התחייבות להחזיר עובד לעבודה

עיקר הטענה של פרקליטו של העובד, בבית-הדין האזורי, היתה שהופרה התחייבות חוזית של "תדיראן" לגבי העובד, של ההתחייבות המקורית של "תדיראן", להחזיר את התובע לעבודה באותו מעמד, תפקיד ותנאים, נוספה "התחייבותה המפורשת והמשתמעת בעת מינוי התובע כמנכ"ל בשנת 1974 ומתן הסכמתו להארכת שירותו בשנתיים נוספות כי יינתנו לו תפקיד ומעמד גבוהים יותר מאלה שהיו לו בעבר, ולכל הפחות יקודם בקצב ההתקדמות הנורמלי שהתקדמו אלה שהיו שווי מעמד ונשארו ב"תדיראן" במשך כל אותה תקופה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחייבות להחזיר עובד לעבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס, נציגי ציבור - ה"ה דן וגולובסקי, תב"ע לז/272-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - "תדיראן") בעתירה ליתרת שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ופיצויים בשל הפרת חוזה ("הפסד שכר, פגיעה במוניטין, 'עגמת נפש' ונזק כללי"). בית-הדין האזורי פסק לעובד פיצויי פיטורים, ופיצוי בגין "הפסד הכנסה" בעקבות חוזה, ודחה את התביעה ליתרת שכר, לפדיון חופשה ולפיצוי בגין פגיעה במוניטין וכו' עקב הפרת חוזה. בפני בית-דין זה ערעור של "תדיראן" וערעור שכנגד ל העובד. .2בפסק-הדין שבערעור מסכם בית-הדין האזורי, בסעיפים 3-19, את העובדות, במרוכז, ונביאן כלשונן: " .3התובע, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, הועסק על-ידי הנתבעת החל מ .26.12.1965בסוף שנת 1971שימש התובע כמנהל ענף ודרגתו היתה א + + ועוד 200ל"י בדירוג המהנדסים. .4בשנים 1971ו- 1972הקימה הנתבעת מפעל בסינגפור בבעלות חברת . C.e.lשהינה חברת בת של הנתבעת (להלן - החברה הסינגפורית). באותה חברת בת היתה לנתבעת שליטה כשיו"ר מועצת המנהלים שלה היה חבר בהנהלת הנתבעת. .5 לאחר משא-ומתן בין בעלי הדין הוסכם כי התובע יצא לסינגפור ויועסק על-ידי החברה הסינגפורית בתפקיד מנהל ההנדסה וביקורת איכות. אין חולק כי (השאלות הכרוכות) במעמדו של התובע ביחסיו עם הנתבעת כתוצאה מהעסקה בחברה הסינגפורית סוכמו במכתבו של מר י' שדה, מנהל כוח-אדם של הנתבעת, מיום 17.7.1972אל התובע. להלן החלקים הרלבנטיים של אותו מכתב: 'בתקופת העסקתך על-ידי . C.e.lבסינגפור, אשר תחל עם העתקת מקום מגוריך לשם, יהיה מעמדך כלפי חברת "תדיראן" מעמד של חופשה ללא תשלום אשר תסתיים עם שובך לעבודה ב"תדיראן". בתקופה זו לא יתקיים בין "תדיראן" לבינך כל קשר של עובד ומעביד פרט להתחייבות "תדיראן" להמשיך ולשלם עבורך את התשלומים שיבטיחו המשכיות ורציפות הביטוח שלך בחברת "הסנה". עם שובך לישראל מתחייבת חברת "תדיראן" להמשיך ולהעסיקך במסגרתה בתפקיד, מעמד ותנאים שלא יפלו מתפקידך, מעמדך ותנאיך הנוכחיים'. .6 ביום 6.8.1972יצא התובע עם בני משפחתו לסינגפור והועסק שם שנתיים ימים בתפקידו הקבוע כאמור. לאחר שנתיים ימים מונה התובע כמנהל המפעל והוסכם, כי שהותו במקום תוארך בשנתיים נוספות. .7 במשך התקופה שבה שהה התובע בסינגפור היו לו