הצפה מהמזגן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצפה מהמזגן: התובעת 1(להלן התובעת היא חברה המיבאת ומשווקת ציוד רפואי הכולל, בין היתר, ציוד לצינטור גסטרואנתולוגי, שתלים ופרוטזות מסוגים שונים, אותם היא מחזיקה במחסן הצמוד למשרדיה. התובעת היתה מבוטחת בביטוח "מטריה לעסק" אצל הנתבעת 2(להלן - כלל), וזו פיצתה אותה (באופן חלקי) בשל אירוע הצפה שאירע במחסן. בטרם נכנסה התובעת למשרדיה הנוכחיים, הזמינה מהנתבעת 1(להלן - הנתבעת) מערכת מיזוג מרכזית, אשר הותקנה על-ידי קבלן משנה, גדי אלבז (להלן - המתקין). מערכת המיזוג הורכבה משתי יחידות מעבה (מדחס) שהותקנו על הקיר החיצוני של בית העסק ומשתי יחידות מאייד שהותקנו בתוכו, האחת מעל חדר השירותים, והאחרת בצמוד לתקרת המחסן. תוך כדי פעולת קירור של מערכת המיזוג, נאספים מי העיבוי במגש פח שבתחתית המאייד, ובדופן המגש ישנה פיית מתכת שעליה הותקן צינור גומי גמיש שהמוצא שלו הוא מחוץ למבנה (להלן - צינור הניקוז). ההתקנה נעשתה בחודשים מאי - אוגוסט .1995 ביום 6.5.96בשעות הבוקר גילו עובדים של התובעת כי ישנה הצפה של מים במחסן, ראו כי צינור הניקוז מנותק מהמזגן, וממקום המיועד לחיבור בין השניים ישנה נזילה של מים. כאמור, הציוד בו מדובר הוא ציוד המוחדר לגוף האדם, ומשווק בעיקר לבתי חולים. השתלים (אך לא הציוד הצינטור) היה נתון באריזת קרטון עטופה בצלופן שאינו בלתי חדיר למים, והשתלים עצמם היו עטופים באריזה פנימית אטומה וסטרילית. התובעת פנתה למפעל בארה"ב על מנת שיבדוק את השתלים, יפסול את אלה שהזדהמו, ויטפל באלה שתקינים לשימוש, תמורת תשלום, ואולם המפעל, לאחר הסכמה עקרונית ראשונית, חזר בו, ולפיכך הוחלט שלא לעשות שימוש במוצרים, והוא הוכרז כאובדן מוחלט. בהסכמת הצדדים (פרוטוקול מיום 24.5.99שורות 13-16) הועמד נזקה של התובעת שעליו לא קיבלה פיצוי מכלל על סך של 988, 87ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 6.5.96, ונזקה של כלל על סך של 603, 85ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום .12.12.96לסכומים אלה יווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענתה המרכזית של התובעות היא כי הנתבעת ביצעה את העבודה על ידי בעל מקצוע בלתי מיומן שביצע את העבודה על ידי ציוד בלתי מתאים, פגום או לא תקין, ושלא התקין את המזגן כראוי, קרי: שהשתמש בצינור לא מתאים שלא הורכב במהודק על פיית המזגן, ושהמתקין לא הידק אותו בחבק פלסטיק או מתכת, וכתוצאה השתחרר הצינור מעצמו וגרם להצפה. כן טוענות התובעות כי משני טעמים יש להטיל על הנתבעת את נטל הראיה: הראשון, מאחר ויש להחיל על המקרה את הכלל הדבר מדבר בעדו: לנתבעת היתה השליטה במערכת המיזוג, לתובעת לא היתה, ולא יכלה להיות, ידיעה על נסיבות ההצפה, והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה. השני, בשל כך שהמים שפרצו ממערכת המיזוג הם "דבר נמלט" כמשמעו בסעיף 38לפק' הנזיקין. לטענת הנתבעות, הורכב הצינור במקצועיות ובמיומנות, ולמרות שאין כל צורך בחבק פלסטיק או מתכת, הרכיב המתקין חבק פלסטיק. הצינור התנתק על ידי גורם חיצוני, בכוונה (מאחר