קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת שיקים שבוטלו לניכיון: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת חנה קלוגמן), בת.א. 64718/07 אשר ניתן ביום 8.1.09, במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער ובהתאם, הורה בית המשפט על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המשיבים. רקע עובדתי ופסק הדין 1. עסקינן בתביעה שטרית. המערער, העוסק בהלוואות חוץ בנקאיות ובנכיון שיקים קיבל במסגרת עיסוקו שני שיקים שנמשכו על ידי המשיבים וכשהנפרע עוזי שריפי (להלן-שריפי) הסב את השיקים למערער. שריפי, מגדל ירקות אשר נהג לספק סחורה למשיבים והשיקים נתנו כמקדמה ע"ח אספקת הסחורה למשיבים. אולם, כך לטענת המשיבים, מששריפי לא סיפק את הסחורה נתנו הוראת ביטול והשיקים לא כובדו ואזי הגיש המערער את השיקים לביצוע כנגד המשיבים וכנגד שריפי. המשיבים הגישו התנגדות לביצוע השיקים אשר נתמכה בתצהירו של המשיב 1 (להלן - המשיב) וכן תצהיר זהה מטעם המשיב 2. בהסכמה ההתנגדות התקבלה, כפוף להפקדת כספים על ידי המשיבים וניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית. אמנם המשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, אך המערער הסכים לקיים את הדיון אף בהעדרם. המערער והמשיב העידו בפני בית המשפט. 2. בית משפט קמא בפסק דינו, קבע כי המשיבים נהגו לתת לשריפי שיקים מעותדים על חשבון סחורה עתידית שאותה היה אמור לספק. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי טענת המשיבים שלאחר ששריפי לא עמד בתנאי אספקת הסחורה הם בטלו את השיקים לא נסתרה, וכי עדות המשיב בנדון מהימנה עליו. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי במערכת היחסים הקרובה שבין המשיבים לשריפי היה כשלון תמורה מלא. 3. בית משפט קמא הוסיף, כי טענת כשלון התמורה העומדת כנגד שריפי, אין די בה, בכל הנוגע ליחסים שבין המשיבים למערער, שכן לאחרון עומדת חזקת האוחז כשורה או בנסיבות אחרות, אוחז בעד ערך. בית משפט קמא פסק, שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה כי נתן תמורה כלשהי בעד השיקים. המערער לא הציג חשבונית או קבלה המעידים על מתן תמורה, ובנוסף, על המערער היה לתמוך טענתו בדבר מה נוסף, שכן, בנסיבות העניין, ההוכחות לעצם מתן התמורה היו מצויות בידיו. על כן, מעת שלא הוכח מתן תמורה וכשבית משפט קמא כלל לא נכנס לשאלת תום לב, נקבע כי חזקת התמורה נסתרה, המערער אינו אוחז כשורה או בעד ערך, תביעתו נדחתה ומכאן הערעור שבפניי. טענות הצדדים בערעור טענות המערער 4. המערער טוען כי המשיבים כלל לא הוכיחו כי היה כשלון תמורה ביחסים שבינם לבין שריפי. המשיבים לא הציגו כל ראיה אשר תתמוך בטענה, לרבות מה פירוט הטובין אותם היו אמורים לקבל משריפי, המועד בו היה אמור להתקבל, האם נתקבל, וכך גם נמנעו המשיבים מלזמן את שריפי כעד מטעמם על מנת שיתמוך בטענת כשלון התמורה, כך גם, המשיב 2 כלל לא התייצב למתן עדות. 5. עוד טוען המערער כי סחור השיקים נעשה עוד לפני כשלון התמורה הנטען ומשכך אין כל נפקות לכשלון תמורה זאת ועומדת לו החזקה של מתן תמורה בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. יתר על כן משהמשיבים לא הוכיחו מהו מועד כשלון התמורה לא היה מקום להעביר את נטל ההוכחה בדבר מתן תמורה אליו. 6. כך גם משיג המערער על כך שבית משפט