הרמת משא כבד תאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת משא כבד תאונת עבודה: 1. התובע הינו סדרן - איש תחזוקה, עבד בזמן הרלבנטי בחנות הסופרזול שבבעלות הנתבעים, נפגע בתאונת עבודה ביום .6.10.92 התובע יליד 1949 היה בגיל 43 בשעת התאונה, נשוי ולו 4 ילדים קטינים. 2. בתאריך 6.10.92, ערב יום הכיפורים, בסביבות השעה 10.00, עסק התובע בהעברת סחורה ממחסני החנות למדפים שבחנות עצמה. בין המוצרים שנדרש להעביר היו גם בקבוקי וודקה. העברת הוודקה, כמו מוצרים אחרים, נדרשה כל אימת שהיה צורך במילוי המדפים שבחנות על פי קצב המכירות. התובע נדרש להעביר ארגז בקבוקי וודקה שמשקלו הכולל 27- 26 ק"ג. התובע נטל עגלה מעגלות הקונים וביקש להרים את הארגז להנחתו בתוך העגלה, ותוך כדי ביצוע הפעולה והרמת המשא, חש כאב עז בגב. התובע חדל לעבוד, עבר לחדר האוכל שם החל מתפתל מכאבים. בשעה 12.00 הלך לביתו כאשר הכאב מחריף, ומשלא פסקו כאביו נטל כדורים כנגד הכאב. בצהרי יום כיפור, כשלא ניתן היה עוד לשאת את הכאב הוזמן רופא לביתו, וזה נתן לו זריקת הרגעה והפנה להמשך טיפול במרפאת לין. 3. הנתבעת כפרה בעצם ארוע התאונה, וטענה כי התאונה כפי שתוארה ע"י התובע, לא ארעה בכלל וכל פגיעה, אם בכלל, הינה תוצאה ממצב קודם סעיף 3 לכתב ההגנה. לחלופין, נטען כי אין בנסיבות המקרה כל רשלנות מצד המעביד, שנקט בכל האמצעים הנדרשים למניעת התאונה. 4. עקב חילוקי דעות בין בעלי הדין והמומחים מטעמם, הסכימו באי כוחם למנות מומחה מטעם ביהמ"ש שיכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע. הסכמתם ניתנה בישיבת ביהמ"ש מיום 8.5.96 בפני כב' השופט מר רזי טרם מינויו לביהמ"ש המחוזי. על יסוד הסכמת הצדדים מונה המומחה ד"ר סודרי. ד"ר סודרי נתן חוות דעתו לביהמ"ש, מיום 11.8.96, ומסקנתו היתה שלא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה הנדונה, ונכותו היא %0. 5. בסיכומי טענותיו מנתח ב"כ התובע את חוות הדעת שניתנו מטעם התובע כמו גם את הממצאים שנקבעו בועדות הרפואיות של המל"ל ומעלה תמיהות שונות. מבקש הוא מבית המשפט להתיחס בזהירות הראויה לממצאיו של ד"ר סודרי, ולו רק מהטעם שד"ר סודרי התבסס, לדעתו של ב"כ התובע, על מסמכים שחלקם אינם ראויים להקרא תיעוד רפואי. אומר מיד כי אין למצוא כל פגם ורבב בממצאיו ומסקנותיו של ד"ר סודרי. חוות דעתו רצינית ומעמיקה ולקחה בחשבון כל הגורמים הרלבנטיים ואיני רואה לסטות ממסקנותיו. בענין זה אפרט להלן. 6. באשר לשאלת החבות, לא מצאתי מקום לקבל טענות הנתבעת כי פעלה כהלכה ובחוסר רשלנות. על הנתבעת מוטלת האחריות המוגברת כלפי עובדיה ובכללם גם התובע, לספק לו תנאי עבודה נאותים, כלים ושיטות עבודה והדרכה, שיש בהם כדי להבטיחו מפני סכנות ותאונות. תנאי הבטיחות אינם צריכים להיות אבסולוטיים אך סבירים - ואילו במקרה זה, מתברר כי לא עשתה הנתבעת דבר. לתובע לא נמסרה כל הדרכה ולא הועמדו לרשותו כלי עבודה נאותים להרמת ארגזים ומשאות, במסגרת הפעילות הרגילה והשוטפת. לתובע לא ניתנה הדרכה ביחס לדרך שבה יש להרים משא כבד כגון ארגזי משקאות כבדים. מר וינקלר, מנהל החנות, לא הניח את דעתי שנעשו פעולות ממשיות להדרכת העובדים - נהפוך הוא. לרשות העובדים עמדו גם עגלות הידראוליות להרמת ושינוע משאות, אולם במכשיר זה לא נעשה שימוש להרמת ארגזים בודדים אלא להרמת ושינוע כמות גדולה של ארגזים. המנעותם משימוש בעגלות אלה לשם הכנסת סחורה לתוך החנות, בשעה שלקוחות מצויים בה ועורכים קניותיהם, הוסברה ברצון להמנע מהפרעה ללקוחות. בכך אין בודאי סיבה להעמיד בסיכון את העובדים. גם אם קיים הכרח למלא את המדפים בעוד הלקוחות מצויים בחנות, כגון ע"י הפעלת עגלות או "סוסים" כלשון העד קטנים יותר. כיוצא בזה, לא ידע העד לספר אם היתה הדרכה לעובדים, ואם היתה מי ביצע אותה ומה היה תוכנה. אומנם טען העד כי המטרה העיקרית בהדרכה היא שמירת חיי אדם, אולם, לא הביא כל ראיה ממשית, מה נעשה ע"י הנתבעת לענין זה. השמוש שנעשה ע"י התובע בעגלות המיועדות ללקוחות ולקונים בחנות אינה שיטה נאותה לשינוע סחורות מן המחסן לחנות; אם היתה זו שיטה נאותה, מותר להניח שכלל לא היו נזקקים לעגלות הידראוליות או "סוסים" כאמור. התובע פעל לפי הנחיות והוראות מעבידתו ובאמצעות הכלים שהועמדו לרשותו, ואלה לא היו נאותים ומתאימים לסוג העבודה שנדרש לבצעה. ב"כ הנתבעת מבקשת להעזר בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט זיילר בת.א. 70/94 מוחמד אבו סביר נ' שוליקה שהעתקו לא צורף אף שבסיכומים נאמר שהינו רצ"ב(, אולם לא מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבע גם על סמך האמור בפסק הדין הנ"ל. ביהמ"ש דחה את התביעה בעיקר בשל העובדה שלא הוכח בפניו שהנפגע שם, קיבל הוראה להרים את המזגן, כל שנדרש לעשות הוא לנקותו. אשר לקביעות ביהמ"ש המחוזי לענין נסיבות הרמת החפץ עצמו, אלה לא היו דרושות לשם הכרעה ויש לראותן כאימרת אגב בלבד. אומר שאין ההשקפה שהובעה ע"י כב' הנשיא זיילר משכנעת אותי. יצויין שבענין שבפנינו נדרש התובע להרים את הארגזים ולהעבירם מן המחסן אל המדפים שבחנות. התובע לא בחר להשתמש בעגלת הקונים, אלא פעל רק לפי הוראות שקיבל, לאחר שהממונים קבעו שאין להעביר סחורה לחנות בשעה שהלקוחות מצויים בה, בעזרת העגלה הייעודית למטרה זו. אשר לרשלנותו התורמת של התובע, יש מקום לקבל חלק מטענות הנתבעת. התובע היה מודע למצבו הרפואי, וידע שהוא סובל מכאבי גב ועל כן יכל וצריך היה לכלכל צעדיו בהתאם. התובע כנראה גם לא מסר מידע זה לנתבעת והמשיך בעבודתו כרגיל תוך הרמת משאות גם שלא באמצעות מיכשור מתאים. רשלנותו של התובע עצמו אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לפגיעה - כטענת ב"כ הנתבעת, אולם יש מקום לזקוף לחובת התובע אשם תורם. בנסיבות הענין אני מעריך את אשמו התורם של התובע בשיעור של %20. 7. ד"ר סודרי קבע בחוות דעתו שלא נותרה לתובע כל נכות צמיתה עקב התאונה. מתיאור פרשת המקרה, כפי שמתוארת בחוות דעתו, ניתן ללמוד כי בעקבות הארוע מיום 6.10.92, נשוא התביעה, טופל התובע ע"י רופא למחרת היום. לתובע הומלצה מנוחה והמשך טיפול אצל רופא מטפל, כך נבדק שוב ביום 11.10.92 במרפאות "לין" שם נמצאה הגבלה בכיפוף עמוד שדרה מותני, שוב הומלצה מנוחה. התובע היה במעקב רפואי בקופ"ח מספר פעמים עד סוף 1994. בעקבות תלונות חוזרות על כאבים בצוואר ובע"ש מותני נשלח גם למיפוי עצמות. ביום 10.1.95 אושפז במחלקה אורטופדית בבית החולים בנהריה עקב כאבי גב וטופל. נמצא עוד בעברו של התובע, כי ב- 1986 סבל מכאבי גב מותני המקרינים לרגל. ב- 1988 נמצאו רישומים שסובל מכאבי גב מותני מזה 15 שנה. חוות דעת של ד"ר אלקלעי ניתנה לתובע באופן פרטי ביום .2.8.90 בחוות דעת זו נאמר שהתובע סובל מכאבי גב מזה 4.5 שנים והמליץ על % 20 נכות לצמיתות. מתברר כי הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע ביום 24.5.93 נכות של %10 שאינה קשורה לתאונה הנדונה, והחל מ- 1.2.93 נקבעה לו נכות של % 0. לאחר שהתברר שד"ר אלקלעי הנ"ל היה בין חברי הועדה הרפואית של המל"ל, הוגש ערעור על החלטת הועדה, ובית הדין לעבודה ביטל את החלטתה, והורה לזמן את התובע מחדש. אכן זומן התובע בפני ועדה רפואית ראה המוצג נ/ 5. התובע חזר ותיאר את תלונותיו, נבדק ע"י הועדה וזו קבעה לו % 10נכות עפ"י סעיף 37(7)(א) כנכות קודמת ואילו בגין הפגיעה מיום 6.10.92 חזרה וקבעה לו % 0 נכות. לתובע נקבעו נכויות זמניות של % 20 מיום התאונה עד 18.11.92 ו- % 10 מיום 6.1.93 עד .31.1.93 דרגת נכות יציבה מיום 1.2.93 נקבעה %0. ב"כ התובע הזכיר את פרשת חוות דעתו של ד"ר אלקלעי וקביעות ועדות המל"ל, וסבר שנגרם לתובע עוול בהליכי המל"ל, ולא רק זאת, אלא שהחומר האמור הובא בפני ד"ר סודרי וכך נגרם לו "עוול כפול". בסיכומיו מבקש ב"כ התובע מביהמ"ש לקבוע כי, לאור הצהרות התובע על מצבו הקשה כפי שהינו כיום ושהוחמר מאז התאונה, שאכן נגרמה לתובע נכות תפקודית של ממש, אקוולנטית לנכות של % 5 לפחות. אין בידי לקבל טענות אלה. המומחה שמינה ביהמ"ש עשה מלאכתו נאמנה וחוות דעתו ברורה גם בענין ההתיחסות לארועים בעברו הרפואי של התובע. ד"ר סודרי, כמו גם הועדה הרפואית של המל"ל, שחזרה ובדקה את התובע, סבור שלא נותרה לתובע נכות עקב התאונה נשוא התביעה, אין פירושו של דבר שהארוע לא גרם לתובע סבל וכאב כמו גם אי כושר לעבודה זמני - אך לא נכות צמיתה. ד"ר סודרי קבע כי החמרת מצבו של התובע בעקבות התאונה היתה זמנית ומצבו כיום חזר להיות כפי שהיה לפני התאונה. למותר עוד להזכיר כי בשעה שמונה ד"ר סודרי בהסכמת הצדדים נרשם מפיהם בפרוטוקול הדיון ראה פרו' בפני כב' השופט מר רזי מיום 8.5.96: "מקובל עלינו שפרט לחוות הדעת של המומחה, לא תהיה הזקקות לחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים אין מניעה להעביר למומחה שימונה את חוות הדעת של ד"ר וולפין וד"ר גורדון וכן את מסמכי המל"ל. כמו כן ניתן יהיה להעביר למומחה... גם את חוות דעת שניתנה בזמנו ע"י האורטופד ד"ר אלקלעי". נראה, אפוא, שיש גם בהסכמה זו משום מחסום בפני עיקר טענותיו של ב"כ התובע, מה גם שלא נתבקשה חקירת המומחה וגם שאלות הבהרה לא נשלחו לו. התוצאה היא שאיני רואה כל יסוד לבקשה לסטות ממסקנותיו של ד"ר סודרי. נכותו של התובע כפי שהיא קיימת, אינה נובעת מהתאונה נשוא תביעה זו. 8. אשר לנזקים, התובע מעמיד את תביעתו )ראה סיכומי הטענות( על ראשי נזק אלה: (א) הפסדי השתכרות לעבר ללא ניכוי תשלומי מל"ל שלטענתו אין לנכותם בחישוב זה -.615, 49 ש"ח (ב) הפסדי השתכרות לעתיד גלובלי -.000, 25 ש"ח (ג) עזרת צד ג' עבר + עתיד גלובלי -.000, 8 ש"ח (ד) כאב וסבל -.000, 20 ש"ח 9. התובע השתכר עובר לתאונה, בממוצע -775, 1 ש"ח לחודש. סכום זה אני משערכו להיום בסך של -000, 3 ש"ח במעוגל - 988, 2 ש"ח בהתאם להצמדה לשכר הממוצע במשק. אינני מקבל את שיערוך ב"כ התובעים לסך -3,500 ש"ח, שנעשה ככל הנראה על פי ריבית והפרשי הצמדה למדד. השיערוך הרלבנטי לענין השכר הוא שיערוכו על פי השכר הממוצע במשק ונראה לי שהוא אף מתאים יותר משיערוך על פי מדד המחירים לצרכן. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת בתוקף החל מיום 15.12.92, ומאז חודש פברואר 1993 היה מובטל וקיבל דמי אבטלה על פי החוק משך כ- 5 חודשים. התובע עבר קורס השתלמות והסבה לנגרות, מטעם משרד העבודה. כיום עובד במשרה חלקית ומשתכר כ -. 400, 2 ש"ח לחודש, כולל עבודה בשעות נוספות. לאור הממצאים והמסקנות של ד"ר סודרי, אינני רואה מקום לקבוע כי נפגע כושר השתכרותו של התובע לעתיד או כי נותרה בו נכות תיפקודית הקשורה לתאונה נשוא התביעה. לפיכך, אני קובע את נזקיו כדלקמן: א. הפסדי השתכרות אין מקום לפסוק לתובע הפסדי השתכרות לעתיד. אשר להפסדי שכר בעבר, בסיס החישוב יהיה שכרו הממוצע ערב התאונה משוערך להיום בסך -000 ,3. ש"ח לחודש. התובע לא היה מסוגל לעבודה מיום התאונה עד ליום 5.1.93 ואף קיבל מן המל"ל תגמולים בשל כך. בגין תקופה זו הוא זכאי לפיצוי בסך - 000, 9 ש"ח. פרט לכך, אינני רואה לפסוק לו הפסדי השתכרות נוספים לגבי העבר. הסכום האמור משוערך ליום פסק הדין. ב. עזרת הזולת והוצאות התובע טוען שהיה לו צורך בעזרת צד ג' מאז התאונה וכן שיהיה זקוק לעזרת צד ג' גם בעתיד. לפי טענתו נזקק מיד לאחר התאונה לעזרה, שכן היה משותק לחלוטין וחסר יכולת לדאוג לצרכיו, כך נעזר באופן אינטנסיבי בבני משפחתו, גם כיום אינו מסוגל לבצע עבודות שונות. התובע ביקש סכום גלובלי של - 000, 8 ש"ח הכוללים גם הוצאות רפואיות שונות. אין בפני ביהמ"ש ראיות ממשיות באשר לסיוע שלו נזקק התובע בפרק הזמן שחלף מאז התאונה או ראיות לכך שיהיה זקוק לעזרה כזו בעתיד. אשר להוצאות הרפואיות, אלה בד"כ מכוסות ע"י המל"ל בהיות והתאונה הוכרה כתאונת עבודה. יחד עם זאת, בהתחשב בעדותו ובטענותיו, אני פוסק לו סכום גלובלי בגין עזרת צד ג' והוצאות שונות בגין העבר, בסכום של -.000, 3 ש"ח, הסכום נכון ליום פסק הדין. ג. נזק שאינו נזק ממון התובע ביקש לפצותו בסכום של -.000, 20 ש"ח, סכום שהינו מופרז לכל הדעות. אינני מתעלם מן הסבל שנגרם לתובע לאחר התאונה ומן המגבלות מהן סבל, גם אם לא נותרה לתובע נכות צמיתה, הכאבים בגב והמוגבלות הכרוכה בכך, אינם מן הדברים הקלים. אני קובע את הפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של -.000, 8 ש"ח, נכון ליום פסק הדין. 10. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי כלהלן: - הפסדי שכר לעבר -000, 9 ש"ח. - עזרת צד ג' והוצאות -000, 3 ש"ח. - נזק לא ממוני -000, 8 ש"ח. סה"כ -000, 20 ש"ח. מן הסכום הנ"ל יש לנכות % 20 בגין אשמו התורם של התובע, קרי -000, 4 ש"ח, ועל כן יועמדו הפיצויים על סכום של - 000, 16ש"ח. מהסכום של - 000, 16 ש"ח יש לנכות תשלומים שקיבל התובע בגין התאונה מן המל"ל והמשוערכים ליום פסק הדין בסך - 191, 5 ש"ח, ולפיכך, זכאי הוא לסכום של -.809, 10 ש"ח. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של - 809, 10 ש"ח וכן גם הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור % 15 על הסכום הנ"ל ובתוספת מע"מ כחוק, הסכומים ישולמו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע אגרות משפט ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה. הפרשי אגרות יחולו על הנתבעת.הרמת משקלתאונת עבודה