שני הצדדים הראו במרוצת הזמן חוסר התעניינות בבוררות ואי רצון לניהולו במסגרת זמן סביר, ובהיות הבוררות בשלבים המקדמיים של ההליך, אין גם טעם במתן הארכה נוספת של התדיינות כזאת. (ראו לצורך השוואה ה"פ (ת"א) 1733/93 חב' ליפשיר בע"מ נ' הסתדרות אגודת ישראל, תל-אביב-יפו, פ"מ תשנ"ד(1) 212, 214, שם כאשר הייתה הפסקה בהליך הבוררות לתקופה של כשנה וחצי מאז ישיבת הבוררות המשותפת ושלוש שנים מתחילתו של הליך הבוררות, החליט בית המשפט שלא להפיח רוח חיים בוררות ולא להחיותה באורח מלאכותי - הנשיא א' וינוגרד). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה להארכת תקופת הליך בוררות, לפי סעיף 19 לחוק הבוררות עקב זניחת בוררות: 1. המבקשים עתרו לבית המשפט בבקשה להאריך את תקופת הליך הבוררות, לפי סעיף 19 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), בהליך בוררות שמתנהל בין הצדדים, בפני כבוד הבוררת עו"ד יהודית קורן (להלן: הבוררת), וזאת ללא הגבלת זמן ולחלופין, ולשם הזהירות עד ליום 31/12/10 או עד מועד שייקבע לפי שיקול דעתו של בית המשפט. להלן יכונו יחדיו החברה, X וקובה: כמבקשים, וזאת למרות העובדה שמר קובה נמנה על המשיבים אך זאת עקב הכרזתו כפושט רגל. מר X X יחד עם מר ציון X אביו, יכונו: המשיבים. עוד יצוין כי על התצהיר התומך בבקשה נשוא הדיון חתם מר קובה. 2. לטענת המבקשים, עוכב הליך הבוררות בשל פעולות שנעשות על ידי המשיבים, כאשר האחרונים סיכלו את יכולתה של החברה שעליה הוטל לשלם שכר טרחת הבוררת, על פי הסכם הבוררות, וכדי לאפשר את המשך הליך הבוררות, יש ליתן ארכה נוספת להשלמת ההליך. 3. במהלך הדיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסדר. הוצע גם הליך של גישור, ואולם, הדבר לא צלח. לפיכך, אין מנוס מליתן פסק דין. ההליכים הקודמים: 4. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר להסכם הקצאת מניות שנחתם ביום 1/10/04 (להלן: הסכם הקצאת המניות), בין החברה DNA (להלן: החברה), X (להלן: X) וניר קובה (להלן: קובה) מצד אחד כצד א' ובין X X (להלן: X) מצד שני כצד ב'. יודגש כבר עתה, כי על הסכם הקצאת המניות חתם אביו של X, מר ציון X (להלן: ציון), ואולם שמו של האחרון, אינו נזכר כצד להסכם הקצאת המניות, וחתימתו היא בשם בנו, X. מטרתו של הסכם הקצאת המניות, כמפורט במבוא של ההסכם, הייתה הקצאת מניות בשיעור של 33.33% של החברה, על הזכויות והחובות הנובעות מכך וקבלת רווחים בחברה כבעלים בשיעור של 1/3. 5. על פי סעיף 14 להסכם הקצאת המניות סוכם על הליך של בוררות למקרה שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים, אשר ימונה על ידי יו"ר מחוז חיפה של לשכת עורכי-הדין. עוד נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ויהיה חייב לנמק את פסק הבוררות. יחד עם זאת נקבע כי הבורר יהיה פטור מדיני ראיות וסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט ויהיה רשאי לתת סעדים זמניים ו/או סופיים כפי שימצא לנכון. עוד הוסכם כי הבורר ייתן החלטתו בתוך 45 ימים מיום תחילת הבוררות, וכי עלות הבוררות תשולם על ידי החברה. 