קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טיפול כושל ברכב במוסך: 1. מבוא זוהי תביעה כספית, שעילתה נזקים אשר לטענת התובעת נגרמו לרכב שבבעלותה עקב טיפול (או נסיון טיפול) כושל ורשלני שבוצע - כנטען - לרכב ע"י הנתבע, שהוא בעלים של מוסך לטיפולי חשמל ברכב. החלטתי לפצל את הדיון כך שתחילה תידון שאלת האחריות, ולאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומים - הכל בשאלת האחריות - הגיעה העת להכריע בשאלת האחריות. הגשת הסיכומים נשלמה רק ביום 14.11.99, לאחר דחיות ועיכובים שמקורם בבקשה להגשת ראיה נוספת מטעם התובעת, אשר לא הוסיפה כל מידע בעל משמעות. 2. כתבי הטענות (בהיבט האחריות בלבד) א. בכתב התביעה שהוגש במאי 1995נטען, כי בחודש יוני 1993נמסר רכב מסחרי מתוצרת מיצובישי מס' 59-050- 30(להלן: "הרכב") שבבעלות התובעת לטיפול בתקלה בטעינה שבמערכת החשמל של הרכב אצל הנתבע. עוד נטען שם כי הנתבע ניסה לטפל בתקלה אולם לא הצליח, וביום 25.6.93(לאחר שהודיע לתובעת כי אינו מסוגל לתקן את התקלה) החזיר את הרכב לתובעת. לאחר מכן (הכל כנטען בכתב התביעה) הסתבר כי הנתבע לא דאג לחבר חזרה את צינורות השמן המוליכים שמן מהמנוע למגבר הבלם, צינורות שפורקו לצורך פירוק רכיב שהוא חלק ממערכת החשמל (אלטרנטור); ועקב כך איבד המנוע שמן בנסיעה ממוסך הנתבע לחצרי התובעת, ובסיום הנסיעה "שבק" המנוע עקב המחסור בשמן. ב. בכתב ההגנה נטען (אם נתעלם מטענות פורמליות ומהכחשות כלליות) כי התובע (צ"ל מנהל התובעת - ש.מ.) הגיע עם הרכב בערך בשעה 00: 16(לא נאמר באיזה תאריך) למוסך הנתבע וטען שאין טעינה חשמלית ברכב. הנתבע - כך הוא טוען - השיב שאינו פנוי לבדוק את הרכב ויתפנה רק לאחר סיום הטיפול בכלי רכב אחרים שבמוסך. בעקבות זאת הושאר הרכב "בצד המוסך", ובשעה 00: 17הגיע מי שמתואר בכתב ההגנה כ"בנו של התובע", שאל אם הרכב נבדק, נענה בשלילה ולקח את הרכב. ניתן לומר שמרכז טענות ההגנה בשאלת האחריות הוא, כי הנתבע לא ביצע ברכב פעולה כלשהיא ואפילו לא ביצע בו פעולת בדיקה. ממילא, לא ניתן לייחס לו כל אחריות למה שארע לאחר שהרכב נלקח חזרה מהמוסך שבניהולו. ג. הוגש כתב תשובה ובו נטען - בין השאר - כי הנתבע התייצב במוסך אליו הועבר הרכב לאחר גילוי הנזק למנוע (מוסך "ג.מ.ע.") יחד עם סוכן הביטוח שלו, וזאת מתוך הכרה באחריותו לנזק. עוד נטען שם שעקב התקלה במערכת החשמל שבגינה הובא הרכב למוסכו של הנתבע, לא פעלה מערכת נוריות האזהרה, וכי התובע (צ"ל הנתבע) סייע בהתנעת הרכב בעזרת מצבר שהיה במוסך. 3. ראיות הצדדים ונטל ההוכחה א. לתובעת העידו מנהלה מר משה לוי, רעייתו גב' פירחה לוי, בן אחיו אופיר לוי וכן המומחה מר אפרים כהן. כל עדי התובעת הגישו תצהירים, והמומחה מטעמה הגיש חוו"ד וכן חוו"ד משלימה. לנתבע העידו רק הוא עצמו ומומחה מטעמו (אברהם חצב) כאשר הנתבע הגיש תצהיר והמומחה מטעמו הגיש חוו"ד. ב. בשלב זה יש להעיר כי המומחה מטעם התובעת (מר אפרים כהן) הוא מנהל מוסך ג.