קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לרעש במפעל: .1זוהי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו כתוצאה מרשלנות הנתבעת והפר חובותיה שבחוק. התובע יליד שנת 1951עובד במפעלה של הנתבעת, שהוא מפעל מתכת, מאז 1985, בתפקיד של השחזה וכרסום של חלקי מתכת. .2התובע טוען כי במהלך שנות עבודתו היה חשוף לרעש חזק באופן רצוף - רעש שעולה מפעולת המכונות במפעל אשר לידן הוא עבד. כמו כן קיים רעש במקומות נוספים במפעל, הנובע ממכונות שהתובע לא עובד לידן באופן קבוע, אלא לדבריו הוא היה נייד בתחומי המפעל כולל במחלקות בהן הרעש חזק מאוד. התובע טוען שלא קיבל תדרוך בנושא רעש ולא סופקו לו אמצעי הגנה בשנים 1985עד .1990רק בשנת 1990החלה הנתבעת להתיחס לבעיות הרעש במפעל ומאז שנה זו החלו לספק לעובדים אמצעי מיגון, אטמים ואוזניות. התובע טוען שהוא סובל כיום מטנטון באוזניים דבר שמקשה עליו להרדם, להתרכז, וגורם לו לעצבנות ולקשיי תקשורת עם הסביבה. .3התובע הציג חוות דעת של פרופ' יואכימס מיום 14.12.93שקבע לתובע %10 נכות לצמיתות בגין טנטון תמידי לפי סעיף (4) 72למל"ל. בשנת 1992הגיש התובע בקשה למל"ל ונקבעה לו ע"י המל"ל נכות צמיתה של % 10החל מיום .26.8.91 התובע נבדק מטעם הנתבעת אצל פרופ' פודושין שקבע לו % 0נכות לצמיתות. .4בין בעלי הדין מחלוקת גם בשאלת החבות. מאחר והצדדים לא הגיעו להסדר של פשרה, ובתיק זה ראוי היה שייעשה כן, הוחל בשמיעת הראיות. בשלב זה לאחר שהתובע העיד, הגישו הצדדים הודעה על הסכמה דיונית שזו לשונה: " .1הדיון בתיק זה נקבע ליום 11.12.97להמשך הוכחות לשמיעת עדים. .2 הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו לבית המשפט הנכבד חוות הדעת של שני הרופאים, פרופ' יואכימס ופרופ' פודושין, שהוצגו בתיק זה וכן המסמכים הבאים: א. שאלות הבהרה לפרופ' יואכימס שוורץ פיליפ. ב. התשובות פרופ' יואכימס מיום 15.10.90לשאלות הנ"ל. ג. פרוטוקול חקירת פרופ' יואכימס בענין שיינהולץ דוד מיום 3.5.94 עמ' 5- 2של הפרוטוקול. ד. פרוטוקול חקירת פרופ' פודושין בענין הנ"ל מיום 28.6.94עמ' 8-1 של הפרוטוקול המוקלט. העתקי המסמכים הנ"ל מצ"ב להודעה זו. .3 המומחים לא יחקרו על חוות הדעת שהגישו והצדדים יהיו רשאים לטעון בענין חוות דעת אלה לפי כל החומר המצוי בפני בית המשפט הנכבד. .4 הישיבה שנקבעה ליום 11.12.97לחקירת המומחים תתבטל. .5 הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב. התובע בתוך 30ימים מאישור הסכם דיוני זה ע"י בית המשפט הנכבד והנתבעת בתוך 30ימים מקבלת סיכומי התובע. .6 הצדדים מבקשים מבית המשפט הנכבד לתת להסכמה הדיונית הנ"ל תוקף של החלטה". .5ב"כ הנתבעת תוקף את חוות דעתו של פרופ' יואכימס ומבקש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת. כן טוענת הנתבעת כי אין כל חבות מצידה ואין היא אחראית לנזקי התובע, אם ישנם כאלה. גם בשאלת גובה הנזק סבורה הנתבעת שאין מקום לפצות את התובע כלל ובכל מקרה מעבר לסכומים שקיבל התובע מן המל"ל והמשוערכים להיום לסך של 644, 37ש"ח. מתוך דלות החומר והראיות שבפני אבחן את השאלות שבמחלוקת. .6התובע עובד אצל הנתבעת מאז 1985כ- 13שנה ועד היום. נחה דעתי שבמשך תקופה ממושכת לא ניתנה לתובע הגנה מינימלית מפני רעשים. לא היתה מודעות לענין זה ומחדלי הנתבעת היו ברורים. מסיבה לא ברורה הוחל בטיפול בנושא הרעש