קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על ציורים: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ניב ריבה) בת.א 40284/06 אשר ניתן ביום 1.3.09, אשר דחה את תביעת המערערת כנגד המשיבים, תוך חיובה בהוצאות. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא: 2. המערערת טענה בתביעתה, כי הינה ציירת מוכרת ובעלת מוניטין רב, אשר נוהגת לחתום על יצירותיה בשם נעוריה Datloof (דטלוף). המשיבה הינה גלריה פרטית כאשר המשיב הינו הבעלים ומנהל בכיר בה. לטענת המערערת, המשיבים פגעו בזכויותיה וזאת בהתייחס לשלושה מציוריה. הציור הראשון, ציור "עצי הגליל" "אותו לקחו וסילפו הנתבעים, תוך שינוי הדמויות המופיעות בציור והוספת פרטים שלא היו בציור המקורי", מחיקת שמה מהציור והוספת שמו של צייר אלמוני בשם Danilof (דנילוף) ומכירת הציור המפר (להלן - הציור המפר). שני ציורים נוספים שלה, "ירושלים" ו"עצי זית בגליל" (להלן - הציורים הנוספים) הועלו לאתר האינטרנט של המשיבים, תוך ציון כי מדובר בהעתקים אורגנליים של אותו צייר דנילוף. . המערערת טענה כי בעשותם כך, הפרו המשיבים את זכויותיה הכלכליות והמוסריות ביצירות, עשו עושר ולא במשפט בכך שהפיקו שלא כדין רווחים מציוריה, הטעו את הציבור ועוולו בעוולת גניבת העין. לאור האמור, המשיבים פגעו במוניטין שלה והפרו את זכויותיה הקנייניות בציורים. המערערת העמידה תביעתה על סך של 230,000 ₪. 3. המשיבים טענו, בין היתר, כי רכשו את הציור המפר הנטען מדנילוף, ממנו רכשו ציורים נוספים וכן כי אותו דנילוף, המציא להם דיסק עם תמונות, ובו שני הציורים הנוספים שהועלו באתר, תוך הכחשת אשר נטען ע"י המערערת. במועד מסויים הופיעו המערערת ובנה בגלרייה וטענו כי הציור המפר, מפר זכויותיה. המשיבים טענו כי ציורה של המערערת אינו מוכר להם, אך ליתר זהירות הסירו מאתר האינטרנט את הציורים הנוספים בשם דנילוף ולא מכרו עוד מציוריו. בנוסף, נטען על ידי המשיבים כי אין כל עילה לחיוב אישי כנגד המשיב ושהמקרה דנן אינו מסוג המצבים המצדיקים הטלת אחריות אישית על מנהל תאגיד. עוד נטען כי המערערת מנכסת לעצמה סיגנון ציור שאינו שלה, כך גם מוניטין. לשיטת המשיבה, ציורה הנטען של המערערת "עצי הגליל" הינו חיקוי לציורו המפורסם של האומן רובין ז"ל (להלן - רובין) הידוע כ"הדרך לצפת" (להלן - ציורו של רובין). לטענת המשיבים, מדובר בציירת בינונית, חסרת מוניטין המחקה סגנונות של אומנים מוכרים ואין לה סגנון ייחודי משלה. יתר על כן, המערערת לא פירסמה באתרה תמונה בסגנון "רובין" ועל כן הם לא ידעו ולא היו אמורים לדעת על הציור עצי הגליל ועל קיומה של זכות היוצרים הנטענת. לבסוף נטען, כי המערערת, בניגוד למשיבים אשר העידו מומחים, לא עשתה כן. 4. בית משפט קמא קבע כי אין חולק שציורו של רובין עמד לנגד עיניה של המערערת בעת שציירה את ציורה. משכך בחן בית המשפט האם הציור "עצי הגליל" עונה להגדרת המקוריות והיצירתיות הנדרשים על מנת לראותו כיצירה נפרדת העומדת בפני עצמה "שיש לה את האלמנטים הנדרשים לכך שתיחשב ליצירה מוגנת". מסקנת בית משפט קמא הייתה כי לא מדובר רק בהשראה אלא בהעתקה של חלקים ממשיים ומהותיים "כך שאלמנט המקוריות הנדרש - חסר, ולא נולדה לתובעת זכות יוצרים בציור...". בית המשפט הפנה לעדותה של המערערת אשר העידה כי בעת שציירה את ציורה עמד בפניה ציורו של רובין וכי אכן היא מתפרנסת מחיקוי ציורי אמנים מפורסמים. נוכח מסקנתו, קבע בית המשפט כי די בכך לדחות את תביעת המערערת בכל הקשור לציור "עצי הגליל". 5. עם זאת בחן בית המשפט את טענות המערערת, גם בהנחה כי ציורה הינו יצירה מקורית, וזאת בהתייחס לטענותיה ביחס לציורה היא מול הציור המפר הנטען. בית המשפט ציין כי המערערת לא תמכה תביעתה בחוו"ד מומחה, בעוד שהמשיבים העידו שני עדים שמצאו כי כל אחת מהיצירות, קרי "עצי הגליל" והציור המפר עומדת בזכות עצמה. בית המשפט הפנה לגירסתה של המערערת לרבות בעדותה. כך השיבה המערערת בחיוב לשאלה "האם את טוענת שלקחו ציור שלך, מחקו את החתימה ושמו חתימה אחרת" כך גם לשאלה "האם הכוונה הינה שהתמונה הינה תמונה שלך והחתימה מזויפת". משכך בחן בית המשפט האם אכן ערכו המשיבים ביצירת המערערת שינויים קלים, שינו חתימתה ומכרו את הציור המפר ושני עותקים ממנו. בית המשפט קבע כי המערערת לא פרסמה את הציור באתרה ולא מכרה אותו לגלריית המשיבים, ומשכך לכאורה המשיבים לא הכירו את ציורה, לא הייתה להם גישה לציורה וכי על כן הכיצד יכולים היו לשנות את יצירתה ולזייפה. עוד נקבע כי אי איתורו של אותו דנילוף הנטען אינו שולל את עצם קיומו. בהתייחס לדמיון בחתימה קבע בית המשפט כי המשיבים הוכיחו כי המערערת אינו נוהגת לחתום בשם "דטלוף" אלא נהגה לחתום גם באות הראשונה של שמה הפרטי "ג. דטלוף". כך גם המערערת מציירת בצבעים אקריליים ואילו הציור המפר צוייר בצבע שמן. בנוסף הפנה בית המשפט לשינויים בין שתי היצירות בפרטים שונים. מסקנת בית המשפט כי "מדובר ב- 2 ציורים שונים שצוירו אנשים שונים. מכיון שכך, אין ביצירת העותקים של הציור שבידי הנתבעים, הפרת זכות כלכלית של התובעת". משכך קבע בית המשפט כי גם בגין האמור היה מקום לדחות את התביעה להפרת זכויות יוצרים בתמונה "עצי הגליל", אף אם היה מדובר ביצירה עצמאית. עם זאת, מצא לנכון בית המשפט לציין כי אין לו ספק ששתי היצירות, דומות זו לזו עד מאוד וכי גם אם הועתקו או שונו, לא הוכח איזו יצירה קדמה לרעותה, תוך ציון כי טענה זאת לא נטענה. 