מ.ע., אשר בו טופל הרכב לאחר הארוע נשוא התביעה. לפיכך, כללה עדותו לא רק עניינים שבמומחיות אלא גם עניינים שבעובדה, בעיקר בקשר למצב הרכב בעת שהגיע למוסך ג.מ.ע.. כידוע, עדות מומחה אינה עוסקת בעניינים עובדתיים המתייחסים לתביעה, אלא בעניינים שבמומחיות שבהם מביע המומחה דעה (וחוו"ד מומחה היא חריג לכלל הפוסל "עדות סברה"). הנתבע לא התנגד לאותו חלק בעדות המומחה שבו העיד על עובדות (ולא רק הביע דעה), ואף לא טען בעניין זה דבר בסיכומיו. הואיל ומדובר בנושאים שבתחום דיני הראיות ובמסגרת הליך אזרחי, אינני נוקט כל יוזמה בעניין זה מטעמי ואתייחס לעדותו של מר כהן על כל חלקיה (זו שבחוות דעתו ובחוות הדעת המשלימה, וזו שבע"פ במהלך הדיון) כאל עדות קבילה. ג. נטל ההוכחה של התביעה מוטל על התובעת. בסיכומיה טענה (לראשונה) התובעת כי חל בענייננו הכלל של "הדבר מדבר בעדו". לטענתה, אף שהטענה לא נטענה במפורש בכתב התביעה אין בכך כדי למנוע ממנה להעלותה בשלב זה, שכן יסודותיה העובדתיים הם אלה הצריכים להיטען וכך נעשה, והם אף הוכחו. הנתבעת לא התייחסה לנקודה זו כלל בסיכומיה. ד. התנאי הראשון לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" הוא שהנזק נגרם ע"י דבר שהיה בחזקתו של הנתבע. זוהי בדיוק המחלוקת העובדתית המרכזית בתיק, היינו האם אכן "החזיק" הנתבע ברכב עובר להתרחשות הנזק, והאם ביצע או ניסה לבצע בו פעולה כלשהיא לפני קרות הנזק. לפיכך, שאלה עובדתית זו טעונה הכרעה בכל מקרה, ועל התובע הנטל להוכיח את גירסתו בנקודה זו (שהרי הוכחת יסודות הטענה "הדבר מדבר בעדו" היא על התובע). 4. האם החזיק הנתבע ברכב וביצע בו פעולה כלשהיא א. כאמור לעיל, מכחיש הנתבע כי טיפל ברכב בצורה כלשהיא. לגירסתו (בס' 7לתצהירו נ/3) הובא הרכב למוסכו בסביבות השעה 00: 16ומנהל התובעת ביקש ממנו לבדוק את הרכב בגלל העדר טעינה. תשובתו היתה כי אינו פנוי באותו זמן ועליו להמתין לתורו. כעבור כשעה הגיע מי שהנתבע מגדיר כ"בנו של התובע", שאל אם הרכב נבדק, נענה כי הרכב טרם נבדק ונסע. לטענת הנתבע כלל לא נרשמה כניסת הרכב למוסך ולא נפתח לו כרטיס עבודה, ואילו היה מתחיל לעבוד בקשר לרכב היה מבצע רישומים אלה. הנתבע לא הציג את הספר ואת הכרטסת מאותו יום, אך גם לא שמעתי שנדרש לעשות כן ונמנע מכך. נמצא, שלפי גירסת הנתבע כפי שהעיד עליה, היה הרכב כנראה בתוך המוסך או סמוך אליו, והנתבע לא אישר בתצהירו (או בעדותו) את הטענה שהעלה בכתב ההגנה ושלפיה הרכב היה "בצד המוסך". כן יצויין כי הנתבע העיד שכאשר הרכב נלקח היה הדבר בנוכחותו ולאחר שנשאל (ע"י מי שלקח את הרכב) האם הרכב נבדק והשיב בשלילה. הנתבע אינו מציין כי סייע או נתבקש לסייע בהתנעת הרכב, ולא נחקר על כך (עניין תמוה לנוכח גירסה, וליתר דיוק גירסאות, התובעת בעניין זה כפי שיפורט בהמשך). ב. לגירסת התובעת מי שלקח את הרכב ממוסכו של הנתבע היה ע"ת/3, אחיינו (ולא