קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריתת אצבע בתאונת עבודה: 1. ההליך והמחלוקת בתמצית התובע נפגע בתאונת עבודה. התאונה ארעה ביום 2/10/92 במהלך ביצוע עבודות שרברבות במלון השייך לנתבעת 2, כשהתובע מועסק על ידי הנתבעת 1 אשר הינה חברה לעבודות שרברבות. התובע הגיש תביעתו זו לפיצויים כנגד מעבידתו-הנתבעת 1, כנגד בעלת המלון-הנתבעת 2 וכנגד החברה המבטחת של המלון-הנתבעת 3. הנתבעת 2 שלחה הודעת צד ג' לנתבעת 3 בהתבסס על פוליסת הביטוח שברשותה. בין הצדדים גובשה הסכמה דיונית לה ניתן תוקף של החלטה ביום 1/6/98, ולפיה כל צד יגיש לבית המשפט סיכומים בכתב בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים הן בשאלת האחריות לפיצויו של התובע והן בשאלת גובה הנזק. בהתאם, ינתן פסק דין זה על יסוד כל החומר המונח בפני בית המשפט וללא שמיעת עדויות. 2. ארוע התאונה א. באשר לעובדות הפגיעה עצמה אין הצדדים חלוקים. להלן עובדות הארוע בו נפגע התובע כפי שהן עולות מכתבי הטענות ומן התצהירים: הנתבעת 1 ביצעה עבודות שרברבות במלון וושינגטון בטבריה השייך לנתבעת 2. ביום 2/10/92, במסגרת עבודת השרברבות היה על התובע לבצע הברגת צינור בקוטר של חצי צול. התובע השתמש לביצוע עבודה זו במכונת הברגות השייכת למלון ואשר נמצאה במרתף המלון. לאחר שהשחיל את הצינור ניסה התובע להפעיל את המכונה אולם זו לא פעלה והצינור לא נתפס במקום המיועד בתוך המכונה. התובע הכניס את אצבעותיו לחור במכונה אליו מוכנס הצינור, לכאורה, בכדי לבדוק מה גרם לתקלה. בו בזמן בדק עובד תחזוקה של המלון, מר שמעון רוימי, את הכבל המאריך אשר היה מחובר למכונה וככל הנראה הביא לחידוש זרם החשמל למכונה שגרם לפעולתה ולסגירת המלחציים על אצבעו של התובע שהיתה בתוך המכונה. לשמע צעקותיו של התובע ניתק רוימי את החשמל והמכונה עצרה. כתוצאה מהתאונה נכרתה אצבעו השניה של התובע בסמוך לבסיסה. ב. הצדדים חלוקים ביניהם לענין נסיבות התרת השימוש במכונה הן מטעם הנתבעת 1 והן מטעם הנתבעת 2. לטענת התובע, כפי שעולה מתצהירו, בערב שלפני התאונה, ביקר במלון ביחד עם מר חיים שוקרון מבעלי הנתבעת 1כדי שידריך אותו לגבי העבודה שעליו לבצע למחרת במלון. מנהל האחזקה של המלון מר יעקב אקנין, ליווה אותם ואישר להם להשתמש במכונה להברגת צינורות של המלון ואף הראה להם היכן היא נמצאת. לטענת התובע הורה לו חיים שוקרון להשתמש לפי הצורך במכונת המלון. בבוקר התאונה הורה לתובע מנהל הנתבעת 1מר פרץ שוקרון להשתמש במכונת המלון למרות שהתובע התלונן בפניו כי אינו מכיר אותה. לטענתו, כפי שעולה מעדותו במשטרה מיום 5/10/92, ביקש מעובד התחזוקה של המלון שמעון רוימי את מכונת ההברגות החשמלית (בשעה 30: 12 בערך) והלה עזר לו להוציאה ממקומה במרתף וההמשך ידוע. לטענת הנתבעת 1, בסיור שערכו חיים שוקרון והתובע במלון בערב שלפני התאונה, לאחר שמר אקנין הראה להם את המכונה אסר חיים על התובע להשתמש במכונת המלון. בבוקר התאונה ניתנה לתובע הוראה על ידי מנהל הנתבעת פרץ, אשר טוען כי לא ידע על קיום מכונת המלון, לפיה עליו לבצע הברגות של חצי צול בבית המלאכה של הנתבעת 1 בלבד. לטענת הנתבעת 2, אשר הנתבעת 3מצטרפת לטיעוניה בנקודה זו, לא הותר לתובע להשתמש במכונה, כך עולה מתצהירו של מנהל האחזקה מר אקנין (סעיף 4.1) ומסיכומי ב"כ הנתבעת 2שלטענתו התובע ביקש את המכונה מעובד תחזוקה כשידע שלא הוא הגורם הרשאי להתיר את השימוש במכונת המלון. ג. לאחר שעיינתי בסיכומיהם הארוכים של ב"כ הצדדים, בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים על נספחיהם ובעדויות שנגבו על ידי המשטרה, להלן הממצאים העובדתיים העולים מן המסמכים הנ"ל לגבי נסיבות השימוש במכונת ההברגה של המלון מבחינת הרשות לשימוש מטעם הנתבעות 1 ו-2. 