6. בהתייחס לעווולה של גניבת עין, קבע בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה מוניטין. כך המערערת חתמה במהלך השנים בשמות שונים, המערערת הושפעה מסגנונם של אומנים אחרים ומציירת לפי הזמנות, וכשמעדות עדי המשיבים עלה כי אינה מוכרת. בנוסף, גם ממעוט הכנסותיה עולה כי "אין ללמוד מהם כי אומנותה - אומנותה". 7. בכל הקשור לתביעתה בגין הציורים הנוספים, כל טענתה של המערערת נסמכה על הטענה כי בעת שהדפיסה עמוד מתוך אתר האינטרנט של המשיבה, הופיע, לכאורה, שמה. אולם, כך בית משפט קמא, אין בכך להשתית טענת העתקה, ובמיוחד שטענה זאת נצרכת להוכחה מקצועית שלא הובאה. בנוסף, המערערת לא הציגה את התמונות הנוספות שלטענתה צויירו על ידה, הגם שבשיחה שהוקלטה ציין בנה של המערערת, כי בידם צילומים מכל תמונה שיוצאת מהסטודיו של המערערת, וכך גם הוסיפה המערערת. משכך ומנימוקים נוספים, קבע בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה כי אכן ציירה את הציורים הנוספים שנטען להיותם תמונות מפרות. 8. לבסוף מצא לנכון בית המשפט לחייב את המערערת בהוצאות, תוך התחשבות בכך שהמשיבים הגישו חוות דעת מטעמם וכי המשיב המתגורר בארה"ב נאלץ להגיע לארץ. משכך חוייבה המערערת לשלם הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן - ההוצאות המשפטיות). טענות הצדדים בערעור תמצית טענות המערערת 9. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בקובעו כי אין לה זכות יוצרים בציור "עצי הגליל". לטענתה, היא זאת אשר ציירה את הציור, השקיעה עמל ויצירתיות משל עצמה ועל כן ראוי היה כי תוענק לה אותה הגנה. לטענתה ציורה עומד בדרישת המקוריות, שכן צוייר על ידה בטכניקה המיוחדת לה, כך גם בסגנונה. כך לא היה מקום להשוואת הציורים, בחינת היות מדובר בנוף זה או אחר. המערערת העידה כי אין בציורה את סגנון האימפרסיוניזם של רובין, כאשר רובין צייר בצבעי שמן והיא בצבעי אקריל ועוד. רעיון הנוף הגלילי הינו בגדר רעיון ונחלת הכלל, וכפי שציין בית משפט קמא ועל כן אינו חוסה תחת ההגנות שבחוק, שכן אלו מוענקות אך לביטוי. משכך, אין בשימוש באותו נוף על מנת לשלול את יסוד המקוריות הנדרש לדברי המערערת. 10. בנוסף, המערערת טוענת כי בית משפט קמא שגה עת השווה בין הציור המפר לבין ציורו של רובין, שכן, לשיטתה היה עליו לבחון את הציור המפר אל מול ציורה, שכן ציורה עומד בפני עצמו ועונה על דרישת המקוריות והיצירתיות, בנפרד מיצירתו של רובין. יתירה מכך, המערערת מלינה על קביעת בית משפט קמא כי ציורו של דנילוף הינו יצירה מקורית ועצמאית בהשוואה לציורו של רובין, בעוד שבאותה נשימה קבע, לטענתה, כי הציור של המערערת אינו עונה על אותן דרישות. לטענתה, מעת שבית משפט קבע כי ציורו של דנילוף הוא ציור מקורי, קל וחומר שציורה מקורי. 11. עוד טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי הציור המפר של דנילוף אינו מפר את זכויות היוצרים שלה בציור "עצי הגליל". לדבריה, מתקיימים במקרה דנן התנאים להוכחת הפרתה של יצירה, היינו: גישה או הזדמנות לגישה ליצירתה וקיומו של דמיון מהותי בין היצירות. לטענתה, ניתן לראות באופן ברור וחד משמעי כי למשיבים הייתה גישה ממשית וישירה לציורה, ולכל הפחות, להדפס של אותו ציור. טענה זאת נסמכת על תשובתו החיובית של המשיב לשאלה האם מכר הדפס של ציורה. בנוסף, מציינת המערערת כי שלושת יצירותיה המקוריות: "עצי הגליל", "ירושלים" ו"עצי זית בגליל" נמכרו לסוחר בשם ארז דור (להלן- הסוחר) והוא הפיצן למשיבים. לדבריה, גרסה זו לא נסתרה ע"י המשיבים. כמו כן, לא הובאה כל ראיה הכיצד הגיעו הציורים הנ"ל לידיהם, ואף לא הובא לעדות אותו צייר אלמוני בשם דנילוף. עוד מוסיפה המערערת כי בית משפט קמא, בבוחנו את קיום הדמיון המהותי בין היצירות, היה צריך לבחון רק את עצם קיומו של דמיון בין היצירה "עצי הגליל" לבין הציור המפר של דנילוף, תוך הפניה לאותם קווי דמיון. במיוחד קשה לקבל את מסקנת בית משפט קמא, נוכח דבריו הוא אודות הדמיון בין יצירת המערערת והיצירה המפרה. 12. המערערת תוקפת גם את עדותם של עדי ההגנה מטעם המשיבים. לטענתה לא ניתן היה לבסס את הקביעה כי ציורה "עצי הגליל" לא הועתק, בהתבסס על עדותם. המערערת תוקפת את "מומחיותם" של עדי ההגנה ומלינה כנגד התעלמות בית משפט קמא מהעד מטעמה, מר גריגורי בוביק, בעליה של גלריה בשם "אקספרסיה", אשר העיד לעניין המוניטין של המערערת כי היא מוכרת לו "כאומנית מהשורה הראשונה במדינת ישראל" וכי "הינה אומנית ידועה ומוכרת היטב, בעלת וותק רב כאומנית". לטענתה, הוכיחה גם הוכיחה היותה בעלת מוניטין. 