המרת קצבת שאירים לפיצויי פיטורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת קצבה לאסיר - המרת קצבת שאירים לפיצויי פיטורים: הנשיא גולדברג: .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט הראשי נויגבורן - דן יחיד, תב"ע מח/2-7), אשר דחה את בקשת המערער להמיר את הקצבה המגיעה לו כ"שאיר" של אמו המנוחה בפיצויי פיטורים. .2ואלה העובדות הצריכות לענייננו: א) המערער, קטין, הורשע בין היתר, בהריגת אמו ביום 22.2.1986 (ת"פ י-ם 112/86); ב) המערער היה בעת ארוע ההריגה כבן ארבע עשרה וחצי, ובית המשפט גזר עליו תשע שנות מאסר מיום מעצרו; ג) המערער הוכרז כיורש יחיד של אמו (תיק עזבונות י-ם 1294/86); ד) האם המנוחה היתה בעת פטירתה עובדת המדינה, במשרד החינוך, מזה כעשר שנים; ה) המערער פנה למשיב, הממונה על תשלום הגמלאות, בבקשה להמיר את הגמלה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970(להלן- החוק) בפיצויי פיטורים; ו) המשיב, במכתבו מיום 1.12.1986כתב למערער כדלהלן: "נראה לנו לכאורה כי על-פי סעיף 55לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], אין הקטין זכאי לגמלה ומכאן שאין מקום להמיר את הקצבה לפיצויים, ופירושו של דבר שאינו זכאי גם לפיצוים"; ז) בתשובה למכתבי עורך דינו של המערער למשיב, מיום 7.12.1986 ומיום 14.8.1987, ענה המשיב למערער ביום 21.12.1987כי הוא דוחה את בקשת המערער בנימוק הבא: "הקטין הנ"ל נמצא במאסר ויישאר במאסר בכל יתרת תקופת קטינותו, ואינו זכאי לקצבה על פי סעיף 56לחוק, ולפיכך אין לו מה להמיר להטבה אחרת, היינו הפיצויים." עוד מוסיף המשיב:נ"במסגרת החלטה זו, אין אנו מתייחסים בשלב זה למשמעותו של סעיף 55לחוק, ובמידה ויתעורר הצורך נתייחס בו". ("בו" צ"ל "אליו"); ח) המערער הגיש לבית-הדין האזורי לעבודה ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות; ט) בית-הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו כי המערער אינו זכאי להמיר את הקצבה המגיעה לו כ"שאיר" של אמו בפיצויי פיטורים, ועל כך הערעור שבפנינו, אשר נדון בדרך של טיעונים בכתב. .3הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות [נוסח משולב], התש"ל- 1970בענייננו הן: - " .1בחוק זה - "גימלה" - קיצבה או מענק; "מענק" - תשלום חד-פעמי; "קצבת שאיר" - סכום המשתלם מדי חודש לשאיריו של עובד או של עובד שפרש משירותו". " .40עובד שנפטר לאחר שלוש שנות שירות, רשאים שאיריו, אם שוכנע הממונה כי הבחירה היא לטובתם, לבחור במקום כל הגמלאות האחרות המגיעות להם לפי חוק זה באחד מאלה: (1) פיצויי הפיטורים שהיו מגיעים להם לולא האמור בסעיף 39(א)". " .55שאיר שגרם במתכוון ושלא כדין למותו של עובד או של זכאי לקצבה או שהיה שותף לעבירה כזאת - לא תשולם לו גמלה שהוא זכאי לה בגלל מותו של אדם זה". " .56"נמצא אדם במאסר על-פי פסק-דין של בית-משפט מסומך שדן אותו למאסר של שלושה חודשים או יותר - לא