קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בגלל אבן במדרכה עקב צפיפות: .1ההליך התובע הגיש תביעת פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לו עקב נפילתו שעה שביקר בגני רמת הנדיב שבזכרון יעקב (להלן - הגנים), הנמצאים בבעלותה של הנתבעת מספר 1(להלן - הנתבעת) ובחזקתה, מכח חוק גני רמת הנדיב, התשי"ח - .1958 .2 הטענות 2.1אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 25.1.92נסע התובע עם רעייתו לטיול בגנים, הפתוחים לקהל. כאשר ביקש התובע להיכנס בשער הכניסה (להלן - השער) לגן הפנימי המוקף גדר, נפל ונחבל. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות הארוע. 2.2על פי גירסת התובע, צעד על המדרכה לכיוון השער, יחד עם המוני אנשים שביקרו במקום באותה שעה. תוך כדי התקדמות נדחף לפתע קלות מאחור, המשיך לצעוד צעד או שניים, ואז נתקלה רגלו באבן חצי כדורית, המוצבת בקצה המדרכה, בסמוך לשער (להלן - האבן), נפל עליה ונפגע. לטענת התובע, לא היה קשר סיבתי כלשהו בין הדחיפה הקלה שקיבל מאחור ובין התקלותו באבן והנפילה. לדבריו, נפילתו הינה תוצאה בלעדית של ההיתקלות באבן שהוצבה על המדרכה על ידי הנתבעת, שעקב צפיפות האנשים במקום, שהסתירו את האבן, היוותה מכשול סמוי. 2.3הנתבעת מכחישה את הטענה כי המקום המה אדם בשעת האירוע. הנתבעת מייחסת את האירוע לדחיפת התובע על ידי אחר, שגרמה להתקלות באבן ולנפילה. לטענתה, אין הנפילה נובעת מהתרשלותה. .3האבן והאירוע 3.1האבן שקועה במדרכה, ומעל למדרכה בולט חצי כדור (ת/8, ת/9). האבן הוצבה על ידי הנתבעת בפינת המדרכה, בסמוך לשער הכניסה לגן. במקום שבו ניצבה האבן, הוצרה המדרכה על ידי אותו חלק של האבן שעליה, והיא בולטת מעל פני המדרכה לגובה של 35ס"מ בנקודת השיא שלה. 3.2אין מחלוקת בענין חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כלפי המבקרים באתר שבבעלותה ובשליטתה. את חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת, יש לבחון על פי מבחן הצפיות. מלכתחילה יש בהצבת מכשול על גבי מדרכה, בגובה נמוך מגובה עיניו של המשתמש במדרכה, משום סיכון. ניתן לחלוק עד כמה הסיכון ממשי, בהנחה שאדם מסתכל לכיוון הליכתו, ואמור לראות מכשולים שבפניו, גם אם אינם צפויים, כמו מכונית חונה על המדרכה או חפץ. הסיכון גדל משמעותית, כאשר המכשול הבלתי צפוי, מוסתר. אם ההסתרה היא על ידי חפץ, הרי זה, לכשעצמו, מכשול שהולך הרגל יזהר בו, אולם כאשר המכשול מוסתר על ידי אנשים, אין הולך הרגל יכול לצפות קיומו. ההפניה על ידי באי כח הנתבעת לצבעה של האבן, כאמצעי להבלטתה, אינה יכולה לסייע בידה שעה שהאבן מוסתרת. 