13. עוד מלינה המערערת על דחיית תביעתה בגין הציורים הנוספים, כאשר אין חולק כי בקובץ המחשב מופיע שמה, ומנגד לא הובאה עדותו של בנו של המשיב אשר יכול היה להאיר את עיני בית המשפט אודות הקובץ שקיבל. לבסוף, טוענת המערערת בנושא ההוצאות, שסכומם חורג מהמקובל והנהוג. תמצית טענות המשיבים 14. המשיבים, בראשית טענותיהם, מציינים כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים, וכן על חוו"ד מומחים שלא נסתרו, ועל כן ולאור הכללים בדבר העדר התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, דין הערעור להדחות. בנוסף לכך, המשיבים טוענים כי המערערת הוסיפה לכתב הערעור רשימת טענות ועובדות חדשות שלא נטענו בפני בית משפט קמא. לדברי המשיבים, המדובר בנסיון לבצע מקצה שיפורים ועל כן, על ערכאת הערעור להתעלם מהטענות והעובדות החדשות כפי שצוינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המשיבים. 15. המשיבים טוענים כי צדק בית משפט קמא עת קבע שציורה של המערערת לוקה ביסוד המקוריות וכי הוא מועתק בחלקים ניכרים מציורו של רובין, כפי שאף הודתה המערערת. שאלה זאת הינה עניין שבמומחיות ובית המשפט קמא נסמך על חוות דעת מקצועיות, על כל המשתמע מכך. 16. המשיבים מוסיפים, כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי לא הייתה להם גישה לציור שצויר, לטענת המערערת, על ידה. המערערת טענה בעצמה כי אינה מכירה את המשיבים ולא הראתה להם את ציורה, ועל כן, הכיצד יכלו לבצע שינויים בציורה אם לא ראו אותו. יתר על כן, אף חיפוש באינטרנט לא העלה העתק של הציור אשר ביחס אליו נטענה ההפרה. כנגד טענת המערערת כי למשיבים הייתה הזדמנות לגישה לציור, נטען כי טענה זאת הינה בניגוד לטענתה בפני בית משפט קמא, שם טענה כי למשיבים הייתה נגישות בפועל, ועל כן אין מקום להתייחס לטענה חדשה זאת במסגרת הערעור. 17. בנוסף, המשיבים טוענים כי צדק בית משפט קמא עת קבע כי ציורה של המערערת והציור שנמכר ע"י המשיבים הינם שני ציורים שונים שצוירו ע"י שני אנשים שונים וכי על כן בדין נדחתה גירסת המערערת לפיה בוצעו שינויים על ציורה תוך מחיקת חתימתה, על ציורה היא. קביעה זו נסמכת על עדות המומחים מטעם המשיבים, והמדובר בקביעה שבשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מהעדים, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות כגון דא. עוד מוסיפים המשיבים כי טענת המערערת כי ציורה נלקח ושונה ע"י המשיבים מנוגדת לשכל הישר, שכן מדוע יטלו המשיבים ציור יקר ערך שצויר ע"י אומנית בעלת מוניטין, כפי שנטען ע"י המערערת, ויבצעו בו שינויים תוך השקעת מאמץ רב , ובסוף כל התהליך להחליף את חתימת המערערת, בחתימת אומן אלמוני. משמעות הדבר, לאור טענות המערערת, כי המשיבים קנו יצירת אומנות יקרה ועשו מאמצים כבירים להופכה לחסרת ערך או בעלת ערך מינמלי, כשהדבר נוגד כל הגיון כלכלי או אחר. 18. המשיבים מוסיפים, כי הוכח ונפסק כי המערערת הינה נעדרת מוניטין, כך ניתן ללמוד מעדותם של המומחים מטעם המשיבים אשר הצהירו כי אינם מכירים את המערערת, וכן מהדו"חות שהגישה המערערת למס הכנסה ומהקבלות שנתנה בגין מכירת ציוריה בשנים האחרונות. מאלו ניתן ללמוד כי ממוצע הכנסותיה עומד על סך של 3,995 ₪ בחודש, סכום אשר אינו משקף הכנסות של אומן בעל מוניטין. עוד טוענים המשיבים כי המערערת הגישה תצהירים של שלושה עדים מטעמה, בניסיון לבסס את טענת קיום המוניטין. חרף זאת, שניים מהתצהירים נמשכו על ידה ולגבי העד השלישי התברר כי מדובר ב"בעל גלריה מרח' אלנבי, שהינה "מהגלריות הזולות" שרוכש מעט תמונות מהמערערת , ומוכר אותן במחירים זולים של כ- 500-1000$". 19. המשיבים מפנים להסבר שניתן אודות המאמצים שנעשו על מנת לאתר את דנילוף ואשר לא צלחו. 20. בנוסף, כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע שהמערערת לא הוכיחה כי ציירה את שני הציורים הנוספים. לחילופין, טענו המשיבים, כי עומדת להם הגנה של תום לב. הציור שנמכר על ידם נמסר להם על ידי דנילוף וכי הם לא ידעו אודות טענה לזכויות יוצרים בציור המפר הנטען, ועם פניית המערערת הפסיקו למכור את העתקי הציור של "עצי הגליל", כך גם הורידו מיידית מהאתר את הציורים הנוספים. 21. לבסוף, המשיבים מציינים כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בנושא פסיקת הוצאות אותו פסקה הערכאה הדיונית. מה גם, שבנסיבות העניין, לא מדובר בסכום גבוה החורג מהמקובל. דיון והכרעה המסגרת הדיונית: 22. תביעת המערערת, כללה כאמור, טענות בהתייחס לשלושה ציורים. האחד "עצי הגליל" ושני הציורים הנוספים. לענין הציור הראשון, נדרש בית המשפט לשתי שאלות. השאלה הראשונה, משלא היה חולק כי אכן ציורו של רובין עמד מול עיניה של המערערת עת ציירה את ציורה, ולאור הדמיון הרב בין ציורה לציורו של רובין, האם עומד ציורה בדרישת המקוריות. השאלה השניה, בהנחה כי אכן קיימת זכות יוצרים למערערת בציור זה, האם הפרו המשיבים את זכויותיה, בציור המפר. שתי חלופות הועלו על ידי המערערת בהתייחס לשאלה זאת. החלופה האחת, שעליה נסוב עיקר הדיון בפני בית משפט קמא, כי המשיבים נטלו את ציורה, שינו בו פרטים שונים, שינו את החתימה ומכרו ציור זה. דהיינו, כי מדובר בהפרה, בשינויים שנעשו בציור עצמו. החלופה השנייה, שהועלתה במסגרת הערעור, הגם שמצאה ביטוי באותה תוספת שהוסיף בית