זכותו של חשוד בחקירה להיוועץ בעו"ד היא זכות חוקתית לפי טיבה, זכות בסיסית של נאשם להליך הוגן. יש להקפיד על קיומה ויש לפסול הודאות, שהתקבלו תוך פגיעה בזכות ההיוועצות, כשלאותה פגיעה הייתה השפעה ממשית על מתן ההודאות. מצד שני, יש לראות, כי אין מדובר בכלל פסילה נוקשה. הפגיעה בזכות ההיוועצות איננה פוסלת "אוטומטית" כל הודאה שניתנה כך. יש כאן שיקול דעת, יש עניין של נסיבות ואפקטיביות, ויש משקל לשאלת המודעות העצמית של הנחקר לזכותו, אף אם לא מכוח הודעת החוקרים. לעניין הפגיעה בזכות ההיוועצות ויישום כלל הפסילה בשל כך, ראה: ע"פ 9956/05 אסף שי נ' מ"י (4.11.09); ע"פ 1301/06 עזבון אלזם נ' מ"י (22.6.09); וע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.06). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת זכות חשוד להיוועץ עם עורך דין: השופט רמי אמיר: 1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 1297/07 בבימ"ש השלום בנתניה (כב' השופטת ציגלר) בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961; נהיגה ללא פוליסת ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970; שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413 ט לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על המערער נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה כמפורט בגזר-הדין. 2. ערעורו של המערער מופנה אך ורק כנגד הכרעת הדין. 3. אקדים ואומר, כי לו תישמע דעתי - נזכה את המערער מחמת הספק מכל העבירות המיוחסות לו ואשר בביצוען הורשע ע"י בימ"ש קמא. כתב האישום והכרעת הדין 4. בשעות אחה"צ של יום 31.1.07 נהרג המנוח יהושע יגודייב ז"ל בתאונת דרכים קטלנית. המנוח, הולך רגל, היה על שוליו המזרחיים של כביש 4, כאשר רכב שנסע צפונה פגע בו. הוא הוטח לתעלת ניקוז שבצד הכביש ונפטר. גופתו נתגלתה ע"י עובר אורח לקראת ערב. 5. לפי הנטען בכתב האישום, המערער (הוא הנאשם) היה זה שנהג ברכב הפוגע, טנדר סובארו מס' 80-330-03, השייך למשפחת חברו בני רודוי (להלן: "הסובארו של רודוי"). עוד בבוקר אותו יום יצא המערער מביתו באילניה שבצפון הארץ, נטל זוג לוחיות רישוי של טנדר סובארו מפורק שבבעלותו מס' 26-025-54 (להלן: "הסובארו המפורק"), הרכיב אותן על הסובארו של רודוי, ונסע עם הסובארו של רודוי, ללא ביטוח בתוקף, למרכז הארץ. כשחזר אחה"צ לצפון הארץ נסע המערער בכביש 4, פגע כאמור במנוח, והמשיך בנסיעה רצופה לאילניה מבלי לעצור, אף שידע כי בנסיבות התאונה עלול היה להיפגע אדם. בהמשך לכך, בהגיעו לאילניה, תיקן המערער נזקים שנגרמו לסובארו של רודוי בתאונה (מראת צד ימין, כנף ימנית, בית מנורה קדמי ימני, ופגוש קדמי), כדי להכשיל חקירה פלילית. 6. בשל מעשיו אלה הואשם המערער בכתב האישום בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא ביטוח, שינוי זהות רכב ושיבוש מהלכי משפט. ראוי לציין, כי לא יוחסה למערער כל עבירה של גרימת מוות - ככל הנראה משום שהתביעה סברה שאין בסיס להוכחת אשם או רשלנות של הנהג לגבי עצם גרימת המוות, במובחן מעבירת ההפקרה שלאחר מכן. 7. בימ"ש קמא הרשיע את המערער, כאמור, בכל העבירות שיוחסו לו. יש לציין, כי ביחס לעבירה של שיבוש מהלכי משפט הרשיע בימ"ש קמא את