קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק יובל לעובדי בנק: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט מורל; נציגי ציבור - ה"ה גואלמן ומלר; תב"ע לח/1572-3) התבררה תובענה של המערערים נגד המשיבה (להלן - הבנק) בעתירה לפסק-דין הצהרתי, לפיו זכאים התובעים "להעלאה של משכורתם הכוללת בשיעור כשל % 2.5לשנה, בתחולה מיום 1.1.1977", וכן שלעניין תשלום "מענק יובל 75" ייחשב הוותק של כל אחד מהעובדים, החל מהיום שבו התחיל לעבוד בשירות בנק קופת-עם ולא מהיום שבו החל לעבוד בשירות בנק לאומי או בנק איגוד. בית-הדין האזורי לא נענה לתביעה, ומכאן הערעור של העובדים לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן: א) ביום 28.12.1976נחתם הסכם בין הבנק, בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן בנק איגוד) ובנק קופת-עם (להלן - בנק קופת-עם) לבין הסתדרות הפקידים ועובדי המינהל והשירותים וארגון פקידי בנק קופת-עם (להלן "הסכם ההעברה"). הסעיפים הרלבנטיים בהסכם ונספחיו מובאים בסעיף 3להלן; ב) החל מיום 31.12.976(להלן - "יום העברה") היו התובעים לעובדי הבנק; ג) "הסכם ההעברה" מתייחס להסכם קודם, מיום 8.7.1974, שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן; ד) ביום 8.11.1976נחתם הסכם בין הבנק לבין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים, לפיו, בין השאר, הועלה שכרם של עובדי הבנק ב-% 5החל מיום 1.1.1976, ועל בסיס משכורת חודש דצמבר 1975; ה) בחודש אפריל 1977התקיימה פגישה בין נציג הבנק לבין ועד עובדי בנק קופת-עם. באותה פגישה תבע הוועד תוספת שכר בשיעור של % 5שקיבלו עובדי הבנק מכוח ההסכם מיום 8.11.1976, האמור בפסקה הקודמת. תביעה זאת נדחתה על-ידי נציג הבנק אשר הציע תוספת של %2.5; ו) בשנת 1977החליט הבנק ליתן לעובדיו מענק יובל למלאות 75שנה לקיום הבנק (להלן "מענק היובל"), בסכום המחושב לפי שנות הוותק בעבודה, בפועל, בבנק; לעניין זה חושב ותקם של עובדי בנק קופת-עם לשעבר מ"יום ההעברה"; ז) ביום 14.2.1979, אחרי הגשת התובענה לבית-הדין האזורי, התקיימה פגישה בהשתתפות נציגי הבנק, שניים מהתובעים ומזכיר חטיבת עובדי הבנקים בהסתדרות הפקידים. בשתי השאלות נשוא ההתדיינות הגיעו לסיכום מוסכם; מזכיר חטיבת עובדי הבנקים הכין טיוטה של זכרון דברים, אך זו לא נחתמה (מפסק-הדין שבערעור אין להסיק, מי סירב לחתום). .3 ההסכם מיום 28.12.1976"הסכם ההעברה": 2) הגדרות: (ג) משכורת - המשכורת הכוללת המשולמת לעובד קופת-עם הנובעת מהנתונים המפורטים ליד שמו בנספח "א" או "ב". (ד) פער - ההפרש בין סכום המשכורת שמקבל עובד קופת-עם בדרגתו לבין המשכורת המשולמת לעובד בל"ל הנמצא באותה דרגה, הכל כמפורט בנספחים א' או ב'. 7) מוסכם בזה, כי תנאי השכר של עובדי קופת-עם ייקבעו בהתאם לעקרונות הבאים וכפוף להגדרות המופיעות בסעיפים קטנים ג' וד' של סעיף 2דלעיל: (א) יושווה לחלוטין הפער בין המשכורת המשולמת לעובדי קופת-עם והמשכורת המשולמת לעובדי בל"ל, בהתאם להסכם בין הנהלת קופת-עם, ההסתדרות והוועד מיום 8.7.1974, כולל כל התוספות הנובעות מהסכמים נוספים שנחתמו מאותו מועד ואילך עם עובדי בל"ל. (ב) השכר וההטבות בהתאם לעקרונות המפורטים מעלה ישתלמו החל מיום ההעברה. 