קשרים מקצועיים ומסחריים עם הנתבעת ומנהלי הנתבעת נהגו לבקר במפעל בסינגפור ולעקוב אחר דרך פעולתו. .8 בחודש מרץ 1976ביקרו מר אלקנה כספי, מנכ"ל הנתבעת, ומר לשם אברהם, סמנכ"ל לענייני שיווק ופעילות בינלאומית ואשר כיהן גם כיו"ר מועצת המנהלים של החברה הסינגפורית - במפעל בסינגפור. באותה הזדמנות העלה התובע בפניהם עניינו ואמר, כי עבודתו בסינגפור עומדת להסתיים בחודש 8/76וביקש לדעת מה יהיה תפקידו אצל הנתבעת עם שובו לישראל. מר לשם הודיע לו, כי יטפל בהחלפתו ויבדוק את האפשרויות לשיבוצו בעבודה. .9 מר לשם בא בדברים עם שמריהו שפירא, מנהל חטיבת ציוד הקשר והאלקטרוניקה אצל הנתבעת, ואשר תחת פיקוחו עבד התובע בטרם צאתו לסינגפור. מר שפירא הודיע, כי עקרונית אין כל מניעה שהתובע יחזור ויעבוד בחטיבה בה הוא עומד בראשה וביקש שהתובע יפנה אליו עם שובו לישראל. לא הוסכם ביניהם על תפקיד קונקרטי שיוצע לתובע. .10בינתיים נתגלו קשיים במציאת מחליף לתובע. מר לשם הגיע לסינגפור וביקש מהתובע להאריך את שהותו במקום. התובע, מטעמים אישיים, סירב להאריך את השהות לתקופה שנתבקשה על-ידי מר לשם. התנהגותו של התובע הכעיסה את מר לשם, אשר חשש שהחברה הסינגפורית תישאר זמן מה ללא מנכ"ל. משהוברר לו כי התובע איתן בדעתו שלא להאריך את שהותו בסינגפור הודיע לו, כי עליו לפנות למר שפירא בקשר לשיבוצו מחדש בעבודה אצל הנתבעת. .11על רקע של חילוקי דעות בקשר עם בעיות הקשורות במועד, סוג ואיכות הספקת מוצרי החברה הסינגפורית חש התובע כי יחסיו האישיים עם מר שפירא מעורערים ועל כן הודיע למר לשם: 'כי עם מר שפירא אין לי מה לדבר', וכי יקבל הצעת עבודה רק ממנכ"ל הנתבעת, מר כספי. .12משום חשיבות הדברים שנאמרו לגבי אותה שיחה לענייננו נביאם כלשונם: התובע בע' 4לתצהירו: 'מר לשם שאל האם פירוש הדבר הוא שאינני רוצה לחזור לעבודה בתדיראן ועל כך השבתי שזו איננה כוונתי אלא שמר שפירא איננו מייצג את כל תדיראן ושאי-רצוני לדבר עמו אין פירושו שאינני רוצה לעבוד בתדיראן'. ובחקירה נגדית בע' 11: 'אמרתי ללשם במפורש שאי-הסכמתי לדבר על שפירא אין פירושה שאני מתכוון לפרוש מתדיראן'. מר לשם בסעיף 8סיפא של תצהירו בע' 2, לאחר שהוא מתייחס לתשובתו השלילית של התובע להיפגש עם מר שפירא, אומר: 'כאמור, דברים אלה הפתיעו אותי ונראה היה כאילו התובע משתדל לעשות הכל שלא לחזור לתדיראן, היות ומר כספי המנכ"ל אינו עוסק בשיבוץ עובדים בעבודה, גם אם הם בדרג בכיר, ודבר זה היה ידוע לתובע, מאידך לא היתה כל סיבה סבירה לסירוב התובע להיפגש עם מר ש' שפירא ואפילו רק לפגישה שתכליתה בדיקת אפשרויות, מה עוד שהתובע היה כפוף לו בעבר. על כן שאלתי אותו אם פירוש עמדתו כאמור לעיל כי אינו רוצה לחזור כלל לתדיראן, התובע חזר למעשה על עמדתו הקודמת ועל כן ראיתי בכך הפרת משמעת חמורה המהווה סוף פסוק והתפטרות בפועל מחברת תדיראן וברוח זו כתבתי לו גם את מכתבי מתאריך 29.7.1976'. ובחקירה נגדית בע' 37לפרוטוקול: 'כפי שאני התרשמתי בשיחה עם התובע ולאחר שאמר שידבר עם כספי בלבד