1. התובע וחיים שוקרון ביקרו במלון לצורך הדרכת התובע לגבי העבודה שיש לבצע ביום המחרת. במלון נלווה אליהם מנהל התחזוקה יעקב אקנין. בהודעתו במשטרה מיום 5/10/92 מסר התובע גירסה לפיה אקנין לקח אותם למרתף, הראה להם את המכונה והציע לחיים להשתמש בה במקום במכונה שלו. בסעיף 6 לתצהירו טען התובע כי אקנין אמר לו ולחיים כי הם רשאים להשתמש במכונה, התובע אמר לחיים כי אינו מכיר את המכונה ונענה על ידו: "תעבוד תעבוד כבר תכיר אותה" (סעיף 7לתצהיר). בהודעתו של יעקב אקנין במשטרה מיום 2/10/92 נאמר על ידו כי במהלך הביקור שערכו התובע וחיים שוקרון במלון שאל התובע את אקנין האם יוכל להשתמש במכונת המלון ואקנין התיר לתובע להשתמש במכונה מתי שירצה. אקנין הוסיף כי חיים שוקרון אמר לו כי יש לו מכונה יותר משוכללת. בסעיף 5ז' לתצהירו של חיים שוקרון נאמר על ידו כי: "הודעתי ליעקב בנוכחות יהושוע שאינני מוכן ואינני מסכים שיעשה כל שימוש במכונת המלון וכך הוריתי במקום ליהושוע, והודעתי לו שיש לנו מכונת הברזה במחסן החברה וכי אם יהושוע ירצה יוכל להביאה למלון, ולחילופין יוכל להעביר צנורות למחסן בעזרת רכב שעמד לרשותו...". יעקב אקנין אשר הודעתו נגבתה ביום התאונה, יום לאחר הביקור האמור במלון, לא הזכיר במאומה כל איסור של חיים לגבי השימוש במכונה או הנחיות לגבי ביצוע הברגות דווקא במכונה הנמצאת במחסן החברה. סביר כי אילו אסר חיים על יהושע להשתמש במכונת המלון היה אקנין מוצא לנכון לציין עובדה חשובה זו. בתצהירו של פרץ שוקרון, בנו של חיים, נאמר על ידו בסעיף 5(ב)(3) כי בבוקר התאונה "הוריתי לו...במפורש ובאופן חד משמעי, שאם וכאשר יזדקק לבצע הברזת חצי צול, עליו לקחת את הצינור, ליסוע לבית המלאכה של החברה שם היתה מכונה גדולה נוספת..." לטענתו לא ידע על קיום המכונה במלון עד לאחר התאונה. לאור טענתו זו לגבי אי הידיעה על קיום התאונה תמוהה טענתו כי נתן לתובע הוראה מפורשת ו"חד-משמעית" לבצע הברגות של חצי צול רק בבית המלאכה של החברה, אם לא ידע על האפשרות לבצע את ההברגות במלון מדוע טרח להורות לתובע לבצע את ההברגות בחברה. מכל האמור לעיל עולה כי בכל הנוגע לשאלת האיסור על השימוש במכונת המלון גירסתם של שוקרון חיים ופרץ כפי שהובאה בתצהיריהם כארבע שנים לאחר הארוע אינה מתיישבת עם גירסתם של התובע ושל יעקב אקנין כפי שנגבו על ידי המשטרה ביום הארוע ובסמוך לו.בהתאם, אני קובע כממצא עובדתי כי לא ניתנה לתובע הוראה האוסרת עליו את השימוש במכונה, לא ערב יום התאונה ולא ביום התאונה עצמו. 2. לגבי הרשות מטעם המלון להשתמש במכונה, נטען בתצהירו של מנהל האחזקה אקנין כי לא ניתנה על ידו רשות לתובע להשתמש במכונה ובבוקר התאונה איש לא ביקש ממנו רשות להשתמש במכונה. טענה זו נוגדת להודעה שנגבתה ממנו ביום הארוע עצמו בה סיפר, כאמור לעיל, כי ערב קודם התיר לתובע להשתמש במכונה מתי שירצה, ולגבי בוקר התאונה אמר כי "היום בבוקר אמר לי יהושע בסביבות השעה שמונה בערך כי יכול להיות שיעשה עם המכונה הברזה חצי צול". (עמ' 3 ש' 17-14). ההודעה מיום התאונה ניתנה כשעובדות המקרה עדיין טריות בראש ובטרם ניתנה לאקנין שהות לחשוב על מה שארע ומה עשויות להיות ההשלכות עליו או לחילופין על מעסיקתו הנתבעת .2יתכן כי אכן איש לא ביקש ממנו רשות בבוקר התאונה, אך זאת משום שהרשות כבר ניתנה ערב קודם. התובע הודיע לאקנין בבוקר התאונה כי יתכן וישתמש במכונה, כך לדברי אקנין, אמנם אין זו בקשת רשות, אך דברים אלו של התובע התבססו על דברי הרשות שניתנה לו בערב הקודם. אילו התנגד אקנין לשימושו של התובע במכונה היה מוצא לנכון, לאחר שהתובע הודיע לו על כוונותיו, לאסור עליו את השימוש במכונה וכמובן שהיה מוצא לנכון לציין זאת בפני השוטר שגבה ממנו את ההודעה ביום