בנו) של מנהל התובעת, מר אופיר לוי. מגירסתו של עד זה עולה כי כאשר הגיע למוסכו של הנתבע, הנתבע כלל לא היה שם והרכב היה מחוץ למוסך כשמפתחותיו נמצאים "באיזשהו מקום" שאותו לא זכר. העד ציין כי דודו (מנהל התובעת) הוא שאמר לו היכן יהיו המפתחות. העד הוסיף כי משום שלא היתה טעינה ברכב נזקק לכבלים להתנעת הרכב, כאשר אביו של העד מביא אותו למוסך ומסייע לו בהתנעה באמצעות כבלים כאמור. עניין הכבלים ונוכחות אביו של העד כלל לא הוזכרו בתצהירו של העד, ונלמדו לראשונה מתשובותיו בחקירתו הנגדית (עמ' 13- 12לפרוטוקול). לא ניתן הסבר כלשהוא לכך שעובדות אלה כלל לא נזכרו בתצהיר. כמו כן לא ניתן כל הסבר לכך שבכתב התשובה נטען כי הנתבע (למען הדיוק נכתב שם "התובע", אלא שבתיק זה אין "תובע" אלא תובעת שהיא חברה בע"מ) סייע להתנעת הרכב ביציאתו מהמוסך באמצעות מצבר. כאמור, העד אופיר לוי מסר גירסה אחרת לעניין אופן התנעת הרכב ולעניין זהות הנוכחים (שלפיה הנתבע לא היה נוכח ואילו אביו של העד הוא שסייע לו). יצויין כי מנהל התובעת נשאל בעדותו והשיב שאינו יודע להסביר כיצד התניע אופיר לוי את הרכב ללא מצבר. אין הסבר סביר לאי ידיעה זו, שהרי שמענו שכל העניין נולד מבעיית טעינה ברכב. ג. נקודה מעניינת אחרת היא עניין נורות האזהרה. כזכור הרי לשיטת התובעת מקור אובדן השמן שגרם - כנטען - לנזק נשוא התביעה הוא בכך שהנתבע לא סגר כראוי אבזר חיבור ("ניפל") של צינור שמן המחובר למשאבת הוואקום, שמצידה מחוברת לאלטרנטור (שהוא אבזר חשמלי אשר לגירסת התובעת היה צורך לפרקו, לבדקו ולהחליפו כדי לפתור את בעיית הטעינה ברכב). ע"ת/ 3העיד (עמ' 13למעלה) כי לאחר שהרכב הותנע לא דלקה בו נורית האזהרה המעידה על בעיית טעינה במשך כל הנסיעה, וכן לא דלקה נורית האזהרה המעידה על בעיה בלחץ השמן במנוע (שם, שורות 14-13). יחד עם זאת עולה בבירור מהראיות של התובעת כי נזילת השמן הנטענת לא היתה בזרם חזק אחד אלא בטפטוף לאורך כברת דרך. לפיכך, היה מקום לצפות כי בשלב כלשהוא בתחילת או במהלך הנסיעה, שבסיומה "שבק" המנוע בשל חוסר שמן, תידלק נורת האזהרה המתריעה על ירידת לחץ השמן. התובעת טענה בעניין זה בכתב התשובה כי נורות האזהרה ברכב לא פעלו במהלך הנסיעה בשל אותה תקלה במערכת החשמל, שבגינה הובא הרכב מלכתחילה למוסכו של הנתבע. בחקירתו הנגדית של מר משה לוי (ע"ת/2, מנהל התובעת) אמר העד (עמ' 10, שורות 19-18) כי הוא משער שנוריות האזהרה היו תקינות, ולא העלה כלל את הטענה כי הנורות לא דלקו משום שמערכת טעינת החשמל ברכב לא היתה תקינה. לע"ה/1, מר אפרים כהן שהינו גם העד המומחה של התובעת וגם מי שטיפל ברכב לאחר הארוע נשוא התביעה, גירסה אחרת לעניין הנורות: לשיטתו, הוא "יודע" שנורת האזהרה המתריעה על ליקוי בטעינה דלקה (עמ' 7, שורה 2), ולא ידע לומר אם נורית האזהרה לשמן מנוע דלקה (עמ' 6, שורה תחתונה). מכאן, שלשיטת העד המומחה של התובעת, אשר ידע היטב על בעיית הטעינה במערכת