המערער בשל מסירת הודאת כזב והפללת אדם אחר, אף שאין לכך זכר בכתב האישום. מצד שני, אין כל התייחסות בהכרעת הדין לפרטי האישום המיוחסים למערער בכתב האישום בגדרה של עבירה זו. 8. הכרעת הדין התבססה, בעיקרה, על הודאות המערער בחקירתו במשטרה, בין בע"פ ובכתב, ובין בדרך של שחזור, לעניין מהלך הדברים. בימ"ש קמא דחה את טענות המערער כנגד קבילות ההודאות בשל מסירתן תחת כפיה ואיומים, תוך שהעדיף את גרסאות השוטרים על עדות המערער, ואף על עדותה של עורכת-דין שראתה את המערער במהלך מעצרו ואשר לא ייצגה אותו, בעניין מצבו הפיזי בעת המעצר (למרות שקיבל אותה כעדות מהימנה). בימ"ש קמא דחה גם את טענות המערער כנגד קבילות ההודאות בשל אי-מתן הודעה על הזכות להיוועץ בעו"ד, ובשל גבייתן תוך מניעת שינה מהמערער עד כדי התשתו. בימ"ש קמא מצא חיזוק להודאות המערער בעצם קיומן וזמינותן של לוחיות הרישוי המחליפות מהסובארו המפורק, כמו גם בראיות ששוכנע מהן לעניין הפגיעות, הסימנים והתיקונים בסובארו של רודוי, לרבות מיקום הפגיעות והתאמתן הנטענת למנגנון הפגיעה במנוח. כן נסמך בימ"ש קמא על הימנעות המערער מלהביא עדי אליבי. הטענות שבערעור 9. סנגוריו המלומדים של המערער תוקפים את הכרעת הדין מכמה טעמים משלימים זה את זה. מצד אחד, הם תוקפים את קבילות ההודאות של המערער כהודאות שווא שהושגו באמצעים אסורים: אלימות פיזית ומילולית מצד השוטרים; התשת המערער ע"י מניעת שינה במשך שתי יממות; ופגיעה בזכותו להיוועץ בעו"ד. מצד שני, הם מצביעים על היעדר כל חיזוק, ולו פנימי, להודאות - בשל כך שלא נתגלו בהן כל פרטים מוכמנים, בשל מהלך גבייתן ובשל התפתחות הגרסה העולה מהן בהתאם להתקדמות החקירה ולמידע שהגיע למשטרה באופן עצמאי, דבר שמצביע לדעתם על "השתלת" הפרטים ע"י המשטרה אצל המערער. מצד שלישי, מצביעים הסנגורים על ראיות אובייקטיביות "מזכות", הסותרות את התזה הבסיסית של התביעה, הנסמכת על ההודאות. לטענתם, עצם מעורבות הסובארו של רודוי בתאונה, ומכאן גם מעורבותו של המערער בתאונה ובכל שקרה בעקבותיה, נשללו לנוכח חוו"ד פתולוגית לעניין הגורם הפוגע; לנוכח חוו"ד ביולוגית לענין DNA שנמצא על מראת הרכב שנמצאה בזירה; לנוכח מספר חוו"ד מז"פ בדבר אי-התאמה בין שברי פלסטיק וזכוכית שנלקחו מהזירה לבין הסובארו של רודוי, העדר DNA וסיבים בסובארו של רודוי, ואי-התאמת הפגיעות בסובארו של רודוי למנגנון הפגיעה במנוח; ולנוכח איכוני הטלפון הנייד של המערער שלא נמצא בזירה, קיום שיחות ששוללות את ההסבר שניתן לכך, והימנעות מחקירה בענין זה. עוד ציינו הסנגורים את חווה"ד של מז"פ השוללת במפורש את הרכבת לוחיות הזיהוי מהסובארו המפורק על הסובארו של רודוי. 10. ב"כ המדינה השיב לערעור על כל היבטיו. באשר לקבילות ההודאות הוא ביקש אותנו, כי נסמוך את ידינו על קביעות המהימנות של הערכאה הדיונית, שהעדיפה את עדויות השוטרים על עדות המערער, ודחתה את טענות המערער בדבר האלימות והאיומים מצד השוטרים. בנוגע למניעת השינה ולפגיעה בזכות הייצוג וההיוועצות הסכים הפרקליט המלומד, בהגינותו, כי אכן היו כאן תקלות ופגמים במהלך החקירה - אך לטעמו, אין בהם כדי להשפיע על אמיתות ההודאות ועל התוצאה, גם משום מידתם הזעומה יחסית, וגם משום ההלכה הפסוקה שאינה קובעת כלל פסילה