משפט קמא, כי הציור המפר, הינו העתקה של ציורה היא, דהיינו ציור של חיקוי יצירתה היא, אשר אינו עומד בדרישת המקוריות. בהתייחס לחלופה אחרונה זאת, טוענים המשיבים, כי אין מקום שבית המשפט יידרש לכך, הואיל ומדובר בגירסה חדשה שלא נטענה כלל ועיקר בפני בית משפט קמא, והועלתה על ידי בא כוחה החדש של המערערת, במסגרת הערעור, בלבד. יתר על כן, לטענת המשיבים, לאור הצבת המחלוקת העובדתית, כפי שעלתה נוכח גירסתה של המערערת בפני בית משפט קמא, העדויות וכן המומחים התייחסו לבחינת אותה גירסה, והמשיבים לא נצרכו כלל ועיקר להבאת ראיות בהתייחס לגירסה השניה. הנה כי כן, עלינו לבחון, תחילה, מהי המסגרת הדיונית הראויה לאור טענות אלו. 23. לא בכדי הבאנו בתיאור העובדות, וכפי שהדבר אף צויין בפני בית משפט קמא כי גירסתה של המערערת הן בכתב התביעה והן בעדותה בפני בית משפט קמא, הייתה כחלופה הראשונה. אך לא נסתפק בכך, ונפנה גם לאשר פורט בהודעת הערעור. בסעיף 24.1.1 להודעת הערעור, צויין ביחס לציור המפר, כי בהתאם לכתב התביעה טענה המערערת כי "המשיבים ו/או מי מטעמם שינו את הציור המקורי "עצי הגליל", באמצעות ציור עליו" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור, יש.). כך גם בהמשך, בתיאור תביעת המערערת, כי הציור המקורי נרכש מצד שלישי וכי לטענת המערערת חתימתה "נמחקה ו/או הוסרה ובמקומה מופיעה על החיקוי החתימה....". בסעיף 69 להודעת הערעור, חוזר ב"כ המערערת ומציין כי ניתן היה בנקל לראות "את עבודת הסילוף אשר נעשתה בחיקוי זה (על גבי הציור המקורי "עצי הגליל") - בפרט העובדה כי חתימתה של המערערת, אשר הופיעה על הציור המקור, נמחקה והוסרה". לבסוף, לעניין נושא זה, מהראוי להפנות לאמור בסעיפים 89 ו- 90 להודעת הערעור, שם נטען כי אין כל הגיון כלכלי ואין סיכוי "שאדם פלוני ישקיע זמן ומומחיות ב"יצירה" מאפס של העתק כמעט מושלם של יצירה שערכה אינו גבוה..." ובהמשך הודגש "כי העתקה של תמונה כפי שנעשה על ידי אותו צייר מסתורי דנילוף, של כל פרט ופרט - דורשת השקעת מאמצים רבים מאוד, ומומחיות אדירה...". לכן לטענת המערערת, בהכרח לא מדובר בהעתקה, אלא "בעבודת שינוי וסילוף אשר נעשו על גבי היצירה המקורית...", כל זאת לחסוך בצורך לשלם דמי חתימה למערערת, לצורך ייצור הדפסים. 24. לאמור יש להוסיף את דברי ב"כ המערערת בדיון, שם ציין "הגרסה שלנו היא שהתמונה המקורית צולמה ונעשה ממנה העתק, ועל גבי ההדפס מישהו צייר בצבעים אחרים והוסיף או מחק לפי הצרכים שלו...". דהיינו, עתה לא מדובר על שינויים בציור המקורי אלא על גבי הדפס ועוד. 25. בצדק נטען על ידי המשיבים, כי למעשה במסגרת הערעור מנסה המערערת להסב את הדיון לשאלות, אשר לפחות ביחס לחלקן, ניתן לקבוע כי לא נטענו ולא נדונו בפני בית משפט קמא. 26. לא בכדי נצרכים אנו לבחינת אותה מסגרת דיונית. נקדים ונציין כי אכן מעיון בשני הציורים, נראה כי היה מקום להערה ולתוספת של בית משפט קמא, שלכאורה שני הציורים דומים בדמיון מפתיע. כאן יש להבחין מה השלכות שיש לדמיון זה. אם מלכתחילה הייתה טוענת המערערת כי המשיבים או אותו צייר אלמוני, לשיטתה, העתיק את ציורה היא ובכך פגע בזכויות היוצרים שלה, שומה היה על הצדדים להידרש לשאלת העתקה שכזאת. אולם, דומה כי לית מאן דפליג שטענה זאת לא נטענה והצדדים אף לא הביאו ראיות בנושא זה, אלא בפלוגתא שעמדה במחלוקת דהיינו, שבוצעו שינויים בציור המקורי עצמו. יתר על כן, לשיטתה של המערערת עצמה, אין היא טוענת שאכן אותו צייר אחר, העתיק את ציורה אלא טוענת היא לביצוע שינויים על ציורה המקורי. לענין זה יש להוסיף, כי אותה גירסה שציין ב"כ המערערת במסגרת הדיון בערעור, לא מצאה ביטויה במסגרת הדיון בפני בית משפט קמא. 27. המסקנה העולה, כי נדרש בתחילה לשאלת המקוריות ולאחר מכן נדרש לשאלה אם אכן בוצעה הפרה של זכויותיה של המערערת, ככל שהן קיימות, באופן של שינוי הציור המקורי וכגירסתה של המערערת בפני בית משפט קמא. עם זאת, לא נמנע מלהתייחס גם לאשר הוסיף בית משפט קמא. מקוריות: 28. בית משפט קמא בבואו לבחון את זכאות ציור המערערת להגנה, בחן ובצדק, האם מדובר ביצירה מקורית, שכן הגנת חוק זכות יוצרים , 1911 (להלן - החוק) מוענקת ליצירה "מקורית" בלבד. משכך, רק יצירה העונה על דרישת המקוריות תהיה מוגנת בעוד שציור מועתק אינו זכאי לאותה הגנה. בבחינת דרישת המקוריות נדרשים אנו לשני מבחנים: יצירתיות והשקעה. לעניין זה ראו את אשר נפסק בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (ט.פ, 25.1.2010): "משכך, כיום ניצבים אנו בפני הלכה ברורה, לפיה הן מבחן היצירתיות והן מבחן ההשקעה הינם תנאים הכרחיים למתן הגנת זכויות יוצרים, אך כל אחד מהם כשלעצמו איננו מהווה תנאי מספיק לכך. הגם שהדין הישראלי מפרש את שני המבחנים בצורה מצמצמת למדי - כפי שראינו לעיל - מדובר במבחנים מצטברים ומקבילים, ועל המבקש להגן על יצירתו, להראות את התקיימות שניהם. היעדר יצירתיות איננו ניתן לחיפוי על ידי מידה גדושה של השקעה ביצירה, ולהיפך. לבסוף, מאחר שמבחן ההשקעה איננו מעורר ברגיל קשיים בצליחתו, מבחן היצירתיות הוא שמכריע בסופו של דבר האם יצירה עומדת בדרישת המקוריות בחוק". 