6. אין חולק כי הבוררת מונתה במרץ 2005, כמוסכם על פי החוזה על ידי יו"ר מחוז חיפה והצפון של לשכת עורכי-הדין לאור פניית המבקשים, וזאת לאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים להסכם, ולאחר שהמבקשים הודיעו לX על ביטול ההסכם. במסגרת הליך הבוררות הגישו המבקשים תביעה נגד X ונגד אביו ציון, ובה טענו כי המשיבים הפרו את הסכם הקצאת המניות, וגרמו נזקים כבדים למבקשים. כן עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו יאושר ביטול הסכם הקצאת המניות שנעשה על ידם כביטול כדין, ולחייב את המשיבים לשלם למבקשים סכומי כסף שונים הכוללים: אובדן רווחים בסך של 1,215,000 ש"ח, פגיעה במוניטין - 1,000,000 ש"ח ועוד סכומי כסף בגין הוצאות ריבית חריגה, עמלות בגין החזר המחאות ונזקים נוספים, אשר נגרמו, על-פי כתב התביעה הן לחברה והן למבקשים באופן אישי. המשיבים טענו כי אין סמכות לבוררת לדון בתביעה נגד ציון X ואין סמכות לדון בתביעת החברה וכי ההכרעה בשאלת הסמכות צריכה להתברר בפני בית המשפט. לעצם הכרעה בשאלת סמכותה האמורה, סברה הבוררת, כי לא ניתן להכריע בה, אלא לאחר שמיעת ראיות, וכי אלה ידונו ויוכרעו במסגרת פסק הבוררות. המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי, בה עתרו לסעד הצהרתי, אשר יורה כי שאלת הסמכות בנושאים שהוזכרו לעיל, ידונו ויוכרעו על ידי בית המשפט, ויחד עם התביעה הגישו בקשה לצו מניעה לפיו יורה בית המשפט לבוררת להימנע מלדון בתביעת הבוררות. בת"א (מחוזי-חי') 724/05 בש"א 9103/05 קבע בית המשפט בהחלטה שניתנה ב- 9/8/2005, כי לאור הנוסח הגורף של סעיף הבוררות מוסמכת הבוררת לדון בעצמה בשאלת סמכותה, ולעניין מעמדו של ציון X כצד לבוררות, הרי לאור החלטת הבוררת כי היא נדרשת לנתונים עובדתיים נוספים קודם להכרעה עובדתית וכן כדי לעמוד על אומד דעתם של הצדדים, תהא הבוררת רשאית לעשות כן, לאחר שהצדדים יציגו ראיותיהם בפנייה. בנוגע לסמכות הבוררת לדון בתביעת החברה, נקבע כי נתונה סמכות כזו, ותביעת המשיבים בנושא זה נדחתה. בית המשפט הוסיף והאריך את תקופת הליך הבוררות כדי לאפשר למשיבים להגיש מסמכים וכתבי טענות מטעמם. בקשות נוספות שהוגשו נדחו, ובהחלטה שניתנה ביום 19/1/2006 הוסיף בית המשפט וקבע: "בנסיבות שלפני, כאשר הבוררת החלה בשמיעת הבוררות לגופה, אני סבורה שיש לחכות למתן פסק-דינה, ויש להניח - כיוון שנקבעו ישיבות אחרונות בפברואר - כי הבוררות תסתיים בהקדם. היה והמשיבים (המבקשים כאן -ש' ו') ירצו להמשיך בהליך לפני, לאחר מתן פסק הבוררות, הם יוכלו לעשות כך. יתכן גם שיבחרו בדרך של הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בנימוק של העדר סמכות - וגם אז - יתייתר הדיון לפניי". המשיבים הודיעו