נוקשה אלא כלל שבשיקול דעת. ביחס לחיזוק להודאות טען ב"כ המדינה, כי הוא נמצא במידה הנדרשת בשיחזור ובהצבעה על המקום (אף שגם עדי התביעה אישרו בבימ"ש קמא, שלא נתגלה בשיחזור כל פרט מוכמן, למרות שזו הייתה מטרתו); בטקסטורת בד המכנסיים של המנוח, שנמצאה לפי הנטען על הסובארו של רודוי; בהחלפת המראה בסובארו של רודוי; בקיום לוחיות הרישוי החלופיות, ובהיותן מוחזקות בהיחבא; ובהימנעות המערער מלהביא עדי אליבי. אשר לראיות האובייקטיביות "המזכות" טען ב"כ המדינה, כי לא מדובר בראיות פוזיטיביות הסותרות את ההודאות אלא רק בהיעדר ראיות נוספות לתמיכה בהרשעה, שאין בכך כדי לערער את תוכן ההודאות, ויש גם הסברים בהודאות לסימני השאלה המתעוררים בשל כך (לעניין שטיפת הרכב ולענין שיכחת הטלפון הנייד בבית). דיון והכרעה 11. לדידי, אין הכרח להכריע בכל השאלות העולות בגדרו של הערעור, ודי בעניין השלישי של הראיות האובייקטיביות "המזכות" כדי להעמיד את אשמת המערער בספק סביר, המצדיק את קבלת הערעור ואת זיכויו, ולו מחמת הספק. עם זאת, ראיתי לנכון להקדים ולהתייחס, ולו במעט - מפאת חשיבות הענין, ומפאת הכבוד לב"כ שני הצדדים אשר טרחו והעמיקו בניתוח הדברים - לסוגיית מהלך החקירה וגביית ההודאות, ולתקלות המהותיות שאירעו בהקשר זה. 12. מטבע הדברים, שכאשר מתגלית גופת אדם בצד הדרך - המשטרה מתחילה לחקור תוך גישוש באפלה, מתוך "מה שיש". כאשר בצד הגופה נמצאת מראת רכב, תתחיל החקירה בהנחה, שהרכב הפוגע הוא רכב מסוג כזה שהמראה תואמת לו. וכאשר מתקבלת ידיעה ממי שראה רכב כזה ושמע את היוצא ממנו מדבר על תאונה, יש לחקור אצל בעליו של אותו רכב. ואמנם, כך גם החלה החקירה בענייננו. ליד הגופה נמצאה מראת צד של טנדר סובארו. בהמשך הגיעה ידיעה בנוגע לטנדר סובארו מסוים, שהיושב בו דיבר על תאונה, והמודיע רשם את מספרו. לפיכך, פנתה המשטרה לחקור את האדם שרשום כבעל הרכב שזה מספרו - הוא המערער (משום שמספר הרכב שנמסר בהודעה היה מספרו של הסובארו המפורק). ברור, איפוא, כי כבר בשלב כזה יש חשד, ולו חשד היולי, כלפי אותו נחקר והוא בחזקת חשוד. זאת אישר גם החוקר הראשי בפרשה, חיים גדליה (בעמ' 41-40 לפרוטוקול בימ"ש קמא). לכן חקירתו של המערער הייתה צריכה להתחיל כבר בשלב הראשון תחת אזהרה, וכן בהודעה על זכותו להיוועץ בעו"ד. 13. למרבה הצער, לא כך נעשה בענייננו. שתי הודעותיו הראשונות של המערער (ת/1, ת/2) נגבו ללא אזהרה וללא יידוע של המערער על זכותו להיוועץ בעו"ד. האזהרה הראשונה ניתנה למערער רק בעת הודעתו השלישית (ת/3), בעודו עצור, וגם אז לא נאמר לו דבר על זכותו לייצוג משפטי. כך נמשך הדבר גם בעת מסירת הודעותיו הרביעיות (ת/4 א-ג) ובשיחזור (ת/5), הכל בעודו במעצר. רק לאחר מכן נועץ המערער בעו"ד. והנה, מיד לאחר ההיוועצות האמורה, חל מפנה דרמטי כאשר המערער מסר את הודעתו השישית (ת/6) וביקש לחזור בו מההודאה שבחלק מהודעותיו הקודמות, תוך שטען ללחץ ואיומים מצד חוקריו. עם זאת, יש לראות, כי בהמשך שב המערער וביקש לחזור בו מהכפירה ולהודות שוב, אמנם בשינויים מסוימים בגרסתו, כך בהודעות השביעית והשמינית (ת/7, ת/8). 