10) (א) העובדים ייחשבו כעובדיו הקבועים של הבנק אליו הועברו, ותקופת העסקתו של כל עובד בקופת-עם, כנקוב ליד שמו, תיחשב כתקופת שירותו בבל"ל או באיגוד (למעט זכויות לפיצויי פיטורים עד תאריך 31.12.1973ועד בכלל) לפי העניין - לעניין קביעת זכויותיו כפי שפורט בהסכם בין קופת-עם, ההסתדרות והוועד מיום .25.4.1973 (בנספחים א' או ב' מובאים שמות העובדים ובצד כל שם - "סכום התוספת המשלימה"). תנאי השכר, התנאים הסוציאליים והתשלומים הנלווים של עובדי בנק קופת-עם לישראל בע"מ, יושוו לאלה הנהוגים לעובדי בנק לאומי לישראל בע"מ, הואיל והבנק משתייך לקבוצת בנק לאומי לישראל בע"מ. .4 עיקר הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי פרקליטם של התובעים היו: א) "בתוקף הוראות הסעיפים 7ו-10(א) להסכם א' (הכוונה להסכם הקיבוצי מיום 28.12.1976האמור בסעיף 2, פסקה א', דלעיל) הושווה המשכרת וכל התשלומים הנלווים וכל הזכויות הנובעות מוותק וכיו"ב, עם אלה של עובדי בנק לאומי - לחלוטין"; ב) בעקבות א', התובעים "קופחו בהשוואה זו וזאת בשני פריטים: האחד - השלמת המשכורת ב-% 2.5נוספים; השני - חישוב הוותק לצורך מענק יובל ה-75"; ג) לעניין "השלמת המשכורת ב-% 2.5נוספים", יש ללמוד מטיוטת זכרון הדברים האמורה בסעיף 2, פסקה ז', דלעיל, על "כוונותיה של הנתבעת להוסיף % 2.5למשכורת, ועל "הודעתו (של נציג הבנק) בדבר צדקת תביעתם של עובדי קופת-עם לשעבר", מאחר וזכרון הדברים לא נחתם רק עקב דחיית התנאי שהציג הבנק שהתוספת תבוא לחיסול "כל התביעות 'הנותרות' של עובדי בנק קופת-עם לשעבר". .5 עיקר הטענות, שהעלה בבית-הדין האזורי פרקליטו של הבנק, היו: א) לעניין השלמת המשכורת ב-%2.5, הקובע הוא האמור בהסכם הקיבוצי מיום 28.12.1976, עת נספח א' לאותו הסכם "מציין מפורשות את סכום התוספת המשלימה, לגבי כל עובד ועובד בנפרד, בה יזכו המועברים מיום ההעברה". כן טענו לאותו עניין ש-% 5משתלמים לעובדי בנק לאומי מכוח "זכרון דברים" מיום 8.11.1976, בתוקף מיום 1.1.1976, היינו תאריך קודם ל"תאריך ההעברה"; קיומו של אותו זכרון דברים "לא הועלם מידיעת התובעים ונציגיהם בעת חתימת הסכם ההעברה (ההסכם מיום 28.12.1976) ועל אף זאת נקבו בהסכם ההעברה, בנספח א', בסכומים שנקבו; ב) לעניין "מענק היובל", קובע נוסח החלטת הבנק ליתן את המענק, "והדרך בה נוסחה החלטת הדירקטוריון... מורה ברורות, כי המענק ישולם לפי שנות עבודה בפועל בבנק לאומי..." כן טענו "כי דין מענק כדין מתנה ובידה (של הנתבעת) שמורה הזכות והרשות אם להעניקו או אם לא ולמי להעניקו, על-פי שיקוליה הבלעדיים גרידא. אין לתובעים כל זכות מוקנית לקבלת מתנות מעם הנהלת הבנק". בטענתו זאת סמך הפרקליט המלומד על פסק-הדין בדב"ע לו/107- 3 [1] (בע' 305). .6לעניין השלמת המשכורת ב-% 2.5אומר בית-הדין, כי התובעים זנחו בסיכומים התבססותם על טיוטת זכרון הדברים האמור בסעיף 2, פסקה ז', דלעיל, ועל כל פנים כך אומר בית-הדין - אין זכרון הדברים מעיד על דבר שסוכם בו סופית. הקובע לעניין השלמת המשכורת הוא, לפי פסק-הדין שבערעור, האמור בתוספת א' להסכם הקיבוצי מיום 28.12.1976, באשר הגדרת "פער" בסעיף 2(ד) להסכם מפנה לאותה תוספת. לעניין "מענק היובל" אומר בית-הדין האזורי: "סעיף 10(א) להסכם ת/ 