קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טיפול בבן משפחה חולה - הבטחת הכנסה: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי מורל; נציגי ציבור - ה"ה מטלון ופורת; תב"ע מה/185-04), בו נדחתה תביעה להבטחת הכנסה בגין בת המטפלת באמה העיוורת. .2התביעה הוגשה על-פי סעיף 2(א) (7) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק) ותקנה 3(א) (3) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982(להלן התקנות), וזה לשונם: [החוק] " .2(א) תושב ישראל שמלאו לו שמונה-עשרה שנים זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: ... (7) עיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן זוגו החולה או בילדו החולה הזקוקים להשגחה תמידית, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות". [התקנות] " .3(א) תושב ישראל זכאי לגמלה... אם הוא אחד מאלה: ... (3) עיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן משפחה חולה הזקוק להשגחה תמידית בביתו תקופה של ארבעים וחמישה ימים לפחות, הוא טיפל בו תקופה כאמור בתכוף להגשת התביעה ומתגורר עמו באותה דירה; 'בן משפחה', לעניין פסקה זו - הורה, בן או בת". .3להלן העובדות הצריכות לעניין: א) המערערת, שהיא בת 55, גרה עם אמה העיוורת, בת .84העיוורון של האם אינו מוחלט, אך היא בחזקת עיוורת ובטיפול מיוחד לעיוורים; ב) האם מתהלכת באופן חופשי בבית ואינה זקוקה לעזרה בהלבשה או בשירותים. עם זאת, בגלל העדר מוטיבציה ושתיית משקאות חריפים, היא זקוקה לפעמים לעזרת בתה, המערערת, כדי להתלבש וללכת; ג) היא זקוקה גם לעזרה חלקית בפעולות של רחצה, אכילה ושתיה. מדי פעם לפעם המערערת עוזרת לה לרדת מהמיטה; ד) האם מסוגלת להישאר בבית לבד כאשר הבת יוצאת לקניות או לסידורים, לזמן מוגבל. עם זאת, הבת אינה עובדת ונשארת בבית עם האם רוב הזמן. האחות שביקרה במקום דיווחה על קשר נפשי חזק בין האם והבת, ועל טיפול מסור שהבת מעניקה לאם; ה) בשנים האחרונות, לאחר ניתוח בעיניה, האם לפעמים שותה כמות מוגזמת של משקאות חריפים (ראה פסקה (ב) דלעיל). .4בית-הדין האזורי נימק את דחיית התביעה בכך שהאם אינה זקוקה להשגחה תמידית. בית-הדין הסתמך על עדות האחות, כי העזרה שהבת נותנת לאם נובעת בעיקר מ"פינוק". בערעורו טען בא-כוח המערערת: א) עדות המערערת היתה מהימנה; ב) האם זקוקה להשגחה תמידית; ג) טיפול המערערת באם אינו נעשה בגלל "פינוק", אלא מפני שהאם זקוקה לעזרה. בא-כוח המשיב השיב, כי האם מתפקדת ואינה זקוקה להשגחה תמידית. .5השאלה הראשונה בערעור זה נסובה על קביעת העובדות. בית-הדין האזורי שמע את עדות המערערת והחליט, שהיא אינה אמינה ואין אפשרות לקבוע עובדות על-פיה. בית-הדין האזורי הכריע על סמך דו"ח אחות בריאות הציבור אשר ביקרה בבית המערערת ורשמה דו"ח שהוגש כראיה. מעיון בפרוטוקול בית-הדין קמא עולה, כי היה בסיס סביר לקביעת העובדות. לא נתערב בהכרעת בית-הדין קמא בקביעת העובדות, אשר קבע כי בדברים שיש בהם שוני בין גרסת האחות לבין גרסת המערערת, עדיפה עדות האחות. על כן, כפוף למה שייאמר להלן לגבי פרשנות האחות, העובדות הנכונות נקבעו בעיקר על סמך הדו"ח של האחות. .6בנוסף לדו"ח האחות, הוגשו שתי תעודות רפואיות שיש בהן אבחון רפואי וכן חוות-דעת לגבי תיפקוד הנכה; התעודה האחת - של רופא קופת חולים, מיום 1.12.1985, בה נקבע כי האם "זקוקה להשגחה תמידית". השניה - של רופא בית-החולים איכילוב, מיום 1.12.1985, ובה נקבע כי "לעניות דעתי זקוקה לעזרה והשגחה מתמדת". בית-הדין האזורי החליט לקבל התעודות, "כפוף להבאת הרופאים לחקירה נגדית" לגבי הנושא של השגחה (פ/7). באת-כוח המשיב לפני בית-הדין האזורי ביקשה לחקור את