התאונה. על כן, אני סבור כי הגירסה שניתנה על ידי אקנין ביום התאונה, אשר מתיישבת עם גירסתו של התובע הינה הגירסה האמיתית, ובהתאם אני קובע כי מנהל התחזוקה של המלון מר יעקב אקנין התיר לתובע את השימוש במכונת ההברגה של המלון ואף ידע על כוונתו בפועל להשתמש בה ביום התאונה עצמו. ד. בסיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבעת 1ידעה על אפשרות השימוש במכונת המלון ולא אסרה במפורש או מכללא על התובע להשתמש במכונה. בנוסף, הנתבעת 2באמצעות מנהל התחזוקה מטעמה התירה לתובע להשתמש במכונה ואף ידעה על האפשרות כי יתכן ובפועל יעשה בה שימוש. על רקע ממצאים אלו תיבחן שאלת אחריותן של הנתבעות 1 ו- 2 לנזקיו של התובע. 3. אחריותה של הנתבעת 1 הנתבעת 1 היתה במועד התאונה מעבידתו של התובע. הלכה פסוקה היא כי יחסי עובד מעביד מטילים על המעביד חובת זהירות מושגית כלפי עובדו לדאוג לו לתנאי עבודה בטוחים ולא לחשפו לסיכונים מיותרים לרבות הדרכה ופיקוח על עבודתו של העובד. ראה: ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט (1) 371, 376-378; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415, 420-421. חובה זו חלה אף אם העבודה בפועל מתבצעת בחצרים שאינם בשליטתו או בחזקתו של המעביד כשאמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט במקרים כגון אלו משתנים ממקרה למקרה אך עליהם להיות אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להגן על העובד מפני סיכונים שהמעביד יודע או צריך לדעת על קיומם במקום העבודה. ראה: ע.א. 246/72 משה מנשה נ' שלמה דרומנו, פד"י כז (1) 712, 716-715. הנתבעת 1 ביצעה את עבודות האינסטלציה במלון הנתבעת 2 כקבלנית עצמאית, היינו, כל העובדים היו שלה, הציוד הובא על ידה (פרט למכונה הנדונה) והוראות העבודה ניתנו על ידי המנהלים של הנתבעת 1, כך עולה מתצהירים של התובע, חיים שוקרון ופרץ שוקרון. המנהלים ביקרו בשטח בו התבצעה העבודה והתובע פעל על פי הוראותיהם. המבחן אשר יש להחיל על המקרה הספציפי בכדי לבחון האם חלה על הנתבעת 2 חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע הינו מבחן הציפיות, הן הצפיות הטכנית והן הצפיות הנורמטיבית. ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 119-118. האם יכולה וצריכה היתה הנתבעת 1לצפות את הנזק שארע לתובע. הנתבעת 1 ידעה על קיומה של מכונת המלון ועל האפשרות שניתנה לתובע על ידי המלון לעשות בה שימוש, עוד ידעה הנתבעת 1את העובדה כי לא העמידה לרשות עובדיה במלון מכונת הברגה לצינורות של חצי צול. גם לשיטתם של מנהלי הנתבעת 1 מכונת המלון הינה מכונה מסוכנת לאור העובדה שהיא נתפסת אוטומטית ולא באופן ידני. לפיכך יצרה המכונה סיכון בלתי סביר לעובד אשר חפץ להפעילה ואפילו כאשר בעובד ותיק עסקינן. הלכה היא כי לא היה על הנתבעת 1 לצפות את השתלשלות העניינים שהביאה לתאונה ולנזקו של התובע על כל פרטיה אלא הצפיות מתייחסת להתרחשויות בקוויהן הכלליים בלבד. על כך ראה: ע.א. 2061/90 אילנה מרצלי נ' מד"י, משרד החינוך והתרבות, פד"י מז (1) 802. המסקנה היא כי קיימת צפיות טכנית לגבי התאונה שעלולה להתרחש עקב השימוש במכונת המלון ולגרום לתובע לפגיעות גוף. הצפיות הטכנית מקימה גם צפיות נורמטיבית אלא אם קיימים שיקולי מדיניות משפטית השוללים חובה זו. שיקולי המדיניות בנסיבות המקרה דנן, אינם שוללים אלא תומכים בהטלת חובת הזהירות על הנתבעת 1. העובד הינו החלש במערכת היחסים עובד- עביד ובמלאו אחר הוראות מעבידיו נחשף הוא לסכנות האורבות לו בעבודתו ובמכונות אותן הוא מתפעל. הסיכון אליו נחשף התובע, היינו, השימוש במכונת המלון האוטומטית, הינו, כאמור, סיכון בלתי סביר התומך בהכרה בחובת זהירות קונקרטית במקרה זה. בהתאם, חלה על הנתבעת 1חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע בהתאם לה היה על הנתבעת 1לדאוג לתובע לתנאי עבודה בטוחים במלון עם כלים בטוחים ותקינים ולמנוע ממנו כל חשיפה מיותרת לסיכונים אשר יסכנו את שלומו ובריאותו. לשם עמידה בחובתה זו היה על הנתבעת לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים אשר מעביד סביר היה נוקט בנסיבות הענין כדי למנוע התרחשותה של תאונה כפי שארעה לתובע. הנתבעת 1, כאמור, היתה מודעת לאפשרות שהתובע יעשה שימוש במכונת המלון, וכמעבידה סבירה היה עליה קודם כל לוודא שהמכונה תקינה ולהדריך את התובע לגבי אופן השימוש בה והסכנות הטמונות בשימוש זה, ובנוסף, לפקח על התובע בעבודתו. ראה: ע.א. 662/89 מד"י נ' אנטון קרבון, פד"י מה (2) 593, 598-597 - מפי כב' הש' אור: "במסגרת חובותיו כלפי עובדו על מעביד לדאוג לספק לו כלי ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, ולהדריכו כיצד להתשמש בהם, ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים." לטענת הנתבעת 1 נאסר על התובע לעשות שימוש במכונת המלון. טענה זו הופרכה, כפי שפורט לעיל, ונקבע כי הנתבעת 1 ידעה על קיום המכונה ועל התרת השימוש בה מטעם המלון ולא אסרה על התובע, לא במפורש ולא במשתמע, לעשות במכונה שימוש לצרכי עבודתו. מן הטיעון לגבי האיסור על השימוש במכונה עולה המסקנה כי התובע לא הודרך על ידי הנתבעת 1 לגבי השימוש במכונה ולו הדרכה בסיסית וכללית. מכאן שלא נעשה גם כל פיקוח על עבודתו של התובע על המכונה. לגבי תקינות המכונה, לא נטען כי נערך בירור או בדיקה כלשהם לגביה. מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעת 1 הפרה את חובתה כלפי התובע ולא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים ולו המינימליים לשם יצירת סביבת עבודה בטוחה לתובע, ובכך התרשלותה. אשר על כן, ומן הנימוקים שפורטו לעיל הריני סבור כי הנתבעת 1 אחראית בנזיקין לנזקיו של התובע. 4. אחריותה של הנתבעת 2 מכונת ההברגה אשר במהלך הפעלתה נפגע התובע, היתה בבעלות הנתבעת 2 אשר בחצריה בוצעו העבודות וארעה התאונה. הנתבעת 1 העמידה לרשות עובדיה במלון הנתבעת 2מכונת הברגה, אך מכונה זו לא התאימה לביצוע הברגות בצינורות בקוטר של חצי צול אשר זו ההברגה אותה נתכוון התובע לבצע במכונת המלון. הנתבעת 2 אחראית כלפי עובדיה לכך שהציוד אשר היא מעמידה לרשותם יהיה תקין ושהעובד לא יחשף אגב השימוש בו לסיכונים מיותרים. ראה: ע.א. 662/89 מד"י נ' קרבון (צוטט לעיל). אמנם התובע אינו עובד של הנתבעת 2, אך, כאמור, מנהל התחזוקה של המלון מר יעקב אקנין התיר לתובע את השימוש במכונת ההברגה של המלון ואף ידע על האפשרות כי התובע ישתמש במכונה ביום התאונה עצמו. ועל כן, מתן הרשות להשתמש בציוד מקים לנתבעת 2חובת זהירות כלפי התובע. חובה אחת הינה הדאגה לתקינותה ובטיחותה של המכונה. חובה שניה הינה מתן הדרכה מקיפה לתובע לגבי תפעולה של המכונה והסכנות הכרוכות בתפעול, וכן פיקוח על כך שהתובע משתמש במכונה בהתאם להוראות והנחיות הזהירות. העובדה כי התובע אינו עובד של הנתבעת 2אינה מעלה או מורידה לענין חובת הזהירות החלה על הנתבעת 2כלפיו בכל הנוגע לשימוש במכונת ההברגה, כששימוש זה נעשה בידיעתה וברשותה של הנתבעת 2. לטענת ב"כ הנתבעת 2 מכונת המלון היתה תקינה. בהודעתו למשטרה של מנהל האחזקה אקנין מיום 2/10/92 טען כי ידע שהמכונה תקינה (עמ' 1 ש' 16), אולם בהמשך נאמר על ידו כי במשך שנה לא נעשה במכונה זו כל שימוש ( עמ' 2 ש' 13-10). לא הועלתה כל טענה בדבר בדיקת תקינות כלשהי שבוצעה במכונה. בהעדר כל ראיה לכך שהמכונה היתה תקינה במועד התאונה ולאור העובדה שבמשך שנה עד לתאונה לא נעשה במכונה כל שימוש ולא נבדקה תקינותה של המכונה, עולה ספק בדבר תקינותה. לענייננו, מחדלו של מנהל האחזקה אשר התיר לתובע להשתמש במכונה מבלי לוודא את תקינותה מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי התובע. לגבי בטיחותה של המכונה נטען על ידי התובע כי היה צורך בגידור המכונה כך שהתובע לא יכול היה להכניס אצבעותיו לחור במכונה אשר בו נתפסה אצבעו ונקטעה. בדוח שנערך ע"י המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה אשר חקר את התאונה נכתב כי לא נראה שיש אפשרות מעשית לגידור מקום התאונה. הגם שלא כל הובאה ראיה לסתירת חוות דעתו של המפקח בענין גידור המכונה הרי שהיעדר אפשרות לגדר את המכונה אינו פוטר את הנתבעת 2מאחריות כלפי המשתמשים בה אלא אף מגביר את רמת אמצעי הזהירות הנדרשת ממנה. מעל לחור במכונה אליו הכניס התובע את אצבעו הודבקה מדבקה המזהירה מפני הכנסת אצבעות לחור. למרבה הצער אזהרה חשובה זו נכתבה בשפה האנגלית בלבד ואילו התובע הצהיר כי אינו יודע שפה זו. יתרה מכך, אף אם היתה מדבקה זהה בעברית לא היה בה די כדי להבטיח את בטיחות העבודה על המכונה והיא היתה חייבת להיות מלווה בהדרכה ואזהרה בעל-פה. בהתאם, מדבקת האזהרה באנגלית אינה מהווה אמצעי זהירות סביר לצורך הענין ואינה מקיימת את חובת הזהירות. הסיכון הטמון במכונה והעובדה שלא ניתן לגדר את מקור הסכנה, דורשים מהנתבעת 2לעמוד על המשמר במובן זה שנדרשת הדרכה מקיפה לגבי השימוש במכונה, ובכך אין די, על הנתבעת 2לפקח על המשתמש במכונה ולוודא כי ממלא הוא אחר אמצעי הזהירות. לטענת התובע, לא קיבל הדרכה מאיש לגבי השימוש במכונה. מנהל האחזקה אשר התיר לתובע את השימוש במכונה מסר כי לא נתן לתובע הסבר לגבי הפעלתה וכי "לעובד ותיק כמוהו במקצוע לא צריך להסביר הרבה" (עמ' 3 ש' 13-8). עובד התחזוקה במלון, שמעון רוימי, שסייע לתובע להפעיל את המכונה ביום התאונה, מסר למשטרה כי לא עבד עם מכונה זו ולא הכיר אותה (הודעה מיום 2/10/92 עמ' 3 ש' 27). מכאן שלא היה מסוגל להדריך את התובע לגבי השימוש במכונה ולהזהירו מפני הסכנות, וכמובן שלא היה בידו לפקח על ביצוע הוראות הזהירות. מן האמור לעיל עולה כי איש מטעם הנתבעת 2לא דאג להדריך את התובע לגבי אופן השימוש במכונת ההברגה, הסיכונים אליהם עלול התובע להיחשף בעת השימוש ולגבי אמצעי הזהירות הנדרשים ממנו עקב סיכונים אלו, ומשלא הודרך והוזהר גם לא היה כל פיקוח על עבודתו עם המכונה. התרשלות נוספת של הנתבעת 2נובעת מהתנהגותו של עובד האחזקה שלה, שמעון רוימי, אשר היה מעורב בארוע התאונה. רוימי מסר שתי הודעות במשטרה האחת ביום הארוע 2/10/92 והשניה ביום .21/10/92 בשני המקרים מסר רוימי כי לא העביר כל הדרכה לתובע אודות המכונה, וכי הוא בעצמו לא עשה שימוש במכונה. לגבי השתלשלות הארועים עצמה מסר התובע בתחילה גירסה על פיה לבקשת התובע הביא לו כבל מאריך ונשאר במקום העבודה, ומששמע את צעקות התובע ניתק את המכונה מהחשמל. בהודעתו השניה מסר התובע גירסה מפורטת בה נכללו פרטים רבים אותם החסיר בהודעתו הראשונה, אשר לטענתו שכח לציינם בהודעה הראשונה כיוון שהיה נסער ומבולבל. על פי הודעתו השניה עזר רוימי לתובע להוציא את המכונה ממקומה לפרוזדור והביא לבקשת התובע את הכבל המאריך. סדר הפעולות אותן ביצע היה כדלהלן: רוימי חיבר את הכבל המאריך לשקע החשמלי ואז חיבר את תקע המכונה לשקע הכבל המאריך. לאחר מכן הרים רוימי את כפתור ההפעלה והמכונה לא עבדה. רוימי פתח את תקע המכונה כדי לבדוק את החיבורים נוכח שהחיבורים תקינים, סגר את התקע והכניס אותו לשקע הכבל המאריך ואז נשמעו צעקות התובע היות והמכונה החלה לעבוד (עמ' 2 ש' 57-45, עמ' 4 ש' 58-47). כשנשאל רוימי האם בדק מה עושה התובע כשחיבר את המכונה לחשמל ענה כי לא שם לב לכך, הן בפעם הראשונה כשחיבר את החשמל והן בפעם השניה כשחיבר את התקע והתובע נפגע (עמ' 2 ש' 63-עמ' 3 ש' 20). גירסתו השניה של רוימי הינה הגירסה המקובלת עלי כגירסה הנכונה להתרחשות התאונה והיא עולה בקנה אחד עם גירסתו של התובע לתאונה כפי שהיא עולה מתצהירו ומהודעתו למשטרה. מן העובדות הנ"ל עולה המסקנה כי רוימי הביא בהתרשלותו להתרחשות התאונה. בכל פעם שחיבר את המכונה לזרם החשמל היה עליו לוודא כי לא יסכן את העובדים המשתמשים במכונה, חובה זו מתחזקת לאור העובדה שרוימי עצמו הוא זה שהרים את מתג ההפעלה של המכונה והותיר אותו במצב של הפעלה גם לאחר שהמכונה לא פעלה והוא ניגש לבדוק את החיבורים לחשמל וחיבר את התקע לחשמל מבלי להוריד תחילה את המתג ומבלי לוודא כי חיבור המכונה לזרם החשמל לא יעמיד בסכנה את העובדים אשר לידה. אין ספק כי אם היה רוימי בודק לפני שחיבר את המכונה לחשמל האם לא יעמיד החיבור את העובדים בסכנה, היה רואה כי התובע הכניס את אצבעו למכונה ולא היה מחבר את המכונה לחשמל ויתכן והתאונה היתה נמנעת. לסיכום, ולאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת 2הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא דאגה לוודא את תקינות ובטיחות מכונת ההברגה קודם או בסמוך למתן הרשות לתובע להשתמש בה, כמו כן התרשלה בכך שלא דאגה להדריך את התובע על אופן השימוש במכונה, על הסיכונים הטמונים בשימוש זה ולא דאגה לפקח על התובע ולוודא שנוקט הוא באמצעי זהירות. האחריות של הנתבעת 2לנזקיו של התובע נובעת הן מאחריותה הישירה בכך שהפרה את חובתה כאמור, והן מאחריות שילוחית להתרשלותם, כפי שפורטה לעיל, של שני עובדיה, מנהל התחזוקה מר יעקב אקנין והעובד שמעון רוימי. 5. אשם תורם לטענת הנתבעים גרם התובע לקרות התאונה ולנזקו באשמו הוא. לבחינת אשם תורם של ניזוק התוותה הפסיקה שני מבחנים מצטברים: האחד הוא מבחן האדם הסביר, היינו, האם אדם סביר היה נזהר יותר. המבחן השני הוא מבחן חלוקת האשמה, היינו, בית המשפט ישקול מבחינה מוסרית את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק בהצבתם זה מול זה וישווה את משקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. ראה לענין זה: ע.א. 542/87 קופת אשראי וחסכון נ' מוסטפא, פד"י מד (1) 422, 438; ע.א. 5120/92 כמיל מגיזל בע"מ נ' זוהיר חורי, תקדין עליון, כרך 94(3)-1994, עמ' 1018. התובע השתמש במכונה חרף העובדה שאיש לא הדריך אותו על דרך הפעלתה ולא לגבי הסיכונים הכרוכים בשימוש זה ולמרות שבתצהירו טען כי לא הכיר את המכונה. התובע הכניס את אצבעותיו לחור במכונה בו נמצאים המלחציים בעוד איש האחזקה רוימי מטפל בתקע החשמל והמכונה עלולה להתחיל ולפעול בכל רגע. בהודעתו למשטרה נשאל התובע האם ראה בשלב כלשהו את רוימי מכניס את תקע המכונה לשקע של הכבל המאריך, בתשובה ענה התובע בשלילה והוסיף "כשהתעסקתי עם הצינור שמעתי ברקע כי שמעון מתעסק עם הכבל חשמל כי משהו לא טוב בו בכבל המאריך" (עמ' 3 ש' 9-4). בנסיבות הענין ניתן לומר כי התובע לא נהג כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה. אדם סביר המתעסק עם מכונה חשמלית היה נוקט אמצעי זהירות ובטרם מסתכן ומכניס אצבעותיו למקום מסוכן מוודא כי החשמל מנותק, שמתג ההפעלה מנותק, כשהחשיבות בנקיטת אמצעי הזהירות מתחדדת לאור העובדה שהתובע שמע שאיש התחזוקה מתעסק עם כבל החשמל בעודו מכניס אצבעותיו ללוע המכונה. משנקבע כי התובע לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות הענין, על בית המשפט לחלק את האחריות לפגיעה בין המזיקים (הנתבעות 1 ו-2) לבין התובע על פי מבחן האשמה המוסרית. השיקולים בהם יש להתחשב הינם: יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שכעובד ותיק ומנוסה בחר להשתמש במכונת ההברגה למרות שלא קיבל הדרכה ולדבריו לא הכיר את המכונה, כמו כן תיזקף לחובתו התעלמותו מן הסכנה שארבה לו בהתעסקותו של איש התחזוקה רוימי בחיבורי החשמל של המכונה למרות שידע כי בעת שהכניס אצבעותיו למכונה עלול היה להתחדש זרם החשמל בכל עת. לזכותו של התובע יש לזקוף את התרשלותה של הנתבעת 1אשר לא דאגה לו לציוד המתאים ולא הדריכה אותו כלל לגבי השימוש במכונת המלון אשר ידעה כי הועמדה לרשות התובע, כמו כן, תיזקף לזכותו העובדה כי הנתבעת 2אף היא לא דאגה לתובע להדרכה מתאימה על המכונה ולא הזהירה אותו מן הסיכונים הטמונים בהפעלתה, והעובדה שאיש האחזקה של הנתבעת 2 רוימי טיפל בתקלת החשמל של המכונה מבלי לוודא שהפעלת המכונה לא מסכנת איש מהעובדים עליה. בהתחשב בשיקולים הנ"ל יש לאמוד את אשמו התורם של התובע בשיעור של % 40 מן הנזק שנגרם לו. 6. סיכום חלוקת האחריות לאור על האמור לעיל, נמצאו הנתבעות 1 ו- 2 כל אחת בפני עצמה ומהטעמים שפורטו לעיל לגבי כל אחת מהן, אחראיות לנזקו של התובע. בהתאם, אני קובע כי התרשלות הנתבעת 1והנתבעת 2שוות וחלוקת האחריות ביניהן תהא שווה בשווה. בהתאם לקביעת אשמו התורם של התובע, כמפורט לעיל, בשיעור של % 40 מנזקו, תישאנה הנתבעות 1 ו- 2 כל אחת בשיעור של % 30 מנזקיו של התובע. 7. שאלת הכיסוי הביטוחי - הנתבעת 3 (צד ג') הפוליסה חלה על עובדות התאונה. הנתבעות 2 ו- 3 חבות כלפי התובע יחד ולחוד % 30 מן הנזק. הנתבעת 3 תישא על פי האמור בפוליסה בכל סכום שתחוייב הנתבעת 2 לשלם לתובע. 8. גובה הנזק לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים לענין שאלת הנזק, להלן החלטתי לענין גובה הפיצוי לו זכאי התובע בגין פגיעתו בתאונה. התובע, יליד 1942, עבד עובד לתאונה כשרברב ושכרו החודשי עמד על ממוצע של 2500 ש"ח נטו. המל"ל הכיר לתובע כתקופת אי-כושר מלא למשך שישה חודשים, לאחר מכן במשך כשלוש שנים לא עבד התובע וקיבל מהמל"ל הבטחת הכנסה. התובע החל לעבוד החל מחודש פברואר 1996 כעוזר שרברב והוא עובד באותו מקום עבודה עד היום, משכורתו החודשית עומדת על ממוצע של כ-300, 3 ש"ח נטו. מומחה לכירורגיה אורטופדית מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה עקב התאונה נכות רפואית צמיתה של % 12. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור % 12והגדלה ברבע לפי תקנה 15 ל-% 15. מהות הפגיעה של התובע הינה קטיעת אצבעו השניה דרך הגליל המקורב. לטענת התובע עקב מגבלותיו מוגבל הוא לעבודות קלות בלבד. בסעיף 3 לסיכום הממצאים והמסקנות לחוות דעת המומחה נאמר כי התובע סבל בעבר (שנת 1977) מפצע קרוע בשורש כף יד ימין (אותה היד שנפגעה בתאונה הנדונה) עם פגיעה בעצב האולינרי ובעורק האולנרי ביד זו. מממצא זה עולה כי הכאבים והמגבלות מהן סובל התובע בכף ידו עשויים לנבוע לא רק מקטיעת האצבע אלא גם כתוצאה מהפגיעה בעצב בשנת 1977. בהתאם, אני סבור כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובע לצורך חישוב נזקו על %6. אין ספק כי קטיעת האצבע השניה כמעט כולה ביד הדומיננטית של התובע גורמת לפגיעה תפקודית, בייחוד לאור העובדה שעיסוקו הינו בעבודת כפיים, אך יחד עם זאת, כאמור לעיל, הפגיעה התפקודית עשויה לנבוע גם מן הפגיעה ממנה סבל בעברו ועל כן נקבע אחוז הנכות התפקודית כאמור לעיל. הפסד שכר בעבר - הפיצוי בגין ראש נזק זה חולק לשתי תקופות, האחת תקופת אי-כושר מלא בה נקבע פיצוי של % 100 משכרו החודשי עובר לתאונה כשהוא משוערך לערכים של היום. יתרת התקופה עד היום אשר מורכבת מכשלוש שנים בהן לא עבד התובע וקיבל הבטחת הכנסה ומכשלוש שנים (עד היום) בהן עבד התובע כעוזר שרברב בעבודות קלות והשתכר משכורת הנמוכה ממשכורתו עובר לתאונה כשהיא משוערכת. לתקופה זו נקבע פיצוי על פי אחוז הנכות התפקודית שנקבע לעיל. הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרותו של התובע לעתיד חושב על פי שכרו החודשי עובר לתאונה משוערך להיום ואחוז נכותו התפקודית לתקופה של 8 שנים אשר נותרו לו עד לגיל הפרישה. הסכום הוון לערכו הנוכחי. לגבי הפסד הפנסיה הנטען על ידי התובע, לא הובאה כל ראיה לכך שעקב התאונה סובל התובע מהפסדי פנסיה כלשהם ובהתאם לא נפסק כל פיצוי בגין ראש נזק זה. ב"כ התובע טען כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין סיכון הפיטורין המרחף מעל לראשו עקב פגיעתו. לא מצאתי מקום בנסיבות הענין לפסוק פיצוי בגין סיכון בפיטורין, זאת לאור העובדה שהתובע מצא עבודה במקצועו כשרברב עוד בשנת 1996 ומאז ועד היום עובד הוא באותו מקום עבודה. מתקופה זו ניתן ללמוד על יציבות ועל כך שהמעביד הנוכחי של התובע שבע רצון מהתובע. לענין עזרת צד ג' נפסק בנסיבות הענין פיצוי גלובלי לתקופה הסמוכה לפגיעה וסכום נוסף בגין יתרת התקופה בעבר ולעתיד. זאת בהעדר ראיות ובשים לב למהות הפגיעה ולעזרה המקובלת בין בני משפחה. כמו כן, נפסק לתובע סכום גלובלי בגין הוצאותיו על נסיעות לצורך טיפולים רפואיים ובדיקות הן לעבר והן לעתיד, וזאת בהיעדר קבלות. לא נפסק פיצוי בגין הוצאות על טיפולים רפואיים שכן הטיפולים מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בגין ראש הנזק של כאב וסבל נפסק פיצוי המבטא את נכותו הרפואית של התובע, את מהות הפגיעה והמגבלות הנובעות ממנה, כמו כן, מבטא הפיצוי את הפגיעה האסטטית שגרמה קטיעת האצבע והשלכותיה על התובע. להלן פירוט הפיצוי: הפסד שכר בעבר ( 6חודשי אי כושר) 600, 26 ש"ח הפסד שכר בעבר (יתרת התקופה בעבר עד היום) 600, 19 ש"ח הוצאות עבר + עתיד (גלובלי) 000, 3 ש"ח עזרת צד ג' ( 6 חודשי אי כושר) 000, 10 ש"ח עזרת צד ג' (יתרת התקופה בעבר + לעתיד) 000, 10 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 300, 23 ש"ח כאב וסבל 000, 50 ש"ח סך הכל לפיצוי 500, 143 ש"ח הסכומים מחושבים לפי מדד ידוע ביום 16/2/98. כאמור לעיל, אשמו התורם של התובע נקבע לעיל בשיעור של % 40. בהתאם סכום הפיצוי המגיע לו לאחר הפחתה בגין אשמו התורם עומד על 100, 86 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי כשהם משוערכים לערכם כיום. התשלומים אותם יש לנכות הם דמי הפגיעה אשר ערכם כיום הוא 644, 19 ש"ח ומענק נכות שערכו כיום 674, 35 ש"ח. את הסכומים שקיבל התובע מן המל"ל בגין הבטחת הכנסה במשך כשלוש שנים אין מקום לנכות מן הפיצוי היות ובגין תקופה זו קבעתי לתובע פיצוי המבטא את ההפסד החודשי לפי נכותו התפקודית (בגובה %6) בלבד, והסכום שקיבל כהבטחת הכנסה נמוך ממשכורתו החודשית עובר לתאונה, בהתאם, אין חפיפה בין סכומי הבטחת ההכנסה לפיצוי שנפסק בגין תקופה זו. בהתאם, סכום הפיצוי לו זכאי התובע הינו 782, 30 ש"ח. 9. סיכום וסעדים בסיכומו של דבר, הריני מורה כדלקמן: א. אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי כולל, בסכום של 782, 30 ש"ח. ב. סכום זה, ישולם בחלקים שווים באופן שבו נתבע מס' 1 ישלם את מחצית הסכום, ונתבעות מס' 2 ו- 3 את המחצית השניה. ג. במערכת היחסים שבין נתבעות 2 ו- 3 אני מורה לנתבעת 3- צד ג', להשיב לנתבעת מס' 2 כל סכום שישולם על ידה. ד. הנתבעים וצד ג' ישאו בשכר טירחת ב"כ התובע, בסכום כולל של 000, 5 ש"ח + מע"מ כחוק, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. התשלום ישולם על ידי הצדדים בהתאם לחובם היחסי, כמפורט בסעיפים א'-ג' לעיל. ה. בנוסף, ישלמו הצדדים לתובע את אגרות המשפט ששולמו על ידו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרות לבית המשפט ועד לתשלום המלא בפועל. ו. כל הסכומים שפורטו לעיל, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.אצבעותתאונת עבודה