במפעל רק בשנת .1990הנתבעת לא הביאה לעדות כל אדם או גורם שיכל היה ליתן הסבר לנעשה במפעל. היא הגישה דו"חות בדיקת רעש אולם כל אלה מתיחסים לתקופה שלאחר יולי 1990ולא לפני כן. לא הובאה כל ראיה כדי ליתן ולו גם מענה חלקי לטענות התובע, כי היה נתון לרעש חזק ומתמיד הן במקום בו עבד והן בכלל בהיותו בסביבה רועשת מאוד - ראה תצהיר עדותו. העובדה שהוגשו דוחות בדיקת רעש רק לגבי השנים 1990ואילך מעוררת את החשד שקודם לכן לא נערכו כלל בדיקות רעש או שהיתה לנתבעת סיבה שלא לגלות קיומם של דוחות כאלה. לפני עבודתו אצל הנתבעת עבד התובע במפעל אחר ולדבריו לא היה חשוף שם לרעש חזק. יוצא מכאן כי במשך לפחות 5שנים היה התובע חשוף לרעש במפעל הנתבעת, בלא שסופקו לו אמצעי מיגון ראויים ובלא שהודרך בכל דרך שהיא - קל וחומר שלא היה פיקוח מטעם המעביד על קיום הוראות בטיחות, אשר ככל הנראה לא היו בנמצא ולא הונהגו הלכה למעשה. התובע טען בהזדמנויות שונות כי אומנם גם במפעל "איתנית" שבו עבד לפני עבודתו אצל הנתבעת, היה חשוף לרעש, אם כי בשעתו היה מוגן מפני רעש ולא התלונן על בעיות שמיעה או בעיות אחרות באוזניים. כך למשל סיפר התובע כי עבד באיתנית בתנאי רעש והשתמש בפקקים תשובה 35בשאלון( כך נרשם מפיו בטופס המל"ל כאשר התלונן על בעיות שמיעה. בכל מקרה נראה לי שחרף חשיפתו הקודמת לרעש כל שהוא אין ספק שהרעש שהיה חשוף לו מאז 1985במפעל הנתבעת ובלא שניתנה לו הגנה, היה גורם דומיננטי. אין צריך לחזור ולצטט פסיקה עניפה העוסקת בסוגית הנזקים הנגרמים מפני הרעש והצורך בקיום מקום עבודה ראוי ומתוקן המגן על העובדים. מסמך אחד שהוצג ע"י הנתבעת עשוי היה להעמיד בספק את גירסת התובע - הכוונה למסמך ת/ 2שכותרתו: "נוהלי בטיחות וגיהות בעבודה". מסמך זה עליו חתם התובע בתאריך לא ברור, אין בו ולא כלום להסרת האחריות מעם הנתבעת. אין צריך לצטט את כל פרטי המסמך, ואציין רק כי הדברים שנאמרו בו כלליים ביותר ואין לראות באמור בו הנחיות ברורות של שמירה על בטיחות והגנה על העובדים. מסמך מסוג זה יכול להוות לכל היותר מסמך רקע המלווה פעילות של הדרכה והסברה - לא כל שכן, פעילות של פיקוח מתמיד מצד המעביד - אולם מתברר שלמסמך זה לא היה כל המשך במשך שנים אחדות, ככל שניתן להתרשם, ומאחר והנתבעת לא טרחה להציג כל ראיה נוספת בענין זה, הרי שהמסמך עליו הוחתם התובע אין בו כדי להסיר את האחריות מהנתבעת. אם סברה הנתבעת שבכך תצא כדי קיום חובותיה - שגתה. .7הועלתה גם טענה של התיישנות שאין בה ממש, ונראה גם כי נזנחה בסיכומים. בכל מקרה ראוי לציין כי הלכה פסוקה היא כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם גילוי הנזק בכפוף למגבלת 10השנים מיום ארוע הנזק. גם כאשר מדובר בנזק מתמשך, או כזה שנוצר טיפין טיפין בארועים מתמשכים - כמעין "מיקרוטראומה" - הצד הטוען להתיישנות חייב להוכיח מהו הנזק שנגרם לפני תחילת ההתישנות. ראה ע"א 702/86 איטונג נ' בן הרוש פד"י מ"ד (1) .180הנתבעת רומזת לכך שהנזק לתובע ארע בשנים שבהן עבד בחב' "איתנית" אולם לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שבתקופה זו נגרם לתובע נזק כל שהוא בשמיעתו או באוזניו; ובהקשר לטענת ההתיישנות צודק ב"כ התובע בסוברו כי המלה "נתגלה" הוא שלב שבו ניתן להצביע על נזק שאינו ענין של "מה בכך" - נזק שבר דעת היה תובע בגינו. הנתבעת לא הרימה הנטל האמור, ואין גם מקום שתשמע בטענת התיישנות. .8המומחים חלוקים בדעותיהם. הם לא נחקרו. הוצגו בפני פרוטוקולים ושאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' יואכימס, בהקשר לדיון במשפט אחר בת.