שהוא מבקש להתפטר מעבודתו בחברת תדיראן'. והלאה באותו עמוד: 'התובע לא אמר לי במפורש באותה שיחה שאינו רוצה לעבוד בחברת תדיראן. לא יכולתי להבין אחרת את דבריו לגבי מר כספי'. ובע' 38: 'אמרתי לבנסקי באותה שיחה כי אני רואה בדבריו התפטרות והוא חזר ואמר את מה שאמר גם קודם. התובע לא אמר לי שהוא לא מתכוון להתפטר אלא להיפך הוא נתן לי להבין שאלו הדקות האחרונות שהוא מתכוון להיות עובד הנתבעת או חברת בת שלה'. .13בעקבות אותה שיחה שלח התובע ב- 28.7.1976מכתב למר כספי ובין היתר כתב: 'בביקורך האחרון במרס ביקשתי לקבל הצעת עבודה מתדיראן לפני עזיבתי את סינגפור, אך עד היום לא קיבלתי אותה. אחרי הניסיון בסינגפור אני מעוניין בתפקיד עם אחריות ניהולית רחבה ואינני שואף לחזור לחטיבת האלקטרוניקה. אני מתכוון לקחת חופש של חודש ימים אחרי שאחזור ארצה באמצע אוגוסט כדי לסדר את ביתי ולברר אפשרות תעסוקה. אם יש תפקיד מתאים לי בתדיראן אפשר לפנות אלי ברח' הירשפלד 16ראשון-לציון. אשמח להיפגש אתך בעניין זה'. .14עם שובו לארץ מסינגפור כתב מר לשם לתובע את המכתב הבא: 'עם סיום חוזה העבודה שלך ב-. C.e.lקיימנו שיחה בתאריך 23.7.1976בה הודעתי לך כי עליך להתייצב לפני ר שפירא בחטיבת האלקטרוניקה בדבר שיבוצך חזרה במסגרת תדיראן. באותו מעמד הודעת לי על סירובך להיפגש עם מרשמריהו שפירא או כל גורם אחר בתדיראן'. .15התובע עזב את סינגפור בתאריך 2.8.1976ועל כן הגיע מכתבו של מר לשם אליו רק בתאריך 1.9.1976, לאחר שנשלח אליו ארצה על-ידי החברה הסינגפורית. .16עם קבלת המכתב הנ"ל שלח התובע ב- 2.9.1976מכתב למר יששכר שדה, מנהל כוח-אדם של הנתבעת, ובו כתב: 'קיבלתי אתמול דרך סינגפור את המכתב של אברהם לשם שהעתק נמסר לך (העתק רצ"ב לנוחיותך). הפסקה כאילו אמרתי לו שלא אפגש עם כל גורם בתדיראן אינה נכונה ולא ראיתי את דברי בשיחה איתו כהודעת התפטרות. אך מכיוון שלא קיבלתי הצעת עבודה מתדיראן, מלבד הזמנת לשם לדבר עם שמריהו שפירא, אני מוכן לסיים את התקשרותי עם החברה. אני מבקש את הפיצויים המגיעים לי והעברה אלי של ביטוח מנהלים'. באותו יום שלח התובע גם למר כספי מכתב ובו כתב בחלק הרלבנטי לענייננו: 'דבריו של אברהם כאילו הודעתי על סירובי להיפגש עם כל גורם של תדיראן אינם נכונים בכלל והדגשתי זאת בשיחה הנזכרת. כמו כן, לא התפטרתי מתדיראן ומכתבו של לשם נראה לי יותר כהודעת פיטורין, אף-על-פי שאני מפקפק בסמכותו למסור לי הודעת כזאת'. .17התובע חזר לישראל בתאריך 14.8.1976לאחר שערך טיול של שבועיים ימים בחו"ל. בתקופה מ- 8.8.1976ועד 19.8.1976(יום ה') היו משרדיה של הנתבעת סגורים לרגל חופשה שנתית. אצל הנתבעת לא עובדים ביום ו' וכמובן ביום ז' בשבוע, כך שלמעשה חזרה הנתבעת לעבודה רגילה ב-.22.8.1976 התובע היה עסוק בסידור דירתו ולא פנה לנתבעת בקשר לעבודה עד אשר קיבל כאמור את מכתבו של מר לשם. .18התובע נפגש עם מר שדה ואף שוחח אתו טלפונית (בחודש אוקטובר 1976), התנהל ביניהם משא-ומתן בקשר לגובה פיצויי הפיטורים. הנתבעת הציעה לתובע פיצויי