14. בבחינה כוללת נראה, כי פגיעתה של העדר האזהרה בראשית החקירה הייתה מזערית, אם בכלל - משום שבהודעות הראשונות שנמסרו בטרם האזהרה לא הייתה כל הודיה (אף שיש בהן תחילת קשירה של המערער לרכב, ושל הרכב לתאונה - אם כי תוך ייחוס התאונה לבני רודוי). לעומת זאת, לפגיעה בזכות ההיוועצות הייתה, לכאורה, השפעה ניכרת על מהלך ותוכן ההודעות, כפי שניכר מהחזרה מההודאה לאחר קבלת הייעוץ - ואולם, לכאורה, גם השפעה זו אינה מכרעת, בשים לב לחזרה מהכפירה ולהודאה החוזרת. 15. כיצד צריך, איפוא, הדבר להשפיע בענייננו לעניין קבילות ההודאות? נקדים ונזכור מושכלות ראשונים, כי זכותו של חשוד בחקירה להיוועץ בעו"ד היא זכות חוקתית לפי טיבה, זכות בסיסית של נאשם להליך הוגן. יש להקפיד על קיומה ויש לפסול הודאות, שהתקבלו תוך פגיעה בזכות ההיוועצות, כשלאותה פגיעה הייתה השפעה ממשית על מתן ההודאות. מצד שני, יש לראות, כי אין מדובר בכלל פסילה נוקשה. הפגיעה בזכות ההיוועצות איננה פוסלת "אוטומטית" כל הודאה שניתנה כך. יש כאן שיקול דעת, יש עניין של נסיבות ואפקטיביות, ויש משקל לשאלת המודעות העצמית של הנחקר לזכותו, אף אם לא מכוח הודעת החוקרים. לעניין הפגיעה בזכות ההיוועצות ויישום כלל הפסילה בשל כך, ראה: ע"פ 9956/05 אסף שי נ' מ"י (4.11.09); ע"פ 1301/06 עזבון אלזם נ' מ"י (22.6.09); וע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.06). גם בענייננו מתעוררות שאלות קשות בהקשר זה: כלום עלתה הפגיעה בזכות ההיוועצות כדי המידה המצדיקה את פסילת ההודאות? כיצד משליכה פסילת הודאה מוקדמת, שניתנה תוך פגיעה בזכות ההיוועצות - על הודאה מאוחרת, שניתנה לאחר מיצוי זכות ההיוועצות? וכיצד משליכה ההודאה המאוחרת על עצם ההצדקה לפסול את ההודאה המוקדמת? אלא שלנוכח נימוקים אחרים המצדיקים את קבלת הערעור, אין הכרח לקבוע מסמרות בדבר, ויישארו שאלות אלו לעת מצוא. 16. ועוד לעניין מהלך החקירה, ומניעת השינה מהנחקר. אין זה נכון ואין זה ראוי להחזיק נחקר בחקירה, כשהוא ער במשך שתי יממות, כאשר החוקרים מתחלפים והולכים לישון, והוא ממשיך ונחקר. אין הצדקה לכך, אלא במקרים מיוחדים, כגון פיקוח נפש או "פצצה מתקתקת", כשיש חשיבות קריטית להשגת המידע דווקא בתוך השעות הקרובות. יש בכך פגיעה בסיסית ביותר בזכויות הנאשם, והטלת צל כבד ביותר על החקירה ועל תוצאותיה. למרבה הצער, כך היה בענייננו. חקירת המערער נמשכה בראשיתה שתי יממות ברציפות, תוך הסעתו מבית מעצר אחד למשנהו וחזרה, כשהוא נותר ער כל הזמן, ורק חוקריו מתחלפים וזוכים להפסקת שינה. ההודאה הראשונה ניתנה למעשה רק בהודעה הרביעית, זו שנגבתה בבוקר שלמחרת, אחרי ליל שימורים וחקירות. ההודאה שבשחזור נעשתה בצהרי היממה השניה, כאשר המערער טרם זכה לרגע שינה. ספק בעיני אם אפשר לקבל הודאות כאלו כהודאות שניתנו מרצון חופשי, גם אם הנחקר נצפה יושב ומעשן סיגריה ושותה קפה בחברתם של חוקריו. התשת הנחקר ע"י מניעת שינה באופן בלתי-סביר ובלתי-מידתי שקולה, לטעמי, לפגיעה באוטונומיית הרצון שלו. "קפה וסיגריה" אינם סותרים זאת בהכרח, ומתיישבים גם עם מתן הודאה מתוך תשישות כדי לרצות את החוקרים. אלא, שכאמור, גם בסוגיה זו איננו צריכים להכריע, בשל טעמים אחרים לקבלת הערעור. 