לבית המשפט בבקשה שהוגשה ב- 17/10/06 כי שכר הבוררת לא שולם, עקב מעשי המבקשים, וכי הליך הבוררות לא מתקיים ויש לראות את המבקשים כמי שזנחו את הליך הבוררות. לכן עתרו המשיבים לקבלת תביעתם בת"א 724/05 ולחיוב המבקשים בהוצאות. במצב נתון זה, כאשר הליך הבוררות לא התקיים למעשה, קבע בית המשפט: "על-פי הודעות הצדדים, לא נראים סיכויים סבירים, שהבוררת תמשיך בבוררות וזאת עקב אי תשלום שכרה. לפיכך הדיון בשאלה אם יש לה סמכות לדון בבוררות הוא תיאורטי, שאין בו לפתור מאומה, אלא בא לעקוף את דרישתה של הבוררת לתשלום שכר טרחתה. הוריתי כאמור, בהחלטת ביניים, כי אחכה למתן פסק דינה של הבוררת, ומשפסק דין זה לא יינתן, וכל הסיכויים הם אף שלא יינתן, אין מקום לדון בסעד הצהרתי הנדרש. הלכה היא כי בית המשפט לא יתן פסק דין הצהרתי הדן בנושא תיאורטי.... לפיכך אני מורה על מחיקת התובענה". ביום 10/1/07 נמחקה אפוא התביעה, מן הטעם שהסוגיה הפכה תיאורטית, לאור הפסקת הבוררות, בשל אי תשלום שכר הבוררת. בקשת המשיבים שהיו מיוצגים אז על ידי עו"ד גולדבליט, לביטול פסק הדין שניתן עוד בטרם הוגשו הסכומים, נדחתה, ניתנה ארכה לצדדים להשלמת טיעון ומשלא הושלם, ניתן פסק דין נוסף אשר חזר ואישר את פסק הדין מיום 10/1/2007 (פסק הדין הנוסף ניתן ביום 20/1/2008). אעיר כבר בשלב זה, כי בהסתמך על פסק-הדין האמור סברו המשיבים וכן בא כוחם, כפי הנראה, כי הליך הבוררות הופסק, ולא יחודש עוד. 7. במהלך הבוררות הוסיפו המבקשים בפניי הבוררת תצהירים מפורטים לרבות מסמכים וכן עדכנו את התצהירים ואילו המשיבים נמנעו מלהגיש כתב הגנה. לגרסת המשיבים בפניי, הם סברו לאור פסק הדין של השופטת שטמר ואי התקדמות בהליך הבוררות, משום זניחת ההליך על ידי המבקשים. למרות האמור קוימו חקירות נגדיות של עדי התובעים וניהול הליכים לקבלת מסמכים מהם, בסך הכול קוימו חקירות נגדיות של שלושה עדים ונכתבו 277 עמודי פרוטוקול. 8. אין חולק כי בישיבת הבוררות מיום 8/2/06, נתנו כול הצדדים (המשיבים באמצעות עו"ד גולדבליט שייצג אותם באותה עת) הסכמתם להאריך את תקופת הבוררות עד ליום 31/5/2006. 9. ביום 10/5/2006 נתנה החלטה על ידי הבוררת לפיה הורתה בהסתמך על סעיף 33(א) לחוק הבוררת על עיכוב הליכי הבוררות, וכי הבוררות תימשך לאחר שישולם סכום שכר טרחתה בסך 65,945 ש"ח, אשר לפי התניית הבוררות על החברה לשאת בו. לטענת המבקשים, מנעו המשיבים את ביצוע תשלום שכר הבוררת במועד, וכאשר אירעו מקרי פריצה למשרדי החברה, נמנעה חברת הביטוח להעביר את הכספים ישירות לחשבון החברה, והדבר נעשה רק לאחר התערבותו של בית המשפט (החלטה שניתנה ע"י כבוד השופט עמית ביום 31/3/05). בסופו של דבר, נאלצה החברה להגיש תביעה נגד חברת הביטוח ורק ביום 15/2/08 ניתן פסק דין בת"א (שלום חי') 11048/07 אשר אישר הסכם פשרה לפיו שילמה חברת הביטוח לחברה סכום של 190,000 ש"ח ולאחר שאושר כי חלק מהסכום יועבר כשכר לבוררת, שולם שכר הטרחה של הבוררת. 