קמא התעלם מחומר הראיות שהונח בפניו, והתעלם מסתירות מהותיות שנפלו בגירסת המשיב. כך אותה התקשרות בינו לבין המשיבים טרם סחור השיקים, כך היכרות המשיב את המערער ובמיוחד שהמשיב אישר כי המערער אכן ניכה שיקים של שריפי. טענות המשיבים 7. המשיבים טוענים כי דין הערעור להדחות על הסף. לטענתם, המערער לא העלה אפילו בדל של טיעון מדוע בית משפט שלערעור צריך להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא. כמו כן טוענים המשיבים, כי משלא נמצא המערער טוען כנגד ממצאו של בית משפט קמא, שפסק כי המערער לא הוכיח מתן תמורה או ערך כלשהו בגין השיקים, הרי שדי בכך על מנת לדחות את הערעור. 8. המשיבים מציינים כי בית משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים שונים, בין היתר, כי בכל הקשור לשני השיקים נשוא הערעור היה כשלון תמורה מלא, ובנוסף כי עדותו של המשיב בנדון נמצאה מהימנה וכי הדבר הודגש בפסק הדין. כמו כן נקבע, עובדתית, שהמערער לא הוכיח מתן תמורה או ערך בעד השיקים. המשיבים מפנים להלכה, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובהערכות מהימנות אשר קבע בית משפט קמא. בנוסף, המשיבים טוענים כי המערער שגה משפטית בטענתו, כי מעת שלא הוכח כשלון התמורה לא עובר נטל ההוכחה למתן תמורה בתום לב אל המערער. לטענתם, אין כל נפקות למועד כשלון התמורה. לשיטתם, מעת שנקבע כי נפל פגם בקניינו של שריפי בשיקים, בענייננו, כשלון תמורה מלא, הרי שהנטל עובר לכתפי האוחז להוכיח כי נתנה תמורה בתום לב שיש בה כדי לרפא את הפגם הקנייני שדבק בשטר, ואם האוחז אינו עשה כן, הרי שלא עומדת לזכותו חזקת התמורה. 9. עוד טוענים המשיבים כי המערער לא פירט מאומה אודות נכיון השיקים הנטען כפי שלא הציג מסמכים שלטענתו היו ברשותו, להוכחת טענותיו. יתר על כן, חלק ניכר מטענות המערער, לא נטענו בבית משפט קמא וכי דווקא על המערער היה לזמן את שריפי לעדות, אך הוא לא עשה כן. דיון והכרעה 10. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, למעט אותם מקרים בהם לא התייחס בית המשפט לחלק מהחומר שבפניו או הגיע למסקנות שאינן נובעות מחומר הראיות [ראו ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 856)]. 11. במקרה דנן, אין מנוס מלבחון את החומר הדל שעמד בפני בית משפט קמא, לרבות הנטען בכל הקשור לסתירות בגירסת המשיב, וכשבית משפט קמא כלל לא התייחס לאותן סתירות. כאמור, המשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, חרף החלטת בית המשפט. אמנם המערער הסכים לקיים את הדיון, גם ללא הגשתם, אך בנסיבות אלו יש לבחון את אשר הצהיר המשיב בתצהיר שניתן בתמיכה להתנגדות וכן לעדותו בפני בית משפט קמא. 12. בתצהיר ההתנגדות, כל שצויין על ידי המשיב כי המשיבים אינם מכירים את המערער, אודות עסקם והתקשרותם עם שריפי, כי נתנו את השיקים כמקדמה ע"ח אספקה עתידית וכי שריפי לא סיפק את הסחורה ועל כן לא התקבלה תמורה בגין השיקים. עוד צויין כי שריפי סרב להחזיר את השיקים ולכן נאלצו המשיבים לבטלם. לבסוף צויין כי המערער לא פנה אליהם טרם נקיטת ההליכים, ובהמשך "בבירור שערכנו עם מר שריפי סיפר לנו מר שריפי כי מסר לזוכה שיקים של בנו במקום השיקים שלנו על מנת שהזוכה לא יתבע את הסכום מאתנו וישיב לנו את השיקים הקודמים" (סעיף 9 לתצהיר). 