תשולם לו כל קצבה בעד הזמן שהוא במאסר". .4הליך זה יוצא דופן בנסיבותיו. בית-המשפט המחוזי פותח את גזר הדין במלים "המקרה שלפנינו אין לו אצלנו אח ורע, והפסיכיאטר המחוזי אף העיד כי גם בספרות העולם לא מצא תקדים שכזה". נסיבות המקרה הן כאלה שאף בספרות המשפטית לא מצאנו תקדים לסוגיה שלפנינו. .5המשיב השתית את דחיית התביעה על הוראת סעיף 56לחוק, תוך שהוא כותב: "במסגרת החלטה זו, אין אנו מתייחסים בשלב זה למשמעותו של סעיף 55לחוק, ובמידה ויתעורר הצורך נתייחס בו". אנו מניחים כי המשיב בחר ללכת בדרך זאת מן הטעם שהמערער הורשע בהרגה, ולא ברצח. משכך הדבר - פטורים אנו מלדון בשאלה אם ניתן לשלול מהמערער את הגמלה מכוחו של סעיף 55לחוק. .6המערער טוען כי בעוד סעיף 55לחוק הוא "סעיף של מהות המדבר בזכאות", הרי סעיף 56עניינו "פרוצדורה ועיכוב ביצוע". את המילים "לא תשולם לו כל קצבה בעד הזמן שהוא במאסר" יש לפרש, לגרסתו, כ"השעיה זמנית של התשלום בהתקיים אירוע מסוים. חלף האירוע - חלפה ההשעיה". לעומתו, טוען המשיב כי שני הסעיפים כאחד, סעיף 55וסעיף 56, הינם סעיפים של מהות, העוסקים בזכאות, והא ראיה, בשניהם השתמש המחוקק במילים "לא תשולם". .7נראית לנו גרסת המשיב על גרסת המערער. אף סעיף 56, ולא רק סעיף 55, עניינו שלילת זכאות ולא רק עיכוב ביצוע. אילו עניינו של הסעיף היה רק עיכוב ביצוע תשלום הקצבה כל עוד נתון האדם במאסר, כי אז לשונו של הסעיף היתה צריכה להיות "לא תשולם לו כל קצבה כל עוד הוא נמצא במאסר", ולא הנוסח הקיים: "לא תשולם לו כל קצבה בעד הזמן שהוא במאסר". משמעותו של סעיף 57הינה שלילת זכאותו של האדם לקצבה כל תקופת הימצאו במאסר, ואין הסעיף מורה על דחיית תשלום הקצבה עד לאחר השחרור ממאסר. שלילת הזכאות לגמלה מכוח סעיף 55לחוק הגמלאות הינה מוחלטת, ובתור שכזו רחבה הרבה יותר משלילת הזכאות שבסעיף 56, שמטבעה מוגבלת בזמן, הוא זמן המאסר. אך כאמור, שני הסעיפים הינם מהותיים ועניינם - שלילת הזכאות. קיים שוני נוסף בין שני הסעיפים, אך הוא לא מענייננו. סעיף 55לחוק הגמלאות שולל את הזכות בשל מעשהו של השאיר בקשר עם האיש שבגינו משולמת הקצבה, בעוד סעיף 56שולל את הזכות (כאמור, לתקופה מוגבלת), בלי כל קשר למהות העבירה שבגינה מרצה השיר את עונש המאסר. .8סעיף 40לחוק מאפשר לשאירים "... לבחור במקום כל הגמלאות האחרות המגיעות להם לפי חוק זה באחד מאלה: (1) פיצויי הפיטורים שהיו מגיעים להם לולא האמור בסעיף 39(א)...". מלכתחילה היה המערער זכאי לקצבת שאיר, אך בשל היותו במאסר נשללת זכאותו לקצבת שאיר עבור כל פרק זמן היותו במאסר, וזאת על-פי סעיף 56לחוק הגמלאות, ולכשישתחרר ממאסרו לא יהא זכאי עוד לקצבה. ומשלא מתקיים לגביו התנאי שברישא לסעיף 40, אין באפשרותו לבקש פיצויי פיטורים במקום "גימלאות אחרות". .9א) עוד טוען המערער כי על-פי סעיף 40לחוק, על המשיב לשוות לנגד עיניו את טובתו של השאיר; וטובתו של המערער היא המחייבת את המשיב