מהו מעמדו של סוכן הביטוח ומטעם מי הוא פעל ? במשפט האנגלי שנהג בארץ לפני שנחקק חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 נקבע כעקרון כי סוכן הביטוח הוא שלוחו של המבוטח (ע"א 512/63 משה אולק ו- 2אח' נ' לה פונסייר חברה לביטוח ואח' פ"ד יח(2) 274, 271). היו מקרים בהם נקבע שהסוכן יכול להיות גם שלוחו של המבטח (ר' פסק דינו של השופט טירקל בת"א (ב"ש) 670/75 אבו ערר זאיד נ' ירדניה חברה לביטוח בע"מ פמ' תשל"ח (1) 163). בע"א 265/70 יעקב לוי נ' פואד דאגר ואח' (פ"ד כה(1) 344, 353) קבע השופט חיים כהן ששאלת מעמדו של הסוכן אינה כולה משפטית, אלא היא תלויה בעובדות ובנסיבות המיוחדות כפי שיוכחו בכל מקרה ומקרה. הווה אומר, אפשר שהסוכן יהיה שלוח המבוטח ואפשר שיהיה שלוחם של המבטח והמבוטח גם יחד. עם חקיקת חוק חוזה הביטוח חידש סעיף 33(א): "לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישה בכתב". ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעמדו של סוכן הביטוח:## א. מהות התובענה זו תביעה לקבלת תגמולי ביטוח ואובדן כושר עבודה, עקב תאונה שארעה לתובע. לטענתו, חוזה ביטוח קיים בינו לבין הנתבעת .1החוזה שוכלל באמצעות נתבעים 2ו-3, ומקנה לו זכות לקבלת תגמולי הביטוח האמורים. ב. עובדות רלוונטיות התובע, נגר במקצועו, חתם ביום 16.5.93על "הצעה לביטוח חיים" של הנתבעת 1(להלן: "מנורה"), בפני צד ג' 3(להלן: "דה וולף"). זה היה מתלמד בביטוח אצל הנתבע 3(להלן "גושן"), שהיה סוכן ביטוח אצל הנתבעת 2(להלן: "שחם"). בהצעת הביטוח ציין התובע כי רצונו בסכום ביטוח בגין נכות מתאונות בסך של 000, 150ש"ח ובתשלום חודשי בגין מקרה של אובדן כושרו לעבודה (ביטוח "שלב") בסך של 300, 2ש"ח לחודש. על ההצעה לביטוח נרשם כי תחילת הביטוח תהיה ביום .1.5.93 בנוסף, חתם התובע על הצהרת בריאות, שילם תשלום בסך 350ש"ח לפקודת מנורה ומילא טופס הוראת קבע לענין המשך התשלומים בגין הביטוח (נספחים א-ג לתצהיר התובע ת/1) . שחם היתה בתקופה הרלוונטית סוכנות ביטוח בע"מ. היא שימשה כחתם של מנורה וכנציגת מנורה ביחסי מנורה עם לקוחותיה שהתקשרו עמה בתיווכה של שחם, בענפי ביטוח חיים. (סעיפים 1א', 1ג' להסכם התקשרות המצורף כנספח ב' לתצהיר מר הרשקוביץ, משנה למנכ"ל מנורה; לענין שחם כחתמת: ר' נ/ 9סעיפים 3, 6; נ/ 15סעיף 4). גושן היה בתקופה הרלוונטית סוכן ביטוח שהועסק על ידי שחם ושימש שלוחה. יצוין כי שחם אינה מייחסת לו כל חריגה מסמכות (סעיף 6לתצהיר מר הירשפלד, מנהל בשחם נ/15). בתאריך 9.8.93נפגע התובע בתאונת דרכים בטורקיה ונותר משותק בארבעת גפיו. הוא פנה למנורה בבקשה לפצותו בגין התאונה ותביעתו נדחתה בטענה כי לא נכרת חוזה ביטוח וכי הפקת הפוליסה בוטלה. עם פנייתו זו, התחוור לו, לטענתו, כי בהצעת הביטוח עליה חתם שונו התאריכים והסכום וכמו כן נמסרה למנורה ע"י שחם וגושן הודעה על ביטול ההצעה. מנורה שלחה הודעת צד ג' נגד שחם וגושן, שהיו סוכני הביטוח שטיפלו בענין. אלה שלחו הודעת צד שלישי למנורה ולאיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"), אצלה הם בוטחו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית וכנגד דה וולף, שהיה אותה עת מתלמד אצל שחם, בפיקוחו של גושן. ג. הפלוגתאות מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות: * מה מעמדו של סוכן הביטוח, ומטעם מי הוא פעל? * האם השתכלל הסכם ביטוח בין התובע לבין מנורה? * האם הפרו שחם/גושן חובת נאמנות בעת המו"מ כלפי התובע? * גובה הפיצוי ד. מהו מעמדו של סוכן הביטוח ומטעם מי הוא פעל במשפט האנגלי שנהג בארץ לפני שנחקק חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981(להלן: "החוק"), נקבע כעקרון כי סוכן הביטוח הוא שלוחו של המבוטח (ע"א 512/63 משה אולק ו- 2אח' נ' לה פונסייר חברה לביטוח ואח' פ"ד יח(2) 274, 271). היו מקרים בהם נקבע שהסוכן יכול להיות גם שלוחו של המבטח (ר' פסק דינו של השופט טירקל בת"א (ב"ש) 670/75 אבו ערר זאיד נ' ירדניה חברה לביטוח בע"מ פמ' תשל"ח (1) 163). בע"א 265/70 יעקב לוי נ' פואד דאגר ואח' (פ"ד כה(1) 344, 353) קבע השופט חיים כהן ששאלת מעמדו של הסוכן אינה כולה משפטית, אלא היא תלויה בעובדות ובנסיבות המיוחדות כפי שיוכחו בכל מקרה ומקרה. הווה אומר, אפשר שהסוכן יהיה שלוח המבוטח ואפשר שיהיה שלוחם של המבטח והמבוטח גם יחד. עם חקיקת חוק