13. בחקירתו בבית המשפט מאשר המשיב שאכן שריפי קיבל מהם שיקים מעותדים ל- 3 חודשים ע"ח סחורה שאמור היה לספק, ובהמשך מעת ששריפי לא יכול היה לספק סחורה, כגון נזקי טבע או שריפה אזי: ".... הוא הלך לאותו בן אדם שהצ'קים אצלו נתן לו צ'קים אישיים שלו שילם לו ריבית ברגע שהוא לוקח צ'קים פרטיים ולוקח ריביות זו עסקה חדשה. יש לנו אישור שהוא קיבל צ'קים אחרים" עמ1). דהיינו, המשיב מאשר כי מדובר בשיקים מעותדים, כי השיקים הועברו למערער אלא שעם כשלון התמורה שריפי מוסר שיקים חליפיים ושהוא אף טוען כי למשיבים אישור על אותם שיקים חלופיים. לשאלה אם אכן השיקים החליפיים נפרעו הוא משיב "זה כבר לא ענין שלי הוא עשה עסקה חדשה נתן לו צ'קים אחרים שילם לו ריביות והכל ואנחנו לא צד בענין" (עמ' 2). עם זאת מאשר הוא שידע ששריפי ביצע נכיונות שיקים אצל המערער משך הרבה שנים "חלק גם שלנו", אך בהמשך מנסה הוא לטעון כי רק מעת שהשיקים חזרו ידעו אודות ביצוע הנכיון בשיקים. ודוק, המשיב שהצהיר כי כלל לא הכיר את המערער, מעיד שהוא עצמו החליף שיקים עם המערער ובהמשך בעמ' 3 ציין כי לא נתן שיקים חליפיים אלא "הוא קיבל צ'קים אישיים שלו, הוא אמר עד שייפרעו אלה אז תביא אחרים...". כך מעיד הוא "בזוג השני דברתי עם מוסרי ישירות". לבסוף מאשר הוא שאכן המערער היה מטלפן אליו לפני הפקדת שיקים והוא אישר הפקדתם אך אינו זוכר אם כך נעשה הדבר ביחס לשיקים נשוא התביעה. עוד מודה המשיב כי אין לו רישומים ואינו יודע מה כמות הסחורה שהיו אמורים המשיבים לקבל. 14. שתי שאלות עמדו להכרעה בפני בית משפט קמא. האחת, האם אכן חל כשלון תמורה במסגרת היחסים שבין המשיבים לבין שריפי. כל שאנו מוצאים בהקשר לכך אמירה כללית של המשיב כי סחורה לא סופקה וכשאין הוא יכול לפרט מאומה אודות פרטי הסחורה וההקשר לשיקים נשוא הדיון. כפי שנקבע לא אחת, אף לעצם מתן רשות להתגונן על הטוען לכשלון תמורה להיכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה ולא די בטענה כללית [ראו ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ פ"ד מג(4) 613:615 (להלן - מרכז פרץ)] על אחת כמה וכמה בעת שהוסכם על קבלת ההתנגדות, גם אם לא ענתה על הנדרש, מצופה היה לפירוט עובדתי מלא של אותה טענה בדבר כשלון התמורה שבין המשיבים לבין שריפי. ודוק, לא נסתר כי קיימת היכרות רבת שנים בין המשיבים לבין שריפי וכי המשיב אף פגש את שריפי בסמוך למועד הדיון, אך נמנע מזימונו ולו להוכחת הנטען על ידו אודות כשלון התמורה. למעשה, מדובר באמירה סתמית ללא כל תימוכין שהם. ודוק, גם לשיטת בית משפט קמא, רק אם אכן תתקבל טענת כשלון התמורה ביחסים שבין המשיבים לבין שריפי נזקק בית המשפט לשאלות האחרות. והנה, בית משפט קמא הקפיד עם המערער, בקובעו כי אין להסתפק בדבריו ובדורשו ראיות נוספות לענין נכיון השיקים. מנגד, הסתפק בית משפט קמא בכך שהוא נותן אמון בדברי המשיב ודי בכך. לא רק שמדובר על עדות יחידה של בעל דין, אלא שמדובר במי שיכול היה ללא קושי להעיד את בעל דברו האמיתי, קרי שריפי ולא עשה כן. יתר על כן, גם המשיב 2 לא העיד, דבר אשר אף הוא אומר דרשני. לכל האמור, יש להוסיף את אותן סתירות מהותיות ומשמעותיות לא רק בעדות המשיב בפני בית המשפט אלא סתירות מהותיות מול האמור בתצהיר ההתנגדות. מי שבוחר להצהיר כאילו אינו מכיר כלל את הזוכה ולפתע מסתבר כי מדובר בהיכרות מזה תקופה, אין לו להלין אלא על עצמו. מכל מקום קשה לקבל הסתמכות על אמירה כללית של בעל דין ובגדר עדות יחידה וכשבית משפט קמא אף אינו מנמק מדוע הוא מאמצה. 