כאבי גב לאחר פגיעה ברגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בכאבי גב לאחר פגיעה ברגל: סגן הנשיא קובובי: .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בנצרת (השופטת קציר - אב-בית- הדין; ה"ה ויינשטיין והרוש - נציגי ציבור; תב"ע מב/232-0) שדחה את עתירת המערערת להצהיר כי ביום 3.12.1981ארעה לה תאונת עבודה שבגינה לקתה בגבה. .2בהחלטת הביניים מיום 25.8.1985 קבע בית-הדין קמא את עובדות המקרה, תוך שהוא תוחם את המחלוקת שבין הצדדים, כלהלן - "1) התובעת, ילידת 1944, עבדה בעירית טבריה כרכזת הזנה בגני ילדים; 2) בתאריך 3.12.1981סמוך לשעה 09.30, כשעלתה התובעת במדרגות במחלקת החינוך של העיריה, החליקה במדרגות ונפלה קדימה, וחשה מיד כי כף רגלה הימנית התעקמה וחשה כאבים במקום, אך לא חשה כל כאבים בגבה (להלן - "התאונה"); 3) התובעת המשיכה בעבודתה כרגיל באותו יום, אך תוך כדי צליעה קלה, ובשעות אחר-הצהריים פנתה לרופא קופת-חולים, בגלל הכאבים ברגל ימין; 4) למחרת היום החלה התובעת לחוש בכאבים בגבה, אך המשיכה בעבודתה הרגילה, עד שפנתה בגלל כאבי הגב בתאריך 17.12.1981לחדר המיון בבית-החולים, ושם הסבירה כי היא חשה בכאבי גב מזה שבועיים ללא חבלה בגב. בתאריך 22.12.1981שוב פנתה לחדר המיון בבית-החולים פוריה, וגם שם סיפרה על כאבים במותן כבר שבועיים, אשר החלו באופן פתאומי, גם הפעם לא סיפרה על חבלה כלשהי בגב; 5) התובעת טוענת כי החבלה בגבה, שבגינה נאלצה לעבור סדרת ניתוחים, נובעת מהמעידה על המדרגות, כפי שתואר בסעיף 2דלעיל. ואילו הנתבע טוען כי אין כל קשר סיבתי בין המחלות והכאבים בגבה של התובעת לבין האירוע מיום 3.12.1981, כמו כן טוען הנתבע כי התובעת סבלה מכאבים ומחלות בגבה זמן רב לפני תאריך התאונה הנ"ל, וכי אי-כושרה לעבודה הינו כתוצאה ובהמשך למחלות הנ"ל ולא עקב תאונה כלשהי". .3באותה החלטה מינה בית-הדין את פרופ' יואל אנגל כמומחה - יועץ רפואי מטעמו, והציג לו שאלות סטנדרטיות כפי שנהגו אותה עת להפנות למומחה רפואי, בבירור סוגיה לפי סעיף 39סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ("... תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין..."). בעת הדיון בערעור לא חלק איש על כך שבנפילה על הרצפה יש לדבר על גורם חיצוני, ושומה היה למקד את הבירור המשפטי ברישא של סעיף 39, כך שעל המוסד לביטוח לאמי להוכיח "את ההיפך" כדי לסתור את חזקת הסיבתיות ("עקב העבודה"). גם לא חלקו על כך שהצגת השאלות כפי שהוצגו, גררה אחריה מערך דיוני מורכב יותר מן הדרוש, מה גם שבאותו מסלול הובילו גם את המומחה השני (ד"ר ליברטי) כפי שיובהר להלן. .4בחוות דעתו קבע המומחה הרפואי כי לא נמצאו בתיק הרפואי של המערערת רישומים המעידים על כך שלקתה בגבה