הפרת סימני מסחר בשטחים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת סימני מסחר בשטחים: .1התובעת (להלן: אסם) היא חברה בע"מ המייצרת מוצרי מזון ומוכרת אותם, בעיקר, במדינת ישראל. הנתבעת (להלן: אלנסר) היא חברה בע"מ המייצרת מוצרי מזון ומשקאות ומוכרת אותם, בעיקר, ביהודה ושומרון. עם המוצרים שמייצרת ומוכרת אסם נמנה גם החטיף הידוע בשם "במבה". אלנסר מייצרת חטיף דומה מאוד לחטיף הבמבה, אך היא מסמנת אותו בסימן Bambino(באנגלית ובערבית). אסם היא בעלת סימן מסחר רשום, שמספרו .23531סימן זה מייחד לה את השימוש במילה "במבה" לגבי מוצרי דגנים בסוג 30של סיווג הטובין (ראה בתעודה ת/5, להלן: הסימן או סימנה של אסם). לטענת אסם, אלסנר - המייצרת את סחורתה ברמאללה - מוכרת את החטיפים המסומנים bambinoגם בשטח מדינת ישראל ובכך היא מפרה את זכויותיה של אסם בסימן. בנוסף, טוענת אסם, כי לנוכח המוניטין שהיא רכשה במוצר "במבה" מהווה השימוש בסימן bambinoגניבת-עין, מאחר שהסימן bambinoדומה עד כדי להטעות לסימנה של אסם. העילה הראשית שעליה נסמכת אסם היא הפרת הסימן. מקורה המשפטי של עילה זו בסעיף 46לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972(להלן: הפקודה), בשילוב עם ההגדרה של המונח "הפרה" שבסעיף 1לפקודה. העילה האחרת, גניבת-עין, נסמכת על הוראות סעיף 59לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. .2השאלה העיקרית שהועמדה להכרעה במשפט - ובסיכומי הצדדים - היא, אם התיבה bambinoדומה לסימן הרשום "במבה" במידה כזו שהשימוש בה מהווה "הפרה" של הסימן כמשמעה בסעיף ההגדרות שבפקודה (סעיף 1). אסם טוענת, כי על השאלה הזו יש להשיב בחיוב. ולפיכך היא עותרת, בעיקרו של דבר, לצוות על אלנסר להימנע מלהפר את זכויותיה בסימן, קרי - "להימנע מלייצר, לשווק, להציע למכירה או להציג למכירה חטיף על בסיס קמח תירס המסומן בשם bambino". בנוסף, תובעת אסם פיצויים וסעדים נלווים (סעיף 13(א) - (ז) שבכתב התביעה). .3בשתי העילות שבוארו לעיל: "... המבחנים בנוגע לסכנת הערבוב וההטעיה דומים בעיקרם, ובשתיהן חובת ההוכחה היא על מי שמבקש למנוע מיריבו את השימוש בסימן" (ע"א .261/64[1], בעמ' 278-א, וראה גם: בחיבורו של ג' גינת, "גניבת עין, דיני הנזיקין - העוולות השונות" (בעריכת פרופ' ג' טדסקי, ירושלים) בעמ' 13). .4בהליך ביניים שהתקיים ב- 11בפברואר 92(בפני כבוד השופטת דליה דורנר, בתיק המ' 189/92) הגיעו הצדדים - בהמלצת בית המשפט - להסכם שלפיו אלנסר: "תהא רשאית להפיץ מרכולתה באזור יהודה ושומרון וחבל-עזה ללא הגבלה. מאידך הסחורה המופצת בגבולות הקו הירוק לא תישא עליה כיתוב המילה 'במבינו' בשפה האנגלית או העברית. מבקשים לאשר הסכמה זאת ולתת לה תוקף פסק-דין, וכל זאת עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי" (עמ' 1, בהמ' 189/92). להסכם זה ניתן תוקף של צו (שם, בעמ' 2) ומאז משווקת אלנסר את חטיפיה, בגבולות הקו הירוק, רק באריזות דוגמת