פיטורים המחושבים לפי שכרו האחרון ערב נסיעתו לחו"ל ואילו התובע דרש סכום נוסף בגין ריבית מיום צאתו לסינגפור ועד לתשלום בפועל של פיצויי הפיטורים. הנתבעת סירבה לשלם לתובע כדרישתו ועל כן הגיש תביעה לבית-הדין לעבודה ולאחריה תוקנה התביעה לתביעה שבפנינו. .19התובע החל לעבוד בתעשיה הצבאית ב-1.4.1977". .3 לעובדות שהובאו בסעיף הקודם נצרף עובדות אלה: א) בכתב התביעה המקורי שנוסח על-ידי העובד עצמו תבע העובד פיצויי פיטורים בלבד, על בסיס שכר של 2651.75ל"י, בתוספת ריבית מיום 6.9.1972וציין ש"תדיראן" מוכנה לשלם פיצויי הפיטורים, אך ללא ריבית; ב) ביסודו של כתב ההגנה המקורי טענה, שהעובד לא פוטר, כי אם התפטר. בכתב ההגנה נאמר, שעל אף התפטרות ואי-זכאות לפיצויי פיטורים הסכימה "תדיראן" לשלם פיצויי פיטורים בעד פרק הזמן שעד יום 1.4.1970(באשר מתאריך זה ואילך החל הסדר ביטוח מנהלים) והסכום של 887.83, 10ל"י הוצע לעובד, סכום שהעובד אישר קבלתו אך לאחר מכן לא גבה את ההמחאה. אותו סכום הוצע בשנית ביום 8.11.1976, אך העובד סירב לקבלו; ביום 7.11.1976הגיש תביעתו לבית-הדין האזורי. בסעיף המסיים את כתב ההגנה חוזרת "תדיראן" על נכונותה לשלם יצויי פיטורים בסך של 887, 10ל"י, היינו פיצויי פיטורים המבוססים על המשכורת עובר לראשית החופשה ללא תשלום; ג) ברשות בית-הדין האזורי הוגש על-ידי עורך-דין אשר ייצג את העובד, כתב תביעה מתוקן ובו תביעה לפיצויי פיטורים על בסיס משכורת שהיתה משתלמת לעובד עובר לפיטורים, יתרת שכר עבודה ופיצויי הלנה, וכן פיצוי בגין הפרת חוזה; ד) בכתב הגנה מתוקן חוזר פרקליטה של "תדיראן" על הטענה שהעובד לא פוטר, על נכונותה מאז 12.10.1976לשלם פיצויי פיטורים בסך 887, 10ל"י (בסיס המשכורת עובר לצאתו של העובד לחופשה ללא שכר) ומציין שלאחר הגשת כתב התביעה המתוקן קיבל העובד את הסכום האמור, באמצעות עורך-הדין שייצג אותו. .4עיקר הטענה של פרקליטו של העובד, בבית-הדין האזורי, היתה שהופרה התחייבות חוזית של "תדיראן" לגבי העובד, של ההתחייבות המקורית של "תדיראן", להחזיר את התובע לעבודה באותו מעמד, תפקיד ותנאים, נוספה "התחייבותה המפורשת והמשתמעת בעת מינוי התובע כמנכ"ל בשנת 1974ומתן הסכמתו להארכת שירותו בשנתיים נוספות... כי יינתנו לו תפקיד ומעמד גבוהים יותר מאלה שהיו לו בעבר, ולכל הפחות יקודם בקצב ההתקדמות הנורמלי שהתקדמו אלה שהיו שווי מעמד ונשארו ב"תדיראן" במשך כל אותה תקופה". כן טען הפרקליט המלומד כי "בהעדר ראיה כלשהי לכך ש"תדיראן" נאלצה לפטר עובדים עקב צמצומים בעבודה... ובהעדר ראיה לכך שהתובע היה עתיד להיות מפוטר מסיבת כשלונו בעבודה ב"תדיראן" בעתיד הנראה לעין... יש לקבוע כי התובע היה רשאי לצפות, כי יועסק ב"תדיראן" כל עוד ירצה בכך, לפחות שנים אחדות, ואם ירצה לפרוש יוכל לפרוש מרצונו החופשי. מובן שאין אפשרות להביא ראיות בעניינים כגון זה, ומכאן מתבקש כבוד בית-הדין לקבוע בהתאם לשכלו הישר ולנסיון החיים". מהאמור באה התביעה לפיצוי עקב הפרת חוזה. כבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים צריך לשמש, לפי הנטען, "השכר שהגיע לתובע ערב הפסקה עבודתו בתדיראן בסוף 1976" ולחלופין - אף אם ייקבע שהתובע לא חזר לעבוד בתדיראן אף יום אחד בשנת 1976- לא יהיה זה מן הצדק לזכות את התובע בפיצויים שהגיעו לו ביום שיצא לסינגפור. קביעה כזו תתעלם מירידת ערך הכסף ותהיה משום לעג לרש. דעתנו היא כי את סכום הפיצויים לגבי התקופה שעד 1.4.1970יש להצמיד למדד יוקר המחיה או לשיעור שכר העבודה שהיה התובע עתיד להשתכר אצל הנתבעת בשובו לעבודה אצלה ב-1976". .5עיקר הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי פרקליטה של "תדיראן" היו, כי התחייבותה של "תדיראן" בהקשר לחופשה ללא שכר שניתנה לעובד, מוצתה במכתב מיום 17.7.1972(מובא בסעיף 2, סעיף 5המצוטט שבחלק 1דלעיל) ו"התובע לא הצליח להוכיח כי ניתנה לו הבטחה כלשהי העשויה לחייב את הנתבעת, מעבר לאמור במכתב הנ"ל... התובע בחקירתו הנגדית מודה בעובדה זו.. (באומרו) אין לי מסמך הסותר את נספח ב' (המכתב הנ"ל) לתצהירי בקשר לתנאי שובי לעבודה בתדיראן, לא היתה בין הצדדים הסכמה נוספת בקשר לתנאים שיהיו אחר שובי לעבודה מסינגפור, בנוסף לאמור בנספח ב' הנ"ל. לעניין מהותה של חופשה ללא שכר, תמך הפרקליט על פסק הדין בדב"ע לה/6- 2 [1] וטען, כי תדיראן היתה מוכנה להחזיר את העובד לעבודה במסגרת בה עבד טרם צאתו לעבודה בחו"ל ובתנאים לא גרועים מהתנאים שבהם עבד אז. לעניין סיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, טען הפרקליט, כי העובד למעש התפטר מהעבודה, ולחלופין - היחסים הסתיימו תוך הסכמה הדדית, ונותרה פתוחה שאלת הריבית על סכום הפיצויים בסך 877, 10ל"י שחושב על בסיס, משכורת בסך 651, 2ל"י לחודש - היא המשכורת עובר לתחילת החופשה ללא תשלום; אותו בסיס הוא, לפי הטענה, הבסיס הנכון, מאחר והעובד לא חזר לעבודה. לחלופין - הבסיס לפיצויי הפיטורים הוא 611, 5ל"י, "שהוא למעשה משכורתו של התובע בשנת 1972טרם צאתו לסינגפור, בצירוף תוספת יוקר ותוספת מכוח הסכמים קיבוציים" שחלים על הצדדים. .6בפסק-הדין שבערעור קובע בית-הדין האזורי, כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים נמשכו בפרק הזמן שבו היה העובד בחופשה ללא שכר (דב"ע לה/6- 2[1] הנ"ל), היחסים באו לידי סיים בדרך פיטורים ועל כן חייבת "תדיראן" בפיצויי פיטורים והבסיס לחישובם הוא זה שהציע פרקליטה של "תדיראן" כחלופה, היינו 611, 5ל"י. לעניין הפיצוי בשל הפיטורים תוך הפרת חוזה אומר בית-הדין: "שוכנענו מחומר הראיות שהיה בפנינו, כי התובע והנתבעת הסכימו ביניהם כי התובע יצא לסינגפור לעבוד בחברת בת של הנתבעת כאשר הוא עוזב משרה קבועה של מנהל ענף ואשר לדעת כל הממונים עליו ביצע במסגרתה את עבודתו בצורה טובה מתוך ידיעה ברורה כי בשובו מצפה לו משרה באותם תנאים שבהם עבד בטרם צאתו מישראל (ראה גם את הסיפא במכתבו של מר שדה מיום 17.7.1972) בנסיבות הללו יש לראות תנאי מכללא בהסכם שבין הצדדים לפיו תעסיק הנתבעת את התובע בתקופה ממושכת עם שובו לישראל ובוודאי