ולא היה צורך בעיבוי נוזלים בתקופת החורף שבה מחמם המזגן ולא מקרר) או בטעות, תוך כדי העמסת חבילות עם סחורה על המדפים. מכל מקום ניתוק הצינור כ- 10חודשים לאחר התקנתו מלמד שלא היה קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת או מחדליה לבין ניתוק הצינור. אילו בוצעה ההתקנה שלא כראוי, היה הצינור מתנתק זמן קצר לאחר ההתקנה. בנוסף טענו כי נטל ההוכחה מוטל על התובעות, והן לא עמדו בו. ראשית, לטענת התובעת כי חל בעניינינו הכלל הדבר מדבר בעדו מזעיף 41לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לצורך החלת הכלל, על התובעת נטל השכנוע להוכיח בעודף הסתברויות את שלושת התנאים לכלל; כי לתובע לא היתה ידיעה או לא יכלה להיות ידיעה מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק; שהנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו; ושלביה"מ נראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. התובעת מבקשת ללמוד מהאמור בע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ. הינדלי ואח' פ"ד מט (1) 45(להלן - פס"ד ישראליפט). שם ניגש בעלה המנוח של המשיבה למעלית בקומה ג' וביקש לרדת לקומת הקרקע. דלת המעלית היתה סגורה אך לא נעולה, נורית "המעלית כאן" דלקה בקומה ג', המנוח פתח את הדלת והתקדם כדי להיכנס למעלית, אך המעלית היתה באחת הקומות העליונות, והוא צנח אל מותו לתוך פיר המעלית. בבדיקה נמצא שהמעלית וכל רכיביה היו תקינים ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהמעלית לא היתה בקומה ג' למרות שניתן היה לפתוח את הדלת והנורית "מעלית כאן" דלקה. הועלו מספר אפשרויות : קצר חשמלי, הפעלה ידנית ע"י אחד הדיירים ותקלה בבלמים. ביה"מ שלל את הראשונה, ובין השתיים האחרות העדיף את השלישית, אולם לא קבע בעניין זה ממצא פוזיטיבי. בעניינינו, ברור וידוע כי הנזילה אירעה כתוצאה מכך שצינור ניקוז מי העיבוי ניתק מהמאייד, ונשאלת השאלה האם אותו צינור ניתק מעצמו, השתחרר עקב נגיעה משום שהיה רופף, או השתחרר עקב מכה עזה או משיכה מכוונת, למרות שהיה מהודק כראוי על פיית המזגן. לאשר לשליטה הנדרשת מהנתבע לצורך הוכחת הכלל, נקבע בפס"ד ישראליפט כי אין צורך להוכיח שליטה רצופה ובלעדית, אך יש צורך בשליטה שהיא רלבנטית לאירוע, ובין היתר, שאין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה. ואכן במקרה של ישראליפט, היה מדובר במעלית שהותקנה על ידי הנתבעת ומאז נעשו הטיפולים והתחזוקה על ידה. לפיכך היתה בידה השליטה הרלבנטית לאירוע התאונה ולא היה מישהו אחר שניתן לייחס לו התערבות פעילה שיכלה לגרום או לתרום לאירוע. מטבע הדברים גם לא יכלו המשיבים באותו עניין להוכיח את סיבת התקלה ואילו הנתבעת שיצרה, התקינה וטיפלה במעלית לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ננעלה הדלת. ואילו בעניינינו, התקינה הנתבעת את מערכת המיזוג, טכנאיה הוזמנו כחודש לאחר ההתקנה על מנת להאריך עד לקרקע את צינור הניקוז שקודם לכן הגיע רק עד לגובה של כ- 2מטר מהקרקע מאחר והטיפטוף הפריע לשכנים, ומאז לא בדקה הנתבעת את מערכת המיזוג, לא טיפלה בה ולא תיקנה