17. ומכאן לנימוק המכריע, שעל יסודו ראיתי לקבל את הערעור: קיומן המצטבר של מספר ראיות אובייקטיביות, חיצוניות להודאות ולהליך גבייתן, אשר שוללות את עצם מעורבותו של המערער בתאונה ובכל המיוחס לו בכתב האישום, ולו במידה של הצגת ספק סביר. 18. התזה הבסיסית של התביעה הייתה, כאמור, שהמערער עשה את הכל תוך שימוש בסובארו של רודוי. המערער החליף את לוחיות הרישוי בסובארו של רודוי, נהג בסובארו של רודוי ללא ביטוח, פגע במנוח תוך נהיגה בסובארו של רודוי, ואז הפקיר את המנוח. בהמשך אף שיבש המערער את החקירה, ע"י תיקון הפגיעות בסובארו של רודוי. הסובארו של רודוי איננו "סתם רכב". זהות הרכב חיונית להרשעה, שכן הוא הרכב שקשור לתאונה לפי כתב האישום. הראיות שעליהן סמך בימ"ש קמא קושרות דווקא רכב זה לתאונה. לכן, רק קשירתו של המערער לאותו רכב - היא שקושרת אותו למהלך הכולל של האירועים והעבירות. הנחה בסיסית זו נתמכה בהודאות השונות של המערער (שדרך גבייתן העלתה, כאמור, סימני שאלה לא מבוטלים), אך מקורה ועיקרה ב"ממצאים אובייקטיביים" שהתגלו בראשית בחקירה. אלא שכבר במהלך החקירה, ובוודאי בסופה, הסתבר, כי אותם "ממצאים אובייקטיבים" אינם ממצאי אמת אלא רק חשדות שהתבדו - כאשר הממצאים האמיתיים דווקא סותרים את מעורבות הסובארו של רודוי בתאונה, וממילא את מעורבותו של המערער בתאונה ובכל הקשור בה, לפניה ולאחריה. להלן אבחן את ממצאי האמת האובייקטיביים אחד לאחד. 19. חוו"ד פתולוגית (ת/24) לעניין מאפייני הרכב הפוגע הפתולוג ד"ר נחמן, שניתח את גופת המנוח, ערך את חווה"ד הפתולוגית ת/24, וסיכם אותה במסקנה לעניין מנגנון ואופן הפגיעה במנוח: "ממצאי הנתיחה יכולים להתיישב עם פגיעת רכב גדול כאשר המגע הראשון בין הפגוש לבין הגוף מאחור" (ההדגשה שלי - ר.א.). חווה"ד הוגשה כמות שהיא, ולא התבקשו כל הבהרות או השלמות. לכן, מבחינה רפואית יש בפנינו ממצא שאין לחלוק עליו - פגיעה ע"י רכב גדול. מצד שני, מבחינה "מוטורית" אישר בוחן התנועה קפלן בחקירתו הנגדית, כי טנדר הסובארו הוא "טנדר קל, כמו רכב פרטי בגודל וגם בגובה" (עמ' 74 לפרוטוקול). מן המקובץ עולה, כי הסובארו של רודוי איננו רכב גדול, ולכן הסובארו של רודוי לא פגע במנוח ולא היה מעורב בתאונה. 20. חוו"ד ביולוגית (נ/7) לעניין מראת הצד וה- DNA ליד גופתו של המנוח נמצאה מוטלת מראת צד ימנית של טנדר סובארו. באופן טבעי, מכאן החלה החקירה להתפתח, כשהנחת העבודה היא שמראת הצד נתלשה מהרכב הפוגע עקב פגיעתו במנוח. אלא שהמראה נבדקה ע"י ד"ר פרוינד מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, וחווה"ד הביולוגית שערכה ביום 21.3.07 הוגשה וסומנה נ/7. והנה זה פלא, ממצאי חווה"ד הם חד-משמעיים: "על גב מראת הרכב אותר כתם שהכיל דם אדם. מקור ה- DNA על מראת הרכב יכול להיות ש(ל) פרט שמינו נקבה. המנוח איננו יכול להיות המקור ל- DNA זה" (ההדגשות שלי - ר.א.). ב"כ המדינה ביקש לשכנענו, שאין זו ראיה פוזיטיבית לכך, שהמנוח לא נפגע ע"י מראת הצד שנמצאה בזירה, או שהמראה אינה שייכת לרכב הפוגע. לטענתו, מדובר בראיה שלילית בלבד, או בהיעדר ממצא בלבד - ולכן אין בכך לסתור את האפשרות, שהמראה פגעה במנוח ונתלשה מהרכב הפוגע בעקבות אותה פגיעה. אין בידי לקבל זאת שכן מראת הצד לא נמצאה "נקיה" מכל דם או מקור אחר לדגימת DNA, אלא הייתה מוכתמת בדם והופק ממנה DNA ששייך לאישה ומכך אינו של המנוח. לכן אין להניח שהמראה נשטפה בגשם עד שלא נותרו עליה כל סימנים, ויש משקל להיעדר דם ו- DNA של המנוח עליה. כך במיוחד כאשר המנוח דימם, בין היתר, בחלק הגוף שנפגע ע"י הרכב, כמפורט בממצאים האנטומיים העיקריים שבחווה"ד הפתולוגית ת/24. אשר על כן, להיעדר דם ו- DNA של המנוח על מראת הצד יש משמעות אחת ויחידה, והיא שמראת הצד לא פגעה במנוח תוך כדי התאונה, לא נתלשה מהרכב הפוגע עקב התאונה, ואין זו מראת צד של הרכב הפוגע. כך "התאפסה והתאיידה" הראיה המחזקת העיקרית של התביעה, הקושרת את הסובארו של רודוי, וממילא אף את המערער לתאונה. מכאן, שאין גם כל חשיבות ורלבנטיות להודאות של המערער לעניין שבירת המראה בתאונה והחלפתה לאחר מכן. יתרה מכך, הדבר רק מעלה סימני שאלה נוספים לעניין האותנטיות והאמיתות של ההודאות. שהרי בעת שהמערער נחקר, הייתה הנחת המשטרה, שהמראה שייכת לרכב הפוגע - ורק עם קבלת חווה"ד לאחר כמעט כחודשיים הסתבר, שהיא לא שייכת אליו. הדבר מתיישב דווקא עם טענת הסנגורים, שהמערער נלחץ להודות כדי לרצות את חוקריו במה שהם הציעו לו, ואשר בדיעבד הסתבר כי לא היה ולא נברא. 21. חוו"ד מז"פ (נ/6, נ/8) להעדר סימני פגיעה רלבנטיים ברכב שתי בדיקות של מז"פ שוללות אף הן כל קשר בין הסובארו של רודוי לבין התאונה, הזירה, והמנוח. בחווה"ד נ/6 נערכה השוואה בין שברי הזכוכית והפלסטיק שנמצאו בזירה, ליד גופת המנוח, לבין הגריל ופנס האיתות הימני של הסובארו של רודוי (שנטען כי נפגעו בתאונה) - ונמצא שאין התאמה ביניהם. בחווה"ד נ/8 נבדק הסובארו של רודוי, ונמצא כי הפגיעה המשמעותית ברכב, בגובה של כ- 70 ס"מ (שהוא, בקירוב, גובה הפגיעה במנוח לפי חווה"ד הפתולוגית), היא דווקא בכנף הקדמית השמאלית של הרכב, ולא בימנית - דבר השולל את מהלך התאונה הנטען ומנגנון הפגיעה הנובע מכך. כן נקבע בחווה"ד נ/8, שלא נמצאו סיבים מבגדי המנוח על הסובארו של רודוי. עיקר הוא כמובן באי-התאמת שברי הפלסטיק, ובמיקום המכה ברכב בצד "הלא-נכון והבלתי-אפשרי" מבחינת התאונה. די כבר באלה לשלול את מעורבות הסובארו של רודוי בתאונה, וממילא את מעורבותו של המערער בעבירות המיוחסות לו. אשר להיעדר הסיבים, ניתן אמנם הסבר ע"י ב"כ המדינה, שהרכב נשטף ולכן אין לכך כל משמעות ראייתית פוזיטיבית - וטענה זו נכונה היא. אך ראיתי לציין את העדר הסיבים רק כדי להזים טענה אחרת של בוחן הרכב קפלן, אשר גם בימ"ש קמא וגם ב"כ המדינה בפנינו נסמכו עליה. קפלן העיד, כי ראה "טקסטורה" של בד הג'ינס של מכנסי המנוח על הפינה הקדמית ימנית של הסובארו של רודוי, וכי הוא תעד זאת. אקדים ואומר, כי לא אדע "טקסטורה" זו מהי, וגם קפלן לא ידע להבהיר זאת בחקירתו (בעמ' 59-61). אם הכוונה היא להטבעת דוגמת הבד - הרי שהיו נמצאים סיבים, ומז"פ קבעו שלא כך. ככל שמדובר בשפשוף בצבע לבן - הרי שהוא בצד השמאלי של הרכב לפי דו"ח מז"פ. וככל שמדובר ב"מרקם בלתי-מוגדר" כלשהו, שהבוחן ביקש לתעד במצלמתו ולהצביע עליו בפני השופטת דלמטה, כשם שב"כ המדינה חזר והצביע עליו בפנינו - הרי שהתבוננתי היטב בצילום הממוחשב בהגדלה המקסימאלית, ולא ראיתי שם דבר! 22. חוו"ד מז"פ (נ/6) לענין חיבור לוחיות הרישוי לוחיות הרישוי של הסובארו המפורק הן אלו ש"הביאו" את המערער מלכתחילה לגדר החקירה - כיוון שהמודיע האלמוני ציין את מספרן, והמערער הוא