האם הסעת מוגבל בניידות ע''י קרוב משפחה מהווה עילה לשלילת גמלת ניידות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסעת מוגבל בניידות ע''י קרוב משפחה: השופט מורל: . 1המערערת עובדת בבית-החולים בנהריה, וגרה בשיכון העובדים של בית-החולים. המערערת משותקת בפלג גופה התחתון, והיא נכה בשיעור של % .100החל בינואר 1984הוכרה כזכאית לגמלת ניידות על-פי הסכם הניידות מיום 1.6.1977(להלן - ההסכם). בעת שהוכרה זכותה של המערערת לגמלת ניידות חתמה, ביום 16.1.1984, על מסמך הקרוי "כתב התחייבות - לנוהג בעצמו" (נ/1). בין שאר התחייבויותיה באותו מסמך קיבלה המערערת על עצמה - "לנהוג ברכב בעצמי, ולא להתיר לאיש זולתי לנהוג ו/או להשתמש ברכב, ולהתיר לנהג אחר בעל רישיון נהיגה בר-תוקף לנהוג ברכב רק אם אמצא ברכב כל זמן נהיגתו". .2לאחר זמן, כשהתברר למשיב כי בת אחותה של המערערת, רבקה אופיר (להלן - אופיר) נוהגת ברכב,נשלח אליה חוקר שגבה ממנה הודעה (נ/2). בהודעה זו אמרה המערערת כי אופיר מטפלת בכל ענייניה, ולעתים נמצא הרכב ברשותה לצורך טיפולים ותיקונים. בעקבות הודעה זו הוזהרה המערערת, והיא חתמה, ביום 26.12.1984, על התחייבות נוספת (נ/4), בה נאמר - "בהתאם לסעיף 1בכתב ההתחייבות עליו חתמתי בתאריך 16.1.1984, הריני מתחייב בסעיף 1: (כאן בא הציטוט המובא בסעיף 1לעיל - ד' מ'). כמו כן ידוע לי שאם אפר התחייבות זאת יהיה המוסד רשאי להפעיל את העונשים המפורטים בהסכם הניידות בהתאם לשיקול דעתו". .3ביום 5.8.1985מסרה המערערת הודעה נוספת לחוקר של המשיב (נ/5), ובה אומרת היא, בין השאר - "...אני נכה וקשה לי לנהוג ברכב לבד למרחקים, לכן קבענו סדור עם בת אחותי הגברת רבקה אופיר הגרה בחיפה, אינני יודעת את כתובתה המדוייקת. הרכב רוב הזמן נמצא אצל בת אחותי, ואני כל פעם מזמינה אותה לבוא אלי לקחת אותי לכל הסידורים הנחוצים לי. כמו כן לבקר את אחותי וגיסי הגרים ברחוב נשר 3בהר הכרמל - - - רוב השימוש שלי ברכב, בעיקר לבקר את אחותי בלה מייזלש בחיפה הר הכרמל ברחוב נשר 3, נוסף לכל יתר הסידורים כולל קניות טיפול רפואי אצל ד"ר ליבר בנהריה (רופא שניים). בעבר הרכב גם היה אצלי רוב הזמן, רק בזמן האחרון מאז מחלת אחותי הרכב אצלה כעת מסוף חודש יוני השנה". .4לאחר הודעה זו שלח המשיב, ביום 18.9.1985, מכתב למערערת ובו נאמר כי מאחר שהפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם וההתחייבות הנוספת (נ/4), אין היא זכאית עוד לגמלת ניידות. היא נדרשה להחזיר את ההלוואה העומדת, וכן את קצבת הניידות שקיבלה בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר .1985 .5בכתב התביעה שהגישה המערערת לבית-הדין קמא טוענת היא כי אופיר נהגה ברכב מבלי שהיא נמצאה בו רק תקופה קצרה (מספר שבועות), כיוון שאחותה לקתה בהתקף לב ואושפזה בבית-חולים בחיפה. הרכב חנה על-יד ביתה של אופיר בחיפה, והיתה באה לקחת אותה מנהריה לחיפה לביקור אצל אחותה, ואחר כך מחזירה אותה לנהריה. לטענתה פעלה בתום לב, ואין בכך הפרה יסודית של ההסכם. לפיכך אין לשלול ממנה את זכותה על-פי ההסכם, ואין לדרוש ממנה החזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות שקיבלה בחודשים יוני-ספטמבר .1985 .6בהזדמנות זו העלתה המערערת טענה נוספת בכתב התביעה: למשיב היה ידוע שנים רבות שהיא נכה ומוגבלת בניידות, ועל כן חייב היה להודיע לה, ביום שנחתם ההסכם, כי היא זכאית על פיו לגמלת ניידות. המערערת מבקשת בכתב התביעה, שיינתן פסק-דין המצהיר על זכותה לגמלת ניידות מיום חתימת ההסכם, ולחייב את המשיב בתשלום קצבת ניידות למפרע מ-.1977 .7בית-הדין קמא דחה את התביעה הן באשר להפסקת הגמלה והן באשר לקצבת הניידות למפרע מ-1977, ומכאן הערעור שלפנינו. .8טענות המערערת היו בעיקרן שתיים: - א) לא היתה הפרה יסודית של ההסכם וההתחייבות עליה חתמה; ב) לפני המשיב היו מסמכים רבים (כולל מסמכים רפואיים) מהם עולה כי המערערת היתה זכאית לגמלת ניידות מיום שנחתם ההסכם ב-1977, וזכות זו קיימת לה אף ללא הגשת תביעה פורמלית. .9הפרת הסכם - כאשר מדובר בקיום או אי-קיום תנאי מתנאי ההסכם לגבי המע- רערת, אין לנקוט לשון "הפרת