10. לאחר הסדרת שכר הבוררת, ביקשו המבקשים ביום 11/7/10 (ליתר דיוק החברה וX) לחדש את הליך הבוררות והודע כבר באותו מועד כי מר קובה מצוי בהליכי פשיטת רגל. בעקבות הבקשה האמורה הוזמנו הצדדים לדיון בפני הבוררת. הדיון התקיים ביום 12/8/10, לצורך קביעת סדרי המשך הליך הבוררות. קודם לדיון הודיע X כי לעמדתו תפקיד הבוררת הסתיים, וכי הבוררות אינה יכולה עוד להימשך. 11. בהחלטה שניתנה ביום 10/8/10, הבהירה הבוררת כי מאחר ששולם השכר שבפיגור, מוטלת עליה החובה להמשיך במילוי תפקידה כבוררת, וכי על פי סעיף 19 לחוק הבוררות, תקופת עיכוב לפי סעיף 38 לחוק, אינה באה במניין לצורך חישוב התקופה למתן פסק הבוררות. הבוררת הוסיפה והבהירה, כי הפסקה ארוכה במהלך שמיעת הראיות, כפי שהייתה במקרה דנן, אכן איננה רצויה, אך היא לא מצאה אסמכתא לכך שעובדה זו לכשעצמה יכולה להוות עילה שלא להמשיך את ניהול הבוררות. לפיכך הוסיפה הבוררת וקבעה כי הדיון שנקבע ליום 12/8/10 יקויים במועדו ואף הוספה אזהרה לפי סעיף י' לתוספת לחוק הבוררות, כי הישיבה תקויים גם אם מי מן הצדדים, ייעדר ממנה. 12. בישיבה שהתקיימה ביום 12/8/10 הופיעו החברה ומר קובה ובא כוחם של החברה ושל X ואילו המשיבים לא התייצבו לדיון. נקבע מועד נוסף לדיון בפני הבוררת ליום 30/8/10, זאת בין היתר כדי לאפשר למשיבים לעשות הכנות נדרשות כדי להתייצב להמשך הליך הבוררות או לחלופין לאפשר פנייה לבית המשפט בקשר להליך הבוררות. בתגובה חזר X על עמדתו כי הליך הבוררות הסתיים מחמת פקיעתו וחלוף הזמן, וחזר ועמד על חוסר סמכותה של כבוד הבוררת להמשיך ולדון בתיק. ב"כ המבקשים הודיע כי הוא עומד על התייצבות לדיון במועד שנקבע, וכי למעשה טרם חלף המועד להליך הבוררות וכי להשלמתו של הליך הבוררות נותרו עוד 21 ימים כך שהליך הבוררות יכול שיימשך גם ללא בקשה לארכה נוספת, עד ליום 2/9/10. הדיון התקיים במועד שנקבע (30/8/10), בהעדר המשיבים על אף זימון כדין, ובאותו מועד ניתנה החלטת הבוררת במסגרתה פורטו ההליכים שהיו עד כה, תוך הבהרה כי הבוררת רשאית הייתה להמשיך בהליך הבוררות עד ליום 31/8/10 ומכאן שכל סמכות להאריך את התקופה מעבר לאותו מועד, נתונה לבית המשפט. על אף סמכותה להמשיך בתפקידה כבוררת, סברה הבוררת כי אין מקום ליתן פסק דין המקבל את תביעת המבקשים, בין היתר, בשל הצורך ליתן הזדמנות נאותה למשיבים להעלות טיעוניהם וכן מטעמים נוספים, כפי שפורטו שם, לרבות עובדת היות מר קובה בהליך של פשיטת רגל והארכת תוקף כהונתה מותנית אף בקבלת עמדת הנאמן בפשיטת הרגל. לגופם של דברים, החליטה הבוררת כי יש לדחות את בקשת המבקשים למתן פסק בוררות, וכי יש לראות בהחלטתה זו משום דחיית הבקשה בכתב שהוגשה לעניין זה מטעמם, וזאת מבלי שיהיה צורך בקבלת תגובת המשיבים. הבוררת הוסיפה והבהירה, שהיה וכהונתה כבוררת תוארך על ידי בית המשפט, כי אז תשוב ותקבע מועד לישיבה מקדמית, במועד