בעליו של הסובארו המפורק. אך אין ולא הייתה כל טענה, שהסובארו המפורק היה מעורב בתאונה ולכן לא היה די בכך לצורך הרשעת המערער בעבירות הקשורות בתאונה. מכאן החשיבות הרבה של פעולת ההרכבה של לוחיות הרישוי של הסובארו המפורק על גבי הסובארו של רודוי - שכן רק כך ניתן לקשור את המערער למעורבות בתאונה ובכל הכרוך בה. זאת ועוד, הרכבת לוחיות הרישוי כאמור איננה רק "חוליית קשר חיונית" לעניין מעורבותו של המערער בתאונה אלא זו גם עבירה עצמאית, העומדת על רגליה שלה, של שינוי זהות רכב - עבירה אשר גם בה הורשע המערער. המערער נחשד והואשם, איפוא, כי הרכיב את לוחיות הסובארו המפורק על הסובארו של רודוי. כך הניחה המשטרה מלכתחילה, ובהנחה זו היא חקרה את המערער. בכך הודה המערער בהודעה הרביעית, שנגבתה אחרי 24 שעות שהוא ער (אגב, תוך בדיית הסבר הזוי של נסיעה בכביש 6 ורצון להסתיר זאת מחברו רודוי, הסבר שנסתר בהמשך ע"י מצלמות כביש 6, ואשר הפך אז, בהודעה השביעית, להסבר הזוי עוד יותר, של תוכנית נסיעה בכביש 6 שנזנחה לטובת כביש אחר בשל חשש להיתפס דווקא בכביש 6 עם הלוחיות המזויפות!). כך נטען בכתב האישום, כך המשיכה הפרקליטות וטענה משך כל המשפט, וכך אף קבע בימ"ש קמא, כאשר הרשיע את המערער, בין היתר בעבירה של שינוי זהות רכב. דא עקא, שחוו"ד מז"פ נ/6, שניתנה ביום 6.6.07 (אמנם אחרי הגשת כתב האישום, אך לפני תיקונו בשל טעות שנפלה בו, ולפני שמיעת הראיות) קובעת באופן חד-משמעי: "לא מצאתי סימנים המצביעים על חיבורה (כך!) של לוחיות הרישוי מסעיף 2-א למכונית הנ"ל". מדובר בממצא אובייקטיבי ומוחלט, שאינו משתמע לשתי פנים לפיו לוחיות הסובארו המפורק לא הורכבו מעולם על הסובארו של רודוי, לא ע"י המערער ולא ע"י מאן דהוא. ואם לא די בכך, גם בוחן הרכב קפלן הודה בחקירתו הנגדית (בעמ' 70), כאשר נשאל לאפשרות של חיבור לוחיות הרישוי של הסובארו המפורק לסובארו של רודוי: "בדקתי את החורים ואם לא כתבתי שיש התאמה אז אין התאמה... אני לא מצאתי התאמה בין החורים שבלוחיות הרישוי לבין החורים שברכב". מהאמור לעיל עולה כי המערער לא הרכיב את לוחיות הסובארו המפורק על הסובארו של רודוי, הודאותיו בעניין זה שוות כקליפת השום, ויש לזכות את המערער גם מהעבירות של שינוי זהות רכב ושיבוש מהלכי משפט. 23. חקירת התקשורת (נ/4) לעניין איכוני הטלפון כפי המפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין - המערער נסע בשעות הבוקר או לפני הצהרים מביתו שבאילניה בצפון הארץ למרכז הארץ, ושב בשעות אחר הצהרים ממרכז הארץ לצפון דרך כביש 4, כאשר בסביבות השעה 17:30 היה מעורב בתאונה בכביש 4, באזור שבין צומת רעננה צפון לבין בצרה, משם המשיך לביתו באילניה, תוך שהוא מפקיר במקום את המנוח. דא עקא, שמחקירת התקשורת של הטלפון הנייד של המערער (נ/4) עולה, כי הטלפון היה מאוכן כל היום באזור הצפון - מרבית היום באילניה שבצפון; ואיכון אחד, מעט אחרי השעה 09:00 בבוקר, בסביבות כנרת-פוריה, גם כן באזור הצפון. זאת ועוד, משך כל היום היו שיחות נכנסות לטלפון הנייד של המערער - ובפרט בשעות 15:14, 16:25, 16:43, 16:58, 17:06, 17:43. שיחות אלו התנהלו משך שתיים-שלוש דקות כל אחת: שתיים מהן היו מחברתו תמי, אחת מחברו בני רודוי, ועוד שלוש שיחות מטלפונים