התקף לב בגלל פחד במה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל פחד במה: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מג/120-0) אשר דחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 25.1.1982כתאונת עבודה. .2וכך קבע בית-הדין קמא את העובדות הרלבנטיות: "התובע עובד במכון התקנים. ביום 25.1.1982אמור היה התובע להרצות, במסגרת יום עיון, לפני כחמישה-עשר עד עשרים מהנדסים. בדרכו אל מקום ההרצאה קרא על לוח המודעות שהמקום הועתק לאולם גדול. התובע נכנס לאותו אולם (שהכיל מאות מקומות) ונדהם לראות שהוא מלא מפה לפה. התובע נתקף התרגשות ומתח, זיעה כיסתה את פניו וברכיו רעדו, והוא חש סחרחורת. הוזעק אמבולנס והתובע נלקח לבית-החולים איכילוב; שם אובחן אצלו אוטם בשריר הלב". .3להבנה טובה יותר של הרקע העובדתי, מובאים להלן דברי העדים (בתצהירים). א) המערער עצמו: "... כשנכנסתי לאולם נדהמתי לראות כי הוא מלא מפה לפה. נקלעתי למצב של התרגשות ומתח נפשי עצום, זיעה קרה כיסתה את פני וברכי רעדו. משחשתי סחרחורת ובטרם התמוטטות, יצאתי את האולם לחדר הסמוך, שם הוצע לי כסא וכוס מים. הקרואים שנקהלו אצלי נחרדו למצבי והזעיקו אמבולנס, הובהלתי לבית-חולים איכילוב..."; ב) מר סקיפ מרסל (מהנדס אינסטלציה העובד במכון התקנים עם המערער): "בחודש ספטמבר ...1981בישיבת משרד השיכון הוחלט על קיום יום עיון עבור מהנדסי אינסטלציה של המשרד... להפתעתי... מספר הקרואים היה בן עשרות אנשים... הוזמנו נציגי חברות הבניה הגדולים בארץ. לאחר שסיימתי את הרצאתי ראיתי את מר דותן נכנס לאולם מלווה על-ידי ד"ר סאבו. לאחר מספר דקות ראיתי אותו יוצא מהאולם כשהוא חיוור ורועד"; ג) ד"ר אלפרד סאבו, מהנדס חום וקירור: "...באותו בוקר הופיע למכון המהנדס דותן וכשעה ארוכה ישבנו על החומר אותו היה אמור מר דותן להציג בפני המשתתפים. ...נכנסנו יחד עם מר דותן לאולם ולתדהמתי ראיתי כי הוא מלא בעשרות רבות של משתתפים. ראיתי את דותן מחוויר ורועד והתלונן כי לא חש בטוב. לאחר דקות יצא מן האולם, יצאתי אחריו. אז ראיתי אותו יושב במצב של חולשה גופנית וחיוורון. אמבולנס שהגיע לקח אותו". המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם. .4המומחה הרפואי שנתמנה על-ידי בית-הדין לחוות את דעתו בדבר סיווגו של המערער מבחינת מצבו הבריאותי ובדבר מידת השפעתו של האירוע בעבודה על בוא האוטם קבע, שהאירוע הנ"ל השפיע על בוא האוטם במועד שבא יותר מפעילות שבחיי יום-יום שאינה קשורה בעבודה, אך הרבה פחות מהנתונים האישיים אשר במערער. .5את מסקנתו נימק המומחה הרפואי כך: "1) הנ"ל היה נושא של מחלה חסימתית מפושטת של העורקים הכליליים. 2) התהליך החסימתי של העורקים הכליליים התקיים זמן רב לפני פרוץ המחלה. 3) פרוץ המאורע החריף היה ביטוי של התפתחות טבעית של מחלה אורגנית קודמת. 4) יש להניח שמהנדס ממכון התקנים אשר מוזמן להרצות לפני קבוצת אנשי מקצוע במספר מצומצם יש לו ניסיון להרצות גם לפני קהל רב. במידה ונושא ההרצאה לא השתנה עקב גודל הקהל יש לקבל שתרומת האירוע לגרימת האוטם היתה פחותה מאשר הנתונים הקליניים של החולה". .6בא-כוח המערער טען, שנפלה טעות בחוות-דעתו של המומחה הרפואי, מפני שהערכת מצבו של המערער נעשתה על סמך נתון שגוי. המומחה סבר שכושר תיפקודו של הלב השמאלי הוא % 31(הערך התקין הוא מעל %50) בעוד שבפועל היה כושר התיפקוד %.47 וכן: המומחה קבע שהמערער לא התרגש בשעת מעשה או לא אמור היה להתרגש וזאת בניגוד לקביעת בית-הדין, כי היתה התרגשות רבה עד כדי פיק ברכיים והמלים נעתקו מפיו. ועוד: הקביעה שהמערער לקה בטרשת העורקים היתה חפוזה ואף אם נכונה היתה, לא הוכח שהשפעת העבודה על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה הימנה. הפרקליט המלומד ביקש שימונה מומחה אחר. .7באת-כוח המוסד ציינה, שהקביעה בדבר טרשת לא נעשתה בעלמא, כי אם על סמך תוצאות של צינטור. המערער עצמו לא היה אמנם מודע לחומרת מצבו, אד אין בכך ולא כלום לענייננו. אשר לכושר תיפקוד ברמת % 31או %47, המומחה היה ער לכך שהיו