החשמל של הרכב, לא נכון לומר שבעיית הטעינה גרמה לכך שנורות האזהרה ברכב (והנורה המתריעה על ירידת לחץ השמן בכלל זה) לא דלקו במשך הנסיעה מהמוסך. אילו סבר שכך היה בודאי אומר את הדברים. זאת ועוד: אין הגיון בטענה כלל, שכן קיימת נורה שכל תפקידה להתריע על בעיית טעינה. אם בהעדר טעינה הנורות כולן אינן דולקות אזי לא היה צורך לעולם בנורה זו (שכן לא היתה יכולה לפעול לעולם). הדעת נותנת כי אם למרות קיום בעיית טעינה פועלת הנורה המתריעה על בעיה כזו, אזיי אותה בעיה גם לא תמנע את פעולת הנורה המתריעה על בעיית השמן (וכאמור לעיל, לא אמר מר כהן כי כאשר יש בעיית טעינה לא תוכל נורת השמן לפעול). נמצא, שהטענה בעניין נוריות האזהרה שהועלתה בכתב התשובה של התובעת נסתרה מתוך ראיות התובעת עצמה. לכך יש להוסיף שמומחה הנתבע (מר חצב) כתב בחוות דעתו כי גם כאשר יש בעיית טעינה אמורה הנורה המתריעה על בעיית לחץ שמן לפעול. הוא לא נחקר על כך, ומומחה התובעת לא חלק על כך גם בחווה"ד המשלימה שהגיש אח"כ. עוד נמצא, כי מאזן ההסתברויות נוטה לאחת מאלה: או שהנורות (הן זו המתריעה על בעיית טעינה והן זו המתריעה על לחץ שמן נמוך) דלקו, ואופיר לוי אינו אומר אמת בעניין זה (או שלא הבחין בהן אף שנסע כמה קילומטרים); או שהנורות לא פעלו אף שלא היתה סיבה שתמנע זאת, ומכאן כי עד לסוף הנסיעה לא היתה כלל בעיית לחץ שמן. אף אחת מאפשרויות אלה אינה תומכת בתביעה. רק בסיכומיה טענה התובעת בניגוד לגירסתה בכתבי הטענות ולעדותו של אופיר לוי - כי יתכן גם שנורות אזהרה דלקו והעד אופיר לוי לא הבחין בהן. ד. מנהל התובעת העיד כי בבוקר שלאחר הבאת הרכב לביתו ע"י אופיר לוי טרח לצלם את סימני נזילת השמן, ואף טען כי צילם גם שלולית שמן שהיתה ליד מוסכו של הנתבע (כאשר לא ניתן ללמוד מהתמונה היכן צולמה). מכאן - וכך גם הסביר מנהל התובעת - כי חשד כבר באותו בוקר שהנתבע גרם לנזילת השמן. בנסיבות אלה הייתי מצפה שמנהל התובעת יפנה מייד לנתבע, (שהרי מייד חשד שהוא אחראי לתקלה) לפחות בעל-פה ואח"כ - אך בסמוך - גם בכתב, יזמין אותו לראות את מצב הרכב בעודו בטיפול וידרוש ממנו לאלתר לשאת בעלות התיקון. לא בדיוק כך היה אפילו לגירסת התובעת. מנהל התובעת (וכן מר כהן) אמנם טענו כי הנתבע ראה את הרכב בזמן שטופל במוסך ג.מ.ע, אך לא הצליחו למסור גירסה מפורטת: מי ומתי הזמין את הנתבע לראות את הרכב ומה נאמר לנתבע ע"י אותו אדם; מה בדיוק הוצג לנתבע; כיצד הגיב; וכיו"ב. במקום כל אלה באה גירסה מעורפלת על כך שהנתבע ראה את הרכב בהיותו בטיפול במוסך ג.מ.ע. ויצר רושם ש"הבין" את הבעיה (ר' עדות מר כהן, עמ' 7שורות 21-18, ור' ס' 14לתצהירו של מנהל התובעת, ת/2). יצויין כי מר לוי (מנהל התובעת) אינו מציין כלל כיצד ומתי פנה לנתבע כנטען בס' 14 לת/2, פנייה שהנתבע מכחיש מכל וכל. הנתבע עצמו מספר כי במסגרת עבודתו נכח לא פעם במוסך ג.מ.