שזהות בעליהם לא נחקרה. כיצד ניתן להסביר זאת? כיצד מתיישבים איכוני הטלפון הנייד בצפון עם הימצאות המערער באזור התאונה במרכז? המערער נתן לכך הסבר דחוק בהודעתו השמינית (ת/8ב), מיום 14.2.07, לפיו שכח את מכשיר הטלפון בבית, וכשהוא שוכח אותו חברתו תמי עונה לשיחות נכנסות. קשה שלא לשים לב, כי גירסה זו עלתה לראשונה רק לאחר שחקירת התקשורת נשלמה והגיעה לידי החוקרים ביום 12.2.07 - אך בחקירה קודמת של המערער, מיום 7.2.07, טרם קבלת האיכונים של הטלפון, הוא נשאל לעניין הטלפון בהקשר אחר (של פניה למשטרה), ואז לא היה כל זכר לאותו "סיפור" שהטלפון נשכח בבית (ראה ההודעה הרביעית, התמליל ת/4א, בעמ' 10). זאת ועוד, בהודעת הכפירה שלו (ת/6) מיום 11.2.07 - אחרי ההיוועצות בעו"ד אך בטרם נודעו תוצאות חקירת התקשורת - נתן המערער גירסה מפורטת לעניין מהלכיו ביום התאונה, והדבר תואם את איכוני הטלפון הנייד שלו בצפון, לרבות גיחה לאזור טבריה (כנרת - פוריה) בשעות הבוקר. הסנגורים רואים בכך אינדיקציה נוספת לגביית ההודעות תחת לחץ, כאשר המשטרה "משתילה" את המידע שבידיה, לפי התקדמות החקירה, וכאשר המערער מודה רק כדי לרצות את חוקריו - למעט בהודעת הכפירה, בה "אזר עוז" לאחר היוועצות בעו"ד, אך, כאמור, אינני צריך לקבוע ממצא לעניין זה. די אם נראה, שהגרסה שהמערער שכח את הטלפון ותמי ענתה לשיחות הנכנסות נסתרת מחקירת התקשורת עצמה. כך, משום ששתיים מהשיחות הנכנסות בשעות אחה"צ היו מתמי ולא סביר שתמי גם מתקשרת וגם עונה, ומשוחחת עם עצמה?! זאת ועוד, המשטרה נמנעה ממיצוי חקירת התקשורת שכן לא נבדקו הבעלויות של מכשירי הטלפון מהם נכנסו השיחות הנוספות, וכך גם לא נחקרו אותם מטלפנים אלמונים, מה שהיה יכול לשפוך אור על הפרשה כולה. בהינתן כל האמור לעיל, יש אף בחקירת התקשורת ובאיכוני הטלפון הנייד של המערער בצפון, הרחק מאזור התאונה, כדי להוסיף לספקות בגללם יש לזכות את המערער. סוף דבר 24. על יסוד כל הראיות האובייקטיביות "המזכות", אשר חותרות תחת בסיס ההרשעה וסותרות את התזה הבסיסית של האישום - דעתי היא, כי יש לזכות את המערער, ולו מחמת הספק. זיכוי זה הוא למרות הודאותיו של המערער, שלא רק שלא נתמכו בדבר מה לחיזוקן - אלא נסתרו בבסיסן ע"י התשתית הראייתית האובייקטיבית כאמור לעיל. לנוכח מסקנתי זו אינני נדרש להכריע, כאמור, בסוגיות הנוספות שעלו בערעור, ואשר על חלקן עמדתי, בנוגע לכשלים ולפגמים בהליך החקירה, ולהשלכתם על קבילות ההודאות. 25. אשר על כן, הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו. רמי אמיר, שופט השופט אילן ש. שילה, סג"נ אני מסכים לחוות דעתו המנומקת של כב' השופט רמי אמיר, ולתוצאה אליה הגיע. אילן ש' שילה , שופט סג"נ השופט אברהם טל, אב"ד, סג"נ אני מסכים לחוות דעתו המנומקת של כב' השופט אמיר, לפיה יש לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק בשל קיומן של ראיות אובייקטיביות כאמור בחוות דעתו. משכך, אינני רואה צורך להתייחס לטענות ב"כ המערער בכל הקשור לקבילות ההודאות שמסר המערער והשחזור שביצע במהלך חקירתו. אברהם טל, סג"נאב"ד ההכרעה לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומזכים את המערער מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו. עורך דין