א. 13161/92 אל בבית משפט השלום בחיפה בענין שינהולץ נ' מפעלי פלדה מאוחדים - גם שם נתנו שני המומחים הנכבדים חוות דעת לבעלי הדין שהיו מיוצגים ע"י אותם עורכי הדין. ב"כ הנתבעים מבקש גם לאור החומר הנ"ל לקבוע שדעתו של פרופ' פודושין עדיפה וכי לתובע לא נותרה נכות רפואית. עיינתי היטב בשתי חוות הדעת, בפרוטוקולים האמורים ובחומר האחר שהוגש ובאתי למסקנה כי יש להעדיף את חוות הדעת של פרופ' יואכימס. זו נראית בעיני שקולה וסבירה יותר ואיני רואה במסמכים שהוגשו מתוך ההליכים בפרשת שינהולץ הנ"ל כדי להביאני למסקנה שפרופ' יואכימס אינו צודק, אינו אמין, או שיש לקבל דוקא את חוות דעתו של פרופ' פודושין. פרופ' פודושין בדק את התובע ועמדה לנגד עיניו חוות הדעת של פרופ' יואכימס. פרופ' פודושין קובע כי לפי דברי התובע שנמסרו, עבד במפעל איתנית בחשיפה לרעש. פרופ' פודושין מצא אצל התובע ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בשתי האוזניים עם ירידה תלולה החל מ- 2000הרץ שהיא אופיינית לחבלת רעש. בהתיחסו לפגיעות רעש סבור הוא שעיקר הנזק נגרם בשנים הראשונות קרי בעשור הראשון לחשיפה. מאחר והתובע עבד כ- 12שנה במפעל איתנית והיה חשוף שם לרעש ולאחר מכן עוד 9שנים במפעל הנתבעת - גם שם חשוף לרעש. הריהו אומר שיש להסיק שתחילת הליקוי ובחלקו הגדול נגרם במפעל איתנית ויתכן שהחמרה מסוימת נמשכה במפעל הנתבעת. מוסיף הוא שהיות ובמשך 4השנים האחרונות נבדק ב- 1994עבד התובע עם מגינים לאוזניים. מסיק הוא שרק 4השנים הראשונות לעבודתו אצל הנתבעת גרמו להחמרה. לפיכך, קבע לו % 0נכות לשמיעה. ובאשר לטנטון המומחה לא מצא לקבל את גירסת התובע בדבר ציפצופים תמידיים, לכן קבע %.0 פרופ' יואכימס, מצא סימוכין לתלונה של התובע אודות טנטון. אומנם אין לתובע ליקוי שמיעה, גם לכך מסכים הוא, אולם הוא סבור שמאחר והתובע עבד ברעש חזק משך 8שנים יש מקום לראות קשר בין הליקוי בשמיעה לבין הרעש, אך הליקוי אינו מזכהו בנכות. מאידך, מהווה הליקוי האוביקטיבי בשמיעה סממן שיש בו הוכחה תומכת בטנטון תמידי. לא שוכנעתי כי ההנחה שמניח פרופ' פודושין כי התובע היה חשוף לרעש שהזיק לו גם במשך 12שנה לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת, היא הנחה ברת יסוד. התובע עבד באיתנית, ויתכן שגם שם היה רעש, אולם התובע סיפר כי שם היה מוגן. ההבדל בין מצבו של התובע באיתנית, לבין מצבו אצל הנתבעת, הוא בכך שבאיתנית היה מוגן בפני הרעש ולא התלונן על דבר, ואילו אצל הנתבעת היה חשוף לרעש ובלתי מוגן לחלוטין במשך חמש שנים עד אשר הוחל בפעולות מינימליות להגנתו. לפיכך, ההנחה של פרופ' פודושין אינה מבוססת, ונראה לי שהוא חיפש ומצא נקודת עיגון למסקנתו בנתון שאין בו וודאות ולא הוכח בפניו. בכל מקרה, לאור הראיות שבאו בפני - אין אני יכול לקבוע שהתובע היה חשוף לרעש מזיק דוקא אצל חב' איתנית וכי לא היה מוגן כראוי מפני רעש זה. נכון הוא שגם פרופ' יואכימס סמך על תלונותיו וסיפוריו של התובע, אולם לענין המסקנה יש לסמוך על המומחה שיידע להבחין בדבר נכונות התלונה. יחד עם זאת כאשר פרופ' יואכימס מצא בליקוי השמיעה הקל תמיכה חיצונית כל שהיא לתלונה אודות הטנטון הדברים משכנעים מאוד, ועל כן מה נפקא מינה לדידו של המומחה אם ליקוי השמיעה מקורו בעבודת התובע אצל איתנית, או שמקורו בעבודת התובע אצל הנתבעת. כך או כך, קיימת תופעה של ליקוי, והיא זו אשר מניעה את המומחה לפסוק שכיום - בזמן הבדיקה - קיימת אצל הנבדק תופעה של טנטון. לאור האמור לעיל, אני מעדיף את דעתו ומסקנותיו של פרופ' יואכימס. אני קובע כי לתובע נכות בגין טנטון על פי חוות דעתו של פרופ' יואכימס. .9ב"כ הנתבעת טוען שהנזק לא הוכח ויש על כך לדחות את התביעה. לא הוצגה תשתית ראייתית לביסוס הנזק או הפסד השתכרותו של התובע, אם בכלל יש מקום לפסוק לו פיצוי. אומנם הדיון לא התקיים על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ופסק הדין אינו על דרך הפשרה, אף על פי שב"כ התובע הבין זאת כך משום מה, בכל מקרה ב"כ הנתבעת חוזר ומציין כי לא נתן הסכמתו לפסיקה לפי סעיף 79א'. הצדדים הגישו חומר ומסמכים והגם שהתובע לא המציא ראיות לכל פריט ופריט איני רואה מניעה לפסוק לו פיצוי על יסוד החומר שהונח בפני. א. הנכות הרפואית היא % 10אולם לא כל נכות רפואית מביאה בהכרח לנכות תפקודית בשיעור דומה או להפסד כושר השתכרות. הדבר תלוי בנסיבות שונות, מקצועיות, אישיות וסביבתיות. אני מסכים כי נזקי טנטון אינם מן הנזקים אשר בהכרח גורמים להפסדי כושר השתכרות באותו שיעור של הנכות הרפואית. יחד עם זאת, בהתחשב עם גילו של התובע ואופי עבודתו כמו גם עם מקצועו, אפשר להניח שלמגבלה רפואית מסוג זה יש השפעה תפקודית הן מבחינת יכולת העבודה, במקצוע ובשעות הנדרשות, והן מבחינת יכולתו של הנפגע להתרכז בעבודה או מחוצה לה. החשבון האריטמתי שב"כ התובע מציע, אינו מציאותי ואיני סבור שעלי ללכת בשיטה זו, ומוצא אני לנכון במקרה זה לפסוק סכום גלובלי ראוי. התובע העיד שהשתכר סכום של 850, 3ש"ח על פי הממוצע לחודשים ינואר-מרץ 1993; עפ"י חישוב תגמולי המל"ל שקיבל היה שכר רבע שנתי של 094, 9ש"ח בשנת .1991אשר להפסדי השתכרות לעבר - לא הובאה ראיה להפסדים מסוג זה ויש להניח שלא היה הפסד. ב. לענין הוצאות רפואיות לא הוצגו מסמכים מספקים - גם כאן אפסוק לו הוצאות בסכום גלובלי. ג. עבור כאב וסבל דורש התובע 000, 31ש"ח, הטענה היא שהתובע סובל יום יום, הפך לרגזן, מתקשה להרדם ולישון, ומוטרד מן הטנטון בכל שעות היום. נראה שהתיאורים מופרזים, אך אין להתעלם מן הסבל שהיה ויהיה מנת חלקו של אדם הצריך להתמודד כמעט מדי יום עם צפצופים באוזניים. אין להפריז בהטרדה, אין גם להקל בה ראש. ד. התובע קיבל מן המל"ל סכום של 754, 18ש"ח שהינו כיום 644, 37ש"ח. סכום זה יש לנכות מהפיצויים. ה. לפיכך, אני פוסק לתובע פיצויים כמפורט מטה שהם על פי אומדנה - נכון ליום פסק הדין: - עבור הפסד השתכרות לעתיד 000, 38ש"ח - הוצאות רפואיות עבר ועתיד 000, 2ש"ח - כאב וסבל 000, 15ש"ח סה"כ 000, 55ש"ח מן הסכום הנ"ל יש לנכות 644, 37ש"ח בגין תשלומי המל"ל, לפיכך יועמד הפיצוי הנותר על סכום של 356, 17ש"ח. על סכום זה ישולם לתובע שכ"ט עורך דין בשיעור % 20ומע"מ. .10לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 356, 17ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 20על הסכום הנ"ל בתוספת מע"מ על שכ"ט. הסכומים ישולמו תוך 21יום שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין עד התשלום בפועל. מטרד רעשחשיפה לרעשמפעל