קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לצוואת שכיב מרע: .1זו בקשת התנגדות לקיום צוואת שכיב מרע שהוגשה בתיק עזבון 949/95 (להלן-הצוואה). .2המשיבה מתנגדת לבקשה. .3נימוקי ההתנגדות ואלה בתמצית נמוקי ההתנגדות: א. לא התקיימו תנאים בסיסיים לעריכת צוואה בע"פ של שכיב מרע. ב. הנתונים והנסיבות סותרים את טענות המצהירים בבקשה לקיום צוואה. יוער כבר כאן כי טענה זו היא סתמית, כללית וכוללנית. ג. קיים קשר של אינטרסים בין המשיבה למצהירים, ובנוסף לכך, קיים סכסוך בין המצהירים לבין המתנגדים ולכן עדות המצהירים היא מגמתית. .4רקע עובדתי א. נביהא בסילא ליביס (להלן-המנוחה) לא היתה נשואה. ב. למנוחה היו חשבונות בבנק ערבי ישראלי ובבנק דיסקונט בנצרת (להלן-הבנקים). ג. המנוחה היתה חולה, ולשם כך אושפזה בבית החולים stanislaus med. Centre שכתובתו , scenic drive, modesto stanislaus .ca. U.s.a 830(להלן-בית החולים). ד. ביום 6.9.95כתבה המנוחה מסמך בכתב ידה (ת/1) שבו ייפתה את כחה של המשיבה למשוך כספים מהבנקים. ה. בעת אשפוזה, מצבה הרפואי והגופני של המנוחה הלך והתדרדר מדי יום ביומו ובתאריך 10.9.95צוותה המנוחה, (לפי גירסת המשיבה), שכל הכספים שלה בבנקים יימסרו, לאחר מותה, רק לאחותה, המשיבה - נדא אסחאק מחיפה - לזכותה בלבד ושזו היא צוואתה האחרונה. ו. באותו יום, דהיינו ב- 10.9.95הגיעו המתנגדים לבית החולים לביקור המנוחה. דבר לא הוזכר בפניהם בקשר לצוואה ולא נאמר שום דבר לגבי הכספים של המנוחה בבנקים. ז. ביום 18.9.95הלכה המנוחה לעולמה ונקברה בארה"ב. ח. בתאריך 9.11.95הוגשה בקשה לבית משפט זה לקיים הצוואה. (ראה תיק עזבונות 349/95). ט. ביום 3.12.95הגישו המבקשים את בקשת ההתנגדות לקיום הצוואה. מסקנות .5א. הטענה הראשונה להתנגדות היא כי לא התמלאו התנאים עפ"י החוק לעריכת צוואה בעל פה של שכיב מרע בחו"ל. סעיף 23לחוק הירושה תשכ"ה- 1965(להלן-החוק) קובע: "... א. שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות, בעל פה, בפני שני עדים השומעים לשונו. ב. דבר המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם בבית משפט מחוזי; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. ג. צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים..." (ההדגשות שלי - א' א'). ב. המושג שכיב מרע היה חסר בהצעות החוק, ומקורו של מושג זה נקלט מהמשפט העברי: (ראה ע"א 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי, פ"ד כח(1) 488). הרמב"ם מגדיר, שכיב מרע כ-"חולה שתשש כוח כל הגוף וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא נופל על המיטה - הוא [הנקרא] שכיב מרע". (ראה רמב"ם, הלכות זכיה ומתנה, ח.