1אמנם קובע, כי תקופת העסקתו של עובד מקופת-עם תחשב כתקופת שירותו אצל הנתבעת, אך אין בכך כדי להפוך את תקופת שירותו של כל עובד בקופת-עם כשירות בפועל אצל הנתבעת. לפי סעיף 10(א) הנ"ל זכו עובדי קופת-עם, שעברו לנתבעת, שתקופת עבודתם בקופת-עם תחשב כוותק לכל זכות הקשורה בוותק, ואשר הנתבעת חייבת בה על-פי כל דין, או הסכם; מכאן אין להסיק, כי עובדתית הם עבדו אצל הנתבע כל אותה תקופה. כאן מדובר במענק חד-פעמי שאין הנתבעת חייבת בו על-פי איזה הסכם, מפורש או מכללא, אלא שזו החלטה חד-צדדית שלה בחינת "ברצותו מרחיב וברצותו מקצר". כיוון שכך, רשאית הנתבעת לקבוע תנאים להענקת המענק כראות עיניה. שיטנברג עדותו (ע' 25, סעיף 9-10) אמר, כי החלטת ההנהלה היתה לשלם לעובדים את המענק בשיעור שייקבע לפי שנות עבודתו בפועל של כל עובד. שיטנברג לא נחקר על כך, ולא הובאה כל ראיה לסתור, לפיכך קובעים אנו שזו היתה החלטת ההנהלה". .7בטיעונו לערעור הדגיש פרקליטם של המערערים, כי מטרת ההסכם הקיבוצי מיום 28.12.1976היתה להבטיח שוויון השכר לעובדי הבנק, כך שאלה שעבדו בעבר בבנק קופת-עם יקבלו שכר שווה לשכר של עובדי הבנק האחרים, ומטרה זאת סוכלה על-ידי הוספת % 5לעובדי בנק לאומי מלפני תאריך ההעברה ו-% 2.5בלבד לעובדי בנק קופת-עם לשעבר. טען הפרקליט, שעת נערכה הרשימה שבתוספת א' להסכם הקיבוצי האמור בה כבר לא שיקף את שוויון השכר שרצו להבטיח. לעניין "מענק היובל" טען הפרקליט המלומד - שהסכום ששולם הוא בגדר "תוספת" או "תנאים נלווים", לעניין ההסכם הקיבוצי וההוראה שבהסכם לעניין ותק עבודה בבנק קופת-עם בדין ותק עבודה בבנק לאומי, מחייבת בסיס חישוב שווה. .8כנגד זה הדגיש פרקליטו של הבנק, בטיעונו לערעור, שנספח א' להסכם הקיבוצי, על הסכומים הנקובים בו, נערך כאשר כבר היה ידוע שלעובדי בנק לאומי ניתנה תוספת שכר בשיעור של %.5 לעניין "מענק היובל", חזר הפרקליט על טענותיו בבית-הדין האזורי והדגיש, כי המענק "שולם על-פי החלטה חד-צדדית של המשיב", אשר קבע את התנאים לו. ומשכך הדבר, "החלטותיו ושיקוליו (של הבנק) לגבי תנאי נתינתו הינם סופיים ואינם מותנים אלא ברצונו". .Iפסק-דין .1תחילה לעניין השלמת המשכורת ב-% .2.5משבאים לדון בשאלה זאת, יש ליתן את הדעת לכך, שההליך הוא במסגרת תביעה אינדיבידואלית ולא במסגרת תביעה קיבוצית - במסגרת החלק הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי מיום 28.12.1976, ולא במסגרת החלק האובליגטורי שבו. .2 לעניין השלמת השכר ב-%2.5, כך שתוספת השכר בשיעור של % 5שניתנה לעובדי בנק לאומי מלפני "תאריך ההעברה", תינתן גם לעובדי בנק לאומי שבאו מבנק קופת-עם - יקבע, כמובן, ההסכם הקיבוצי מיום .28.12.1976מקריאה ראשונה של ההסכם הקיבוצי, סעיף 7שבו, עולה מגמה כללית ומובנת של השוואת שכר עובדי בנק קופת-עם לשעבר, אשר בשירות בנק לאומי, לשכרם של כלל עובדי בנק לאומי, כך שלא יהיה מצב שבו שניים עובדים אצל אותו מעביד ובאותה דרגה, אך שכרם שונה. כל זה עד שאינך נותן דעתך לפסוק הפותח שבסעיף 7הנ"ל, הכופף את העיקרון "להגדרות המופיעות בסעיפים קטנים ג' ו-ד' של סעיף 2דלעיל". בין ההגדרות האמורות באה גם הגדרת הדיבור "פער", שלו נזקקים בסעיף 7(א), עת קובעים כי "יושווה לחלוטין הפער... ". הגדרת "פער" בסעיף 