3.3עדותו של התובע על פיה היה המקום הומה אדם מהימנה בעיני. מאחר וקהל רב נוהג לפקוד את הגנים שבבעלות הנתבעת, ובפרט בסופי שבוע, היה על הנתבעת לצפות שמבקר הנמצא בתוך המון בני אדם הצובאים על שער הכניסה לגן, לא יוכל להבחין בהמצאותה של האבן על אף צבעה הבולט, ועלול להתקל בה ולהפגע, בין אם תוך כדי הליכה, ובין אם תוך תנועה, הנגרמת על ידי דחיפה של אדם מן ההמון. לפיכך, אני קובע כי בנסיבות הענין, הנתבעת אחראית לתאונה ולתוצאותיה. מכאן לנזק. .4הנכות 4.1מטעם התובע הוגשה חוות דעת של פרופ' נרובאי, אורתופד. פרופ' נרובאי מציין בחוות הדעת כי לתובע נגרם שבר תת ראשי של עצם ירך שמאל. הוא נותח ונעשתה החלפה של ראש עצם הירך בתותב. הוא שהה בבית החולים 10ימים, ושוחרר לביתו. התובע התהלך ארבעה שבועות בעזרת הליכון, ואחר כך בעזרת קביים. לאחר חודשיים עבר לשימוש במקל. 4.2על פי פרופ' נרובאי, נותרה לתובע נכות בשעור % 30לצמיתות. עוד קובע פרופ' נרובאי כי לאור העובדה שפגיעתו של התובע פוגעת בכושר עבודתו, ובהתחשב בגילו של התובע, יש להפעיל את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה),תשט"ז- 1956, ולהוסיף לתובע שליש משעור הנכות (%10), המעמידים את נכותו התפקודית הצמיתה של התובע על % .40בחוות הדעת של פרופ' נרובאי, הנושאת תאריך 12.1.93(כשנה לאחר התאונה), הוא מציין שהתובע נזקק למקל הליכה. 4.3האורתופד ד"ר אגינסקי, הגיש חוות דעת מטעם הנתבעת, הנושאת תאריך .19.9.93בחוות הדעת הוא כותב שהתובע מתלונן על צורך במקל הליכה, אולם הוא נצפה מתהלך חופשי ללא מקל. לדעתו של ד"ר אגינסקי, נכותו הרפואית של התובע הינה % 30לצמיתות. 4.4המומחים מסכימים שאצל התובע קיימת הגבלה בתנועות פרק הירך. בעוד שד"ר נרובאי קובע שבעתיד יזדקק התובע לניתוח החלפת פרק הירך, מציב ד"ר אגינסקי את הניתוח כאפשרות. בנסיבות עיסוקו של התובע, כמפורט להלן, וגילו, לא ראיתי צורך להכריע במחלוקת בין המומחים לענין שיעור הנכות התפקודית של התובע, אם כי אני נוטה להעדיף את קביעתו של ד"ר אגינסקי, המאוחרת לזו של פרופ' נרובאי. .5הפסד השתכרות 5.1התובע שכיר בחברת "אלבני", חברה לעמילות מכס (להלן - אלבני), ומשמש בה מנהל מכירות. תפקידו ליצור קשרים עם לקוחות, אשר יעבירו את תיקי שחרור הטובין מהמכס לטיפולה של אלבני. שכרו של התובע עומד על % 42.5מן העמלה שגובה "אלבני" מן הלקוחות, שהקשר בינם לבין אלבני נוצר באמצעותו. 5.2מעמדו של התובע הוא מעין סוכן-מתווך, המקבל עמלה מכל עסקה שנעשית בין אלבני ללקוח, בזכות יצירת הקשר הראשוני בינם. העמלות משולמות לתובע כשכר, ללא חיוב בהשקעת עבודה נוספת עם אותו לקוח לאחר יצירת הקשר הראשוני. התובע העיד מחמת הפגיעה בניידותו, נפגעה השגת לקוחות חדשים. 5.3התובע לא הביא ראיות בדבר לקוחות שרכש בשנים שקדמו לתאונה (מספרם והיקף עסקיהם עם אלבני) לעומת לקוחות שרכש לאחר התאונה, אם כי סביר להניח שלא היה קושי להביא ראיות כאלה, שכן לצורך תשלום לתובע, מנהלת אלבני רישומי לקוחות, תוך הבחנה בין לקוחותיו של התובע לבין לקוחות אחרים. 