ב. וכן שו"ע, חושן משפט, רנ,ה.) ג. האם נתקיים במנוחה המושג שכיב מרע? מהראיות שהובאו לפניי, הן ע"י המתנגדים והן ע"י המשיבה נראה לי שהתשובה לכך חיובית. המנוחה היתה מאושפזת בבית חולים בשל מחלה סופנית - סרטן -, ולא היתה מסוגלת ללכת, או לטפל בעצמה. מצבה התדרדר מיום ליום והיא נפטרה 8ימים לאחר התאריך הנטען כתאריך עשיית הצוואה בע"פ. אשר על כן, סבורני שהתקיימו במנוחה תנאי שכיב מרע כפי שצויין לעיל. ד. בתאריך 6.9.95כתבה המנוחה מסמך שבו ייפתה את כחה של המשיבה למשוך כסף מהבנקים (ראה ת/1): ........to asign my sister nada" "....so i have all the confidence מת/ 1עולה שהמנוחה בטחה במשיבה - אחותה והיה לה אמון מלא בה לעשות בכספיה את אשר תחפוץ. אמנם ב"כ המבקשים טוען שכל שנעשה ע"י המנוחה הוא שהמנוחה יפתה את כחה של המשיבה להוציא כספים אך אין זה אומר שהמנוחה התכוונה שכל כספיה יועברו למשיבה, אך אין אני תמים דעים עמו בעניין זה. ה. בתאריך 10.9.95ציוותה המנוחה, כפי שנטען, שהכספים בבנקים יהיו למשיבה, אך ורק לה, ושזוהי צוואתה האחרונה של המנוחה. ו. בחקירתו העיד המצהיר עיסאם ליביס (להלן-המצהיר 1) על כתיבת ת/ 1על ידי המנוחה בפני עו"ד אמריקאי. (ראה עמ' 9לפרוטוקול). המצהיר 1אמר עוד בעדותו: "שהמנוחה לא השאירה לאף אחד גם לא לאמי וגם לא לי ולאף אחד. אלא רק לאחותי נאדא. לא רצינו לשאול אותה למה...". (ראה סוף עמ' 4לפרוטוקול). מצהיר 1גם מציין (בעמ' 5לפרוטוקול למטה): "...אחותי הצהירה שהיא במלוא הכרה מלאה והיא צוותה את מה שהיא צוותה. אני שמעתי את זה והייתי לידה..." מצהיר זה הותיר עליי רושם מהימן. ז. בחקירתו הנגדית של פאיז ליביס, המתנגד לקיום הצוואה, (להלן-המתנגד) אומר עד זה: "...כל הזמן שהייתי לידה היא לא אמרה לי שהיא רוצה לתת לי משהו אחרי מותה. גם לאחותי נהיל לא אמרה שהיא רוצה לתת לה משהו אחרי מותה...". (ראה ע' 10למטה). ח. גם המתנגדת מס' 2נהיל ליביס (להלן-המתנגדת) מציינת בעמ' 12לפרוטוקול (באמצע): "...כשאני ביקרתי את אחותי המנוחה באותו ערב (הכוונה 10.9.95) דברתי אתה בערבית. היא דברה אלי. היא הבינה את כל מה שדברתי אתה אבל מדי פעם היא היתה נרדמת...". מעדותם של המתנגדים ברור הוא שהמנוחה היתה אמנם בהכרה וידעה מה היא אומר אך היתה במצב של "שכיב מרע". ט. באשר לטענת המתנגדים שהמשיבה לא פעלה בקשר לצוואה כמתבקש לפי סעיף 23 לחוק יש להעיר כי בע"א 631/88 קהא נ. לוי פ"ד מ"ד(3) עמ' 324נאמר שלמרות שהיה איחור של כחודשיים ברישום צוואת שכיב מרע והפקדתה בבית המשפט יש לקיים אותה ולהתעלם מהפגם הנובע מהאיחור, אם בית משפט שוכנע מאמיתות רצונו של המצווה. כאן המקום להדגיש כי אילו רצתה המשיבה לעשות קנוניה היתה דואגת למהר ברישום והפקדת הצוואה בהתאם לסעיף 23לחוק. העובדה שלא הזדרזה דווקא מצביעה על כך שאכן היתה צוואת שכיב מרע כנטען על ידה וכי האחור היה עקב העובדה שהמצהירים שתמכו בבקשה גרים בארה"ב ובדנמרק והטיפול בהשגת המסמכים הדרושים גרם להגיש הבקשה לצו קיום צוואה באיחור מה. י. הזוכה עפ"י הצוואה - המשיבה - העידה על ת/ 1שהוא נכתב ע"י המנוחה ובנכחותה. עוד העידה המשיבה כי בתאריך 10.9.95אמרה המנוחה לשני אחיה, בנוכחות, המשיבה שלא יתקרבו לשני הסכומים בבנק כי זה "חלל זלאל" (כסף זך זך) בשביל נאדה. יצויין עוד שהמסמכים נ/5, נ/ 6ו-נ/7, שבהם חתמה המנוחה ויפתה את כוחה של המשיבה למשוך כספים מהבנקים, מביאים למסקנה שהמנוחה רצתה שכספים אלו ימסרו למשיבה. אמנם מסמכים אלו אינם מהווים