שני מספרים וחזקה עליו שידע את אשר קבע. הפרקליטה המלומדת התנגדה לכך שתופנה שאלה נוספת למומחה או שימונה מומחה אחר תחתיו. .8בעת ההתייעצות לקראת מתן פסק-דין החליט בית-הדין להיוועץ במומחה רפואי נוסף. לשם כך מונה ד"ר בלום ושלוש שאלות הוצגו לפניו: "(א) האם ניתן לומר על-פי החומר הרפואי שהמערער נשא בקרבו סיכון רב ללקות באוטם שריר הלב? ב) האם האירוע בעבודה כמתואר לעיל השפיע על בוא האוטם במועד שבא ובאיזו מידה? (ג) במקרה שהתשובה על השאלה הקודמת שלילית (האירוע לא השפיע) כיצד הינך מסביר את בוא האוטם במועד שבא?" .9תשובתו של ד"ר בלום היתה כלהלן: "(א) לפי החומר שבתיק ניתן לומר שהמערער נשא בקרבו סיכון רב ללקות באוטם שריר הלב. (ב) האירוע בעבודה, קרוב לוודאי השפיע על הופעת האוטם במועד שבא. דבר זה נתמך על-ידי סמיכות בזמן בין האירוע בעבודה להופעת האוטם. החומרה של האוטם אינה קשורה באירוע בעבודה אלא בנתונים הקליניים של החולה". .10באת-כוח המוסד ביקשה להפנות למומחה הרפואי שאלה נוספת שנועדה לוודא, אם נתקיים, בעניינו של המערער, האמור בסעיף 39סיפה לחוק הביטוח הלאומי: "...הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". הלכה פסוקה היא, שדבר השפעתם היחסית של גורמים שונים על היווצרות אוטם שריר הלב היא שאלה מעורבת של משפט ורפואה. אך השאלה, אם תאונה כל שהיא מהווה תאונת עבודה, היא שאלה משפטית מובהקת שעל בית-הדין לענות בה והוא שיחליט אם "הוכח" (או שלא הוכח) הטעון הוכחה על-פי סעיף 39סיפה אם הוכח אין התאונה תאונת עבודה. לא הוכח - הרי שזו תאונת עבודה. בבואו להשיב על השאלה ולהחליט לכאן או לכאן, ייוועץ בית-הדין במומחה רפואי שבקיאותו ברזי העורקים הכליליים והאירועים הקרדיאליים. .11על ההיבט הרפואי של הסוגיה נועצנו בד"ר בלום. על ההיבט המשפטי (האם "הוכח") נשיב להלן על סמך כל החומר שבתיק, כולל חוות-הדעת הרפואית. .12על-פי המבחן שהוא נר לרגלנו - מבחן המאמץ המיוחד - מתקבלת תמונה זו: הטילו על המערער, מהנדס אינסטלציה העובד במכון התקנים, להרצות ביום עיון שיתקיים בעוד כארבעה חודשים עבור מהנדסי אינסטלציה של משרד השיכון, חמישהעשר עד עשרים איש. אין לנו כל ידיעה אם המערער רגיל להרצות בציבור, ולו לפני ציבור מצומצם של בעלי מקצוע, ובוודאי שאין כל יסוד להנחה, שהניח המומחה הרפואי הראשון, כאילו יש לו למערער ניסיון "להרצות גם לפני קהל רב" (סעיף 5(4) דלעיל). מה שידוע הוא, שהמערער התייחס לעניין בכובד ראש, שהרי בבוקר המקרה הופיע אצל ד"ר סאבו ועשה עמו "חזרות" לקראת מתן ההרצאה: ישבו "שעה ארוכה" על החומר שאותו אמור היה המערער להציג בפני המשתתפים (סעיף 3(ג) דלעיל). מייד לאחר מכן יצאו השניים "לכיוון חדר 25בו אמורה היתה להתקיים ההרצאה, חדר קטן שאמור להכיל 20מקומות" (תצהירו של ד"ר סאבו, סעיף 4). ההמשך ידוע. .13אין חולקין על כך, שה"הפתעה" שאונתה למערער מייד לאחר מכן גרמה לו התרגשות רבה ביותר, וזאת - מותר להוסיף - על רקע של מצב נפשי דרוך ומתוח בלאו הכי. המומחה הרפואי הראשון היה בדעה, שהאירוע הנ"ל עלול היה להשפיע על בוא האוטם יותר מאשר "פעילות שבחיי יום-יום שאינה קשורה בעבודה". המומחה השני (שמונה על ידינו) אמר, פשוטו כמשמעו, שהאירוע "השפיע על הופעת האוטם במועד שבא" - ואת זאת למדים מ"סמיכות הזמן" שבין "האירוע בעבודה להופעת האוטם" (סעיף 9(ב) דלעיל). .14אם יש ללמוד על הקשר שבין סיבה לתוצאה לפי "סמיכות הזמן", הרי שבענייננו היתה סמיכות זמנים מיידית ורצופה. ה"הפתעה" פעלה על המערער כהרף עין, ותגובתו היתה תגובה של מוכה הלם. .15בסיכום: המערער נקלע תוך כדי ועקב עבודתו למצוקה נפשית בלתי-רגילה שנתנה מייד את אותותיה. הוא חדל לתפקד, אושפז ללא דיחוי והאבחנה היתה: אוטם שריר הלב. הקשר הסיבתי מתחייב גם מסמיכות הזמנים ומעיתוי הופעת האוטם. אין לומר ולא ייאמר, כי הוכח שהשפעת האירוע בעבודה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים על בוא האוטם במועד שבא. .16הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.התקף לב / אוטם שריר הלב