לפני האירוע מיום 3.12.1981, הערכתו היתה כי הסבירות שהמחלה הופיעה באופן ספונטני או שנגרמה בגלל חבלה, מתחלקת שווה בשווה בין שני המקורות האפשריים. .5בא-כוח המוסד לביטוח לאומי ביקש לפסול את חוות הדעת מפני שפרופ' אנגל ביסס אותה על דיווח המערערת עצמה אודות "מעידה וחבלה בגבה ב-3.12.1981", דבר הנוגד את מה שקבע בית-הדין (ר' סעיף 2(2) דלעיל). לחילופין ביקש בא-כוח המוסד לביטוח לאומי להפנות למומחה שאלות הבהרה. .6בית-הדין פסל את חוות הדעת חרף התנגדותו של בא-כוח המערערת, ומינה כמומחה אחר את ד"ר ליברטי. בחוות דעתו של הלה מצוי פסוק הפתוח לרווחה לפרשנות: לאחר הערכתו כי נכותה של המערערת היא של %45, הוסיף "ונכותה אינה נובעת כמעט לגמרי מהתאונה ביום 3.12.1981". (ההדגשה נוספה). לעניין עצמו קבע ד"ר ליברטי כי יתכן שהחבלה ביום 3.12.1981"השפיעה על הופעת סימני המחלה" יותר מפעילות שבחיי יום-יום, אך הרבה פחות "מאשר הנתונים הקליניים של המחלה". .7בפסק-דינו כינה בית-הדין קמא את חוות הדעת "חד-משמעית ולא 'מהססת' בנידון" קיומה של מחלה קודמת, ועל סמך זה פסק שלא הוכח כל קשר סיבתי "בין ההחלקה על המדרגות ונפילה קדימה, לבין הופעת הכאבים בגבה של התובעת לאחר מכן". .8בא-כוח המערערת טען שהאמור בחוות דעתו של פרופ' אנגל לא הובן כראוי: המומחה העלה שתי אפשרויות, האחת של "דיסקופטיה על רקע פוסטראומטי (הנפילה)" והשניה של "הופעה ספונטנית של המימצא הרפואי", למקרה שהסיפור על אירוע חבלתי (נפילה), שלא צויין באנמנזה, אינו סיפור אמת. אך המומחה לא התיימר לקבוע, בניגוד לקביעתו של בית-הדין, שהנפילה פגעה ישירות בגב, או שהמערערת נפלה על הגב. משמע שלא היה מקום להחליף את פרופ' אנגל במומחה אחר. הקשר הסיבתי בין הנפילה ואי-הכושר לעבוד היא שאלה רפואית, ואכן הוגשה חוות דעת מאת פרופ' מנדס שחייב את הקשר הסיבתי. .9בא-כוח המוסד לביטוח לאומי הצהיר ברוב הגינותו שהוא מוכן לראות את ד"ר ליברטי כמומחה "נוסף" (ולא כמומחה "אחר"), דבר המאפשר להתחשב גם בחוות דעתו של המומחה הקודם, פרופ' אנגל. הפרקליט המלומד אף הסכים כי לא היה צריך לבקש מינוי מומחה אחר, מה גם שהדבר לא היה דרוש למוסד לביטוח לאומי, שיכול היה לסמוך על חוות הדעת של פרופ' אנגל, השוללת מינה וביה אפשרות של אירוע טראומטי, שהרי, אמר פרופ' אנגל, לו מדובר היה בדיסקופתיה כתוצאה מנפילה, ניתן היה לצפות שהפניה לאשפוז תבוא מוקדם יותר, וכי ידווח על האירוע התאונתי מיד עם הפניה לבית-החולים. ומשלא כך היה, הרי שנופלת האופציה של דיסקופתיה על רקע פוסטטראומטי. אשר לד"ר ליברטי, חוות דעתו היתה חד-משמעית לשלילה, אלא שיש בה אותו פסוק פרובלמטי האומר כי הנכות "אינה נובעת כמעט לגמרי מהתאונה...". בא-כוח המוסד לביטוח לאומי טען כי עלה בידי