קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות עובדי מחקר במערכת הביטחון: הנשיא (גולדברג): .1טענת עובדי המחקר במערכת הביטחון על פיה בידם זכות קנויה לשוויון בינם לבין הסגל האקדמי במוסדות ההשכלה הגבוהה בתחום השכר, תנאי השכר וההשתלמויות, הביאה למספר רב של התדיינויות בין הצדדים להליך זה, הן במוסד לבוררות מוסכמת והן בבתי-הדין לעבודה. בהתדיינות זאת ביקשו המבקשים מבית-הדין האזורי לפסוק כי: "א) עובד מחקר היוצא לחו"ל להשתלמות או לשבתון זכאי שכל מס, היטל, אגרה או כל תשלום חובה אחר החלים עליו לרגל הנסיעה הזו, ישולמו במלואו ומישרין על-ידי המשיבה ועל חשבונה, ולא מחשבון העובד, וזאת בתוקף למפרע מיום 1אפריל בשנת 1983; ב) עובד מחקר היוצא לחו"ל להשתלמות או לשבתון, זכאי להשתתפות המשיבה בהוצאות הביטוח הרפואי שלו לתקופת שהותו בחו"ל בשיעור של %50, או בשיעור גבוה יותר, הכל כפי שיהיה מעת לעת לגבי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים. והכל בתוקף למפרע מ- 1אפריל 1978; ג) קרן ההשתלמות הדולרית של עובדי המחקר תחליף את שמה והוא יהיה "הקצבה לקשרי מדע בחו"ל", כפי שנעשה לגבי הסגל האקדמי; ד) עובד מחקר שפרש לגמלאות זכאי כל ימי חייו לתשלום בשיעור של % 75מכספי "ההקצבה לקשרי מדע בחו"ל", המשולמים לעובד פעיל שדרגתו כדרגה שהיתה לגמלאי ערב פרישתו, או בשיעור גבוה יותר, הכל כפי שיהיה מעת לעת לגבי גמלאים מן הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית בירושלים; ה) עובד מחקר היוצא לחו"ל להשתלמות זכאי לקבל אש"ל בשווי של 115דולריםליום, או סכום גבוה יותר כפי שיהיה מעת לעת לגבי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים וזאת בעד כל יום ויום מימי העדרותו מהארץ לרבות ימי הנסיעה הלוך וחזור; ו) עמית בקרן ההשתלמות של עובדי המחקר ייחשב מי שהתחיל את חברותו רק מיום 1.4.1982, או מן היום שבו החל להיות לעובד מחקר, הכל לפי המאוחר יותר; ז) כל עמית בקרן ההשתלמות של עובדי המחקר זכאי כי חשבונו בקרן יראה, נכון ליום .1.9.1984אותה תוצאה כספית, ויעמוד באותו מצב כאילו המשיבה אכן הפקידה את הכספים בחשבונו באותו מועד שבו הופקדו הכספים בחשבונות עמיתי קרן ההשתלמות של הסגל האקדמי; וזאת על-פי הנתון שהתשואה הריאלית על הכספים האלה היתה בשיעור של % 5לשנה. לשם כך, תפקיד המשיבה בחשבונו של כל עמית בקרן ההשתלמות של עובדי מחקר את מלוא התשלום הדרוש להשגת התוצאה הכספית הזאת; ז) עובדי המחקר זכאים כי הגדלת רכיבי שכרם הידועים בשמות "כוננות על" ו"גמול אקדמי" תהיה בתוקף למפרע כבר ממאי 1981ולא רק מאוקטובר 1982; ח) עובדי המחקר זכאים שגמול הייעוץ המשולם להם יוגדל ב-% 26בתוקף למפרע מ-1.4.1983; ט) את ההפרשים המתחייבים מכל הזכויות דלעיל לגבי התקופה שחלפה מיום תחילת הזכות ועד יום התשלום בפועל, על המשיבה לשלם בהצמדה ובריבית מירבית כחוק; י) כפיצוי מוגדל על שהפרה הוראות שבהסכם קיבוצי, תשלם המשיבה למבקש מס' 2סכום של שלושים מיליון שקלים בהצמדה עד ליום התשלום בפועל; יא) המשיבה תשלם למבקשים את הוצאות המשפט לרבות שכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ, והכל בהצמדה עד יום התשלום בפועל" (הסימון המוטעה - פעמיים "ז" במקור). .2בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הראשי - אדלר; וה"ה רוזנשטיין וחרמוני - נציגי ציבור; תב"ע מה/74-4) דחה את התביעה ועל כך הערעור שלפנינו. ערעור זה נשמע על-פי טיעונים בכתב, בהם הפנו הצדדים, ביחוד המערערים (להלן - העובדים) לסיכומיהם הממצים בבית-הדין האזורי. .3טענתם הבסיסית של העובדים בבית-הדין האזורי היתה כי פסק-הבוררות של המוסד לבוררות מוסכמת בבר"מ 10/83[1], קבע עיקרון שוויון גורף בינם לבין המרצים במוסדות להשכלה גבוהה. טענה זו נדחתה על ידינו בערעור בהליך ביניים בתיק זה (דב"ע מו/17-4, ההסתדרות הכללית ואח' - מדינת ישראל; לא פורסם). בערעור זה צימצמו טענתם, וגרסתם המעודכנת היא כי באותו פסק בוררים נקבע שוויון בתחום הספציפי של השתלמות, ולכן הם