29. בית משפט קמא, לאחר שבחן את הפסיקה, שמע את עדויות הצדדים והמומחים, קבע כי: "...משהודתה התובעת כי יצירתו של הצייר עמדה לנגד עיניה כאשר ציירה את ציורה, ולנוכח העובדה שהשינויים שנעשו ע"י התובעת... אינם משמעותיים... מסקנתי היא כי התובעת לא תרמה ליצירה המקורית די משל עצמה, על מנת לקבוע כי זוהי יצירה בעלת זכויות יוצרים שהעתקתה מהווה הפרה". בעניינו הדבר מקבל משנה תוקף, כאשר קביעת בית משפט קמא הסתמכה על חוות דעתם של מומחים ועל עדותה של המערערת כפי שהובאו בפני בית משפט קמא. יתירה מכך, המערערת עצמה העידה כי כאשר ציירה את "עצי הגליל" עמד לנגד עיניה ציורו של רובין, וכך העידה: "אני הסתכלתי על התמונה וכמו כל האמנים העתקתי את הנוף משום שנוף כזה איננו בנמצא היום..." ובנוסף הסכימה כי ציורה "מאוד מאוד דומה..." לציורו של רובין. אמנם, אין בדמיון בין שתי יצירות כדי שהדבר יהווה בהכרח העתקה וכפי שנקבע בפס"ד פרמייר ליג לעיל: " אכן, יצירה העושה שימוש רק באלמנטים כלליים ואינה מתבססת על יצירה קודמת, תעבור את מחסום המקוריות בחוק, בקלות יחסית". לאמור יש להוסיף, כי מעת שמערערת הודתה כי הסתמכה על ציורו של רובין, רובץ עליה הנטל להוכיח כי עשתה די על מנת שציורה יטול לעצמו זהות עצמאית בתור יצירה מקורית. המערערת לא תמכה טענתה בחוו"ד מומחה אשר יעיד על מקוריותו של הציור. כך גם, אם כטענתה כי ישנו שוני רב בפרטים בין הציורים, אין בכך בהכרח להעיד שמדובר ביצירה מקורית, שכן יש לבחון בהסתכלות כללית בעיני "המתבונן הסביר", האם ניתן לזהות דמיון מהותי בין היצירות, אף אם קיים שוני כזה או אחר. לעניין זה ראו את אשר נקבע בע"א 8393/96 מפעל הפיס ואח' נ'THE ROY EXPORT ESTABLISHMENT CO. ואח' פ"ד נד(1) 577, בכל הקשור לאופן ההשוואה: "אכן, פירוק סיטואציות מורכבות למרכיבהן היא דרך מועילה - ויש שיאמרו אף מהנה - כדי לבחון סוגיות משפטיות, אך לא בכל מקרה יש יצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיבהן בנפרד, פירוק המסית את המבט - ואת הדעת - מן העיקר. את הדמיון בין היצירה המוגנת לבין היצירה המפרה יש לבחון מתוך הסתכלות רחבה על המכלול, בלי לטשטש את התמונה הכוללת על-ידי ירידה לפרטים, שבמקרים כאלה היא כמדומה, מלאכותית ומאולצת" (590). ההכרעה בשאלת ההעתקה אם הועתק "חלק ניכר" אינה כמותית אלא איכותית. כן ראו: "לצורך ביסוסה של תביעה בדבר פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח, כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתו של התובע, ולעניין זה לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו. ההכרעה בשאלה זו נופלת על יסוד התרשמותו של השופט מן היצירות בכללותן, ולעניין זה יש לאבחן בין היתר, בין מקרה בו פעל נתבע תחת השראה מקרית, מדעת או שלא מדעת, לבין מקרה בו הושפע ממנה באופן שמנע ממנו יצירה עצמאית. הבדיקה היא מהותית ולא פורמלית, ולכן יכול ובית המשפט ישתכנע מקיומו של חיקוי גם כאשר הוא מוסווה" [ע"א 15/81 מיכאל גולדנברג ואח' נ' מייקל בנט ואח' פ"ד לו (2) 813, 818]. 30. אכן, המערערת הצביעה על שינויים אלו או אחרים בין ציורה היא לבין ציורו של רובין. כך מפנה המערערת את בית המשפט למספר רב של הבדלים לטענתה בין הציורים, לדוגמא: מיקום הבתים וצורתם, הנוף המופיע ברקע, גוון הציור, סוג הצבעים בהם נעשה שימוש, הבדלים בטכניקה ובסגנון הציור ועוד. אולם, אם נבחן את כלל שני הציורים, ובהינתן כי ציורו של רובין היה מונח בפני המערערת בעת שציירה את ציורה, הרי בניגוד לטענתה של המערערת, לא מדובר על שימוש ברעיון הנוף הגלילי בלבד, אלא מעל ומעבר לכך. ניתן לראות כי בפופיזציה הכללית, לכאורה מדובר בהעתקה של ציור רובין. ייתכן ושיטת הצביעה שונה ויכול והיכולת שונה. אולם, לכאורה לא מדובר בסגנון יחודי אלא בהעתקה של התמונה. כך גם, אין להתעלם מכך שהמערערת במסגרת עיסוקה כאומנית נוהגת להכין ציורים "מסחריים", דהיינו הכנת ציורים זהים או כמעט זהים לציורים של אומנים אחרים. כך למשל הודתה המערערת כי הכינה עבור לקוח העתק של ה"מונה ליזה". לעניין זה יש לציין כי עת עוסקים אנו בטענה לפליגאט "לא הדמיון מהווה הפרה של זכויות יוצרים, אלא העתקה. אולם, הוכחת העתקה במקרים שאינם מגיעים כדי העתקה טוטלית, קשה. מקרים שבהם נתפס הפלגיאטור בשעת מעשה נדירים ביותר. לפיכך, לו היה התובע נדרש להביא ראיות ישירות להוכחת העתקה, היו מרבית הפלגיאטורים מצליחים לחמוק מחבות, וזכות היוצרים הייתה הופכת לכלי ריק. על כן, נפסק, כי ניתן להוכיח את העתקה בראיות נסיבתיות" (ראו: ט. גרינמן, זכויות יוצרים (2003) עמ' 346). 