בתקופה שעד 1.4.1977, ולא תשים קץ לחוזה העבודה מייד עם שובו". .7במרכזו של הערעור מטעם "תדיראן" עמדה הטענה שבית-הדין האזורי טעה בקבעו שהעובד פוטר מעבודתו ו"בקבעו כי יש לראות תנאי מכללא בהסכם שבין הצדדים לפיו תעסיק המערערת את המשיב תקופה ממושכת עם שובו לישראל ובוודאי בתקופה שעד 1.4.1977" - על כל העולה מכך לעניין פיצוי בגין הפרת חוזה. כן טענו לטעות בחישוב פרק הזמן שבגינו חייבים בפיצויי פיטורים, פרק הזמן הנכון הוא 4שנים, 3חודשים ו- 5ימים ולא 4שנים ו- 4חודשים כאמור בפסק-הדין שבערעור. לעניין המשכורת המשמשת לחישוב פיצויי הפיטורים לא הועלתה טענת פסול. .8במרכז הערעור שכנגד מטעם העובד עמדה הטענה שלעניין חישוב הפיצויים בגין הפרת חוזה לא הובאו בחשבון סכומים שחייבים היו להביאם בחשבון. .Iiפסק-דין .1הבסיס העובדתי לפיצויים בגין פיטורים אגב הפרת חוזה, היתה הטענה שלהתחייבות המקורית כפי שמצאה את ביטויה במכתב מיום 17.7.1972נוספה התחייבות כאמור בקטע הראשון שבסעיף 4שבחלק iדלעיל, ועל כן היה לעובד יסוד לצפות להמשך עבודה ב"תדיראן" "לפחות שנים אחדות" כאמור בקטע השני בסעיף 4שבחלק I דלעיל. .2לא חלקו על כך שבחודש יולי 1972יצא העובד לחופשה ללא שכר שנמשכה, לאחר הארכה, ארבע שנים. על מהותה של חופשה ללא תשלום עמד בית-דין זה בפסק-הדין שבדב"ע לה/6- 2[1], שלו נתן דעתו גם בית-הדין האזורי, אמנם בהקשר אחר - בהקשר לבסיס המשמש לחישוב פיצויי פיטורים. על מהותה של החופשה ללא שכר עומד בית-הדין בפסק-הדין הנ"ל בע' 109- .112לענייננו יש להדגיש את האמור באותו פסק-דין "מעיקרון ההשעיה עולה, כי עם תום החופשה ללא תשלום חזר המצב, לעניין זכויות וחובות לנקודה שבה הושעה חוזה העבודה, בכפוף כמובן למוסכם במפורש, באשר עצם החופשה יסודה בהסכם" (שם [1], ע' 110). הכלל הוא, איפוא, שחוזרים לנקודת המוא, "בכפוף כמובן למוסכם במפורש". שמירת מקום העבודה למי שיוצא לחופשה ללא שכר, אינה מוחלטת כך שיימנעו שינויים ארגוניים ותפעוליים. אשר המעביד חייב בו, הוא להימנע מפעולות מכוונות לסיכול האפשרות לחזור לנקודת המוצא, כך שהעובד יוכל להמשיך בעבודתו, כאילו לא יצא לחופשה. באותו פסק-דין נאמר גם שמשמעותה של החופשה ללא שכר תהיה תלויה, בין השאר, בפרק הזמן שנקבע לחופשה (שם [1], ע' 110), כך שהעובד היוצא לחופשה של שנים, מסתכן בכך שעם שובו - לא תהיה אפשרות להמשיך בתפקידו הקודם, ויצטרך להסתפק בתפקיד מצוי אחר המתאים לזה שבו עשה עובר לצאתו לחופשה. זהו אחד התנאים מכללא שלו מכוון האמור בקטע המובא מפסק-הדין הנ"ל. .3האמור הוא הקובע ב"אין הסכם מפורש". בענייננו אומר בית-הדין האזורי, במסכת העובדות, כי "השאלות הכרוכות במעמדו של התובע ביחסיו עם הנתבעת כתוצאה מהעסקה בחברה הסינגפורית סוכמו במכתבו של מר שדה, מנהל כוח-אדם של הנתבעת, מיום 17.12.1972אל התובע" (וכאן בא הקטע המצוטט בסעיף 5של מערכת העובדות, כמובא בסעיף 2שבחלק iדלעיל). .4בית-הדין האזורי לא קיבל, איפוא, את גרסת פרקליטו של העובד לעניין הסכמים שבאו לשנות