2להסכם מפנה ל"מפורט בנספחים א' או ב'", ובאותם נספחים נקבו בסכומים שישולמו. גם העיקרון, שהנורמה הכללית מפנה את הדרך לנורמה הספציפית, תביא לכך, שלעניין סגירת הפער מהעבר - הקובע הוא הסכום הנקוב ברשימה א'. בדרך זאת הלך בית-הדין האזורי, והלך בדרך הנכונה. .3 הדגשנו שמדובר בהליך אינדיבידואלי ובחלק הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי. יבוא מי שיבוא ויטען, כי נוצר מצב שהשותפים ליחסי העבודה הקיבוציים לא התכוונו לו, או שאינם מסכימים לו - הפיתרון הוא במשא-ומתן בין השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים - פיתרון שכנראה ניסו לחפשו במשא-ומתן שבו מדובר בסעיף 2, פסקה ז', שבחלק iדלעיל. .4 מכאן לכל הקשור ב"מענק היובל". בטרם יידרש בית-הדין לשאלות הצריכות, ישירות, להכרעה בשאלה זאת, רצוי לסלק מספר אבנינגף שיכול ויהיו למכשול ביחסי עבודה תקינים - אבני נגף שמטענות עקרוניות ומרחיקות לכת לעניין מהותו של "מענק". .5 בערעור לא חזרו על הטענה שהעלו בבית-הדין האזורי "כי דין המענק כדין מתנה ובידה (של הנתבעת) שמורה הזכות והרשות אם להעניקו או אם לאו, ולמי להעניק" (סעיף 5, פסקה ב' - קטע שני שבחלק iלעיל) וטוב עשו שלא חזרו על אותה טענה. "מתנות" ו"חסדים" הם מסימני היחסים הפטריארכליים ואינם מתיישבים יותר עם יחסי עבודה קיבוציים. אין באמור כדי למנוע מתן "תשורה" לפרט עקב מאורע מיוחד הקשור באותו פרט, ולא בעבודתו. .6 בהקשר לאמור יפים דבריו של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית בעניין (1944) 39- 338, . 332U.s 321,. J. I. Case co. V. N.l.r.bוכך נאמר שם - "הענקת טובות הנאה לפרט יכול ויתברר שהם הרסניים ( disruptive) לשלום תעשייתי, באותו מידה שהרסנית שלילת טובות הנאה מהפרט. אלה (טובות ההנאה) מהווים דרך טובה להתערבות בהתארגנות ובחירת נציגים; תשלום מוגדל, אם זוכים בו אינדיבידואלית, בא לעתים במחיר פגיעה בנורמה אחרת שרואים אותה לטובת הקבוצה, ויוצרת תמיד חשד שהיא משתלמת, בטווח ארוך, על חשבון הקבוצה כשלמות. דברים אלה נאמרו על רקע יחסים ותופעות שליליים שבארצות-הברית, אך עקרונית היה להם מודע גם המחוקק הישראלי, בקבעו בסעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, את אשר קבע. .7עד כאן לסיווג המענק כ"מתנה". שונה המצב, אם כל שנאמר לעניין "מתנה" לא נאמר אלא לעניין המשך המובאה מדברי הפרקליט בבית-הדין האזורי (לבנק היתה "שמורה הזכות והרשות אם להעניקו או אם לאו, ולמי להעניקו") - ברור שהבנק לא היה חייב להחליט ליתן לעובדיו מענק במלאות 75שנים לפעילותו. ברור גם שהבנק היה חופשי לקבוע את הסכום שיתן ואת התנאים לכך; לא כל-כך ברור, במסגרת יחסי עבודה קיבוציים - במישור היחסים בין הצדדים ליחסים אלה, אם הבנק היה חופשי להחליט למי יינתן המענק, עת המבחנים היו פסולים כגון מתן מענק רק למי שאינו חבר ועד עובדים, למי שאינו חבר ארגון עובדים, או לפי מבחנים פסולים אחרים. הדברים נאמרים רק לשם "הרחקת מכשול מפני עיוור", כי לא נשמע גם רמז שכך היה, ולא היה מקום שיישמע רמז כזה. .8בערעור טענו בשם ש"המענק" שולם על-פי החלטה חד-צדדית של הבנק (סעיף 8, קטע שני, שבחלק iדלעיל). גם בטענה זאת, כשלעצמה, לא היה כדי לנמק דחיית תביעה