31. בנוסף, אף המומחה מטעם המשיבים טען בנידון כי ציורה של המערערת אינו עומד בפניי עצמו. כך ציין המומחה, סטרול קורנליו בחוות דעתו: "התמונה של גב' דטלוף אשר טוענת שהעתיקו וחיקו אותה היא בהחלט בעצמה, חיקוי, דומה לעבודותיו של הצייר המוכר ראובן רובין". כאן המקום לשוב ולהזכיר כי המערערת לא תמכה תביעתה בחוו"ד מומחה אשר תתמוך בטענתה כי ציוריה עומדים בפניי עצמם. 32. חרף כל האמור, טוענת המערערת כי אין יתרון לבית משפט קמא בקביעת המסקנה הראויה בשאלת מקוריות ציורה. לטענתה, כפי שבית משפט קמא יכול היה להתרשם, באופן בלתי אמצעי, משני הציורים, קרי ציורו של רובין וציורה של המערערת, כך יכול וערכאת הערעור תתרשם, אך תגיע למסקנה שונה. כאמור, המערערת מפנה ל"הבדלים הברורים" כלשונה בין שני הציורים. כך הבדלים בקומפוזיציה ובתכני הציורים - הבדל ניכר בנוף ובקו הרקיע, שינוי הן במיקום הבתים והן סוגי הבתים השונים, אשר משפיע גם על "האוירה הכללית". בנוסף, אלמנטים אחרים אשר קיימים בציורה של המערערת כגון גוון כללי, סוג הנוף ועוד. עוד מפנה המערערת לשוני בטכניקת ובסגנון הציור, וכן סוג הצבעים בהם נעשה שימוש. 33. ואכן בחנתי וחזרתי ובחנתי את ציורה של המערערת מול ציורו של רובין, והתלבטתי רבות, האם אכן לא הרימה המערערת את הנטל, אשר אינו רב, בהוכחת המקוריות של אופן חיקוי ציורו של רובין. מצד אחד, אכן אין להתעלם מכל אשר פורט לעיל, לרבות החומר שעמד בפני בית משפט קמא ונתוחו הוא. מנגד, בית משפט קמא, הסתפק בהסבר קצר אודות ההיבט הכללי של שני הציורים והדמיון, וכשלכאורה לא עולה באופן ברור גם מעדות עדי המשיבים שאכן לא מדובר ביצירה מקורית. במיוחד יפים הדברים נוכח אשר נדרשו המומחים בעיקר, דהיינו ההשוואה בין ציורה של המערערת לבין הציור שנטען כי הוא הציור המפר ולאו דווקא לבחינת השאלה דנן. יוער, כי דווקא בהתבוננות והשוואה בין שני הציורים האחרונים לבין ציורו של רובין, בולט השוני בין שני הציורים האמורים לבין ציורו של רובין. לענין זה אין להתעלם מדברי ב"כ המערערת, לפיהם קשה לטעון כי מי שיתבונן בשני הציורים האמורים, יסבור בהכרח כי מדובר בציורו של רובין. יתר על כן, אכן הועתקו אלמנטים רבים מציורו של רובין, אך בנוסף קיימים כאמור, שינויים שאין להתעלם מהם. 34. אולם, בסופו של יום, ושוב לא בלי התלבטות, סבורני כי אין להתערב במסקנת בית המשפט קמא להעדר מקוריות של ציור "עצי הגליל". בבחינות חוזרות ונשנות, ובבחינה כללית של ציור המערערת, מול ציורו של רובין, נראה כי רב הדימיון על המבדיל, וכשלמעשה לא נעשה שימוש ב"רעיון" בלבד, אלא מעל ומעבר לכך. כך נראה שאכן אלמנטים רבים הועתקו, לרבות "התמונה" בכללותה (עצים, בתים, שבילים ועוד), גם אם, כאמור, אין זהות מלאה (כקו רקיע וסגנון הבתים). הגם שכך, אתייחס אף אני לשאלות הנוספות. הפרת הזכות: 35. נוכח המסגרת הדיונית כפי שפורטה לעיל, ענייננו בשאלה אחת בלבד והיא, האם אכן הוכח שהציור המפר הינו למעשה ציורה של המערערת, בו בוצעו שינויים ספורים, נמחקה חתימתה של המערערת והוספה חתימתו של דנילוף. ודוק, נקודת המוצא הינה שאכן קיים דמיון רב בין שני הציורים הנדרשים להשוואה. אולם עניננו אינו אותו דמיון, אלא האם אכן מדובר, כאמור, ביצירתה של המערערת, אשר נערכו בה שינויים אלו או אחרים. 36. בית משפט קמא נדרש בהרחבה, יחסית, לשאלה דנן וקבע קביעה עובדתית לפיה לא הוכחה גירסת המערערת, אלא הפוך מכך. בית המשפט התבסס על עדויות מטעם המשיבים, לרבות עדות מומחים או בעלי נסיון, אשר הצביעו, בניגוד לגירסת המערערת, כי אין זה סביר שאכן מאן דהוא נטל את ציורה המקורי של המערערת, וביצע בו את השינויים הנטענים. קביעה זאת הינה כאמור קביעה עובדתית, ובצדק טוענים המשיבים כי משכך, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים, אשר לכאורה המקרה דנן אינו נמנה עליהם. 37. למעלה מהנצרך נבחן אף אנו מקצת מהנדרש בסוגייה זאת. ראשית, יש לציין כי ייתכן ולא בכדי מוצאים אנו בדברי ב"כ המערערת בדיון בערעור, את אותה גירסה שהובאה לעיל, דהיינו כי כבר לא מדובר בשינויים על הציור המקורי עצמו, אלא בדרך של צילום והדפס, עליו בוצעו השינויים. באמצעות גירסה זאת, ניסתה המערערת "לתרץ" את אשר עלה מחומר הראיות שעמד בפני בית משפט קמא, ולכן נטען בדברי ב"כ המערערת "לכן, התמונות לא ציירו באותו מכחול, באותם צבעים או באותו סגנון...". אולם, לא רק שהגירסה האחרונה שונה מהגירסה המקורית של המערערת בפני בית משפט קמא, אלא שאף אם ניתן היה להתייחס לגירסה חדשה זאת, הרי לא די באותן אבחנות ובאותם הסברים שפירט וציין ב"כ המערערת. מדובר בשאלות הכרוכות גם במומחיות, ומשכך היה על המערערת להוכיח טענות אלו, ואין להסתפק בדברי ב"כ המערערת. שנית, אם נחזור עתה לאשר פורט בהודעת הערעור והובא לעיל, למעשה טוענת המערערת כי לאור הדמיון בין שני הציורים, הרי בהכרח שבוצעו שינויים בציור עצמו, זאת מאחר שאין זה סביר כי תבוצע העתקה של ציור אחד ממשנהו. אכן, ב"כ המערערת מנתח ומסביר מדוע לא ייתכן הדבר. כך הוא גם מסביר אודות ההגיון הכלכלי בהעתקה שכזאת ובנוסף המומחיות הנדרשת בהעתקה שכזאת ועוד. אכן מילים כדורבנות. אך האם די בכך, דומני שהתשובה שלילית. ב"כ המערערת מלין על בית משפט קמא כאילו פסיקתו מבוססת על השערות ותו לא, בנושאים אלו או אחרים. אולם, אין מנוס מלציין, שלכאורה, כל אותם טיעונים אשר יכול ויפים הם, כל כולם בגדר השערות שלא הוכחו כלל ועיקר. למעשה עותרת המערערת, כי נוכח הגיון כלכלי זה או אחר, או בגין טיעונים שבמומחיות שלא הוכחו, תבטל ערכאת הערעור את מסקנתה של הערכאה הדיונית, הנסמכת על ראיות ועדויות מומחים שהובאו בפניה. ודוק, מעת שבפני בית משפט קמא לא עמדה באופן ישיר, שאלת סבירות אפשרות ההעתקה עצמה ואף לא נטען האמור, הכיצד מבקשת המערערת כי בית המשפט יקבע ממצאים שונים ממצאי הערכאה הדיונית. אכן, גם המשיבים טענו אודות חוסר ההגיון הכלכלי בביצוע "ההפרה". אולם טיעוני המשיבים נסמכו והתייחסו לגירסתה של המערערת ולא להגיון שבהעתקה וחיקוי בלבד, שלא על הציור המקורי. אמנם אין להתעלם מגירסת המשיבים אשר נתמכה בעדויות מטעמם לפיהם מדובר בציורים שונים אשר צויירו על ידי ציירים שונים, וכשבית משפט משפט קמא, לכאורה התקשה לקבל גירסה זאת. אולם, לא די בכך להסיק כי נוכח האמור, בהכרח יש לקבל את גירסת המערערת הבסיסית. 