חוזה הביטוח חידש סעיף 33(א): "לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישה בכתב". הצדדים אינם חלוקים שגושן סוכן ביטוח, ולכן על מערכת היחסים בין הצדדים חלות הוראות סעיף 33(א) לחוק. מנורה טוענת שחלה הסיפא לס' הנ"ל ולפיכך החזקה הקבועה ברישא לסעיף 33(א), לפיה סוכן הביטוח הינו שלוח של המבטח לצורך המשא ומתן לקראת כריתת החוזה וכריתתו של החוזה, אינה חלה בענייננו. מנספח "א" לתצהיר התובע, ת/1, עולה כי הוא חתם בתחתית ההצעה על כתב מינוי לסוכן הביטוח להיות שלוחו. העיד התובע כי קרא והבין את ההצהרות שמעבר לדף ההצעה (עמ. 7). לעדותו, דה וולף סיפר לו שיש לו מאמן בשם גושן, פירט את תפקידו בסוכנות, וציין את שמה של הסוכנות: שחם (עמ. 4): "הסביר לי מר דה וולף במועד החתימה על ההצעה שהוא היה העוזר ו/או המתמחה של הסוכן מר גושן יצחק" (סעיף 12(א) לת/1). גם דה וולף העיד, במענה לשאלות ביהמ"ש, כי סיפר לתובע שיש לו מאמן בשם גושן ושהוא יהיה הסוכן השלוח של התובע: "הצגתי את עצמי שאני עובד עם גושן שיהיה הסוכן שלו, שהוא השלוח שלו, ושהוא המאמן שלי ואני ממלא את הפרטים" (עמ. 187). לטענת התובע הוא לא הבין דבר וחצי דבר לענין מנוי גושן כשלוחו וכך גם דה וולף, מי שהחתימו על טופס ההצעה. "אני לא יודע מה זה שלוח". (עמ. 10) גם דה וולף בעדותו, מודה שהתובע לא הבין דבר בביטוח ואף מוסיף: "הבנו אותו דבר, אולי אני טיפה יותר" (עמ. 194). מה ניתן להסיק מהתנהגותו זו של התובע? כאשר אדם חותם על טופס, חזקה עליו שהוא יודע נפקות חתימתו מהי, ואין הוא יכול לנער חוצנו ממנה. בעניין זה נקבע בע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' חנה מנצור, (פ"ד לד(4) 29, 38): "... מאידך גיסא, לא ניתן להישען על הטענה הנ"ל אם החותם הבין כי מדובר על מסמך המתייחס, למשל, לעסקה בקשר לנכס פלוני, אך שגה באשר לתוצאותיה המשפטיות של העסקה או באשר להוראות המפורטות הכלולות במסמךאין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה". שחם וגושן אינם חולקים על כך שגושן הוא זה שייצג את המבוטח (עמ. 97), אלא שהם טוענים כי חרף העובדה שהתובע מינה אותם כשלוחם על פי דין לצורך ניהול המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח וכריתתו, משמשים הם גם כשלוח של מנורה (פרק ב' סעיפים 1ו- 2לסיכומי ב"כ שחן וגושן). זאת הם מבקשים ללמוד, בין היתר, מסעיף 2ג. להסכם ההתקשרות בין שחם לבין מנורה (נספח ב' לנ/7), הקובע כי שחם תשמש תמיד כשלוחתה של מנורה לטענתם, אין בכך סתירה גם לנוכח ההיתר שניתן לשחם להתמנות כשלוחתו של המציע, המועמד לביטוח. טענה זו אינה מקובלת עלי. סעיף 2ג. להסכם ההתקשרות בין שחם למנורה קובע: "הסוכנות תשמש כשלוחה של החברה אך אין בהסכם זה כדי למנוע מהסוכנות לקבל מינוי מאת מי שמציע להתקשר בחוזה ביטוח עם החברה, על פיו ממנה אותה המציע כשלוחתו לענין כל הכרוך בהכנות לכריתת חוזה הביטוח ולכריתתו בפועל". בחוזה ההתקשרות הסכימו הצדדים כי סוכן הביטוח ישמש אמנם כשלוחה של מנורה אולם אין הוראה זו קובעת כי שחם תשמש תמיד כשלוחתה של מנורה. בהוראת הסעיף אין כדי למנוע מהסוכן מלקבל מינוי לשמש כשלוחו של המציע: "לעניין כל הכרוך בהכנות לכריתת חוזה הביטוח ולכריתתו בפועל". היינו בדרך כלל, תשמש שחם שלוחתה של מנורה, ואולם כאשר שחם משמשת כשלוחו של מציע, עפ"י מינוי מהמציע - כי אז לא תשמש כשלוחתה של מנורה. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח. ד"ר עמוס הרמן מבהיר בספרו "דיני ביטוח" (בעמ' 105) כי קביעת המחוקק בסעיף 33לחוק בענין מעמדו של הסוכן קביעה מוגבלת היא: "א. הסוכן הוא שלוחו של המבטח רק לעניין המשא ומתן לקראת כריתת החוזה. . . " ב. רשאי המבוטח לדרוש בכתב כי הסוכן יהיה שלוחו. בעקבות דרישת מבוטח בכתב הופך הסוכן לשלוחו שלו ולא של המבטח". (ההדגשה שלי-ד.