נ/ 1(ת/3). .5אלנסר אינה חולקת על זכויותיה - ועל המוניטין - של אסם בסימן. היא גם אינה חולקת על המוניטין שרכשה אסם במוצר "במבה" ועל היותו אחד מחטיפי המזון הפופולריים בישראל. אין מחלוקת גם על העובדה, שהחטיף "במבה" נפוץ ביותר בישראל ונרכש על ידי מבוגרים וילדים מכל הגילים. אלנסר מודה (ואף הוכח במשפט), כי היא מוכרת בתחומי מדינת ישראל את מוצרה המסומן .bambinoעם זזאת, דוחה אלנסר את טענת אסם, לפיה היא, אלנסר, מנסה להטעות את הציבור לחשוב כי מוצרה המסומן bambinoהוא מוצר של אסם, או קשור עם אסם בדרך כלשהי. מכאן, אך מובן הוא, שאלנסר דוחה גם את טענתה האחרת של אסם, לאמור, שהסימן Bambinoנבחר אך ורק במגמה: "לתפוס טרמפ על המוניטין של התובעת" (עמ' 2, בסיכומי התובעת). .6הראיות העקריות ת/ 1היא שקית "במבה" שעל חזיתה כיתוב בעברית ובעורפה כיתוב בעברית ובאנגלית. השקית ת/ 2מכילה אותו המוצר. בחזיתה כיתוב בערבית ובעורפה באנגלית ובעברית. מוצרי אלנסר ארוזים גם הם בשקיות פלסטיק ודוגמאותיהן שהוגשו לבית המשפט סומנו ת/3, ת/ 4(ו-ת/ 6- שאינו לעניין). ת/ 3(הזהה לנ/1) - כולל כיתוב בערבית בלבד. התיבה הבולטת בחזית השקית היא "במבינו" ומתחתיה, באותיות קטנות יותר, מודפסת המילה "דרדס" (בערבית). בנוסף, מודפסת בחזית האריזה הזו, בצבעים בולטים, דמות גדולה של "דרדס" המסב לאכול אל שולחן שעליו פרוסה מפה צהובה - ומזלג בידו. ת/ 4- הוא המוצר שעליו יצא הקצף - ובגינו הוגשה התביעה. הוא כולל את הכיתוב "במבינו" בערבית ובאנגלית. פרט לכך, אריזתו כמעט זהה לאריזה ת/.3 אסם לא העידה מטעמה עד כלשהו כדי להראות, באמצעותו, שהוא טעה או החליף בין bambinoלבין "במבה". איש גם לא העיד, מטעם אסם, שהוא הוטעה לחשוב ש"במבינו" היא "במבה" מתוצרת אסם, או שהיא מיוצרת על ידי אסם (ולעניין זה, השווה, ע"א 434/68 [2], בעמ' 879, למטה). העד אברהם קרינגל, סמנכ"ל מכירות באסם מזה 25שנים, השיב לשאלה: "למה גרמה הופעת המוצרים ת/ 3ות/ 4בשוק? ת. לפי הערכתי השם 'במבינו' ובקרבתו השם 'במבה' - יכול להטעות". ברם, כבודה של הערכת העד במקומה מונח אך לצידה מונחת גם ההנחה, המסתברת מאליה, כי בסוגיה שבמחלוקת העד הזה אינו לגמרי נקי מפניות. רן ברק הוא מנהל סניף אסם בירושלים. הוא חתם על התצהיר שניתן לתמיכת הבקשה לצו-מניעה זמני שבו נטען, בין היתר, כי: "השם במבינו דומה מאוד לשם במבה..." (סעיף 9, ההדגשה אינה במקור - ש' ב'). לפי ניסיונו - ומיטב הבנתו השימוש בשם bambinoנעשה במטרה ברורה להטעות את הצרכן ולגרום לכך שיקשר את המוצר bambinoעם "במבה" ובכך ליהנות מן המוניטין של אסם. בחקירה שכנגד אישר העד, כי מבחינת הצבע, ציור הדרדס (המופיע על גבי שקיות אלנסר) והמילים המסבירות את תכולת האריזות, אין כל הטעיה (עמ' 7). רק: "השם דומה מאד מאד. הצליל דומה" (שם). אלנסר העידה מטעמה את העיתונאי מוחמד חאמורי, העובד בעיתון "אלקודס". לדבריו, הוא קונה לילדיו את מוצרי אלנסר, ובנו, בן הארבע; "... מבדיל