אותה. על-פי עדותו של מנהל התובעת, רמי דולברג (עמ' 7שורה 6לפרוטוקול): "הרבה פעמים הזמנו את המתקין לעשות תיקונים והוא לא הגיע...". מאידך היה המחסן שבתוכו הותקן המאייד והצינור בשימושם של עובדי התובעת שאחסנו בתוכו ארגזים עם מוצרים, והיו נכנסים לקחת מוצרים על פי הרכישות שביצעו לקוחותיהם. יתרה מזו, המאייד הותקן בין התקרה למדף העליון מבין מדפים עליהם הונחה הסחורה של התובעת. לפיכך לא חל בעניינינו הכלל הדבר מדבר בעדו, וטעם זה של היעדר שליטה, די בו כדי לדחות גם את טענת התובעת להעברת הנטל על-פי סעיף 38לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (דברים מסוכנים). משכך, מוטל הנטל על התובעת להוכיח את תביעתה בעוולת רשלנות. התובעת הזמינה את מערכת המיזוג, והתקנתה מהנתבעת, וזו מסרה את ההתקנה למתקין. בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם הורכב על צינור הניקוז חבק פלסטי, כאשר הנתבעות טוענות בחיוב, האם היה צורך או תועלת בהתקנת החבק, כאשר הנתבעות עונות בשלילה, והאם הצינור התאים לפיית המזגן מבחינת רוחבו והאופן שבו הודק על הפייה. לא היתה מחלוקת כי לאחר האירוע הורכב הצינור על פיית המזגן ועליו חבק. התובעת לא הביאה לעדות את העובד אשר גילה את הנזילה, ככל הנראה כאשר נכנס למחסן על מנת להוציא ממנו סחורה, ואולם מנכ"ל התובעת, רמי דולברג, מסר בתצהיר עדות ראשית כי לאחר שהודיעו לו על הנזילה, הגיע למחסן, ראה את הצינור המנותק ואת המים הזורמים מאותו מקום. לדבריו בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 13), עובד הנתבעת שהגיע לתקן את התקלה אמר שהוא מתפלא על כך שלא הורכב חבק על הצינור. מאחר והוא לא נקב בשמו של העובד, וזה לא העיד, נותרה אמירה זו בגדר עדות שמיעה בלבד, ואולם הוא עצמו עמד על כך שלא הותקן חבק על הצינור קודם לאירוע. מנכ"ל הנתבעת, שמואל דואני, מסר בתצהירו כי לא הוא התקין את המערכת אלא המתקין, וכי משהוזעק ביום 6.5.96למחסן, ראה את הצינור מנותק מהמאייד, והחזיר אותו אל פיית המאייד. בתצהירו לא נאמר אם ראה את החבק אם לאו, אלא רק ש"בפועל, הודק הצינור הידוק נוסף באמצעות "בנד". בחקירתו הנגדית העיד כי הוא זה שחיבר את הצינור בחזרה לפייה וכי חיזק אותו בחבק. לדבריו, לא הוא הביא את החבק, אלא זה היה תלוי על הצינור. לא האמנתי לגרסה זו שאיננה סבירה בעיני. סביר להניח כי אילו ניתק הצינור כשהחבק עליו, או שהחבק לא היה תקין, או שניזוק תוך כדי משיכת הצינור החוצה ושכך או כך הוא לא היה עוד מתאים לשימוש. משנשאל העד אם נכון שלאחר מתיחת החבק לא ניתן לשוב ולהשתמש בו וכי לא ניתן לפתוח חבק מהודק אלא על ידי גזירתו ענה תשובות מתחמקות: "האמת היא שהרבה זמן איני מתעסק עם הרכבות אני רק מנהל, כך שאיני יכול לענות על שאלתך" וכן: "בנד ממתכת הוא בנד שנסגר עם בורג. איני יכול להגיד לך כיצד הוא נמתח, אם על חורים או על שיניים". אני סבורה שהדברים שהעד נשאל עליהם הם בידיעת מי שמעיד על עצמו כי הוא מתעסק 20שנה במזגנים, גם אם לא ביצע בעצמו הרכבות כבר הרבה זמן. כאמור, לא נראה לי שהחבק (אם היה) היה בר שימוש לאחר האירוע. יתרה מזו גם אילו