זכאים, אוטומטית, לכל הטבה הניתנת בתחום זה לאנשי הסגל האקדמי. אף גם טענה זו אינה מדויקת. המוסד לבוררות מוסכמת, פסק בהתדיינות אחרת שבין הצדדים (בר"מ 2/87[2]): "כידוע, עובדי המחקר במוסדות המחקר של מערכת הביטחון... מושווים בתנאי השכר וההשתלמות שלהם אל הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה... כך פסקנו בבר"מ 10/83[1],... לפיכך כל פעם שחלים שינויים בתנאים אלה של הסגל האקדמי, באים עובדי המחקר ותובעים שהמדינה תחיל עליהם אותם שינויים בתנאי השכר וההשתלמויות שלהם. בגלל השוני בתנאי העבודה של שני סוגי העובדים, מתעוררות כל פעם בעיות בקשר להתאמת עקרון השוויון לנסיבות החדשות והחלה אוטומטית חלקה של השינויים שחלו בתנאי השכר של סוג האחד על הסוג השני אינה מתאפשרת..." (ההדגשות הוספו). העובדים, בהודעת הערעור ובסיכומיהם, יוצאים חוצץ נגד בית-הדין האזורי שהסתמך על פסק בוררות זה (בר"מ 2/87), שניתן לאחר שהוגשה התביעה לבית-הדין, מהטעם שלא הוברר להם כיצד הגיע לידיעת בית-הדין, מאחר שאין פסק בוררים בידיעתו השיפוטית של בית-הדין. המוסד לבוררות מוסכמתאינו "בוררות" סתם, שפסקי הבוררות שלו נשארים בידיעת הצדדים לבוררות. המוסד לבוררות מוסכמת הוקם בהסכם בין המעביד הציבורי הגדול (המדינה) לבין ארגון העובדים הגדול במדינה (ההסתדרות), ופסקי הבוררות שלו רואים אור בפרסומים שוטפים (ירחון העבודה והביטוח הלאומי) ובקבצי בוררות המתפרסמים מעת לעת, ואשר שלושה מהם ראו עד כה אור (ביקורת על פרסומם של פסקי הבוררות של המוסד לבוררות מוסכמת ראה מירוני [4], בוררות בסכסוכי עבודה בע' 274, 275). מהאמור עולה כי רשאי היה בית-הדין האזורי להסתמך על פסק בוררות של המוסד לבוררות מוסכמת, ותהא הדרך בה הובא הפסק לידיעתו אשר תהא. לעצם העניין - הדברים שנאמרו בפסק משקפים את עמדת המוסד בסוגיה שבמחלוקת מה עוד שההסתמכות בתביעה זו היא, בין היתר, אם לא בעיקר, על פסק בוררים קודם של אותו גוף, ובודאי שהם רלבנטיים לענייננו, מה עוד שניתן בבוררות שבין הצדדים להליך זה, והעובדים ידעו על קיומו, אף כי יתכן ולא ידעו כי הגיע לידיעת בית-הדין. ואחרון - המוסד לבוררות מוסכמת לא חידש בנושא זה דבר. פרשנותו של המוסד מקובלת עלינו, ולולא אמר הוא את אשר אמר - היינו אנו מגיעים לאותה מסקנה, בניסוח זה או אחר. זאת ועוד - בנושא השבתון נחתם בין הצדדים ביום 25.6.1973תקנון, וכפי שנאמר בו הוא נעשה "בהמשך לפסק בוררים מיום 20.3.1972, בו נקבע כי "תנאי וסוגי ההשתלמות המוסכמים מזמן לזמן לגבי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים חלים על עובדי המחקר במערכת הבטחון". בסעיף 17לתקנון השבתון נאמר: "תוספות ושינויים בשבתון האוניברסיטה ידונו עם חידוש הסכם השכר מתוך מגמה להתאימם למערכת הביטחון". גם כאן נמצא כי חרף קביעתה של הבוררות הוסכם על ידי העובדים כי שינויים בשבתון האוניברסיטה לא יחולו אוטומטית על עובדי המחקר, אלא "יותאמו למערכת הבטחון", ומכאן תימוכין נוספים, אם יש צורך בכך, לקביעת המוסד לבוררות מוסכמת בבר"מ .2/87 .4בית-דין זה פסק וחזר ופסק, כי סעיפי הצמדה בהסכמים קיבוציים יפורשו פירוש מצמצם (ראה בין היתר מה/15- 4[3], בע' 119ואילך). בית-הדין ער לכך שמדובר בפירוש, ואין בפירוש כדי לבטל הוראה המצמידה תנאים מהסכם אחד למשנהו, מקום שההצמדה ברורה, חד-משמעית וגורפת, כפי שנעשה במקרים רבים (לרבות בדב"ע מה/15- 4[3] הנ"ל). .5נתייחס תחילה, בקצרה, לטענות הגורפות של העובדים בעניין עיקרון ההצמדה. טוענים העובדים כי אף אם עיקרון ההצמדה פסול, הרי עצם השוויון מוצדק, מה עוד שעובדי המחקר והסגל האקדמי עושים עבודה שווה. טענות אלה, אף אם נכונות הן, מקומם לא יכירם בבית-הדין מאחר שתנאי העבודה של עובדי המחקר נקבעים בהסכמים קיבוציים (ולעיתים, במישור הכלכלי, על-ידי המוסד לבוררות מוסכמת). כל תביעה מעבר למוסכם בהסכמים הקיבוציים - היא תביעה9כלכלית, אשר ערכאה שיפוטית אינה מוסכמת לפסוק בה. .17סוף דבר - דינו של הערעור להידחות. מערכת הביטחוןמחקרזכויות עובדים