הרופאים ובית-הדין נענה לבקשתה. הכלל הוא, שאין מזמינים רופאים לחקירה נגדית על תעודות רפואיות (להבדיל מחוות-דעת), אך במקרה זה יש להניח כי ביתהדין קמא נענה לבקשה להזמינם כדי שייחקרו בעניין "השגחה" ו"עזרה", ולא על האבחונים הרפואיים. מכל מקום, בא-כוח המערערת לא הגיש ערעור בנושא זה ובדיון שהתקיים אחרי כן הודיע, כי הוא לא הזמין את הרופאים. על כן התעלם בית-הדין האזורי מהמסמכים הרפואיים. .7נותרה השאלה העיקרית שעלינו להכריע בה: מהי אבן הבוחן כדי להכריע, אם חולה זקוק ל"השגחה תמידית"? החוק והתקנות מקנים גמלת הבטחת הכנסה למבוטח שמטפל ב"בן משפחה חולה הזקוק להשגחה תמידית". מלשון החוק והתקנות עולה, כי המבחן הוא "השגחה" ולא תיפקוד. על כן השיקולים במתן קצבה לפי סעיף 2(א) (7) לחוק שונים מאלה שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם-1980, בהן אין התייחסות ל"השגחה". כמו כן שונים השיקולים מאלה שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), התשל"ט-1978, שם "השגחה" נקבעה כשיקול אחד מיני רבים. הצורך בהשגחה על חולה אמנם קשור לתיפקוד, אך יהיו מקרים של חולים המתפקדים, אבל זקוקים להשגחה. דוגמות לכך הן נרקומן או חולה נפש, שיש חשש שיתאבד. נוסף על השיקול של תיפקוד, על בית-הדין להתייחס לשיקולים אחרים על מנת להכריע, אם חולה "זקוק להשגחה" לפי סעיף 2(א) (7) לחוק, ואלה הם: א) מה מצב האיש המטופל, לפי לשון החוק והתקנות, האיש המטופל חייב להיות "חולה" הזקוק עקב מחלתו להשגחה; ולא להשגחה סתם כי אם להשגחה תמידית; ב) בית-הדין חייב כמובן, לבחון אם בפיקציה מדובר או אם קיים בן משפחה שבאמת זקוק להשגחה תמידית ובן משפחה המטפל בו; ג) הבטחת הכנסה למי שמטפל בבן משפחה באה במסגרת הביטחון הסוציאלי, ומטרתה להבטיח הכנסה במקרה שהצורך בהשגחה תמידית על בן משפחה פוגעת ביכולתו להתפרנס של האיש המטפל בחולה ובהכנסת המשפחה. על כן שיקול נוסף הוא, אם קיים הצורך בהשגחה במידה אשר משפיעה על יכולתו של המטפל לפרנס את משפחתו. מכאן עולה, כי האחות ובית-הדין קמא טעו בכך שנתנו משקל יתר לאלמנטים ששייכים לתיפקוד ולסוגיה של "שירותים מיוחדים", ולא הדגישו די את מבחן ההשגחה. .8ועתה נפנה ליישום המבחן על מקרה שלפנינו; האם "השגחה תמידית", כפי שנקבעה בחוק ובתקנות, מתייחסת לעזרה שניתנת לכל עיוור או לכל מבוטח אשר מגיע לגיל 84? האם היא מתייחסת רק לאיש כזה אשר אינו מתפקד? כל אדם עיוור וזקן זקוק למידה מסוימת של השגחה. לעומת זאת, מידה מקובלת היא כי בת עוזרת להורה זקן, וסביר שמטרת החוק לא היתה להעניק גמלת הבטחת הכנסה בכל מקרה כזה. כזכור דחה בית-הדין קמא את התביעה בעיקר מהטעם, שהאם מסוגלת לתפקד במידה מסוימת, כפי שקבעה האחות. בית-הדין אימץ את מסקנת האחות, כי האם אינה זקוקה לטיפול מיוחד ומה שהמערערת עושה עבורה הוא בנתינת "פינוק". נראה לנו כי בית-הדין קמא לא פרש נכון את הראיות כמכלול והעריך הערכה מופרזת את מידת תיפקוד האם. לפי הראיות האם מסוגלת לתפקד באופן חלקי בלבד וזקוקה להשגחה בגלל עיוורונה, גילה המתקדם ושתיה מופרזת. .9מסקנתנו, לאור כל האמור לעיל, היא, שהאם זקוקה להשגחה מעל לרגיל. אין כאן עניין של פיקציה, כי מצבה הרפואי של האם הוכח, ואין מחלוקת שהבת אמנם מטפלת בה. המקרה גם עונה על מבחן התמידות, כי עיקר זמנה של המערערת מוקדש להשגחה על האם; הבת גרה עימה לבד בדירה, אינה עובדת, ונמצאת רוב הזמן בבית. סוף דבר: המקרה דנן עונה על דרישות החוק והתקנות בגלל המיוחד בו והדבר בא לידי ביטוי בדו"ח האחות: "קיים קשר הדוק בין האם לבתה, והבת משרתת כל הזמן את אמה". .10הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכר טרחה בסך 200ש"ח.רפואההבטחת הכנסה