38. נושא נוסף הנצרך להתייחסות, ענינו התנהלות המשיבים. המשיבה כגלריה והמשיב כבעליה או מנהלה, אמורים להיות מודעים גם מודעים לשאלות של זכויות יוצרים, תוך בחינת אשר נמכר להם בדרך זאת או בדרך אחרת. המינימום הנדרש, קבלת נתונים אודות מי שמוכר להם ציור זה או אחר. אמנם אין להידרש, לפרק הנרחב בהודעת הערעור, העוסק בנוהל הסוחרים בענף, פרק שתוכנו לא הובא כלל בפני בית משפט קמא. אולם, דומה כי אין חולק שיכול ולאו דווקא הצייר, מוכר את ציורו ישירות לגלריה. משכך, ונוכח הזהירות המתחייבת, שומה על בעל גלריה לבחון כל ציור המובא אליו, בחינת זכויות היוצרים שבו. והנה, מפי המשיב קראנו, שאינו יודע כלל ועיקר את זהותו של אותו דנילוף אשר חתימתו מופיעה בציור הנטען כציור המפר. במיוחד יפים הדברים, מעת שלא מדובר במי שמכר תמונה אחת בלבד לגלריה, אלא במי שעשה כן לעיתים והיה מוכר למשיב. משכך, המינימום הנדרש מהמשיב, ידיעה על זהותו של אותו צייר נטען, וכשעולה כי יכול ומשתמש הוא בחתימתו לאו דווקא בשם זהותו. מוכן אני להסכים עם בית משפט קמא, כי עצם אי איתורו לא מחייב את המסקנה כי אינו קיים, אך בכך לא סגי. מחדל זה מקבל יתר חשיבות, נוכח אשר עולה מפסק דינו של בית משפט קמא. כאמור, הערכאה הדיונית, קבעה כי אכן יש לדחות את גירסתה של המערערת. דהיינו כי לא מדובר בציור המקורי עליו בוצעו השינויים. אולם, בד בבד, הוסיף את התרשמותו, אשר זהה להתרשמותי שלי, כי הדמיון בין שני הציורים הוא כזה שקשה לראות בו יציר דמיון נפרד של כל אחד מהציירים. דהיינו, שלכאורה, אחד מהציירים בעת שצייר את ציורו הוא, עמד הציור האחר בפניו, וכי מדובר בהעתקה אשר לכאורה, ככל שקיימת בציור המועתק זכות יוצרים למציירו, תוצאתה בהפרת אותה זכות, כך גם פגיעה בזכויות נוספות. ודוק, המערערת העידה בדבר אופן ביצוע הציור על ידה, אך מנגד לא הובאה ולא יכולה הייתה להיות מובאת, כל גירסה מצד המשיבים, בדבר אופן ביצועו של הציור שנמכר להם, בגין אותו מחדל כאמור. אכן, אין בכך לשנות את התוצאה נוכח כל אשר פורט לעיל, אך יש לכך משמעות בשני רבדים. הרובד האחד, שלילת הגנת תום הלב מהמשיבים, אם היינו נצרכים לכך, וכך גם בשאלת פסיקת ההוצאות, כפי יפורט בהמשך הדברים. עם זאת, אין להימנע מלציין, כי כנגד מחדלם זה של המשיבים, לא מצאתי הסבר ראוי לכך שאותו סוחר נטען מצד המערערת, בחר שלא להעיד, על כל המשתמע מכך. סיכום ביניים - "עצי הגליל": 39. גם לאחר שמיעת הראיות בפני בית משפט קמא וגם לאחר טיעוני הצדדים בערעור, רב הנסתר על הגלוי, ביחס לאשר אירע בפועל בציורים השונים. למעשה, היה מקום שהמערערת הייתה נדרשת בפני בית משפט קמא, גם לאפשרות שציורה הועתק על ידי מי שצייר את הציור הנטען כציור המפר. אולם, לכך לא נדרשה ולו כטענה חלופית. כל אשר העמידה להכרעת בית משפט, הינה אותה גירסה שטענה לה, גירסה שנדחתה על ידי בית המשפט. יתר על כן, המערערת אף לא הביאה עדויות מומחים ולמעשה אף לא טענה, אודות השאלה אם שני הציירים יכול וציירו ציוריהם מבלי שהאחד ראה את ציורו של משנהו, כך גם לא הובאו ראיות אודות אותו הגיון כלכלי, או קושי מקצועי בהעתקת ציור אחד ממשנהו. הפוך מכך, לשיטת המערערת במסגרת הערעור, לא ייתכן כי בוצעה העתקה של ציור אחד ממשנהו. מאידך, נדחתה גירסתה בדבר אותם שינויים שבוצעו בציורה היא. מכל מקום, בסופו של יום, בדיון נדחתה תביעתה בנושא זה. 40. הגם שכך, אוסיף כי אם הייתי מגיע למסקנה כי יצירתה של המערערת, זכאית להגנה, אזי יכול והיה מקום, חרף כל אשר צויין לעיל - לקבל את התביעה. הנימוק לכך, הואיל ולכאורה קיים דמיון רב בין הציורים וכאמור, קשה לקבל ששני "הציירים" קיבלו אותה "השראה" מציורו של רובין. ודוק, אכן המומחים העידו על אותם הבדלים שבגינם נדחתה גרסת המערערת בדבר אופן ביצוע השינויים, אך אין בכך לסתור, בהכרח, את אשר מצא אף בית משפט קמא לציין. הנה כי כן, מעת שאין חולק שהמשיבה עשתה שימוש מסחרי בציור, אשר לכאורה הועתק מציורה של המערערת, היה על המשיבים, להביא את התשתית העובדתית וכיצד וע"י מי צוייר הציור שנמכר. ודוק, ביהמ"ש ביסס חלק מקביעותיו בשאלה הראשונית, על עדותה של המערערת כי ציורו של רובין היה בפניה, דהיינו, גרסתה של המערערת בעניין זה הייתה בגדר ברי, בעוד השערות המשיבים בגדר שמא. עילת גניבת העין- 41. בית משפט קמא קבע לעניין זה כי המערערת לא הוכיחה את יסוד המוניטין