5.4הכנסתו השנתית של התובע בשנים 1994- 1992(ת/40-ת/43) עלתה ריאלית, ובא כח הנתבעת הפנה לכך, כראיה שהתאונה לא גרמה לתובע להפסד שכר. הכנסותיו של התובע תלויות במספר הלקוחות שרכש בעבר ובהיקף עסקיהם עם אלבני. מטבע הדברים שמשך השנים קיים פוטנציאל של גידול בעמלות, שכן חלק מהלקוחות הותיקים ממשיכים לעסוק עם אלבני ולהביא להכנסות לתובע, וקיימת הצטרפות של לקוחות חדשים, ככל שיכול התובע להשיג. במערכת השתכרותו של התובע, המבוססת על הכנסות שוטפות מעמלות בגין יצירת קשרים בעבר, אין בעלית הכנסות כדי להצביע על השפעת התאונה. הכנסתו של התובע מבוססת על יצירת קשרים בעבר, ושיעורה נקבע על פי פעילות שוטפת של לקוחות שנרכשו בעבר, וקשר חלקי בלבד לפעילותו השוטפת של התובע בהשגת לקוחות חדשים. לפיכך, אין אפשרות ללמוד רק משינויים בהכנסות, השפעת נכותו של התובע על הכנסותיו. 5.5התוצאה היא שאין בידי בית המשפט הכלים הדרושים להערכת ההפסד שנגרם להכנסות התובע מחמת פציעתו. לפיכך, אין מנוס מלקבוע את הפסד השתכרותו של הנתבע, הן לעבר והן לעתיד, על דרך האומדנה. אני לוקח בחשבון גם את גילו של התובע (יליד 15.8.21, כלומר, כבן 70במועד התאונה, וכבן 75במועד מתן פסק הדין), ומעמיד את הפסד השתכרותו של התובע לעבר ולעתיד על סך של 000, 50ש"ח. .6עזר הבבית 6.1בתצהיר העדות הראשית (ת/4) מעיד התובע כי לאחר התאונה לא יכול היה לתפקד כלל במשך כחודש ימים, והיה זקוק לעזרה צמודה. עוד העיד התובע כי עד לתאונה נהג לערוך קניות שבועיות לבית ולנקותו, ומאז התאונה חדל מכך. הוא מעריך את הצורך בעזרה בבית בשבע שעות שבועיות, בעלות של כ- 25ש"ח לשעה. בסיכומים מעמיד התובע תביעתו בענין זה בסכום כולל של 700, 147ש"ח. 6.2התובע לא הביא ראיות המוכיחות העסקת עזרה בבית, בעבר ובעתיד. אשתו של הנתבע, שסעדה אותו בתקופה שלאחר התאונה, הינה עקרת בית, ולכן, עזרתה הסיעודית לתובע, לא גרמה לתובע הפסד ממון. התובע זכאי לפיצוי על פי אומדנה בגין צורך מוגבר בעזרה בבית, לעבר ולעתיד. בקביעת הפיצוי אני מתחשב בגילו של התובע, שהיה מביא לצורך בעזרת זר בבית, במידה מסוימת, גם ללא הפגיעה. אני פוסק לנתבע פיצוי גלובלי בסך 000, 10ש"ח עבור עזרה בבית בעבר ובעתיד. .7ניידות 7.1התובע העיד שעקב פגיעתו בתאונה, נאלץ להחליף את מכוניתו, שבה תיבת הילוכים ידנית, למכונית בעלת תיבת הילוכים אוטומטית. להוכחת עלויות ההחלפה, הציג התובע חוות דעת של משה קצין, מומחה בנושא עלויות כלי רכב. בחוות הדעת מעריך קצין כי עלות החזקתה של מכונית חדשה המיועדת לנכה, עומדת על סך 227.91, 1ש"ח לחודש. בסיכומיו, מבקש התובע לפצותו עבור הוצאות החזקת המכונית בסך 650ש"ח לחודש, ועבור הצורך בהחלפת המכונית בסך 000, 21ש"ח. הסכום הכולל הנתבע עומד על 183, 137ש"ח. 7.2התובע לא הוכיח כי נכותו מחייבת שימוש במכונית בעלת תיבת הילוכים אוטומטית. אין קביעה כזו בחוות דעתו של פרופ' נרובאי. גם רשיון הנהיגה של התובע לא הוגבל לנהיגה במכונית בעלת הילוכים אוטומטיים בלבד. לפיכך, אין בפני ראיה שהנכות מכבידה על התובע בנהיגה במכונית עם תיבת הילוכים רגילה. זאת ועוד, אפילו היתה הצדקה רפואית למעבר למכונית בעלת תיבת הילוכים אוטומטית, אין מקום לפצות את התובע על עלות החלפת מכונית משומשת במכונית חדשה, ואין להטיל על המזיק יותר מאשר ההפרש שבין מכוניות זהות, כשכל ההבדל בינן הוא תיבת ההילוכים. בענין זה, לא הובאו ראיות על ידי התובע, וההפרש במחיר לא הוכח בפני. אני דוחה את התביעה לתשלום בגין עלות החלפת מכונית. 