהיה שעה אחת לכל פגישה, ובתנאי, שהמשיבה לא תלווה לפגישה זו על ידי אחרים מבני משפחתה. כל זאת, כמובן, עד למתן צו אימוץ, אם יינתן.אימוץ