סביר, שייתן למשיבים הזדמנות נאותה לשקול הצטרפותם להליכי הבוררות. כמו כן, במקרה כזה, תומצא הודעה מתאימה לנאמן בפש"ר של מר קובה כדי שיודיע אם גם הוא מעוניין בהמשך ההליכים בפני הבוררת, שאם לא כן תורה הבוררת על מחיקתו מכתב התביעה. טענות הצדדים בפניי: 13. המבקשים חזרו וטענו כי יש לאפשר לבוררת לסיים את הליך הבוררות, הגם שהיו ערים להליך המקדמי בו מצוי הליך הבוררות, אך תלו את האשם במשיבים, אשר גרמו להארכת ההתדיינות, בין היתר בכך שמנעו את ביצוע תשלום שכרה. 14. לעמדת המשיבים אין מר ציון X צד להליך הבוררות ומעולם לא היה צד להליך כזה ושמו אינו מופיע כצד להסכם. חתימתו, ככל שהיא מופיעה שם, היא בשם X, אשר שהה בעת חתימת ההסכם בחו"ל. גם התייצבותו בפני הבוררת לא באה כצד לאותו הסכם אלא לנוכח ההשלכות שהיו להסכם הקצאת המניות על התחייבויות שניתנו על ידי X ועל ידו. לטענת ציון, צירופו להליך נעשה במטרה אחת בלבד והוא ניסיון לחדור "לכיסו העמוק". בנוגע למעמדו של X, נטען, כי מאחר שהמבקשים פיטרו את X מן החברה ושללו ממנו את מניותיו ואת זכויות החתימה, הרי שבוטל ביוזמתם הסכם הקצאת המניות וממילא בוטל גם התנאי בנוגע להליך הבוררות, מה עוד שעל פי ההליך שהתנהל - וכפי שהבהיר גם בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטמר) בפסק הדין שניתן ב-2007, היה ברור כי הליך הבוררות אינו תקף עוד, ואף נזנח (סעיף י"א לתשובת המשיבים). גם לגופו של עניין נטען, שאין מקום לנהל הליך בוררות שנמשך חמש שנים, כאשר הוא מצוי עדיין בשלב מקדמי. לפיכך, עתרו המשיבים לדחיית הבקשה. דיון ומסקנות: 15. אחת המטרות של הבוררות היא להביא את ההכרעה בסכסוך שבין הצדדים לידי סיום מהיר. הדבר בא לידי ביטוי, במיוחד בהסכם הקצאת המניות, בסעיף הרלוונטי להסכם הבוררות, שם נקבעה תקופה של 45 ימים להכרעה על ידי בורר. בפועל, בוררות שהתחילה במרץ 2005 ונמשכה ברציפות ואפילו נוהלה בעקביות וברצינות על ידי הבוררת עד ל-10/5/06, ועדיין נמצאת בשלבים המוקדמים של הליך הבוררות, כאשר טרם נשמעו כלל הראיות שביקשו הצדדים להביא, לצורך הכרעה בשאלה המקדמית, מי הם הצדדים לבוררות, אינה מצדיקה על פניה, מתן ארכה נוספת, גם אם יש להטיל את האשמה להתארכות ההליך על מי מן הצדדים. המטרה העיקרית של הליך הבוררות לא הושג, ויש באופן התנהלותו עד כה כדי להצביע כי ההליך אינו מתאים לבירור המחלוקות בין כלל הצדדים. 16. אכן, עולה לכאורה, כי המשיבים לא קידמו את הליך הבוררות בקצב מתאים, ואולם, מאידך, אין לשלול את האפשרות שאילו באמת הייתה כוונה לנהל את הליך הבוררות בדרך של הבאת הסכסוך לסיום מהיר, כי X וקובה היו מוצאים דרך לכסות את שכרה של הבוררת ולמנוע עיכוב משמעותי כפי שהיה. עוד אעיר, שאילו נוהלה המחלוקת בדבר מעמדם של הצדדים לבוררות בבית המשפט (ויתכן כי ראוי היה כי הצדדים היו שוקלים אפשרות כזו - ראה ספרה של פרופ' אוטולנגי