החליק הצינור עם החבק המהודק עליו, הרי שעקב ההידוק, אינני מאמינה שמנכ"ל הנתבעת יכול היה להרכיב אותו על הצינור, והוא לא העיד ששיחרר את החבק קודם להרכבתו או שניתן לשחררו כאמור, למרות שנשאל על כך. המתקין, גדי אלבז, מסר בתצהירו כי הצינור הגמיש מתחבק לפייה בלחץ עצמי, ואין צורך בחבק, אך לדבריו, במקרה זה הוא הוסיף חבק. גם לגרסה זו לא האמנתי. המתקין העיד בחקירתו הנגדית כי רק פעם אחת בחיים התקין חבק למאייד מהסוג בו מדובר, וזאת בהתקנה נשוא התובענה, לפני האירוע. על הסיבה להתקנה החבק במקרה זה הוא העיד: "התקנתי חבק בגלל שהקבלן, שמואליק, ביקש ממני לעשות עבודה הכי טובה שאני מסוגל לעשות ולכן עשיתי את העבודה הכי טובה שאני יכול לבצע" אך מייד לאחר מכן הוא מוסיף: "במקרה זה עשיתי לעצמי ניסוי לראשונה בחיי, לשים חבק כדי שיהווה תוספת למה שצריך, למרות שאין צורך, בדיעבד, תוך כדי עבודה התברר לי שזה מיותר מאחר ואין אפשרות להדק את החבק ולכן הוא מיותר. מבחינתי זה היה נסיון מיותר (עמ' 14שורות 22- 26לפרוטוקול), וכן בעמ' 15שורה 4לפרוקטוקול: "עשיתי נסיון לעצמי..." גרסה זו, כאילו עשה המתקין, לאחר אלפי התקנות שהוא עשה, לדבריו, נסיון, להתקין חבק, ונוכח שאין בו טעם, ובכל זאת השאיר אותו, היא בלתי סבירה בעליל, ולא נתתי בה אימון. לכך יש להוסיף כי בתצהיר עדותו הראשית, סעיף 8, אמר העד כי ניתן ללמוד על העובדה שאין צורך בחבק מכך שהצינור במערכת השניה שהתקין, מעל לשירותים, לא ניתק למרות שהוא לא התקין עליו חבק. דהיינו, לא רק שהמתקין עשה ניסוי, דווקא בפעם זו, לפני האירוע, להתקין חבק, למרות שבאלפי התקנות לא עשה כן, אלא שהניסוי הצטמצם רק למאייד שבמחסן, ולא לזה שבשירותים למרות שכאמור מנהל הנתבעת ביקש ממנו לעשות התקנה טובה במיוחד. לפיכך הגעתי למסקנה כי עובר לאירוע לא היה מותקן חבק על צינור הניקוז. התובעת לא הביאה ראיות בשאלה האם הצינור שהותקן לא התאים ברוחבו לפייה, ובשל כך השתחרר. מנכ"ל התובעת לא ניסה להחזיר את הצינור למקומו והתרשם שהוא לא מתאים, ולא הוצגו הפייה והצינור. מהראיות שבפני אף עולה כי הצינור לא הוחלף לאחר האירוע, אלא שהפעם הוא הודק בחבק לפייה, והמשכו הודק לקיר ברצועות דביקות. נשאלת השאלה האם צינור כאמור, שאינו מהודק בחבק, יכול לאחר תקופה של תשעה חודשים - שנה, להשתחרר מעצמו, ללא כל מגע חיצוני. נראה לי כי על כך יש לענות בשלילה. ואולם, גם האפשרות האחרת, דהיינו שמאן דהוא, מעובדי התובעת, ניתק את הצינור בכוונה כדי לאפשר מקום נוסף לארגזי סחורות, איננה נראית לי סבירה ולא הונחה לה כל תשתית ראייתית. נותרת אם כך האפשרות כי מאן דהוא מעובדי התובעת פגע בצינור מבלי משים תוך כדי הנחת סחורה או הוצאתה. אמנם מנכ"ל התובעת העיד כי המאייד מונח במקום בו לא נעשה כל שימוש, ואולם מצילומי משרד החקירות (נ/2, נ/3) עולה כי המדפים שמתחת למדף העליון, עמוסים בארגזים, ואף על המדף העליון בסמוך למאייד מונחים חפצים, כך שלא ניתן לקבל את טענתו כי מאחר ושתי עובדות המחסן, המוציאות ממנו סחורה על-פי ההזמנות המתקבלות, הינן בגובה של כ- 60,1, לא נעשה כל שימוש בחלק העליון של המחסן