ורוצה בדיוק את הציור של הדרדס, שאין את זה בבמבה" (עמ' 1, ישיבה מיום 15בדצמבר 93). עד אחר שהועד מטעם אלנסר הוא תופיק חינאווי. עד זה משווק את תוצרת אלנסר ביפו ובבת-ים. לדבריו, לקוחותיו מבחינים בין שני המוצרים. "במבינו לא מצלצל כמו במבה" (עמ' 2, שם). האמהות, לפי ניסיונו, יודעות לקרוא והילד יודע להבדיל בין הבמבה לבין ה- .bambino"זה לא דומה בכלל" (שם). ברם, דומה בעיניי עדותו של העד הזה לזו של העד קרינגל, ולכן אניח, כי גם לעד הזה יש עניין כלשהו (ולו גם עקיף) בתוצאות המשפט. מנהלה האדמיניסטרטיבי של אלנסר העיד גם הוא מטעמה. הוא הכחיש מפורשות (בעמ' 10) כי השם bambinoנבחר מפני שהוא דומה לשם "במבה". "במבינו פרושו ילד קטן באיטלקית" (שם). ברם, לשאלה, מדוע בחרו דווקא בשם ,bambinoלא היה בפיו של העד הזה הסבר משכנע. עד כאן תמצית הראיות אשר - ביחד עם העובדות שאינן שנויות במחלוקת - מהוות את הבסיס להכרעה במשפט. .7בסעיף 1לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, מוגדרת "הפרה" במילים אלו: ""הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך - (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר; (2) .....". כזכור - השאלה העיקרית השנויה במחלוקת במשפט זה (כפי שהוצגה על ידי אסם בסיכומיה) היא "האם המילה במבינו דומה לסימן הרשום במבה" (עמ' 5). המבחן, אותו נוקטת הפסיקה לבירור שאלה זו, מימים ימימה, הוא "מבחן משולש" ויתר הנסיבות של הענין" (ע"א 210/65 [3], בעמ' 675; ע"א 261/64 [1], הנ"ל, בעמ' 268; ע"א 434/68 [2], הנ"ל, בעמ' 879ועוד). על פי המבחן המשולש, ההשוואה נעשית על פי המראה והצליל, סוג הסחורה שבה נעשה השימוש בסימן וחוג הלקוחות. (א) מבחן המראה והצליל: לשם יישומו של מבחן המראה די לו לאדם שיסתכל וישווה את מה שעיניו רואות. ההשוואה בין השקיות נ/1, ת/3, ו-ת/ 4לבין השקיות ת/ 1ות/ 2מורה, בצורה משכנעת, כי אין כל דמיון ביניהן. אחד מן הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין המבחן הזה אומר, כי: "הקובע הוא אופן הכתיבה והצורה הגרפית של הלוגוס והאותיות שבו; אין צורך במיומנות בתחום הפרסומת כדי לדעת, שיכול שייכתב 'אהרון' אשר כ'משה' ייראה, ועיקרו של דבר... הכיתוב הלכה למעשה מדבר בעד עצמו (ע"א 395/88 [4], בעמ' 37ה). בענייננו, מגלה בחינת הדוגמאות שהוצגו במשפט כפי שכותב בא-כוחה של אלנסר בסיכומיו, כי: "אין דמיון בכלל בין הכתוב על אריזת התובעת לבין הכתוב על אריזת הנתבעת הן מבחינת אופן הכתיבה, הצורה הגרפית של הלוגוס והאותיות שבו והתמונה (תמונת הדרדס - ש.