הנדרש להתקיימות העילה ועל כן דחה את טענת המערערת לקיום עילה זאת. עוולה זו אשר מקורה בפקודת הנזיקין, נועדה אז וגם כיום, להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות, מפני מצג מטעה כאילו המוצר או השירות של אחר קשורים לבעל המוניטין. על הטוען לקיום העוולה הנטל להוכיח שניים: ראשית, כי רכש מוניטין בתחום פועלו - היינו כי הציבור מזהה את הטובין ואת השירותים שהוא מספק עימו בלבד - ושנית, כי הטובין המשווקים דומים, עד כדי חשש סביר להטעיית הציבור שמא יטעה לחשוב כי מדובר בפריטי המקור (ראו: ע"א 3559/02 מועדון מנוי טוטו בע"מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 901). לשם הוכחת קיומו של מוניטין, נדרש הטוען לו להוכיח כי בתודעת הציבור מתקשר השם עם נכסיו שלו בלבד, ולא עם יתר העוסקים בענף. במקרה דנן, לא עמדה המערערת בהוכחת נטל זה. בית משפט קמא ציין, לאור עדותה של המערערת, כי לאורך השנים נהגה לחתום את יצירותיה בשמות שונים וכפי שהעידה המערערת: "עדיין לפעמים אני חותמת בשם מזין בלבד ולפעמים שני שמות. כולם מכירים אותי". לפיכך, קבע בית משפט קמא כי לו היה למערערת הכרה בשם ספציפי אחד, לא הייתה ממהרת לשנותו. לקביעה זו הצטרפו גם עדויות המומחים מטעם המשיבים. כך הצהירה הגב' דליה דנון, מומחית מטעם המשיבים: "למיטב ידיעתי, היא לא ציירת שיצירותיה מוצגות בגלריות חשובות, ואינה נחשבת לאמנית ידועה או חשובה בשדה באומנות". וכך גם טען המומחה סטרול קורנליו: "האמנית על פי מיטב ידיעתי והבנתי, על פי סקירת השוק, על פי אלפי הערכות שחברת "גמולב" מבצעת... אינה אמנית מן השורה הראשונה, לא מן הבדיקה המסחרית, בוודאות, וגם לא מן ההיבט האומנותי". מנגד טענה המערערת כי הוכיחה מעבר לכל ספק קיומו של מוניטין, וכי בית משפט קמא שגה עת קבע כי אין המערערת מתפרנסת מאומנותה. כך גם, מלינה המערערת על כך שבית משפט קמא התעלם מתצהירו ומעדותו של עד התביעה מטעמה אשר הצהיר, כי המערערת מוכרת לו היטב "כאומנית מהשורה הראשונה במדינת ישראל" וכי המערערת "הינה אומנית ידועה ומוכרת היטב, בעלת וותק רב כאומנית". אכן לכאורה היה מקום לציין את עדותו של העד מטעם המערערת. עם זאת, אף אם בית משפט קמא לא ציין זאת, אין משמעות הדבר כי יש בכך לשנות ממסקנת בית המשפט. בסופו של יום בחר בית משפט קמא להעדיף את עדותם של העדים מטעם המשיבים, ולאחר שהתרשם באופן ישיר מעדויות הצדדים כפי שהובאו בפניו, ולאור הכלל של אי התערבות שצוין לעיל, והחל אף על העדפת עדות מומחה [י קדמי, "על הראיות", חלק רביעי (2009) ע"מ 1919] אין מקום להתערב במסקנתו. כך גם לא מצאתי להידרש לאותם פרסומים נטענים באינטרנט, כבסיס לשינוי מסקנת בית משפט קמא. הציורים הנוספים: 42. בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה כי מדובר בציורים שצויירו על ידה, כלל ועיקר. ברור כי תנאי מוקדם לטענה אודות הציורים הנוספים, שאכן המערערת היא זאת שציירה ציורים אלה. ודוק, גם בנושא זה לא השכילה המערערת להעיד את מי שהעבירה לו, לגירסתה, ציורים אלו, על מנת שניתן יהיה להיווכח שאכן מדובר בציוריה שלה. כך גם לא מצאה להעיד מאן דהוא, אשר יכול להעיד כי אכן ראה ציורים אלו בעבר וכציורי המערערת. במיוחד יפים דברים אלו, נוכח טענת המוניטין כי רב שהשיגה המערערת לשיטתה וכי על כן קשה לקבל, שאם אכן כך הדברים לא נמצא מי שיעיד בנושא ציורים אלו. יתר על כן, אין להתעלם מדברי בנה ודבריה היא, אודות שמירת הצילומים של ציורים המצויירים על ידה. אכן, המערערת הציגה כעין "ראשית ראיה" או יותר נכון זיקה, נוכח דמיון בין שם קובץ לשמה. אולם, דומה כי בכך לא סגי. מכל מקום בית המשפט דחה עדותה בנושא זה, ולא מצאתי כי על ערכאת הערעור להתערב בכך. הוצאות 43. המערערת השיגה גם כנגד הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה על ידי בית המשפט קמא. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסכום ההוצאות שהושת על ידי בית המשפט קמא, אלא במקרים חריגים. במקרה דנן, נימק בית משפט קמא את פסיקת ההוצאות המשפטיות באופן כפי שנפסקו, בהוצאות הרבות שנדרשו להן המשיבים. אכן צד שזכה במשפטו זכאי לכיסוי הוצאותיו, ועל כך אין חולק. אולם, במקרה דנן, לא ניתן להתעלם ממחדלי המשיבים, וכפי שפורט לעיל בהרחבה, אשר לכאורה הם אלו שגרמו לצורך בניהול המשפט כפי שנוהל. אם אכן היה מתייצב הצייר הנטען, ניתן היה לבחון את השאלות השונות אשר נדרשו להכרעה, ביתר קלות. משכך, היה על בית המשפט להתחשב בהתנהלות זאת של המשיבים, ולו בנושא ההוצאות. לכן מצאתי לנכון, להעמיד את הוצאות המשפט כפי שנפסקו בבית משפט קמא, באופן ששכ"ט עו"ד יועמד על סכום של 10,000 ₪ בלבד, נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, וזאת במקום הסכום שקבע בית משפט קמא. כל סכום עודף ששילמה המערערת, אם שילמה, יוחזר לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת התשלום העודף ועד השבתו. 44. לאור האמור לעיל, דין עיקרו של הערעור להידחות, למעט בנושא פסיקת ההוצאות. נוכח התוצאה והתנהלות המשיבים, כל צד ישא בהוצאותיו במסגרת הערעור.זכויות יוצרים (הפרת)