צוואה אך בשעת כתיבתם לא חשה כנראה המנוחה שימיה קרבו למות ורק משהרגישה כך ציוותה, את אשר טוענת לה המשיבה, כצוואת שכיב מרע. י"א המשיבה ציינה בעדותה שכשבאה עורכת דין אמריקאית למנוחה היא היתה נוכחת אך לא ידעה שזו עו"ד (ע' 15). ובאמצע עמ' 15לפרוטוקול היא עונה בחקירה הנגדית : "... לשאלתך למה לא הזמנתי עוד פעם את העו"ד שתכתוב צוואה אני אומרת: אני לא מזמינה ואני לא עושה כלום..." עדותה של המשיבה הותירה עלי רושם מהימן. בהגינותה אמרה המשיבה בחקירה הנגדית: "...נכון שפאיז ונהיל (המתנגדים - א' א') בקרו את המנוחה כל יום עד שהיא נפטרה. זה נכון שאחותי נהיל היא אחות במקצועה. היא ישבה על יד המנוחה ונקתה לה את הפה..." (עמ' 16). המשיבה יכלה להכחיש דברים אלו ולהציג את המתנגדים בצבעים שחורים. .6כדי לזכות בהתנגדותם היו המתנגדים צריכים להוכיח את טענותיהם בדבר קנוניה שנעשתה כביכול בין המשיבים ואחיה הנמצאים בחו"ל. המתנגדים לא הוכיחו מאומה בענין זה ולא הרימו את נטל הראיות המוטל עליהם. נהפוך הוא. מכל העדויות שהובאו בפני עולה שיחסיהם של המתנגד והמנוחה לא היו טובים במשך שנים רבות ורק בשכבה על ערש דווי מצא המתנגד לנכון לנסוע אליה לבקור וזו בהיותה על ערש דווי כנראה, סלחה לו. ברם, לא היה בסליחה זו כדי להביא את המנוחה לצוות מרכושה למתנגדים. המוצגים ת/ 1ונ/5, 6ו- 7מצביעים בברור על יחסה המועדף של המנוחה למשיבה ויש בהם כדי לשמש תימוכין לגרסת המשיבה בדבר הצוואה של שכיב מרע. כאמור, לא הובאו ראיות ולא מצאתי גם הגיון מדוע זה ירצו אחיה האחרים של המשיבה עיסאם מדנמרק ועיסא מארה"ב לעשות קנוניה עם המשיבה על כספי ירושה של אחותם המנוחה כשלהם עצמם כיורשים היה דווקא אינטרס שהירושה תחולק כדין ולא על פי צוואת שכיב מרע. אין להסיק מן העובדה שהמנוחה לא ספרה למתנגדים על צוואת שכיב מרע שלה, מסקנות לחובת המשיבה. העובדה שהמנוחה לא דברה כלל עם המתנגדים על ירושה בכלל ועל הצוואה בפרט יש בה הגיון והיא תומכת דווקא בגרסת המשיבה ושני טעמים לכך: ראשית, אילו התכוונה המנוחה לצוות מרכושה למתנגדים קרוב להניח שהיתה אומרת להם על כך. העובדה שלא אמרה מובילה למסקנה שלא רצתה להוריש להם דבר. שנית, העובדה שלא ספרה להם על צוואת שכיב מרע יכולה להיות בשל כך שלא רצתה להכעיסם, בסמוך למותה, לאחר שנסעו מהארץ לארה"ב כדי לבקרה בחוליה ויתכן שהיתה כבר במצב נפשי וגופני שלא יכלה כבר לספר להם. .7האיחור שברישום ובהפקדת הצוואה במקרה שלפנינו הוא איחור קטן בהתחשב בכך שמדובר בצוואת שכיב מרע שנעשתה בחו"ל ושמעורבים בה עדים שגרים בחו"ל - ארה"ב וקופנהגן - והבקשה לצו קיום צוואה הוגשה בישראל. מכל מקום, מהראיות שהובאו, שוכנעתי מאמיתות רצונה של המנוחה לגבי צוואת שכיב מרע שלה. .8לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ומצווה להמשיך בהליכים למתן צו קיום צוואה. אני מחייב כל אחד מהמתנגדים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000,.3- ש"ח. סכום זה ישולם עד לתאריך 10.8.97, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום.צוואהירושההתנגדות לצוואה