ב.) שמשתמשת בה הנתבעת והבולטת על אריזתה ביחד עם שמה המופיע בשפה הערבית כולל כתובתה שביו"ש וכן צבע האריזה" (עמ' 2, שם). תמים דעים אני עם בא-כוח אלנסר, הגורס כי: "... מי שרואה בעיניו את הדרדס, שם היצרן והאותיות הערביות (שם) איננו יכול לטעות ולחשוב שהוא קונה 'במבה' של אסם או שיש זיקה כלשהי בין המוצר הנמכר בשקיות של אלנסר לבין ה'במבה' מתוצרת אסם" (שם). תוצאות מבחן המראה האובייקטיביות מתחזקות (על אף שאין, לדעתי, צורך בכך) הן בראיות עדי אלנסר, לפיהן הלקוחות אינם טועים בין שני סוגי התוצרת, מחד גיסא, והן מהיעדר כל ראיות מצד אסם, בדבר טעויות שקרו בפועל. ולמבחן הצליל: למילה "במבה" אין כל משמעות והיא נבחרה רק כדי שכל תינוק יוכל להגות אותה (העד קרינגל, בעמ' 5). למילה bambino(באיטלקית) יש משמעות שניתן לקשר אותה עם רוב צרכני החטיפים הללו. אלא, שכזכור, לא זו היתה הסיבה לבחירתה כסימן לתוצרת אלנסר. כשלעצמי, איני מוצא כל דמיון של ממש בין צלילי המילים "במבה" ו-bambino פרט לזהות הקיימת בהברה הראשונה. לאסם קיים עניין מסחרי מובן שכל תינוק ילמד ויכיר את התיבה "במבה" ויזהה אותה עם חטיפי הבמבה שהיא מייצרת ומשווקת. ואולם, אין כל סכנה שתינוק כזה או ילד שלמד לבקש "במבה" מינקותו, יטעה בהיגוי השם "במבה" ויאמר תחתיו "במבינו". אכן - "ככל שהמוצר נפוץ בקהל הרחב כן גדלה סכנת הערבוביה וכי יימצא חלק אשר יסמוך על הצליל" (ע"א 715/68 [5]), בעמ' 51א). ואולם, לדעתי, כדי לקבוע קיומה או היעדרה של אפשרות הטעיה, ראוי לתת את הדעת ולבחון גם עוצמת הדמיון שבין צלילי הסימנים. אין די בטענה - או במצב שבו צלילו של סימן אחד רק מזכיר את צלילו של הסימן האחר (או של חלק ממנו). יתרה מזו. דמיון חלקי מבחינת הצליל אינו מספיק - מקום שיש בו בין שאר הנסיבות כדי להבחין ולהבדיל - על מנת לקבוע שסימן פלוני הופר (והשווה: ע"א 498/66 [6], וכן ע"א 210/68 [3], הנ"ל, בעמ' 676). לתשובה על השאלה, כיצד הגיעה אלנסר לבחירת השם bambinoחשיבות משנית, שכן: "השאלה המכרעת היא תמיד אם בפועל השם מטעה או עלול להטעות את הציבור הנזקק לו, או חלק ממנו, מפאת הדמיון שבו לסימנו הרשום של התובע..." (ע"א 715/68 [5], הנ"ל, בעמ' 51). (ב) מבחינת סוג הסחורה, שבה נעשה השימוש בסימן, אין כמעט הבדל בין המוצרים (צבע חטיפי אלנסר בהיר יותר). ניתן איפוא לומר, כי המדובר במוצרים זהים. עם זאת, ראוי לציין כי - כפי שהעיד חינאווי - חלקה הארי של שקית ה"במבה" שקוף לעין הקונה בעוד ששקית ה- ,bambinoמרביתה אטומה. (ג) הלקוחות שלהם מציעים שני הצדדים את מרכולתם הם אותם לקוחות. ומן המפורסמות הוא - שמרביתם של אלה ילדים. ברם, הילדים בימינו, בני כל גיל, יודעים, לדעתי, להכיר ולהבחין היטב במוצרי המתיקה ובשאר חטיפים שהם מבקשים לרכוש, והוא הדין באימותיהם. אני איני מסכים - בכל הכבוד הראוי - לדברי כבוד השופט צ' ברנזון (בע"א 715/68 [5], הנ"ל, בעמ' 5) לפיהם: "כושר האבחון" של "נשים עקרות בית וילדים" "הוא לעתים מוגבל למדי" (כשהמדובר במוצר נפוץ). (ד) גם בחינת טענת "ההפרה" במבחן "כלל נסיבות העניין", מעלה, כי אסם לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. אין אני מקבל, למשל, את הטענה שהצרכן אינו קונה את המוצר על פי תמונת ה"דרדס" המופיעה על פני אריזתה של אלנסר, או על פי צבעיה