בוררות, דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת) כרך א', סע' 279ב, עמ' 583 (תשס"ה-2005), להלן: פרופ' אוטולנגי/בוררות), סביר להניח שההליך היה מסתיים במועד מוקדם יותר, וזאת - תוך הדגשה - שאין באמירה זו משום ביקורת כלשהי לאופן התנהלות הבוררות שעשתה כל שניתן כדי לקדם את ההליכים במהירות, בעקביות וברציפות. הארכת ההתדיינות לאורך זמן כה רב, כאשר טרם נקבע אם ציון אכן יכול להיות צד להליך הבוררות, וכי נתן הסכמתו לכך בדרך של התנהגות - על אף שעל פני הדברים עולה כי לא חתם על הסכם הקצאת המניות שבו מצוי סעיף הבוררות, וכי חתימתו שם היא בשם בנו X - מובילה למסקנה כי ההליך מצוי בשלבים המוקדמים ביותר. ניהול ההליך כפי שקרה בפועל - על אף מאמצי הבוררות לקדם את ההליך ולהביא להכרעה מהירה - מצביע על העדר כוונה של הצדדים לממש את הליך הבוררות וגורם למעשה עינוי דין לצדדים. בנסיבות כגון אלה, המסקנה המתבקשת היא, כי הצדדים למעשה "מיצו" את הליך הבוררות. 17. אעיר עוד בשולי הדברים ובזהירות הראויה - תוך שאני ערה כי נושא מעמדם של הצדדים לבוררות טרם הועבר להכרעה לידי הבוררות, וטרם הוכרע על-ידה - כי אין ראייה לפיה ציון הוא צד להליך הבוררות. כאמור, ציון איננו צד להסכם הקצאת המניות בו מצוי סעיף שבמהותו הסכמה להליך של בוררות, ולא הוצגה ראיה אחרת אשר ניתן ללמוד ממנה כי הוא הסכים בשלב שלאחר חתימה על הסכם הקצאת המניות להיות צד להליך הבוררות. העובדה שהתייצב בישיבת הבוררות הראשונה והודיע כי יש לו עניין בהליך הבוררות (בין היתר בשל ערבותו לחיובים כספיים עקב הסכם הקצאת המניות), אינו מלמד על הסכמה של ציון להיות צד להליך הבוררות, והמבקשים לא הצביעו על ראייה אחרת בנושא זה. עוד אעיר, כי מר קובה נמצא בהליכי פשיטת רגל, ולא נתקבלה תשובה של הנאמן בפשיטת רגל, עו"ד אופיר דידי, כי הוא מבקש להמשיך את הליך הבוררות, הרי שגם אם תינתן ארכה להליך הבוררות, הצדדים לו בסופו של דבר יהיו כפי הנראה X X והמבקשים בלבד, ואילו ההליכים הנותרים, יצטרכו להתברר במסגרת בית המשפט. 18. במקרה דנן, ועל אף שהצדדים להליך הבוררות לא קבעו את גורם הזמן כגורם עיקרי ויסודי, שהרי הסכם הבוררות לא נוסח באופן שאם פסק הבוררות לא יינתן במועד, יבוטל, הרי שאין להתעלם מן העובדה כי להליך הבוררות ניתנה בסע' 14 להסכם מסגרת זמן של 45 ימים בלבד, כאשר במסגרת זמן זה היה אמור הליך הבוררות להסתיים. ככל שנדרשו הארכות מעבר למועד 31/5/06, לא ניתנה הסכמתם של המשיבים לעשות כן. לגורם הזמן יש משקל משמעותי בהליך הבוררות. הבורר עצמו יכול להאריך את המועד למתן הפסק, אלא אם כן נשללה ממנו סמכות כזו. גם בהנחה שלא נשללה סמכות כזו במקרה דנן, הרי שהתוספת לחוק מזכירה פרק זמן של שלושה חודשים למתן הפסק, והבורר יכול להאריכה פעם אחת לתקופה נוספת של עד שלושה חודשים. כלומר, אם לא קבעו הצדדים אחרת בהסכם - ואין זה המקרה בתיק דנן - על פסק הבוררות להינתן לכל המאוחר תוך