פ). במקרה שלפנינו, העובדות מצביעות על כך שהתובע הסמיך את גושן לשמש כשלוחו הוא לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין עצם כריתת חוזה הביטוח. ה. האם השתכלל הסכם ביטוח בין התובע למנורה? לטענת מנורה, בטרם הושלם הליך החיתום ובטרם שקלה האם לבטח את התובע אם לאו לאור הבדיקה הרפואית, ובאילו מגבלות להפיק פוליסה, נתקבלו הוראות מסוכן הביטוח לבטל את הצעת הביטוח. לפיכך, סבורה מנורה שהצעת הביטוח שמילא התובע לא התגבשה כלל לכדי חוזה ביטוח, בהעדר קיבול מצידה. נפרט המצב העובדתי, טרם שנכריע בענין: ביום 1.6.93נתבקש גושן להפנות את התובע לבצע בדיקות נחוצות וכן למלא שאלון לחץ דם (נספח א לנ/4). ביום 9.6.93חתם התובע על שאלון לחץ דם (נספח "ה" לנ/4). ביום 20.6.93שלחה שחם למנורה תזכיר (נספח "א 1" לנ/4), אליו צורפו הצעה לביטוח ושיק על סך של 350ש"ח (נספח "ב" לנ/4), הצהרה על מצב בריאות (נספח "ג" לנ/4), הוראת קבע בנקאית ובדיקת רופא. ביום 1.7.93הוציאה מנורה לשחם קבלה (נספח "ד" לנ/4) על הסכום של 350ש"ח ועל גבי הקבלה נרשם: "אין היא מהווה ראיה לתוקף הביטוח". ביום 12.7.93פנתה מנורה למשרד הביטחון לקבלת מידע אודות חשד לרשרוש בלבו התובע, עליו הצהיר בטופס הצהרת הבריאות (סעיף 8לנ/4). במקביל פנתה למשרד הקירות כדי שיפעל בדחיפות להוצאת החומר המבוקש ממשרד הביטחון . ביום 15.1.98העביר משרד החקירות את החומר המבוקש ממשרד הביטחון למנורה. (נספחים "ז1", "ז2" לנ/4). הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועדים של של ביטול הצעת התובע: גירסתה של מנורה: לפי קבלת החומר ממשרד הביטחון, התקבלו מאת שחם הודעות על ביטול הצעת התובע. גירסה זו מושתתת על הראיות הבאות: במזכר מיום 8.7.93הורתה שחם לבטל את ההצעה ע"ש התובע (נספח "ח" לנ/4). ביום 12.7.93הורתה שחם למנורה לבטל את ההצעה ולא להפיק פוליסה. חותמת "נתקבל" של מנורה על מסמך זה הנה מיום 14.7.98(נספח "ט" לנ/4). ביום 14.7.93התקבלה הודעה נוספת לבטל את ההצעה של התובע ולא להנפיק פוליסה (נספח "י" לנ/4). ביום 18.7.92נתקבלה אצל מנורה בקשה להחזר הפיקדון על שם התובע, זאת הואיל וכתוב בהודעה: "הנ"ל ביטל את ההצעה" (נספח "יא" לנ/4). ביום 21.7.93הפיקה מנורה המחאת החזר על התשלום שקיבלה וזו נשלחה לשחם (סעיף 14לנ/4). השיק וההצעה התקבלו בידי שחם בחודש יולי 1993(סעיף 24ו- 26א ל- נ/9). דה וולף העיד כי קיבל את השיק (עמ. 175). גירסת התובע: הודעות הביטול התקבלו לאחר כריתת הביטוח וממילא אין להן כל תוקף שהרי ביטול הביטוח ו/או ביטול הצעה, מחייב שיעשה בכתב על ידי המבוטח (סעיף 9.9לסיכומי ב"כ התובע). ב"כ התובע מציין בסיכומיו (בסעיף 9.8ב). כי הודעת הביטול הראשונה (נספח "ח" לנ/4), לא הגיעה למנורה כלל לפני הגעת החומר הרפואי ממשרד הביטחון. זאת הוא למד מחקירתה הנגדית של הגב' לוגסי, שם חזרה בה (עמ. 35) מהנאמר בתצהירה והודתה כי הודעת הביטול הראשונה הנה מסמך פנימי של שחם בין פקידות וכי "אין לי מושג מתי הגיע המסמך הזה למנורה - יכול להיות שגם ב-18" (עמ. 35). עוד מציין ב"כ התובע כי באשר להודעת הביטול השניה (נספח "ט" לנ/4) המסמך נכתב ב 12.7.93אך חותמת נתקבל של מנורה הנה מיום 14.7.93, היינו במקביל להגעת החומר הרפואי של התובע ממשרד הביטחון (נספח "ז1" לנ/4). בנוסף, נטען ע"י ב"כ התובע כי מנורה לא יכולה להסתמך על הודעות הביטול שנכתבו בין פקידות ולא נכתבו על ידי סוכן הביטוח. לאחר שקילת הראיות הגעתי למסקנה כי הודעת הביטול התקבלה טרם שנעשה קיבול הצעת הביטוח: גם לשיטתו של ב"כ התובע, לפחות באשר להודעת הביטול השניה מיום 12.7.93 עליה יש חותמת "נתקבל" מיום 14.7.93, זו הגיעה למנורה לפני קבלת החומר הרפואי של התובע ממשרד הביטחון, שכן על החומר שהגיע ממשרד הביטחון יש חותמת "נתקבל" מיום .15.7.93 אשר להודעת הביטול השניה, הרי שאין התובע יכול לנקוט אמת מידה שונה כאשר הדבר מחזק את גירסתו, היינו להתייחס להודעה השניה כאילו הגיעה למנורה ביום 14.7.93בהתאם לחותמת "נתקבל" ולא על פי התאריך 12.7.93הנקוב בראשה; ומאידך לראות בחומר הרפואי שהגיע ממשרד הביטחון כאילו הגיע למנורה ביום 14.7.93בהסתמך על המצוין בראש המזכר ולהתעלם מחותמת "נתקבל" מיום 15.7.93(נספח "ז1" לנ/4), המצויה על פניו. יתירה מזאת, גושן עצמו, נתן הוראת ביטול למזכירתו רוית (עמ. 82), והעיד כי הודעת הביטול נשלחה לשחם ב- 8.7ובאותו היום במנורה ידעו על הודעת הביטול (עמ. 70). למעלה מן הנדרש אציין כי אין נפקא מינא אם מזכירתו של גושן או גושן עצמו כתבו את הודעות הביטול, שכן לצורך העניין המזכירה משמשת כ"זרועו הארוכה" של הסוכן . גם אם הודעות ביטול ההצעה הגיעו במקביל לחומר ממשרד הביטחון, הרי שאין לכך כל משמעות במקרה דנן, שכן קיבול בפועל ממילא לא נעשה, וההצעה בוטלה והוחזרה על ידי מנורה לשחם. ב"כ התובע מעלה טענה נוספת, בהתבסס על חוות דעתו של מר בן יצחק (עמ. 3 