15. הנה כי כן המסקנה העולה כי יש מקום להתערב באותה קביעה בסיסית של בית משפט קמא שהמשיבים עמדו בנטל הראשוני המוטל עליהם, להוכחת כשלון התמורה בינם לבין שריפי. למעלה מהנצרך, נתייחס אף לשאלה השניה, שעניינה מתן התמורה על ידי המערער. ראשית, המשיב עצמו אישר - הגם שבסופו של יום - שאכן ידע אודות סכומים נכבדים שניכה המערער לשריפי, כולל ביחס לשיקים שמסרו המשיבים לשריפי. יתר על כן הוא מאשר כי אכן כגירסת המערער היה המערער פונה אליו טרם פריטת השיקים אלא שאינו זוכר אם נעשה כן ביחס לשיקים נשוא הדיון. אמנם בית המשפט התייחס לנושא הפקדת שיקים, אך ברור שהגירסה מתייחסת לעצם הפריטה של השיקים נוכח דברי המערער טרם לכן. שנית וכעיקר, מגירסת המשיב עצמו ועדותו בבית המשפט, עולה כי שריפי נהג לעשות שימוש בשיקים שנתנו לו על מנת לבצע בהם נכיון שיקים אצל המערער וזאת כדבר שבשגרה. בנוסף, בתצהיר ציין המשיב, מפורשות, כי מפי שריפי נמסר לו כי שריפי נתן למערער שיקים חליפיים תמורת השיקים. כך גם עולה מעדותו כי מעת שלא סופקה סחורה, היה דואג שריפי לתת למערער שיקים חליפיים תמורת השיקים של המשיבים. דברים כדורבנות שמשמעותם שניים. האחד, כי השיקים נמסרו למערער טרם כשלון התמורה. השני ושוב כעיקר כי ניתנה תמורה על ידי המערער לשריפי. אם לא נאמר כן, מדוע היה מקום להחלפת השיקים אם לא ניתנה תמורה בגינם על ידי המערער. אמנם המשיב טען כי עם החלפת השיקים מדובר בעיסקה חדשה שאינה מענינו, אך היה עליו להוכיח שאכן כטענתו ניתנו שיקים חליפיים במקום השיקים ואלו כובדו. ושוב, גם בנושא זה כשלו המשיבים משלא הביאו כל עדות לכך לא עדות של שריפי ולא בנו של שריפי אשר נטען כי נתן שיקים חליפיים. אכן, בצדק קבע בית המשפט כי המערער יכול היה להמציא אסמכתאות המוכיחות ביתר שאת את מתן התמורה וניכיון השיקים, אולם את אשר החסיר המערער השלים המשיב ובאופן מפורש. משכך, לא היה מקום שבית משפט קמא, התעלם מעדותו של המשיב בכל הקשור לעצם ביצוע נכיון השיקים וכשהוא למעשה מודה בכך שניתנה תמורה, אלא טענתו, כפי שעלה מתצהיר ההתנגדות כי נמסרו שיקים חליפיים. אכן ייתכן ולקבלת ההתנגדות די היה בכך, אך היה על המשיב להוכיח החלפת אותם השיקים, דבר שכאמור לא הוכח. מכל מקום חזית המחלוקת הוצבה בהתאם לאשר צויין בתצהיר ההתנגדות, ומשכך למעשה קיימת הודאה של המשיבים אודות מתן תמורה. ודוק, בית משפט קמא לא קבע כי אינו נותן אמון בעדות המערער אלא שלא הסתפק בה. 16. משהגענו למסקנות האמורות אין צורך להיזקק למחלוקות המשפטיות שבין הצדדים. די אם נזכיר את ע"א 333/61 גויסקי נ. מאיר פ"ד טז 595 וכן רע"א 6553/97 חגאי נ. חברת עבודי בע"מ פ"ד נב(2) 345 וכן בענין מרכז פרץ. לענין זה יש להעיר כי לא נסתר כי בעת שהמערער קיבל את השיקים, דהיינו בעת הסחור לא ידע אודות קושי זה או אחר וכי על כן ניתנה התמורה על ידו לשריפי עוד טרם כשלון התמורה לאחר מכן, על כל המשתמע מכך. 17. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא בטל ודין תביעת המערער להתקבל. בהתאם, ההליכים בתיק ההוצל"פ יחודשו. המשיבים ישלמו למערער הוצאותיו בשני הערכאות וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הפקדון הכספי שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא כוחו. שיקים