שישה חודשים מיום תחילת הבוררות. גם מועד זה חלף, ובכלל זה השלב בו נמצאת הבוררות, כל אלה מורים כי אין טעם להמשכתה (ראה הערת שוליים 66 בספרה של פרופ' אוטולנגי/בוררות, כרך ב', בעמ' 847). בנסיבות אלה, ועל אף שיש לחזור ולהבהיר בצורה חד משמעית כי ככל שהדבר היה תלוי בבוררת, נוהל ההליך תוך קביעת מועדים דחופים וסבירים, עד כדי כך שבשלב מסויים סבר בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות עשוי להינתן בהקדם, הרי שאין מקום להאריך את תקופת הבוררות. 19. בענייננו, החל הליך הבוררות עם מינוי הבוררות במרץ 2005. ב-2006 הופסק הליך הבוררות, עקב אי תשלום שכרה של הבוררת. עובר לאותו מועד, הייתה תלויה ועומדת תביעה של המשיבים בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר), בת"א 724/05, במסגרתו עתרו המשיבים למתן פסק דין הצהרתי לפיו הליך הבוררות לא מתקיים, וכי יש לראות את המבקשים כמי שזנח את הליך הבוררות. בית המשפט שם אכן קיבל את טענת המשיבים כי לא מתנהל הליך בוררות, ומצא שלא ליתן את הסעד, מן הטעם שמדובר בהליך תיאורטי. בית המשפט הוסיף והבהיר שם, בהחלטה שניתנה ביום 19/1/06, כי על פי הודעות הצדדים, לא נראים סיכויים סבירים שהבוררות תמשיך בבוררות, וכי למעשה אין צורך להידרש לסעד הצהרתי, בנושא תיאורטי. על בסיס האמור, הורה בית המשפט על מחיקת התובענה, בהחלטה שניתנה ביום 10/1/07. רק ביום 11/7/10, ביקשו המבקשים (להוציא מר קובה, שהיה כבר באותה עת בהליכי פשיטת רגל) לחדש את הליך הבוררות, כלומר למעלה מחמש שנים מאז החל הליך הבוררות, וכאשר זו נמצאת בתחילת דרכה. המסקנה מן האמור שכבר אז ראה בית המשפט את הצדדים, לרבות המבקשים, כמי שזנחו את הליך הבוררות. המסקנה מן האמור, כי שני הצדדים הראו במרוצת הזמן חוסר התעניינות בבוררות ואי רצון לניהולו במסגרת זמן סביר, ובהיות הבוררות בשלבים המקדמיים של ההליך, אין גם טעם במתן הארכה נוספת של התדיינות כזאת (ראה לצורך השוואה ה"פ (ת"א) 1733/93 חב' ליפשיר בע"מ נ' הסתדרות אגודת ישראל, תל-אביב-יפו, פ"מ תשנ"ד(1) 212, 214, שם כאשר הייתה הפסקה בהליך הבוררות לתקופה של כשנה וחצי מאז ישיבת הבוררות המשותפת ושלוש שנים מתחילתו של הליך הבוררות, החליט בית המשפט שלא להפיח רוח חיים בוררות ולא להחיותה באורח מלאכותי - הנשיא א' וינוגרד). התוצאה: 20. אשר על כן, ועל בסיס הנימוקים המפורטים לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה להאריך את המועד לקיומו של הליך הבוררות. כמו כן ניתן פסק דין הצהרתי לפיו הליך הבוררות נזנח על ידי בעלי הדין, והם רשאים לנקוט הליכים משפטיים או הליכים אחרים על בסיס הסכמה (הליך של גישור או הליך בוררות על בסיס הסכם בוררות חדש). אני מחייבת את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים ביחד הוצאות הליך זה בסך של 8,000 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום. יישוב סכסוכיםבוררות