לת/2) ועל חקירתו הנגדית של גושן (בעמ. 73), לפיה ביטול חוזה ביטוח ו/או ביטול הצעה צריך להתבצע בכתב ואין להסתפק בהודעת הסוכן. טענה זו אינה מקובלת עלי. עדותו של בן יצחק (עמ. 3לת/2) וחקירתו הנגדית (עמ. 21-18) מתייחסים למצב של ביטול פוליסת ביטוח ולא למצב של ביטול הצעה. גושן אמנם מציין כי בבקשות לביטול הצעה מקפידים לבקש מהמועמד לביטוח שהוא עצמו יכתוב בכתב ידו את בקשת הביטול (עמ. 118), אך זאת נעשה במסגרת הפקת הלקחים ממקרה התובע אין כל הוראה המחייבת את חברת הביטוח לקבל אישור מאת המועמד לביטוח כדי לבטל הצעתו. סעיף 45(א) לחוק דן בביטול חוזה: "המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח". כלומר, ביטול פוליסה יכול להעשות אך ורק בהודעה בכתב של המבוטח. במקרה דנן לא נכרת עדין חוזה ולכן הסעיף אינו חל (לענין זה ר' גם חווה"ד רובינשטיין, נ/36, וכן סעיף 11לתצהיר לוגסי, נ/4). הואיל והוצג בפני מנורה מצג ברור בכתב של הרשאה שניתנה לסוכן לפעול בשמו של התובע רשאית היתה מנורה, במקרה של ביטול הצעה, להסתמך על הרשאה זו. גושן בחקירתו הנגדית העיד כי הוא זה שחתום על הצעת הביטוח במקום המיועד לחתימת הסוכן (עמ' 123) ואף הוא זה שנתן כאמור את הוראת הביטול (עמ' 82). כמו כן העיד גושן (עמ' 83) כי שיקול הדעת לגבי חתימה על מינוי סוכן כשלוח הוא של המבוטח בעת הפגישה עם הסוכן. בהקשר זה הוסיף מר שואן, מנכ"ל שחם בעדותו: "שיקול הדעת מתי להחתים את המציע על מינוי הסוכן זה שיקול הדעת של סוכן הביטוח והמבוטח, לא של החברה. כשיש פינוי סוכן אני מצפה שחברת הביטוח תשמע להוראות שלי". (עמ' 163). מר הרשקוביץ העיד כי: "כל עוד לא נכרת חוזה הביטוח, פועלת מנורה בהתאם להוראות הדין ולבקשת המועמד לביטוח, הממנה בחתימת ידו את סוכן הביטוח כשלוחו ... מנורה ידעה את העובדות כפי שהובאו בפניה בכתב ... באורח דומה מנורה פעלה בדייקנות לפי ההוראות בכתב לביטול ההצעה של התובע, שנשלחו על ידי שחם" (סעיפים 5- 4לנ/7). בחקירתו הנגדית העיד: "אני לא סבור שאם הסוכן מהווה שלוח של המבוטח יש כיום צורך ש"הודעה על ביטול תהיה בכתב של המבוטח בשלב המו"מ" (עמ' 48). גם מעדותו של מר שלמי, מומחה לביטוח, שהעיד מטעם "איילון" עלה כי: "בדרך כלל חברת הביטוח בוחנת את העובדות לפי טופס ההצעה. אם יש הוראות של המבוטח חתומות לגבי פינוי הסוכן כשלוח של המבוטח, חברת הביטוח פועלת על סמך מינוי זה. נכון לומר שמינוי זה הוא לעשות פעולות עד כריתת חוזה הביטוח" (עמ' 132). במקרה שלפנינו, יצר התובע מצג אובייקטיבי לפיו מורשית הסוכנות כלפי מנורה לבצע את פעולת ביטול ההצעה, למרות שבפועל כפר בכך. בעניין זה נקבע ב-ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ו- 2אח' (פ"ד מח(5) 799, 815): "ההרשאה מכוח מצג עשויה להתגלם ב"קשת רחבה של פעולות, וכל התנהגות שבכתב או שבעל פה יכולה ליצור שליחות" (ג. פרוקצ'יה, דיני שליחות בישראל (רמות, התשמ"ו) 159). כאמור, השליחות הנה קטגוריה אובייקטיבית: "התנהגות השולח יוצרת שליחות משום שיא מהווה הבעת רצונו של השולח, כלפי השלוח או כלפי הצד השלישי, ליצור שליחות ואם בסתר ליבו השולח אינו מתכוון לתוצאה זו, החוק אינו מייחס חשיבות לכוונותיו הנסתרות ומעניק נפקות לכוונותיו כפי שהן מתגלות בהתנהגותו החיצונית" (שם). התנהגות השולח כיוצרת הרשאה באה להגן על הצד השלישי" (ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט (פ"ד מה(3) 265, 275). מן המקובץ עולה כי מנורה פעלה בהתאם ליפוי הכוח שקיבל גושן מאת התובע וכאשר עסקינן בביטול הצעת ביטוח, די היה בהודעה מאת השלוח. לכן לא השתכלל חוזה ביטוח בין התובע לבין מנורה וממילא לא היתה הפרה של החוזה. לאור מסקנה זו אני דוחה כבר בשלב זה את התביעה של התובע כנגד הנתבעת מס' .1 לאור דחיה זו נדחית גם הודעת צד ג' 1ששלחה מנורה. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. ו. האם הפרו שחם/גושן חובת נאמנות כלפי התובע? לפי סעיף 36לחוק חלים על יחסי המבוטח והסוכן (כאמור בסעיפים 33עד 35) "הוראות חוק השליחות, התשכ"ה- 1965בשינויים המחוייבים". בהתאם לסעיף 8רישא לחוק השליחות התשכ"ה- 1965חובתו המרכזית של השלוח כלפי השולח היא החובה, "לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו". ד' פרידמן, ו-נ' כהן, בספרם "חוזים" (כרך א', תשנ"א בעמ' 657), עומדים על משמעות חובת הנאמנות של השלוח: "בעוד שבחוזה בין הצדדים, שאין ביניהם חובת אמון, חייבים הצדדים לנהוג זה כלפי זה בתום לב, לא להטעות איש את רעהו ולא להפעיל לחץ פסול, מטילים יחסי האפון דרישה פוזיטיבית על הנאמן להבטיח את חופש הרצון של הנהנה. הדבר משתקף בכך שעל הנאמן מוטלת חובת גילוי מלאה כלפי הנהנה, ופעמים בכך שהנאמן נדרש להבטיח שנהנה יזכה ליעוץ נפרד ועצמאי" על היקף חובת הגילוי של השלוח נאמר בספרו של א' ברק "פירוש לחוקי החוזים חוק השליחות, תשכ"ה-1965" (בעמ' 394-392) שהיא, בין היתר, קיימת בכל עניין הנוגע לנושא השליחות וכי חובת הגילוי ומסירת הידיעות אינה מותנית בבקשה מצד השולח. סוכן הביטוח, בהיותו שלוח של המבוטח, חייב לפעול בשקידה במילוי תפקידו, כפי שכל סוכן ביטוח סביר אחר היה נוהג בנסיבות המקרה. כותב פרופ' ברק בספרו הנ"ל (בעמ' 382): "במקום שהשלוח הסכים לשמש כשלוח, מתקיימים בינו לבין השולח יחסי "רעות" ו-"קרבה", דהיינו, שהשלוח צריך לראות מראש שהתרשלותו עלולה במהלך הרגיל של הדברים לפגוע בשולח. בהתקיים חובה זו מוטלת על השלוח החובה שלא להתרשל דהיינו שלא לעשות מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לעשות מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה אותן נסיבות". ובעמ' 383: "כאשר השלוח משתייך למקצוע או לאומנות שביחס אליהם נקבעת רמת זהירות, עליו לנקוט בהתאם להוראת הסטנדרט". ולעובדות המקרה שבפנינו: על פי עדותו של התובע: "דה וולף הסביר לי שהוא עושה לי ביטוח. הוא אמר לי שהוא עושה לי ביטוח ולא מגיש בשמי ביטוח וצריך לקבל על כך אישור" (עמ' 10). ובהמשך: אני ידעתי שאני מבוטח, לא ידעתי שצריך לקבל אישור כדי להיות מבוטח. . . לא התפלאתי שביקשו שאלך להיבדק אצל רופא. רצו לבדוק אם הכל בסדר ואקבל את הפוליסה. יוסי דה וולף אמר שאצטרך לעבור בדיקה רפואית". בנוסף, טען התובע כי לא עודכן על כך שתהליך הטיפול בפוליסה שלו נעצר וכי אין לו כיסוי ביטוחי. פרק הזמן הרב שעבר, גרם לו להבין שיש פוליסה. יתירה מכך, תחושתו של התובע היתה כי הנפקת הפוליסה תתבצע מייד. תחושה זו התחדדה לאחר שנבדק על ידי רופא מטעם הנתבעים שהסביר לו שהכל בסדר (בעמ' 9). גם בתצהירו של דה וולף (סעיף 9ל-נ/30) מציין הלה כי בעת שהתובע דווח לו על תקינות בדיקת הרופא, מסר דה וולף על כך לגושן ובעקבות זאת: "הודיע לי גושן כי אם התובע בריא, אין סיבה כי הנתבעת 1לא תקבלו לביטוח המבוקש". בחקירתו הנגדית נשאל דה וולף: "מעבר לשיחה שלך אמרת לגושן שנעמט אמר לך שהכל בסדר, וגושן אמר שאם כך הוא יתקבל לביטוח, אף פעם לא אמר לך גושן כי ההצעה היא לקראת הפקת פוליסה?" והשיב: "שאלתי את גושן למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, הוא אמר לי, שזה מתבצע. הפוליסה אמורה לצאת" (עמ' 181). גם גושן בחקירתו הנגדית ציין כי הצהרת הבריאות של התובע על פניה היתה סבירה ביותר (עמ' 76). אף מחקירתו הנגדית של מר הירשפלד עלה כי אדם מן השורה יכול היה להבין שמונפקת לו פוליסה (עמ' 95-94). בן יצחק העיד כי: "אם הבירור מתארך, מודיעים למבוטח ולסוכן כי עד שלא תם הבירור, הביטוח לא בתוקף. אומרים לו שאם הבירור הרפואי נמשך, המבוטח לא מתקבל לביטוח" (עמ' 16). בעדותו של מר שלמי הוא מציין כי סוכן הביטוח צריך לתת למבוטחו גם יעוץ (עמ' 132). גושן, בסעיף 14לתצהירו (נ/9) הצהיר כי: "ידע התובע ללא כל ספק כי 'מנורה' איננה מוכנה לקבל אותו כמבוטח שלה כדבר שבשגרה, לפני שתסיים לברר היטב את מצבו". בחקירתו הנגדית כשנשאל מדוע חשב שהתובע ידע "ללא ספק"? היתה תשובתו: "מאחר ותהליך החיתום התארך כתוצאה מבעיות רפואיות שהיו למועמד, היתה בעיה בקבלתו לביטוח. מה שכתבתי לענין ידיעת התובע, שיערתי את זה" (עמ' 72). אליבא דהתובע, שונו ללא ידיעתו והסכמתו הסכומים שנקבעו בהצעת הביטוח, היינו סכום נכות בגין תאונה הופחת ל-000, 100ש"ח, סכום ה"שלב" ל-000, 2ש"ח לחודש והתאריך המבוקש לתחילת הביטוח שונה ל-.11.6.93 בחקירתו הנגדית העיד התובע: "אם אתה אומר כי התיקונים בהצעת הביטוח נעשו בהסכמתי ובידיעתי זה יהיה שקר לומר ככה. ואם מישהו אומר כי זה נעשה בהסכמתי אני אומר שהוא משקר, אני לא חתמתי על שום דבר" (עמ' 8). דה וולף העיד (בסעיף 11לתצהירו, נ/30) כי הן התובע והן הוא לא יזמו שינוי בהצעות הביטוח. "את כל השינויים בסכומי הביטוח ביצעו המודיעים או מי מטעמם על דעתם הם, אחרי שהבינו, כי התובע עבד כנגר ועל כן מגיעה ממנו תוספת מקצועית. . . " גם מהחקירה הנגדית של דה וולף עולה כי משהדפיס גושן את פרטי ההצעה במשרדו ונוכח כי התובע הינו נגר, הבין שהפרמיה שנקבעה בהצעה לא תכסה את סכומי הביטוח שנקבעו ולכן עשה בה שינויים (עמ' 179). ובהמשך חקירתו הוא העיד "אשר לתיקונים, היה צורך להיפגש עם התובע ולהסביר לו פנים אל פנים את משמעות התיקונים" (עמ' 195). גושן העיד כי במקור תחילת הביטוח נקבעה ל- 1.5.93ומאחר והסיכום הסופי של ההצעה היה ב- 315.93אזי שינה את תאריך תחילת הביטוח ל-.1.6.93 מצירוף כל העדויות עולה כי לתובע לא נאמר באף שלב שאין לו כיסוי ביטוחי והוא גם לא עודכן בכל שינויי הפרטים הרלוונטיים, כמפורט לעיל. אין לראות בגושן מתווך גרידא, שכל תפקידו הוא לקשור קשר חוזי קשר בין התובע למנורה. הוא שלוח של התובע, והיה עליו לגלות לשולחו כל מידע רלוונטי ולהסב את תשומת ליבו לכל פרט בצורה שתהא מובנת וברורה לתובע. דומני שלא צריך להרבות בדברים על כך כי השינויים שנעשו בהצעה עליה חתם התובע, התמשכות הליכי חיתום ומעמדו של התובע בשלב זה - בוודאי שהינם מידע רלוונטי שהיה הכרחי ליידע בו את התובע. ברי, כי אם היה מובהר לתובע כי אין לו כיסוי ביטוחי או שהיה מקבל הודעה על התמשכות ההליכים, הרי שאפשר והיה פונה לחברת ביטוח אחרת על מנת שזו תבטחו. ניתן להקיש לעניננו מע"א 846/76 יהודית עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח'. (פ"ד לא(2) 780, 782), שם נקבע: "המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש. בל נשכח שהמדובר כאן בחוזה שדוגמתו נעשה לאלפים ורבבות בין מבטחים וציבור המבוטחים. משא ומתן כזה צריך להיות פשוט, גלוי לב ושווה לכל נפש". מן המקובץ לעיל מתבקשת המסקנה כי גושן פעל שלא בדרך מקובלת, של מי שמשמש נציג של מבוטח. בהתנהגותו זו הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובע. הפרת חובת הנאמנות על ידי השלוח במקרה דנן, מחייבת אותו לפצות את השולח. גושן היה סוכן ביטוח כאמור במסגרת שחם סוכנויות לביטוח (1977) בע"מ, וזו חבה הן באחריות שילוחית והן באחריות ישירה למעשיו. ז. האם יש ממש בהודעות צד ג' 2שנשלחו על ידי שחם? .1הודעת צד ג' למנורה הודעת צד ג' 2ששלחה שחם למנורה, מבוססת על נקודת המוצא לפיה שחם הינה שלוחה של מנורה ולפיכך בין אם בוטלה הצעת הבטוח ובין אם נכרת חוזה ביטוח, הרי ששחם, כשלוחה של מנורה, "יצאה מן התמונה". לא מצאתי ממש בהודעת צד ג' 2ששלחה שחם למנורה. נסיונה של שחם לגלגל את התביעה על הנ"ל אין לה כל יסוד לאור מסקנתי לעיל כי שחם היתה שלוח של התובע והתנהגות גושן מטילה עליה את מלוא האחריות לתוצאות מעשיו. אשר על כן אני דוחה את התובענה שהוגשה ע"י שחם בהודעת צד ג'2, כנגד מנורה. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. .2הודעת צד ג' 2לדה וולף פעולותיו של דה וולף נעשו בתוקף תפקידו כמתמחה של גושן. על גושן היתה מוטלת חובה לפקח על פעולותיו (ר' עדות גושן עצמו, עמ' 78), אין כל חשיבות לשאלה אם גושן מילא תפקידו כמאמן, או שהתרשל גם בכך ולא ביקר כיאות את פעולות מתמחו. גושן בעצמו אף אישר כי "מי שייצג את המבוטח זה אני בעצם" (עמ. 79). לאור האמור לעיל, ומאחר ושחם לא חלקה על הזהות בינה לבין גושן, אני קובעת כי שחם נושאת באחריות למעשי גושן, גם אם נעשו באמצעות דה וולף. לפיכך, אני דוחה את הודעת צד ג' נגדו, כבר בשלב זה. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. .3הודעת צד ג' 2לאיילון שחם וגושן בוטחו בידי איילון בפוליסה לביטוח חבות מקצועית ביחס לתביעה שתוגש נגדם בשל היפר חובה מקצועית, שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה שנעשו על ידם. הודעת צד ג' 2לאיילון, מתבססת על ההנחה כי, בין אם ייקבע כי הם אחראים אחריות ישירה או אחריות שילוחית לאירוע, הרי הפוליסה חלה. איילון גורסת שהיא פטורה מחבות מאחר ושחם הסתירה ממנה, בכוונת מרמה, עובר לכריתת החוזה, מידע מהותי שהיה עליה לגלות לה מיוזמתה קרי: שהיא מעסיקה בתיווך לענייני ביטוח, אנשים שאינם מורשים כסוכני ביטוח. טענה נוספת שנטענה היא כי המעשים אינם מכוסים בפוליסה, לאור טיבם. לעניו כוונת המירמה: איילון טענה ששחם הפרה חובת גילוי כלפיה בהתאם לסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח הקובע: "הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". סעיף 7(ג) לחוק גם קובע: "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים. . . והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים, אילו ידע המצב לאמיתו . . . " . החתם מטעם איילון, מר היציג, הצהיר כי הוא כחתם אילו ידע על שיטת העבודה של שחם, לא היה מסכים לקבל אותה לביטוח אחריות מקצועית באיילון בשום תנאי, אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר, כפי שהיה נוהג, למיטב הבנתו, כל מבטח סביר (סעיף 5ל-נ/25). בחוו"ד של מר שלמי הצהיר הלה כי הוא כחתם אילו ידע על נהלי העבודה של שחם, לא היה מסכים לבטח את אחריותה המקצועית כסוכנות ביטוח בשום תנאי ואף לא בתוספת דמי ביטוח (סומנה נ/24). לטענת שחם וגושן, לא הוכיחה איילון כל כוונת מרמה מצדם ולכן אינה יכולה לטעון לפטור מחבותה. במקרה של אי גילוי ענין מהותי, שמבקשים להחיל עליו את הוראות סעיף 6(ג) לחוק - אין תחולה לפטור שבסעיף 7(ג)(2), אם לא הוכח, כחלק מהתנאים לתחולתו של סעיף 6(ג), שאי הגילוי נעשה בכוונת מרמה. סעיף 8(1) לחוק קובע כי תשובת מבוטח שאינה מלאה וכנה שניתנה שלא בכוונת מרמה, לא תהווה בסיס לביטול הפוליסה או להקטנת חבות המבטח, אם ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה. מר הירשפלד העיד כי כל אדם בעולם הביטוח ידע שמכשירים סוכנים חדשים בשחם (עמ' 97). גושן בחקירתו הנגדית העיד כי מתלמדים בשחם נחשבים כמקדמי מכירות וכשנשאל על ידי ביהמ"ש, האם היו מקדמי מכירות בכל חברות הביטוח ששחם עבדה אתם, תשובתו היתה כי בשיטה זו עבדו עם כל חברות הביטוח (עמ' 84). מר לונדון, ס/מנכ"ל באיילון העיד כי למיטב זכרונו מ- 1995איילון התקשרה בחוזה מבטח - סוכן עם סוכנות ביטוח "ישר אובוז", הידועה כמי שמפעילה אנשים שאינם סוכנים: פקידות, טלפניות המתקשרות בטלמרקטינג לבתי המבוטחים ומציעים להם ביטוח (עמ' 172). בן יצחק העיד כי בשוק היתה פרקטיקה של סוכנים מתלמדים העובדים בפיקוחם של סוכנים מורשים (עמ' 17). מהאמור לעיל, ברור לי שאיילון - שאין ספק שהיתה מעורה בשוק הביטוח, - ידעה על פעילותם של מתלמדים בשירות שחם ועל דרך עבודתם בפועל בחברה. ולכן לא היתה מוטלת חובת גילוי מצד שחם וגושן, בענין זה כלפיה. יתר על כן, אפילו המדובר באי גילוי עניינים מהותיים, הרי אין כל הוכחה ששחם או גושן עשו כן מתוך כוונת מרמה. לענין טיב המעשים וכיסויים בפוליסה: איילון טענה כי מעשיו של דה וולף לא בוטחו במסגרת הפוליסה בין באופן אישי ובין כשלוחם של שחם ו/או גושן. הפוליסה (נ/17) מציינת את האירועים המכוסים, וכוללת: "היפר חובה מקצועית במקצוע. . .שמקורם במעשה רשלנות, טעות או וקשאאז אשר נעשו בכל זמן שהוא. . .ע"י המבוטח או קודמיו בעסק או כל אדם שהועסק או המועסק ע"י המבוטח. . . ". סעיף 4לנספח מרחיב את הביטוח גם לאחריות שילוחית של המבוטח. . . "בגין מעשיו או מחדליו של כל אדם או גוף הפועל כמורשו של המבוטח או משמש כנציגו ובלבד שידוע על כך לחברה" . המבוטחת עפ"י הפוליסה היא שחם. בסע' 14לפוליסה צויינה רשימת סוכני המשנה, ביניהם יצחק גושן. כפי שהובהר לעיל, ההצעה נעשתה וטופלה ע"י הסוכן המורשה. אין כל רלבנטיות לשאלה האם ובאיזו מידה גושן נעזר בדה וולף, שכן זה התמחה תחת פיקוחו; גם אם גושן לא פיקח כיאות על מעשיו, אין בכך לשנות ממהות הענין ולכל היותר המדובר בפעולה לא תקינה ו/או רשלנית של גושן, במסגרת תפקידו כסוכן - ופעולה זו מכוסה בפוליסה, באשר שמואל גושן מופיע בפוליסה. אין לקבל את טענת אילון כי המדובר בשיטת עבודה ולכן אין לכך כיסוי בפוליסה, מאחר ואין המדובר ברשלנות או בטעות. גושן הן טעה בהפעלת שיקול דעתו והן התרשל בכך שלא יידע את התובע לענין השינויים שנערכו בהצעה ובכך שלא הבהיר לו אל נכון כי הפוליסה עדיין לא נכנסה לתוקף והיא תלויה בקיבול של מנורה, בין השאר על סמך תוצאות הבדיקות הרפואיות והחומר ממשרד הביטחון. עוד שגה גושן בהפעלת שיקול דעתו והתרשל בכך, שביטל את ההצעה שלא בידיעת והנחית שולחו, - התובע - ובלי שעדכן בכך את התובע באופן מיידי, למען ידע כי אין הוא מבוטח. הפעולות הנ"ל הן בסיס קביעתי לאחריות גושן ושחם. הן עצמאיות ואינן תלויות במעשיו ו/או מחדליו של דה וולף. פעולות אלו, אשר נעשו ע"י גושן בתפקידו כסוכן וכשלוחו של התובע, מכוסות גם מכוסות בפוליסה - כמפורט לעיל. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בהודעת צד ג' 2כנגד איילון. מעבר לענין אוסיף ואעיר: משחידשה איילון את פוליסת הביטוח לאחריות מקצועית של שחם, לאחר שמסכת העובדות נשוא התובענה היתה פרושה בפניה, ללא כל סייג באשר לפעילותם של "מתלמדים" (ר' עדות הירשפלד עמ' 97, עדות שלמי עמ' 131-130), הרי שאין היא יכולה להתנער מחבותה הביטוחית, בטענות ששמו של דה וולף לא צורף לפוליסה ו/או בטענה של אי תשלום פרמיה. כפי שציינתי לעיל שמו של דה-וולף לא היה חייב להיות מצורף. בין היתר, לאור העובדה שגושן 'נטל' על עצמו אחריות בגין כל פעולה שלו ואימצה כפעולתו שלו ושל שחם. ושמו של גושן, נזכר בפוליסה. בעניין זה יפים דברי השופט טירקל בע"א 453/80מתיתיהו בן נתן נ' יצחק נגבי, (פ"ד לה(2) 181, 146) כי יש "להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהייתה לנגד עיניהם של המתקשרים". ח. גובה הפיצוי סעיף 9(א) לחוק השליחות קובע כי הפרת החובות המוטלות על השלוח לפי סעיף 8מעניקה לשולח תרופות הניתנות בשל הפרת חוזה. ברק בספרו פירוש לחוקי החוזים - חוק השליחות כותב (בעמ' 409) כי: "גישת המחוקק היא כי קיום החובה והפרתה נקבע כאמור במפגרת חוק השליחות. ההפניה לחוזים הנה לעניין התרופות הניתנות בשל הפרת חוזה. עם זאת, לעניין הפניה זו יש לראות בהפרת חובה הקבועה בסעיף 8כהפרת חוזה, כי אחרת לא ניתן יהיה להפעיל כלל את החוק הדן בתרופות, שכן זה אינו דן בהפרת חובות סתם אלא בהפרת חוזה דווקא". אמנם, לא נקשר בין התובע למנורה חוזה ביטוח, אך יש לחייב את שחם לשלם לתובע סכומים ברוח הצעת הביטוח עליה חתם. הנזק בר הפיצוי לפי סעיף 10לחוק החוזים ותרופות בשל הפרת חוזה - התשל"א 1970, הוא אותו נזק: "שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". כאשר עסקינן בסוגיית השליחות, הנזק הוא אותו נזק שהשלוח ראה או שהיה עליו לראות כאשר קיבל עליו את השליחות, כתוצה מסתברת של ההפרה. הפרת חובת הנאמנות של השלוח, הובילה לכך שהשולח אינו מבוטח. במצב דברים בו היה ממלא השלוח את חובותיו הרי שלתובע היה כיסוי ביטוחי, בין אם ההצעה שלו היתה מקבלת אישור של חתם מנורה והופכת לחוזה ביטוח, ובין אם היה מבטח עצמו בחברה אחרת, במועד. לפיכך, הדרך היחידה לפצות את התובע הנה על בסיס ההצעה המתוקנת כמפורט בפרק ב' לעיל, באשר התיקון נעשה ע"י שלוחו של התובע. בסיכומי ב"כ שחם וגושן לא מצאתי כל התיחסות לגובה הפיצוי. מצבו הרפואי ונכותו של התובע הוכחו במסמכים ת/8, ת/.9 ב-ע"א 572/89ממוסה עדני ובניו נ' סהר חברה ישראלית (פ"ד מז(2) 179) חייב ביהמ"ש את חב' הביטוח לשלם לתובע סכומים על פי הצעת הביטוח. אמנם שם חב' הביטוח חויבה לשלם על פי הצעת הביטוח בשל רשלנות והפרת חובה חקוקה, אולם הרציונל שם יפה גם למקרה דנן. בנוסף, במקרה דנן, לא ניתן לדעת אם היה נכרת חוזה ביטוח בין התובע למנורה לולא הפר גושן את חובת הנאמנות, אלא שבהפרת חובת הנאמנות כלפי התובע, בין היתר, בשל הודעתו על ביטול ההצעה, נגרם "נזק ראייתי" שכן נמנעה מהתובע כל אפשרות להוכיח את היותו מבוטח. אין פוליסה ובשל ביטול ההצעה אין אפשרות להוכיח מה היה קורה אם לא היתה מתקבלת הודעת הביטול. כאשר נוצר נזק ראייתי מן הראוי להעביר את הנטל על המזיק (ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי. פ"ד מג(3) 284; ור' גם ע"א 789/89עמר נ' קופ"ח. פ"ד מו(1) 712). לעניין ריבית פיגורים מוגברת מכוח הוראות סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח: עילה זו לא נטענה בפרשת התביעה ונטענה לראשונה בסיכומי ב"כ התובע, אשר על כן אין מקום לדון בה. סוף דבר על הנתבעים 2ו- 3לפצות את התובע במאוחד ובמיוחד על פי הסכומים המופיעים בהצעת הביטוח המתוקנת, כדלקמן : 000, 130ש"ח נכון ליום 1.6.93; הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. וכן 000, 2ש"ח נכון ל-1.6.93, ועד ליום הגשת התביעה. גם סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין. על הנתבעת, איילון, לשפות את הנתבעים 2ו- 3בגובה סכומים אלה. הנתבעים 2ו- 8ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 000, 15ש"ח+מע"מ, וכן את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. איילון תשלם לנתבעים 2ו- 3שולחי הודעת צד ג' 2שכ"ט עו"ד בסכום של 000, 15ש"ח+מע"מ, וכן את הוצאות המשפט, אותן ישום הרשם. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. סוכן ביטוח