ע., ואינו מוציא מכלל אפשרות כי באחת ההזדמנויות אכן ראה את רכבה של התובעת מטופל באותו מוסך. הוא שולל כל טענה לפיה הוצג לו התיקון וכי התערב בטיבו והיקפו, וכן - כי נאמר לו שהוא גרם לנזק. הוא גם מכחיש את הטענה כי הביא עימו סוכן ביטוח כדי לנסות ולגבות את דמי הנזק ממבטחיו, ואף טוען כי לא היה לו כלל סוכן ביטוח. מכל מקום, מדובר בנזק לא מבוטל מבחינת עלות התיקון. לדעתי, אדם סביר שמעריך מייד עם גילוי הנזק כי פלוני גרם לנזק, פועל מייד (ולא רק ב"איסוף ראיות" ע"י צילום תמונות) על מנת שהאחראי לנזק הוא שיישא בו. טענות התובעת בעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם דרך זו, ולא ניתן הסבר מתקבל על הדעת לכך שחרף ההבנה המיידית של התובעת בדבר אחריות הנתבע לנזק, היתה פעילותה בעניין זה כלפי הנתבע עמומה וחלקית גם לגירסתה. ההסברים הכלולים ב- ת/ 2לעניין זה אינם מפורטים ואינם נראים לי סבירים. מכתב הדרישה (המוכחש) הראשון שהתובעת טוענת לו נשלח כשבוע ויותר לאחר שכבר היה בידיה חשבון התיקון. הוא הדין בעובדה שתביעה זו הוגשה רק כחלוף כ- 3שנים מהארוע, עובדה שנותרה ללא הסבר סביר. הייתי מצפה שכבר כאשר התברר היקף התיקון הצפוי יידרש התובע באופן חד משמעי לשלם בעצמו ישירות את עלות התיקון, ולו משום שמדובר בסכום שגם מימונו הזמני אינו עניין קל ערך. אין ראיה ברורה לדרישה כזו. ה. עניין נוסף הדורש התייחסות לגבי סבירות גירסת התובעת הוא זה: לפי שיטת התובעת כפי שתוארה ע"י מר כהן, בעת פירוק האלטרנטור פורקה עימו משאבת הוואקום. משאבה זו היא חלק ממערכת הבלימה (וכונתה בכתב התביעה "מגבר הבלם"). אם משאבת "ואקום" (היינו - ריק) אינה אטומה, הדבר יפגע פגיעה קשה במערכת הבלימה שהמשאבה היא חלק ממנה (וכך גם אמר בעדותו מומחה התובעת מר כהן). אם נכון תיאור הנזק שהתובעת טוענת לו, ושלפיו חיבור של צינור לחץ שמן "שמגיע ממשאבת השמן אל האלטרנטור לצורך יצירת ואקום ע"י משאבת ואקום שמופעלת ע"י שמן המנוע" לא היה תקין וסגור (ר' ס' 4ל- ת/1, חוו"ד אפרים כהן), נראה שמשאבת הואקום היתה צריכה שלא למלא כיאות את תפקידה. אם כך, היה הדבר צריך להתבטא בפגיעה בתפקוד מערכת הבלימה, אך מי שנהג ברכב ממוסכו של הנתבע (מר אופיר לוי) לא ציין כל בעיית בלימה, ומנהל התובעת השיב לשאלון שהוצג לו כי לא הורגשה בעיית בלימה. עניין זה נותר בלתי פתור. 5. סיכום ומסקנות גירסת התובעת "עמוסה" בפרטים רבים מדיי שיש לגביהם סימני שאלה שלא ניתנה להם תשובה המניחה את דעתי. את אלה פירטתי בס' 4 לעיל. יתכן שכל אחד מספקות אלה, לכשעצמו, אין די בו כדי לדחות התביעה אך התוצאה המצטברת של כל הספקות וסימני השאלה הללו היא, כי התובעת לא הוכיחה את גירסתה ואף לא הוכיחה את אותו חלק של גירסתה, שלפיו ביצע הנתבע פועלה כלשהיא ברכב אשר גרמה לנזילת השמן. בנסיבות אלה דין התביעה להידחות, וכך נקבע. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 8 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.מוסךרכב