7.3לענין פיצוי על הוצאות ניידות עודפות. לתובע מגבלות בניידות, והדבר ישליך על הוצאות שייגרמו לו, שכן יזדקק לשימוש רב יותר במכוניתו, ועל הנתבעת לפצותו עבור הגדלת הוצאות החזקת הרכב החודשיות כתוצאה מהתאונה. מחוות דעתו של קצין לא ניתן ללמוד עד כמה גדלו הוצאות החזקת המכונית עקב שימוש נוסף ברכב כתוצאה מההגבלה בניידות, ובהעדר ראיות אחרות בעניין, אין מנוס מלפסוק בעניין זה על דרך האומדנה. השאלה אם התובע זכאי לפיצוי על ניידות על פי החוזה שבין האוצר לבין המוסד לביטוח לאומי לא עלתה ולא נבחנה. אני פוסק לתובע סכום גלובלי של 000, 8ש"ח, כפיצוי בשל הוצאות ניידות מוגברות לעבר ולעתיד. .8הוצאות רפואיות 8.1התובע הציג חשבוניות בגין הוצאות רפואיות (ונילוות) כדלקמן: מיום 25.1.92עבור טיפול בחדר מיון (ת/23) 300ש"ח מיום 25.1.92עבור שרותי אמבולנס (ת/25) 374ש"ח מיום 5.2.92עבור שרותי אמבולנס (ת/27) 85ש"ח התובע זכאי להשבת הוצאות אלו, בצרוף רבית והצמדה מיום ההוצאה. 8.2המומחים התיחסו לצורך (או לאפשרות, על פי מזמין חוות הדעת) בניתוח בעתיד להחלפת פרק הירך. התובע הגיש תחשיב של ביצוע הניתוח בבית חולים פרטי (ת/15). הוצאותיו הרפואיות של התובע בעתיד, לרבות הניתוח האמור, כלולות בסל השרותים הבסיסיים הקבוע בתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד .1994על פי חוק זה, עומדת לנותנות השירות (קופות החולים) זכות להיפרע מן המזיק (ס' 22). לפיכך, אין הנתבעות חייבות בפיצוי לתובע על הוצאה אפשרית (או צפויה) זו. .9נזק שאינו ממון אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 000, 60ש"ח. בעשותי כן, התחשבתי בגילו של התובע, במהות הפגיעה, בנכותו הרפואית ובסיכון לניתוח נוסף בעתיד, על הכרוך בכך. .10אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ובנפרד, לשלם לתובע הסכומים שנפסקו בסעיפים 4.5, 5.2, 6.3, 7.1ו- 8לעיל. כל הסכומים, למעט הסכום שבס' 7.1, משוערכים למועד מתן פסק הדין, וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עוד אני מחייב את הנתבעות, ביחד ובנפרד, לשלם לתובע סכומים ששילם למומחים פרופ' נרובאי ואינג' דני כגן, בגין חוות דעת (והתיצבות בבית המשפט, לגבי אינג' כגן), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום הסכום על ידי התובע. לאור תוצאות ההליך, איני פוסק השבת הוצאותיו של המומחה קצין. עוד אני מחייב את הנתבעות, ביחד ובנפרד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור % 20מן הסכום הכולל שנפסק (למעט החזר הוצאות המומחים), בתוספת סכום השווה למע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך פסק הדין.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה