קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השעייה ל-14 יום מהעבודה / השעיה לשבועיים מעבודה: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור ברשות, שניתנה על-ידי נשיא בית-הדין הארצי, על החלטה של בית-הדין האזורי לעבודה (אב-בית-הדין - השופט גוטמכר; נציגי ציבור - ה"ה לרנר ושישינסקי: תב"ע מו/248-3, מז/32-12), בה ניתן צו מניעה זמני נגד השעייתו, לתקופה של 14יום, של המשיב מעבודתו. העובדות .2ואלה העובדות, חלקן כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין קמא וחלקן כעולות מהמסמכים שהוגשו: א) המשיב עובד כאח - סגן אחראי חדר ניתוח בבית-החולים "פוריה". הוא עובד מדינה במשרד הבריאות כ- 24שנה; ב) ביום 26.8.1986מינה מנכ"ל משרד הבריאות צוות של שני אנשים, קצין ביטחון של מחוז חיפה מר אמנון בן-משה ומר יואל אהרוני, לחקור בעניין תלונתו של ד"ר יעקב אידלסון נגד המשיב, מר חיים וייצמן. במסגרת החקירה קיים הצוות בירורים, אסף מסמכים, וגבה עדויות מבעלי תפקידים בבית-החולים פוריה. תיק החקירות, אשר הוגש לבית-הדין, כולל 21עדויות, 29מסמכים, וכולל מסמכים שהוגשו על-ידי ד"ר אידלסון והמשיב. שם עדה אחת נשמר בסוד בגלל חששותיה מנקמת המשיב נגדה; ג) דו"ח ועדת החקירה הושלם ביום 16.9.1986, ולהלן עיקר מסקנותיה בעניין המשיב: לוועדת החקירה היו המלצות לגבי תיפקוד וניהול בית-החולים, וכן ההמלצות הבאות לגבי המשיב: "1) להעמידו בפני בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה ו/או להפסיק העסקתו בבית-החולים פוריה - אנו שקלנו להמליץ על העברתו מחדר הניתוח אך עקב אופיו והתנהגותו, נראה לנו כי לטובת המערכת יש להעדיף את הפסקת עבודתו בבית-החולים. 2) לשקול העברת תלונה למשטרת ישראל בעוון סחיטה ואיומים"; ד) ביום 5.11.1986, כחודשיים אחרי הכנת הדו"ח של ועדת החקירה, שלח סמנכ"ל משרד הבריאות, מר בר גיורא, למשיב מברק, וזה לשונו: "בעקבות ממצאי החקירה שהוגשה למנהל הכללי הוא שוקל את השעייתך הדחופה מהעבודה. אי לכך, על-פי סעיף 48לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- 1963(להלן - חוק המשמעת) הנני מזמינך לפגישה אתי כדי לתת לך הזדמנות להשמיע טענתך. הפגישה תתקיים ביום... ...7.11.1986" המשיב דרש מהסמנכ"ל את ממצאי החקירה ולא הופיע לפגישה ביום .7.11.1986הסמנכ"ל קבע פגישה נוספת ביום 10.11.1986והודיע למשיב, כי אי-הופעתו, כשלעצמה, תהיה הפרת משמעת, וכי הוא יכול לקבל פרטים נוספים על החקירה בעת הפגישה. המשיב השיב בכתב, עם העתק לוועד העובדים, ובו חזר על דרישתו לקבל את ממצאי החקירה. עם זאת, הפעם הופיע המשיב לפגישה ונערך פרוטוקול, בו נרשמו ההאשמות נגד המשיב ותגובותיו. על הפרוטוקול חתמו המשיב והסמנכ"ל; ה) ביום 10.11.1986, באותו היום ששמע הסמנכ"ל את תשובות המשיב, נמסר למשיב מכתב ממנכ"ל משרד הבריאות, ובו השעיה דחופה של המשיב מעבודתו לתקופה של 14יום, החל מיום .12.11.1986במכתב נאמר: "להחלטתי... הגעתי לאחר שקיבלתי את ממצאי החקירה שנערכה ומהם עולה חשד כבד שהפרת את משמעת שירות המדינה הפרה זדונית וחמורה, ואני סבור כי המשכת עבודתך תביא לידי פגיעה חמורה בשירות המדינה"; ו) ביום 13.11.1986הגיש המשיב תביעה לבית-הדין האזורי בחיפה, וכן בקשה דחופה לקבל צו מניעה זמני נגד השעייתו מעבודתו וכן לקבל צו להחזיר אותו לעבודתו הרגילה. המערערת הגישה ביום 19.11.1986כתב תשובה, כולל תצהיר של חבר צוות החקירה. בכתב התשובה נתבקש בית-הדין למחוק את התביעה על הסף או לדחותה ונאמר בו, כי בשל בקשה מקדמית זו לא צואפו תצהירים נוספים לאימות כתב התשובה; ז) ביום 19.11.1986(בית-הדין קמא לא רשם את תאריך הדיון או מתן להחלטה, אבל לפי האמור בה עולה כי ניתנה במועד זה) החליט בית-הדין האזורי להפסיק את השעיית המשיב. נראה כי החלטת בית-הדין התבססה על כך, שבא-כוח המערערים לא הגיש לבית-הדין את ממצאי החקירה שעל יסודם הוחלט להשעות את המשיב; ח) הדיון הבא התקיים ב- .21.11.1986לדיון זה הביא בא-כוח המדינה את תיק החקירה בעניינו של המשיב, אך לא היה מסוג קל להציג ראיה או עד שמנכ"ל המשרד עיין בתיק לפני קבלת החלטתו. .3ביום 1.12.1986החליט בית-הדין קמא לקבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני (ונראה כי כוונתו היתה ליתן צו מניעה זמני נגד השעיית המשיב וכן להחזירו לעבודתו הרגילה). על החלטה זו של בית-הדין האזורי הוגשה בקשת רשות לערער וניתנה הרשות על-ידי הנשיא. סעיף 48לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 .4דיון זה נסוב על פירוש סעיף 48לחוק המשמעת, וזה לשונו: " .48היה לשר חשד כבד שעובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור, כי המשכת עבודתו של העובד תביא לידי פגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להביא טענותיו לפניו או לפני מי שהוסמך לכך דרך קבע או לעניין מסוים, לתקופה שלא תעלה על ארבעה-עשר ימים, או להעבירו זמנית למשך תקופה כאמור לעבודה אחרת באותו משרד במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47; אין הוראה זו גורעת מסמכות נציב השירות לפי סעיף .47השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה כאמור לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים יום; סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו". הליך לפי סעיף 48לחוק המשמעת .5מה מקומו של סעיף 48בהליך המינהלי המשמעתי? סעיף 48הוא מעין סעד ביניים דחוף, שיש בידי הרשות לטיפול בבעיות משמעת של עובדים. דרך המלך של הטיפול בבעיות אלה מתחילה למעשה בסעיף 32לחוק המשמעת, שבו נקבע כי - "שר, נציב השירות... רשאים להגיש... קובלנה על עבירת משמעת שעבר עובד מדינה...". מה עושים בינתיים, אחרי הגשת הקובלנה, בעוד מנגנוני החקירה המשמעתית או הפלילית עוסקים במלאכתם? על כך עונה ראשון סעיף 47לחוק המשמעת, ומקנה לנציב השירות סמכות להשעות עובד או להעבירו למשרה אחרת. מה קורה כאשר יש מקרה דחוף המחייב השעיה מיידית של העובד, מהירה עוד יותר מהדרך של סעיף 47? על כך ניתנה התשובה בסעיף 48, המקנה לשר או למנכ"ל סמכות השעיה מיידית, מהירה, אך לתקופה קצרה. מדוע לתקופה קצרה? כדי לאפשר לתהליך המשמעתי הרגיל להיכנס לפעולה, או לאפשר לנציב שירות המדינה להפעיל סמכותו לפי סעיף 47לחוק המשמעת. משהבהרנו עניין זה, ברור כי ההליך שנקטו רשויות משרד הבריאות היה לקוי מיסודו: ועדת החקירה הגישה למנכ"ל שמינה אותה דו"ח חמור ביותר. תחילה מונח דו"ח זה כחודשיים, משל כאילו מדובר בסניף דואר ולא בחדר ניתוח. לאחר כחודשיים מתעוררת לפתע הנהלת המשרד ונוקטת בצער שנועד לפתור בעיה קריטית ובוערת, אך זאת מבלי לנקוט אף אחד מן הצעדים היסודיים וההכרחיים - הגשת קובלנה על עבירת משמעת ואולי גם פניה למשטרה. זאת ועוד, עד יום המשמעת ערעור זה (28.12.1986), לא הוגשה קובלנה על עבירת משמעת! .6משסיימנו את הערותינו לשאלת פירושו והפעלתו העקרונית של סעיף 48לחוק המשמעת, יש להשיב על שאלות שהעסיקו את בית-הדין קמא. עיון וקריאת דו"ח החקירה וחומר החקירה על-ידי המנכ"ל .10הטענה העיקרית של בא-כוח המשיב, שנתקבלה על-ידי בית-הדין קמא, היא, כי מנכ"ל המשרד לא עיין בחומר החקירה, לא קרא את הדו"ח או טענות המשיב. לדעתנו, מכתב ההשעיה מפריך טענה זו, והוא בחוקת ראיה כל עוד לא נסתר. במכתב ההשעיה כתב המנכ"ל כי החליט "...לאחר שקיבלתי את ממצאי החקירה שנערכה...". כאשר פרופסור, שהוא מנכ"ל, מודיע כי קיבל ממצאי החקירה, ופעל לפיהם, חזקה שעיין בהם, ולא חתם על מכתב ההשעיה מבלי לדעת מה כתוב בדו"ח ועדת החקירה. אנו דוחים את טענת בא-כוח המשיב, כאילו על ו:ומערערים להוכיח שהמנכ"ל קרא את כל ממצאי החקירה ( 21עדויות ו- 29מסמכים). החלטה הוגנת ואחראית מחייבת, אמנם, כי המנכ"ל יקרא את דו"ח ועדת החקירה, אך אין לתבוע כי יקרא כל המסמכים והעדויות הנספחים לדו"ח. אלה צורפו כדי לאפשר למנכ"ל, או לעוזריו, לבדוק את ממצאי הדיווח, לפי שיקולם. בית-הדין האזורי הסתמך גם על התאריך הנקוב במכתב ההשעיה, כשקבע כי המנכ"ל לא עיין בדו"ח ובטענות המשיב. המכתב נמסר למשיב לאחר הפגישה עם סמנכ"ל המשרד, ונושא תאריך של אותו יום. לדעתנו, אין בכך הוכחה כי המנכ"ל לא עיין בתגובות המשיב או כי חתם על מכתב ההשעיה לפני קיום הפגישה בין הסמנכ"ל לבין המשיב. לאור האמור במכתב ההשעיה, כי המנכ"ל קיבל את דו"ח ועדת החקירה, נטל ההוכחה לסתור את החוקה שהרשות פעלה כדין עובר על המשיב. המשיב לא הרים נטל זה כנדרש להוכחת טענתו. הסתרת עובדות בבקשת המשיב לסעד מן היושר .12טרם נגיע למסקנה הסופית, עלינו לדון בטענה נוספת של בא-כוח המערערים. לדבריו, אין ליתן סעד מן היושר לצד אשר מסתיר עובדות משמעותיות מבית-הדין. הוא טען, כי בבקשתו הסתיר המשיב שהתנהלה חקירה על תלונת ד"ר אידלסון נגדו והוגש דו"ח ועדת החקירה למנכ"ל משרד הבריאות. עיון בבקשה מגלה, כי המשיב אמנם נמנע מלהזכיר את החקירה ואת תוצאותיה. צד המבקש צו מניעה חייב לפרט את העובדות העיקריות, ואפילו אלה שאינן נוחות לו. החלטת המנכ"ל היתה מבוססת על דו"ח החקירה, ובמכתב ההשעיה צוין, כי הוא קיבל את "ממצאי החקירה". היה, איפוא, על המשיב לציין את דבר קיום החקירה. עם זאת, המשיב לא ידע את פרטי דו"ח הוועדה ולא קיבל העתק ממנו, עד לדיון בבית-הדין האזורי. הוא צרף לבקשה את פירוט האשמות שהועלו נגדו ואת תשובתו להן, וזאת בפרוטוקול מהפגישה בינו לבין סמנכ"ל. לאור צירוף הפרוטוקול הנ"ל, ולאור העובדה כי המשיב לא קיבל העתק מדו"ח ועדת החקירה, הפגם בבקשה, של העדר ציון קיום ועדת החקירה, אינו משמעותי דיו כדי לסרב לתת סעד מן היושר. בקשה לדחיה על הסף בהליך לסעד ביניים: החלטה לא מנומקת .13ההליך המשפטי שלפנינו מעורר כמה שאלות שבסדר דין ושבהלכות צווי מניעה: הראשונה - מדוע המערערים הודיעו בכתב התשובה כי בשלב זה אינם מגישים תצהירים, כאשר נתברר שאין להם תצהירים נוספים להגיש? המערערים הגישו לביתהדין האזורי כתב תשובה, שהוא למעשה בקשה לדחיה או למחיקה על הסף, ושצוין בו במפורש, שנעדרים ממנו התצהירים הדרושים לדיון לגופו של ענין. בקשה למחיקה או דחיה על הסף של התביעה העיקרית אינה תשובה הולמת לבקשה לסעד ביניים. יתירה מזאת, בדיון הראשון שהתקיים בבית-הדין קמא לא הוחלט לקבל בקשה זאת, ניתן צו זמני עד לסוף הדיון בבקשה לקבל סעד זמני, ובכל זאת לא הגיש בא-כוח המערערים תצהיר של המנכ"ל או תצהיר אחר. השניה - מה גרם לדחיפות אשר הביאה את בית-הדין קמא להחליט על מתן צו עשה זמני לפני שמיעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני? האם היה חשד כי חדר הניתוח לא מסוגל לתפקד בלי המריבות בין המשיב לבין הרופאים והעובדים? האם היה חשש כי בתקופת ההשעיה של שבועיים שנקבעה מכוח סעיף 48לחוק המשמעת יתמנה עובד אחר לתפקיד המשיב או יבוטל תפקידו? בית-הדין קמא לא התייחס למאזן הנוחיות, שהוא מבחן מקובל בהחלטה על בקשה לסעד ביניים. השלישית - מה הטעם שראה בית-הדין קמא להחזיר את המשיב לעבודתו בחדר הניתוח, וזאת לאור מסקנות ועדת החקירה כי הוא מהווה גורם מפריע ומקור למריבות? המשיב ביקש שני סעדים - ביטול ההשעיה והחזרתו לתפקיד הקודם ולכאורה, אם הגיע בית-הדין קמא למסקנה שיש לבטל את ההשעיה, היה חייב להתייחס לשאלה, אם להחזירו לעבודה בחדר הניתוח. משרד הבריאות אינו דואג לתיפקוד חדר הניתוח .14במקרה זה נתגלתה לעינינו תמונה מדאיגה של אזלת יד וחוסר יעילות. במשך חודשיים לא הגיבו ראשי משרד הבריאות על הדו"ח של ועדת החקירה. משהחליטו להגיב, לא נקטו בצעדים המקובלים והנכונים, אלא בחרו בצעד חפוז ומיידי, בעל אופי זמני, שכלל לא ברור מה יהיה בסופו. גם המערכת המשפטית לא פעלה באופן יעיל ותכליתי בעניין זה. במקום להגיש כתבי טענות שלמים בצירוף התצהירים הדרושים, בחרה להיגרר להליכי ביניים מיותרים, שהביאו לכך שבסופו של דבר ההליך המשפטי לא מילא את התפקיד לו נועד. סוף דבר .15בבואנו להכריע בגורל הערעור עלינו לשים לנגד עינינו את אופיו של סעיף 48לחוק המשמעת, וכן את נסיבות העניין. מניתוח שני אלה עולה, כי היה מקום להשעיה דחופה של המשיב תוך זמן קצר אחרי קבלת דו"ח ועדת החקירה. אולם כיוון שנציגי משרד הבריאות המתינו כחודשיים עד להפעלת סעיף 48לחוק המשמעת, ולאור העובדה שעד ליום שמיעת הערעור לא הוגשו קובלנה או כתב אישום, היה מקום למתן צו מניעה נגד השעיית המשיב, וזאת עד לסוף תקופת ההשעיה. עד לשמיעת הערעור עברה התקופה של 14ימי ההשעיה, ומכאן עולה כי נגמר תוקף הצו, והיום אין עוד בידינו לתת או לבטל צו בר-תוקף. עם זאת, במסגרת הליך הביניים, היה מקום לשקול את שתי בקשות המשיב בנפרד: האם לבטל את ההשעיה והאם להחזירו לתפקידו הקודם, וכן היה צורך להתייחס למאזן הנוחיות ולמסקנות דו"ח ועדת החקירה. נראה לנו, כי האיזון הנכון בין כל השיקולים שהזכרנו, ובעיקר מתן משקל נאות לחשיבות תיפקודו של חדר ניתוח, מוביל למסקנה, כי הפיתרון הנכון היה להענות לבקשה לביטול ההשעיה, אך לא לצוות על החזרתו של המשיב לחדר הניתוח. להיפך, היה מקום לציין במפורש, כי המשיב יוחזר לעבודה במקום אחר. למרבה הצער, הליכי הסרק בסכסוך זה הביאו לכך, כי מסקנתנו האחרונה היא עיונית בלבד. אין תוצאה מעשית לפסק-דין זה, כי תקופת ההשעיה הזמנית הקבועה בסעיף 48לחוק המשמעת חלפה זה מכבר. מובן מאליו, כי אין בפסק-דין זה כדי למנוע מהמערערים להמשיך את הליכי המשמעת נגד המשיב בדרך הנכונה, וכן לטפל בבעיות התיפקוד של חדר הניתוח בבית-החולים "פוריה", ובבעיות הניהול של אותו בית-החולים. איו צו להוצאות.השעיה