של עובד מעובדי הבנק לתשלום המענק, אם מתקיימים בו התנאים שנקבעו לזכאות. יש וגם "התחייבות חד-צדדית" תקנה זכות חוזית. ענייננו אינו מחייב להידרש לכל מערכת הבעיות הקשורות בחוזים חד-צדדיים - ,unilateral contractsבאשר לא טענו שבתובעים התקיימו התנאים שנקבעו לזכאות וגם לא טענו ולא יכלו לטעון שהתנאים שנקבעו הם פסולים מטעמים הפוסלים הוראה חוזית. .9משני פסקי-דין נתבקש בית-דין זה להסיק לעומד לדיון, לעניין נפקותו המשפטית של "מענק", והם: דב"ע לו/107- 3[1] (בע' 305) הסומך על דב"ע לב/21-3 [2]. בשני פסקי-הדין אומר בית-דין זה, כי הקובע אינו המינוח, אלא המהות: החייב המעביד בתשלום, והמשתלם הסכום על-ידי המעביד לעובד עקב יחסי עובד ומעביד שביניהם, ובמסגרת תנאי העבודה המחייבים. בשניהם עמד לדיון "מענק" בהקשר שונה מזה העומד לדיון בענייננו. בדב"ע לב/21- 3[2] - השאלה היתה אם "מענק" הוא בגדר "משכורת רגילה", בגדר "שכר עבודה", ואם כן - לאיזה מטרות בגדר אלה. בדב"ע לו/107- 3[1] עמדה לדיון השאלה אם "מענקים שנתיים בהתאם לרווחיות החברה", שניתנו בגין שנתיים, מקנים זכות - בגדר "תנאי מכללא", גם בגין שנה שלילית. באותו עניין כלל לא עמדה לדיון השאלה, אם המענק שכבר הבטיחו לתיתו, מהווה חוב המגיע כבר לעובד, והרי זאת השאלה העומדת לדיון בענייננו. .10בסיכום: לא מהטעם ש"מענק" הינו מתנה, לא מהטעם שמקורו של "מענק" בהתחייבות חד-צדדית של המעביד ולא מהטעם שמדובר במענק חד-פעמי שאין הנתבעת חייבת בו, על-פי הסכם כלשהו, מפורש או מכללא (לשון פסק-הדין שבערעור, בקטע המובא בסעיף 6, קטע שני, שבחלק iדלעיל), אין למערערים זכות ל"מענק היובל", כך שדין ערעורם להידחות. הטעם לתוצאה - דחיית הערעור - הוא במהותו של המענק שבו מדובר, והדברים יוסברו. .11ברור שמלכתחילה לא היה הבנק חייב ליתן את "מענק היובל". באותה מידה ברור שמשהחליט לתיתו - רשאי היה, גם במסגרת יחסי עבודה קיבוציים, להתנות נתינתו בתנאים סבירים, והרי אין תנאי סביר יותר בהקשר לנושא יובל 75שנות פעילות הבנק - חישובו על בסיס שנות עבודה בפועל בבנק הלאומי. משהוחלט על מתן "מענק היובל" כפוף לתנאי האמור, קמה אמנם זכות לאותו מענק, והזכות היתה למענק המחושב לפי שנות עבודה בפועל בבנק. .12טען פרקליטם של המערערים, כי אותה הגבלה, אותו בסיס חישוב, נוגד הוראות ההסכם הקיבוצי ולכן אינו תופס. וכל כך למה? משום שאותו מענק הוא בגדר "תנאי השכר, התנאים הסוציאליים והתשלומים הנלווים" הקשורים בוותק בעבודה, והרי הן סעיף 1להסכם הקיבוצי מיום 8.1.1974והן ההסכם הקיבוצי, מיום 28.12.1976מחייבים שוויון. גם טענה זאת אין לקבל. תהא הגדרת המושג "תנאים סוציאליים" ו"תנאים נלווים" - fringe- bonefits- רחבה ככל שתהא, ותהא הגדרת המושג "תנאי שכר" רחבה ככל שתהא, ברור שלעניין ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים - מענק חד-פעמי לרגל מאורע שממהותו אינו חוזר (מלאות 75שנים לפעילות הבנק) אינו בגדר אחד המושגים האמורים, ולא הופרה זכותם של המערערים העולה מההסכמים הקיבוציים. .13מהאמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המערערים, כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, ישלמו למשיבה 000, 1ל"י הוצאות ערעור זה.מענק יובלבנקמענק