מרשו להוכיח את "ההיפך" במידה הדרושה לנטרול חזקת הסיבתיות לפי סעיף 39רישא: הכאבים הופיעו כעבור יממה בלבד; שתי חוות הדעת שוללות את הקשר הרפואי, בעיקר זו של ד"ר ליברטי וכן בהוכחת דבר נגטיבי ("ההיפך") אין לדרוש אותה כמות של הוכחה כפי שדרוש להוכחת דבר פוזיטיבי: וראה "עניין מורגנשטרן"(תב"ל ת"א 15/54[1], בע' 15; עב"ל 6/55[2], בע' 86). עם זאת, ביקש הפרקליט המלומד להפנות לד"ר ליברטי שאלה אחת להבהרת כוונתו לאשורה, לאמור האם הנפילה והפגיעה ברגל היוו "פעולת הדק" לאי-כושרה של המערערת לעבוד, או שמא מדובר במחלה סמויה שאמורה היתה לגרום לאי-כושר לעבוד בסמיכות זמן, ללא נפילה. .10בא-כוח המערערת התנגד בתוקף להזדקקות נוספת לד"ר ליברטי מטעמים שפירט, והציע כנגד זאת שימונה מומחה שלישי אליו יופנו שאלות ברורות. עד כאן טענות הצדדים. .11מבינים אנו לליבם של הפרקליטים שטענו לפנינו בטעם ותוך מסירות רבה, כל אחד למען הצד שהוא מייצג. אולם כאשר מועלות הצעות כפי שהועלו, שבודאי יאריכו את הליך בחודשים רבים - אם לא רבים מאד, רואים אנו להזכיר שמדובר בתאונה שאירעה לפני תשעים חודש בקירוב, ובתובענה שהוגשה לפני שמונים חודש בקירוב, ופסק-הדין ניתן אחרי שש שנים. כשלוש שנים "נטו" בוזבזו על מהלכי-סרק: (א) מטעם המערערת הגשה חוות דעת רפואית ב- .11.11.1984בא-כוח המוסד לביטוח לאומי ביקש דחיה כדי להגיש חוות דעת משלו. ב- 10.6.1985הודיע לבית-הדין כי לא תוגש חוות דעת; (ב) פרופ' אנגל הגיש את חוות דעתו ב-26.9.1985, היא נפסלה, לבקשת המוסד לביטוח לאומי ב-4.8.1986; (ג) ד"ר ליברטי מונה ב- 4.8.1986ועיכב את חוות דעתו תחת ידו עד 21.2.1988מפאת "עיצומים" בהם נקט. .12לגופו של עניין; אין טעם או צורך להפנות שאלת הבהרה או למנות מומחה שלישי. השאלה היתה: האם הוכח "ההיפך"? פרופ' אנגל השיב כי ישנן שתי אפשרויות שוות: הופעה פתולוגית ספונטנית או דיסקופתיה פוסט-טראומטית אם אכן היתה תאונה (נפילה). פרופ' מנדס קשר ללא היסוס את נכותה של המערערת עם הנפילה. ד"ר ליברטי היה כאמור, יותר מסוייג: "נכותה אינה נובעת כמעט לגמרי מהתאונה ביום 3.12.1981". דבר קרות התאונה אינו מוטל בספק. כך קבע בית-הדין, על סמך הראיות שהיו לפניו, כולל הודעת המערערת לחוקר המוסד (נ/2), הודעה שנמסרה עוד ב-2.2.1982, בה סופר על הופעת כאבים בגב למחרת היום, ונאמר גם כי ד"ר מנסור שאל אותה, עוד לפני הניתוח "אם נפלה או נחבלה בגב". .13סוף דבר: מסקנתנו היא שלא הוכח "ההיפך", ולא נסתרה החזקה שהתאונה מיום 3.12.1981על תוצאותיה (פגיעה בגב) היתה תאונת עבודה. .14הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט, בשתי ערכאות, בסך -. 1000ש"ח בצרוף מע"מ.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברגליים