מעוולים ביחד ולחוד

היה ובית המשפט יקבע כי הנתבעים חבים בנזק שנגרם, על בית המשפט גם לקבוע מידת אחריותו של כ"א מן הנתבעים מכוח סע' 84(ב) לפקודת הנזיקין. כאשר מספר מזיקים מבצעים, כל אחד, מעשה נזיקין וכולם יחדיו גורמים לנזק אחד, הרי שהם מעוולים יחד. בשל כך אחראים הם כלפי הניזוק יחד ולחוד ("דיני נזיקין" טדסקי, תש"ל סע' 282, 285). למעשה אין בדין הישראלי כל הבחנה מעשית בין מעוולים במשותף לבין מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד. שני סוגים אלה של מעוולים נכללים בביטוי "מעוולים ביחד" וחבים בגין אותו נזק יחד ולחוד. מעוולים בנפרד, שגרמו נזק שאינו ניתן להפרדה, חבים כל אחד בנזק כולו כמו מעוולים במשותף. נטל השכנוע להוכחת הטענה שהנזק ניתן לחלוקה מוטל על כתפי הנתבעים (ראה ע.א. 448/83 קורנהויזר נגד מלך פד"י מב (2) 578 573- 577ו- ד"נ 15/88 מלך נ. קורנהויזר פד"י מד (2) 89). המבחן למידת ההשתתפות בין שותפים לעוולה הוא עפ"י מבחן "האשמה המוסרית". לכן קביעת מידת ההשתתפות בין שני מזיקים, אינה תלויה באחריותם כלפי הניזוק. ייתכנו מקרים בהם יהיה זכאי מעוול לדרוש מהמעוול האחר השתתפות שהיא כדי % 100("דיני הנזיקין" הנ"ל סע' 302). סעיף 41בפקודת הנזיקין אינו המקרה היחיד שבו עוברת חובת הראיה אל הנתבע. תובע יכול להוכיח שקיימת מידת סבירות גבוהה שלא היה נגרם הנזק אלמלא אותם מעשים או מחדלים. אם הוכיח התובע שני אלה, אזי על הנתבע להוכיח שלא עשה את המעשים, או המחדלים, שהיה בהם כדי לגרום את הנזק, או עליו לסתור את הסבירות, שהוכיח התובע לקשר הסיבתי הקיים בין המעשים או המחדלים לבין גרימת הנזק" (ראה ע.א. 323/89הנ"ל עמ' 164שם מצוטט ע.א. 705/78 רמון ואח' נ. מאוטנר פד"י לד (1) 550בעמ' 554). נפסק שכאשר יש בפני בית המשפט גורם ממשי בר מציאות, שהביא לנזק, אין מקום להיזקק להנחות שבתיאוריה על קיום אפשרויות אחרות (ע.א. 789/89עמר נ. קופ"ח של ההסתדרות הכללית פד"י מו (1) 712בעמ' 716).מעוולים במשותף / ריבוי מעווליםביחד ולחודעוולה