מהאמור במכתב מיום 17.7.1972, ואנו לא נוסיף לעובדות שקבע בית-הדין האזור. יתרה מזאת: למעשה לא טענו ל"התחייבות מפורשת" שהוכחה, אלא טענו להתחייבות "משתמעת" והרי ב"משתמעת" לא די. טענו כי התובע "היה רשאי לצפות כי יועסק... שנים אחדות" (סעיף 4, קטע שני, שבחלק iדלעיל) ואמרו, שאין "אפשרות להביא ראיות" לכך, אך ביקשו שבית-הדין יקבע "בהתאם לשכלו הישר ולנסיון החיים". אין "השכל הישר" מחייב, אלא זה שבמהות החופשה ללא שכר והוא, שעם תום החופשה - חזר העובד לנקודת המוצא, ואין מצבו לעניין פיטורים שונה ממצבו של כל עובד אחר, כל עוד פועלים בתום לב. .5ואשר "לנסיון החיים" - לא נוכל לאמר שנסיון החיים מלמד, שאם עובד יוצא לחופשה ללא תשלום לארבע שנים, ובינתיים הינו מתקדם במעמד העבודה במפעל אחר ומגיע לדרגת מנהל, או שהוא רוכש לו מקצוע, כך שיצא טכנאי וחזר מהנדס - חייב המעביד לספק לעובד, עם גמר החופשה, "תפקיד ומעמד גבוהים יותר מאלה שהיו לו בעבר". ייתכן שלעובד תהיינה ציפיות כאמור, אך ציפיות אלה אינן מחייבות את המעביד. לכל היותר יכולה להתעורר השאלה, אם התפטרות העובד תהיה בגדר התפטרות בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, מכוח סעיף 11לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-.1963 .6משלא קבע בית-הדין האזורי, עובדתית, שלאמור מיום 17.7.1972נוספה התחייבות מפורשת אחרת, והעובד עצמו אמר בעדותו שהתחייבות כאמור לא ניתנה (סעיף 5, רישא, שבחלק iדלעיל), נותרה ההתחייבות האמורה במכתב מיום 17.7.1972, וזאת לא הופרה. משלא הופרה התחייבות - לא הופר החוזה, ואין מקום לפיצויים באין הפרת חוזה. .7אלא מאי? בפסק-הדין שבערעור מצא בית-הדין האזורי תנאי מכללא בחוזה שבין הצדדים, לפיו "תעסיק הנתבעת את התובע בתקופה ממושכת עם שובו לישראל ובוודאי בתקופה שעד 1.4.1977ולא תשים קץ לחוזה העבודה מייד עם שובו". קביעת התנאי מכללא באה לאחר שנאמר "...מתוך ידיעה ברורה, כי בשובו מצפה לו משרה באותם התנאים שבהם עבד בטרם צאתו מישראל..." .8נחזור למוסכמות: לא כל תנאי הרצוי לאחד הצדדים לחוזה, לא כל תנאי סביר מבחינת אחד הצדדים לחוזה, לא כל תנאי הדרוש לשמירת האינטרסים של אחד הצדדים לחוזה, הינו בגדר "תנאי מכללא", כך שאם הצד א דאג להכללתו בחוזה יעשה בית-המשפט את מלאכתו של הצד, וישלים את החוזה. תנאי מכללא בחוזה הוא אותו תנאי שאף על זאת שלא נקבע במפורש, רואים אותו ככלול משום שהצדדים ראו למותר לכלול אותו באשר הינו מובן מאליו, כך שקביעתו במפורש - מיותרת. .9בקטע המובא מפסק-הדין שבערעור, תוך התייחסות למכתב שקבע את תנאי החופשה ללא שכר, נאמר הרי שמדובר ב"משרה באותם התנאים שבהם עבד (העובד) בטרם צאתו מישראל". בטרם צאתו מישראל עבד העובד בחטיבת ציוד הקשר והאלקטרוניקה; מנהל החטיבה היה מר שמריהו שפירא, והעובד עבד "תחת פיקוחו" (סעיף 9שבפסק-הדין שבערעור, כמובא בסעיף 2שבחלק iדלעיל). מכלל חומר הראיות עולה, כי לא היתה כל מניעה לכך, מבחינת "תדיראן", שהעובד ישולב מחדש בחטיבה האמורה. הקובע לענייננו הוא, שלוא חזר העובד לעבודתו, היינו לוא בוטלה השעיית החוזה והחוזה היה מופעל מחדש, בנקודה שבה הושעה - (דב"ע לה/6- 2[1]) היה מצבו של העובד בכל הנוגע לפיטורים, כמצבו של כל עובד "קבוע" אחר - לא נחות ולא עדיף. בחומר הראיות לא היה כדי לבסס קביעה שלכל עובד קבוע ב"תדיראן" נתונה זכות להמשיך לעבוד "תקופה ממושכת עם שובו לישראל, ובוודאי בתקופה שעד 1.4.1977" (עת תאריך שובו לישראל היה 14.8.1976). ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, סעיף 32שבו, מתייחס אמנם לפיטורים ב"מקרים מיוחדים" וקובע את הדרך לכך, אך לא על בסיס זה התנהל המשפט, ולא לפגיעה בזכות העולה מאותו סעיף טענו. לעובד היו ודאי טעמים לכך, וייתכן שהטעם מצא את ביטויו בתובענה המקורית שהגיש לבית-הדין וממנה עולה, כי ראה את סיום יחסי עובד-מעביד בהסכמה הדדית, תוך זכות לפיצויי פיטורים. .10לסיכום האמור לעניין פיצוי בשל פיטורים אגב הפרת חוזה יש לאמור, כי לא הופר חוזה - הן משום שלא היה תנאי מפורש כמתחייב מחופשה ללא שכר, לעניין הוצאת החוזה ממצב של השעיה, וגם לא היה תנאי מכללא שהופר. על כן דין הערעור על חיוב בפיצויים, כאמור בסעיף 26ב' לפסק-הדין, להתקבל. .11מכאן לשאלת פיצויי פיטורים על בסיס משכורת חודשית של 611, 5ל"י - היינו המשכורת עובר לתחילת החופשה ללא שכר, "מתואמת לשינויים שחלו מאז", כאמור בסעיף 23לפסק-הדין, ולא על בסיס המשכורת עובר לתחילת החופשה, ללא כל תיאום. על בסיס חישוב זה כלל לא ערער פרקליטה של "תדיראן" (סעיף 7שבחלק iדלעיל) ולמעשה היה זה בסיס חלופי שלו טען הפרקליט. ואשר לעצם החיוב בפיצויי פיטורים. אין בית-דין זה חייב להידרש לטענת הפרקליט שטעה בית-הדין האזורי בקובעו שהעובד פוטר (סעיף 7שבחלק 1דלעיל), באשר אם כך ואם כך זכאי העובד לפיצויי פיטורים, אם לא עקב פיטורים, הרי עקב הסכם בין הצדדים ש"תדיראן" לא כפרה בקיומו (סעיף 3, פסקה ב', בחלק iדלעיל),ולמעשה פעלה לפיו. .12לעניין הסכום שנפסק כפיצויי פיטורים, טען הפרקליט המלומד שבית-הדין האזורי טעה בחישוב עת קבע את הסכום לפי תקופת עבודה של 4שנים ו- 4חודשים, במקום 4שנים, 3חודשים ו- 5ימים (סעיף 7שבחלק iדלעיל). הפרקליט לא פירט את היסוד לטעות, אך הטעות עולה מעל פני פסק-הדין. בסעיף 3לפסק הדין נאמר שהעובד החל לעבוד ביום 26.12.1965וסעיף 23שבפסק-הדין פוסק פיצויי פיטורים "מתחילת העבודה ועד 1.4.1970". חישוב פשוט מעלה, שאכן מדובר ב- 4שנים, 3חודשים ו- 5ימים, ולא ב- 4שנים ו- 4חודשים. את הסכום שנפסק כפיצויי פיטורים יש להקטין, איפוא, כך שבמקום 316, 24ל"י האמורות בסעיף 23בפסק-הדין שבערעור יבוא סכם של 492, 23ל"י ובמקום הסכום של 429, 13ל"י שבאותו סעיף יבוא סכום של 105, 13ל"י. .13מאחר ונתקבל הערעור של "תדיראן" לעניין הפיצוי בגין הפרת חוזה, ממילא דין הערעור שכנגד - ערעור שעניינו חישוב הפיצויים מאותה עילה (סעיף 8 שבחלק iדלעיל), להידחות. .14היות והערעור של "תדיראן" נתקבל חלקית, ישלם העובד הוצאות ערעור בסך 000, 1ל"י.החזרת עובד לעבודה