השונים. ילדים, במיוחד, ערים מאוד דווקא לדמויות הציוריות של הדרדסים, וההבחנה על פי הצבע - במיוחד כשהשוני בין צבעי השקיות כה בולט - גם היא מתבקשת מאליה. .8"סעיף 59לפקודה (פקודת הנזיקין [נוסח חדש], - ש' ב') קובע לאמור: 'מי שגורם או מנסה לגרום, על ידי חיקוי השם, התיאור, הסימן או התווית או בדרך אחרת, שטובין ייחשבו בטעות כטובין של אדם אחר, עד שקונה רגיל עשוי להניח שהוא קונה טובין של אותו אדם, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם; אך אין אדם עושה עוולה רק על ידי שהוא משתמש בשמו למכירת טובין'. יסודה המרכזי של עוולה זו הוא הפגיעה בזכות הקניינית של התובע ליהנות מפירות המוניטין שרכש לגבי המוצר (בר"ע 253/72 [1]; drape (1939) v. Trist) במשפט בגין גניבת עין צריך התובע להוכיח, כי השם, הסימן או התיאור רכשו להם הוקרה והערכה (reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן ובתיאור או השם את ציון עסקו או סחורותיו של התובע (ראה ע"א 649/74 [2], בעמ' 406). לאמור - כי המוצר רכש לעצמו 'משמעות משנית' המקשרת אותו עם התובע עד כי ציבור הלקוחות מזהה את המוצר על-פי חזותו עם תוצרתו של התובע וכי התרגל לראות בחזות המוצר את סחורתו של התובע (ע"א 261/64 [3], בעמ' 279)" (מתוך - ע"א 807/87 [7], בעמ' 632). ד"ר פנינה פרידמן (במאמרה - "גניבת עין: הגנתו (החלקית) של המתחרה המסחרי כנגד פרסומת כוזבת של יריבו") כותבת, בין היתר, כי: "עוולת גניבת העין נועדה להגן על זכות הקנין של התובע במוניטין כלכלי שלו. ואם נבחן הגנה זו בפריזמה של אופני הביצוע המוכרים של העולה, נווכח שיש בה כדי לתת מענה לחלק מהנושא - הלא מוסדר כל צרכו - של הגנת המתחרה המסחרי בפני היצג כוזב או מטעה של יריבו" (הפרקליט, כרך לה עמ' 333, בעמ' 335, ההדגשות אינן במקור). כשלעצמי, איני בטוח אם כיום - לאחר חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק מטרתו ומגמותיו - יש עדיין אחיזה לטענה זו (ולמשקל שיש לתת לעקרון חופש העיסוק בעת שהוא מתמודד עם ערכים אחרים, ראה: רע"א 371/89 [8], עמ' 328-331). בין כך ובין אחרת, במקרה המונח לפניי, על אף שהמוניטין של אסם בסימן במבה לא הוכחש, הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה גם בעילה זו. אי ההוכחה אינו נובע מחלקיות ההגנה שבסעיף 59הנ"ל, אלא, פשוט מאוד, מכך שאלנסר אינה גורמת - ואף אינה מנסה לגרום - בשיווק ה- ,bambinoשסחורתה תיחשב בטעות על ידי קונה רגיל כ"במבה", או כסחורתה של אסם. כזכור, המבחנים הנוהגים בבדיקת טענת הפרתו של סימן מסחר יפים גם לנושא גניבת העין (גינת, בחיבורו הנ"ל, בעמ' 15). מבחנים אלה הוליכו אותי למסקנה שסימנה של אסם - "במבה" - לא הופר. לאותה המסקנה אני מגיע גם כאשר אני בוחן את תביעת אסם בעילת גניבת עין. .9סוף דבר. התביעה נדחית. צו המניעה הזמני שהוצא בתיק זה בטל. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 15ש"ח ומע"מ. שטחי יהודה ושומרוןסימן מסחרי