בהחלטתו אם להיענות לבקשת המערער ולאשר בחירתו בפיצויי פיטורים. לדעת המערער אין ספק כי הבחירה בפיצויי פיטורים היא לטובתו של המערער, משום שטובתו היא שתינקט דרך פעולה שתפטור אותו מתוצאות סעיף 56; ב) צודק המערער בטענתו כי על הממונה על תשלום הגמלאות לשקול את בקשתו לפי סעיף 40לחוק על-פי אמות המידה של טובתו הוא, דהיינו טובת השאיר. ואף צודק הוא כי במקרה זה הבחירה בפיצויי פיטורים היא לטובתו של המערער משום שהמערער יישאר במאסר בכל יתרת תקופת קטינותו, ואם לא תומר הקצבה המגיעה לו בפיצויי פיטורים לא יקבל דבר, מן הטעם שלאחר שישתחרר ממאסרו לא יהיה זכאי עוד לקצבה. אך כפי שהובהר לעיל טובת השאיר מהווה שיקול רק מקום שקיימת זכאות לגמלה על-פי החוק, ובמקומה הוא מבקש לבחור במשהו אחר. בהעדר זכאות, כפי שהובהר לעיל, אין למשיב סמכות לשקול המרה של קצבה שאינה מגיעה, בפיצויי פיטורים. .10המערער מוסיף וטוען כי "גמלה" מוגדרת בסעיף 1לחוק כקצבה או מענק. סעיף 56לחוק מדבר על "קצבה" בלבד, ואין הסעיף חל על מענק, ואלו סעיף 40מדבר על מענק לשאירים במקום גמלאות אחרות, על כן טוען המערער כי היות וסעיף 40דן במענק בלבד, יש לפרשו תוך התעלמות מסעיף .56 אף טענה זאת דינה להידחות. לא ניתן להיזקק לסעיף 40לחוק הגמלאות מבלי להיזקק לסעיף .56סעיף 40לחוק כשלעצמו איננו מהווה מקור למענק כלשהו. הסעיף מאפשר בהתקיים תנאים מסוימים, להמיר את "הגמלאות האחרות" המגיעות לשאיר על-פי החוק בפיצויי פיטורים או במענק. "גמלאות" כוללות, על-פי הגדרתן בסעיף 1, גם קצבה, כך שאנו חוזרים למסקנתנו דלעיל: בהעדר זכות לקצבה - לא קמה זכות להמרתה. .11לסיום טוען המערער כי לצורך פרשנות השאלה שבמחלוקת יש להביא בחשבון גם את השיקול שאלמלא הוראות חוק הגמלאות, היתה פטירתה של האם מזכה אותו בפיצויי פיטורים, מכוח סעיף 5לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים). לדעתו, על מנת שיהיה ניתן לשלול את פיצויי הפיטורים המגיעים, יש צורך בהוראה מפורשת בחוק הגמלאות, וסעיף 56אין בו הוראה שכזאת, משום שהסעיף דן בתשלום קצבה, בעוד שפיצויי פיטורים אינם קצבה על-פי החוק. ומכאן לגרסת המערער, שיש להתעלם מסעיף 56, ולהכריע על-פי סעיף 40, ולקבוע שמכוחו זכאי המערער לקבל פיצויי פיטורים. אין לקבל טענתו זאת של המערער. אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. תביעתו מושתתת על חוק הגמלאות, ועל כן יש לדון בה על-פי הוראות חוק זה, וסעיף 56שבו קובע מפורשות, כפי שפורט לעיל, שלא תשולם לאדם קצבה בעד הזמן שהוא במאסר, ומכאן כי אין למערער קצבה בת המרה בפיצויי פיטורים על-פי סעיף 40לחוק. .12מכל האמור לעיל עולה כי בקשת המערער להמיר את הקצבה "המגיעה" לו כ"שאיר" של אמו, בפיצויי פיטורים, נדחתה כדין על ידי הממונה על הגמלאות, ובדין דחה בית-הדין האזורי את הערעור, ואף דינו של ערעור זה להידחות. בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםקצבת שארים