הסכם". המערערת איננה צד להסכם, ואין, איפוא, לומר שהיא הפרה את ההסכם. הצדדים להסכם הם המדינה והמשיב, והוא קובע זכויות לטובת צד שלישי. זכויות אלה מותנות בקיומם של תנאים מסוימים, ומשלא קיימה המערערת את אחד התנאים - פגה הזכות, והמשיב איננו רשאי עוד להעניקה. עיון בהסכם מלמד עד כמה ראו הצדדים בתנאי של נהיגת רכב על-ידי אדם אחר תנאי חשוב ויסודי, תנאי שבא למנוע ניצול לרעה של הזכות בידי מי שאינם זכאים לכך. הרשות לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ניתנת רק ל"קרוב משפחה", שהוגדר בהסכם בצורה מגבילה "גר בקביעות באותו בניין שבו מתגורר דרך קבע המוגבל בניידות, והוא אחד מאלה: בן, בת ובני זוגם, אב, אם לרבות הורה מאמץ וחורג, אח, אחות, בעל או אשה"; ובמגמה לוודא שאותו "קרוב משפחה" ינהג ברכב אך ורק צורכי המוגבל בניידות בא סעיף 5(2) להסכם, ומוסיף הגבלות וקובע שאותו "קרוב משפחה" צריך לדאוג לצרכיו של המוגבל בניידות, ולהיות מסוגל ולהתחייב "להסיעו באורח קבע למען צרכיו היום-יומיים, והמוסד אישר כי קרוב משפחה זה ינהג ברכב". .10טענת ההפרה יכולה להתייחס רק להתחייבויות עליהן חתמה המערערת (נ/ 1ו-נ/4). התנאי בדבר מתן רשות לאדם אחר לנהוג ברכב הוא אחד התנאים היסודיים בהתחייבות הראשונה (נ/1), והוא התנאי היחיד בהתחייבות השניה (נ/4). הדבר גם מתיישב עם מטרת ההסכם למנוע ניצול לרעה, כאמור, שכן ההתחייבויות הינן מכשיר לקיום תנאי ההסכם. המסקנה היא שהפרת המערערת את התחייבויותיה היא הפרה יסודית. .11לפיכך, הן בשל העדר תנאי לקיום הזכות על-פי ההסכם, והן בשל ההפרה היסודית שהפרה המערערת את התחייבויותיה - בדין פעל המשיב, ובדין נדחתה התביעה בבית הדין קמא. .12זכות לקצבה, למפרע מ- 1977- טענה זו אין בידינו לקבלה. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח - 1969(להלן - חוק הביטוח הלאומי) (לרבות ההסכמים מכוח סעיף 200לחוק), מתנה קבלת כל גמלה בכך שהטוען לזכאות יפנה בתביעה למשיב, ובענייננו דן בכך סעיף 23להסכם. יתרה מזו, סעיף 16להסכם קובע שאין לשלם קצבת ניידות בעד תקופה שלפני האחד בחודש שבו הוגשה הבקשה לוועדה הרפואית, "ובלבד שהתביעה לקצבת ניידות הוגשה למוסד תוך חדשיים מהיום שבו נשלחה למוגבל בניידות הודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים". מכל מקום, אין אדם, הטוען לזכאות לאיזו גמלה, רשאי לפנות בתביעה לבית-הדין, אם לא פנה תחילה בתביעה למשיב. תביעה כזאת היא תביעה מוקדמת, ובית-הדין לא ידון בה. .13בטענותיו בעל-פה לפנינו טען בא-כוח המערערת טענה נוספת, לפיה לא ניתנה למערערת זכות הטיעון לפני פקיד התביעות, בטרם החליט להפסיק את הקצבה. זכות הטיעון לפני רשות ציבורית - טוען בא-כוח המערערת - היא מזכויות היסוד, ולכן החלטת פקיד התביעות פגומה ויש לבטלה. מבלי להיכנס לשאלה בדבר מקומה של טענה זו בכל הקשור לגמלאות המוענקות לפי חוק הביטוח הלאומי או מכוחו - דינה להידחות. טענה זו הועלתה לראשונה בבית-דין זה, מבלי שהעובדות עליהן היא אמורה להתבסס עולות מחומר הראיות. איפכא מסתברא, מהמעט שהובא לפני בית-הדין קמא עולה כי בדצמבר 1984הוזהרה המערערת לבל תיתן לאדם אחר לנהוג ברכב כשהיא עצמה איננה בתוכו, והיא אף הוחתמה על התחייבות נוספת (נ/1). כל זאת אחרי הודעתה (נ/2), ממנה עולה שאין היא מקפידה על התנאי בהסכם ובהתחייבותה הקודמת בדבר נהיגת אדם אחר ברכב. לאחר מכן, משהתברר למשיב שאין המערערת מקפידה על ביצוע תנאי ההסכם והתחייבויותיה, ניתנה לה אפשרות להסביר את התנהגותה ולהגיש את גרסתה, והיא אמנם עשתה כן (נ/5). רק אחרי כל אלה החליט המשיב לשלול את הקצבה. מכאן, שאין לומר כי פקיד התביעות החליט כפי שהחליט מבלי ששמע תחילה את גרסתה. . 14סוף דבר - הערעור נדחה. .15אין זה ממנהגו של בית-דין זה לחייב בהוצאות מי שתביעתו לגמלה נדחתה, אך לאור צורת טיעונו של בא-כוח המערערת שחרגה, בלשון המעטה, מהטעם הטוב - היה מקום לעשות כן ולהביע בכך את מורת רוחנו מצורת טיעון זו. לאחר שיקול נוסף החלטנו להימנע מכך הפעם, בתקוה שבא-כוח המערערת ירסן עצמו בעתיד ויטען לגופם של דברים, ולא לגופו של אדם, או מוסד.ניידות