שהוא כשלושה מטרים. מתצהירו של המנכ"ל אף עולה כי הוא עוסק בעיקר בעבודה מנהלית בקשר עם ספקים ולקוחות, ואילו הכנסת הארגזים והוצאת סחורה נעשית על ידי עובדיו, ואלו לא העידו בפני. נשאלת השאלה האם היה בכוחו של חבק, אילו הותקן על הצינור והפייה, למנוע את השתחררות הצינור בנסיבות אלה. הנתבעות הגישו חוות דעת מומחה, של מהנדס מכונות ושמאי יוסי ורנר. על-פי חוות דעתו אין צורך בחבק, לשם הידוק הצינור לפייה, וקיימת אפשרות סבירה שהצינור נותק על ידי מאן דהוא מעובדי התובעת או שהתנתק בעת איחסון סחורות. ואולם, בחקירתו הנגדית העיד כי הוא יצא בחוות דעתו מההנחה שהיה חבק על הצינור וכי : "מהדק פלסטי הוא מהדרין של המהדרין, בלי המהדק פעולת הלבשת הצינור גם היא מספיקה... לו היה איזשהו צינור חופשי לחלוטין, וזה לא המקרה, אזי למהדק יש תרומה". בהמשך עדותו עמד העד על דעתו כי תרומת החבק היא שולית, וכי כאשר יש פיה ממתכת חלקה, עוד יותר שולית תרומתו של החבק. אינני מקבלת טענה זו. ראשית גם המומחה העיד כי לשים חבק זה מהדרין שבמהדרין, וכי מתקינים נוהגים לשים חבק כדי להראות ללקוחות תוספת עבודה (הגם שלדעתו הדבר חסר ערך), גם המתקין העיד כי, לבד מהנחת החבק לצרכי ניסוי, גרסה שאותה דחיתי, התקין את החבק משום שמנכ"ל הנתבעת ביקש ממנו לבצע את העבודה הטובה ביותר האפשרית. יתרה מזו, לאחר האירוע הותקן גם הותקן חבק פלסטי על הצינור והפייה, והצינור הודק לקיר על ידי רצועות דביקות, ונראה לי שכך היו צריכים לבצע את העבודה מלכתחילה. גם השכל הישר אומר שיש ערך מוסף בהתקנת חבק על צינור המוחזק על פיה בלחץ עצמי, וחבק כזה, שעל פי עדותו של המומחה מטעם הנתבעות, יוסי ורנר, אינו שונה באופן משמעותי מחבק מתכת, כשהוא מהודק היטב, היה גורם לכך שרק משיכה או מכה עזות במיוחד, ינתקו את הצינור. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הצינור ניתק משילוב של התקנה ללא שימוש בחבק, יחד עם מכה שקיבל הצינור מחבילה שהונחה בסמוך למערכת המיזוג, ובזהירות סבירה היה על העובד של התובעת לראות כי הצינור ניתק. יתרה מזו, מחומר הראיות שבפני עולה כי בשל סוג הסחורה שהיתה במחסן, משהופעלה מערכת המיזוג בתחילה הקיץ (על-פי עדותו של מנכ"ל התובעת, במאי), היא היתה פועלת ללא הפסקה משך כל הקיץ. לאור סוג ההפעלה ורגישות המוצרים, היה על התובעת לבדוק (או להזמין בדיקה) של המערכת שבמחסן עם תחילת הפעלת המיזוג, מה גם שבמקרה זה, גם מראה עיניים של הדיוט היה בו די. לפיכך יש לחלק את האחריות שווה בשווה בין הצדדים. כאמור הסכימו הצדדים על שיעור הנזק שנגרם לתובעות. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ועל פי חלוקת האחריות שקבעתי, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם: לתובעת 1- 994, 43ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום .6.5.96 לתובעת 2- 801, 42ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום .12.12.96 בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, לתובעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 000, 9ש"ח בתוספת מע"מ כדין.נזקי מיםהצפהמזגן