קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות מיניבוס / נפילה בירידה ממיניבוס: 1. תמצית המחלוקת התובע, נהג מיניבוס, הגיש תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. לטענתו נפגע באירוע שהוא תאונת דרכים כמשמעו בחוק ובהתאם הוא זכאי לפיצוי על פי חוק. הצדדים הסכימו כי בשלב ראשון יכריע בית המשפט בשאלת האחריות וייקבע האם האירוע בו נפגע התובע, לטענתו, הוא תאונת דרכים. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים אני קובע כי לא הוכח כי הארוע בו נפגע התובע הינו תאונת דרכים ובהתאם אני מורה על דחיית התביעה. 2. העובדות כפי שהוכחו א. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן שני עדים נוספים, מר ג'מיל אבו ג'נב וסוהיל פנדי. שני העדים הנוספים לא נכחו במקום בעת אירוע הפציעה (שנסיבותיו יפורטו), אלא הגיעו בשלב יותר מאוחר לאחר שהוזעקו ע"י אימו של התובע כדי לסייע לו להגיע למוקד הרפואי שבכפר מג'אר. למעשה, העדות היחידה לעניין נסיבות הפציעה עצמה היא של התובע בעצמו. בהתאם, ולפי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, יש לנקוט בזהירות ולהתייחס אל העדות בהתאם. גירסת התובע לנסיבות פציעתו תוארה בסעיפים 4, 3 לתצהירו כדלקמן: " 3. ביום 1.5.1995, בשעה 17.30 או בסמוך לכך, לאחר יום עבודה, הגעתי עם המיניבוס נשוא התביעה, עליו עבדתי בזמנו, אל רחבת דירתם של ההורים שלי (שם התגוררתי בזמנו). הרחבה ממוקמת בצד דרומי של הדירה הנ"ל, ברוחב של כ- 10 מטרים, ומדרום לה קטע של שטח מעפר, ומדרום לשטח זה כביש ראשי. 4. לאחר שהגעתי לרחבה, ומאחר שהמיניבוס היה מלוכלך בפנים (עקב הסעת תלמידים), אני ניקיתי ושטפתי את המיניבוס מהלכלוך, כאשר העמדתי אותו בצד דרום מזרח של הרחבה, לשם הבאתי צינור מים לצורך ביצוע עבודת הניקוי. לאחר שהשלמתי את עבודות ניקוי המיניבוס, וראיתי שבמקום על הרצפה הצטבר לכלוך, הזזתי את המיניבוס אחורה, לכיוון מערבי של הרחבה. וזאת במטרה לסלק את הלכלוך בפינה מזרחית דרומית של הרחבה. בדרך יציאתי מהמיניבוס, החלקתי על המדרגות של המיניבוס, נפלתי אחורה, ונפגעתי בגב ובצוואר מאחור". שני העדים הנוספים שהובאו מטעם התובע העידו על כך שהגיעו אל ביתו לאחר התאונה מצאו אותו יושב בחצר ליד דלת הכניסה וכן העידו כי מנוע המיניבוס פעל באותו זמן. כאמור שני העדים לא היו בזמן הנפילה. חוקר חברת הביטוח גבה עדויות וכן הקליט את התובע והגיש תמליל לבית משפט. מחומר שהוגש על ידי הנתבעים עולה כי גם לגירסתם נפל התובע מהמיניבוס וזאת לאחר שהשלים את ניקויו כאשר החליק במדרגות המיניבוס. הנקודות היחידות של המחלוקת הן: האם מנוע הרכב פעל? והאם קודם להחלקתו ונפילתו של התובע הוזז המיניבוס מצד אחד של הרחבה אל הצד השני? יצויין, כי אין חולק שהאירוע כולו היה ליד בית הוריו של התובע, בו התגורר התובע בעת התאונה, והאירוע אירע לאחר תום הנסיעה בסיום יום עבודה. כפי שיובהר, סבור אני כי אין משמעות למחלוקת העובדתית מאחר והאירוע, כפי שטוען התובע, אינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק וכפי שנקבע בפסיקת בימ"ש העליון. ואולם בטרם אתייחס למשמעות המשפטית אכריע בעובדות השנויות במחלוקת. ב. כאמור המחלוקת העובדתית מצומצמת לנקודות שפורטו לעיל, דהיינו ענין הנסיעה ברכב בתחומי החצר וענין מצב המנוע. בכל הנוגע למצב המנוע אני קובע כי הוכח שהמנוע פעל בעת שנפל והחליק התובע. שני העדים מטעמו של התובע העידו כי בעת שהגיעו אל בית התובע להעבירו למוקד הרפואי היה מנוע המיניבוס במצב של פעולה. העד ג'מיל אבו ג'נב אף העיד כי הוא זה שכיבה את המנוע. עדותם של העדים הייתה אמינה לא נסתרה. בעדות שגבה חוקר חברת הביטוח לא היתה התייחסות ברורה לעניין מצבו של המנוע וכן לא היתה לכך התייחסות בקלטת ובתמליל. בהתחשב בעדותם האמינה של שני העדים שלא נסתרה בכל ראיה אחרת אני קובע כי המנוע אכן פעל בעת שהתובע החליק ונפל ממדרגות המיניבוס. בכל הנוגע להזזת הרכב אני סבור כי לא הוכח בראיות מספיקות כי אכן התובע הזיז את הרכב מצד אחד של החצר לצד השני לאחר שהשלים את ניקוי המיניבוס ובטרם החליק ונפל במדרגות. כאמור לעניין זה העדות היחידה היא עדות התובע. בעדות עד התביעה מס' 3 סוהיל פנדי ציין העד (עמ' 16 שורה 26 לפרוטוקול) כי הבחין בלכלוך בצד שמאל של הרחבה היכן ששטפו את המיניבוס כאשר המיניבוס עצמו היה מצד ימין. אמירה זו תומכת לכאורה בגירסת התובע ואולם לא ניתן לראותה כעדות סיוע מאחר ואין מדובר בעדות מכלי ראשון מאחר והעד לא נכח במקום בעת שטיפת המיניבוס ועדותו וקביעתו כי המיניבוס נשטף בצד שמאל של הרחבה היא למעשה הסקת מסקנות מכך שראה לכלוך באותו מקום. כאשר נחקר התובע ע"י חוקר חברת הביטוח מסר התובע גירסה. גירסתו הוקלטה והקלטות הוגשו לבית המשפט, ובנוסף חתם התובע על הודעה. אמנם בעדותו בבית המשפט טען התובע כי אינו מזהה את חתימתו על העמוד השני של ההודעה ואולם אישר את חתימתו על העמוד הראשון. עיון בדפי ההודעות נ/ 1מלמד כי מדובר בחתימות זהות. כמו כן התרשמתי כי העד בקיא בעברית וקורא היטב על אף שציינתי כי הוא מתקשה לקרוא את כתב היד. בכל מקרה, וכך ניתן לשמוע במפורש בקלטת, בוצעה כתיבת ההודעה על ידי חוקר חברת הביטוח תוך כדי הקראה של הדברים שהוא כותב לתובע. כך שבנסיבות אלו ידע התובע על מה הוא חותם וניסיונו להתכחש לכך פוגם באמינותו. הן בהודעה שנחתמה על ידו והן בעדות כפי שנשמעת בקלטת (ושחלקה לא תומלל במסגרת תמליל נ/3) לא ציין התובע כי לאחר השלמת ניקוי המיניבוס ובטרם הנפילה הסיע את המיניבוס לצד השני של החצר. יתרה מזו, בהודעה חתומה נרשם (ואף ניתן לשמוע זאת בתמליל) כי "שטפתי עם צינור את האוטובוס במים ואז נפלתי על הגב מאחור ...". במילים אחרות ניתן להבין כי בעת הנפילה עסק התובע בעצם ביצוע הניקוי כאשר היה תוך כדי השטיפה של המיניבוס עם הצינור. בנסיבות אלו וכאשר ניתן להבין שהצינור היה עדיין בתוך המיניבוס ספק רב אם הוסע המיניבוס תוך כדי ביצוע עבודות הניקיון או לאחר הסיום. ספק זה, בצירוף התכחשות התובע לגירסתו ולחתימתו הפוגמות באמינות גירסתו, פועל לרעת התובע במובן זה שלא עולה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח כי לאחר שסיים לנקות את המיניבוס ובטרם החליק הסיע את המיניבוס אל הצד השני של החצר. ג. בסיכומו של דבר אני קובע כממצא עובדתי כי העובדות שהוכחו הן כדלקמן: התובע עסק בניקוי המיניבוס כאשר בעת העבודה מנוע המיניבוס פעל. בעת שירד מהמיניבוס, תוך כדי ביצוע עבודות הניקיון או בסיומן, החליק התובע על המדרגות הרטובות של המיניבוס, נפל ונחבל. כמו כן, אני קובע כי לא שנוי במחלוקת שהאירוע כולו אירע ליד בית הוריו של התובע וזאת לאחר שהשלים יום עבודה ולאחר שסיים נסיעה. 3. המסקנה המשפטית הגדרת "תאונת דרכים" אשר בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כוללת את ההגדרה הבסיסית על פיה תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בנוסף כוללת ההגדרה מספר חזקות חלוטות מרבות. על פי ההגדרה הבסיסית הדרישה לשימוש ברכב והדרישה כי השימוש ייעשה למטרות תחבורה הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות. לפיכך לא כל מקרה בו נעשה שימוש ברכב הוא בהכרח שימוש למטרות תחבורה. ברע"א 8061/95, עוזר יצחק נגד אררט חב' לביטוח בע"מ, פד"י נ' (3) 532, בעמ' 557 (פיסקה 22) נקבע כי: "על השופט לבחון קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים - ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית". אין חולק כי בעובדות כפי שהוכחו מתקיימים חמשת המרכיבים הראשונים. מדובר במאורע בו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי. השאלה שעל בית המשפט להכריע בה האם השימוש הוא למטרות תחבורה. בנסיבות המקרה והעובדות כפי שהוכחו אני קובע כי אין מדובר בשימוש למטרות תחבורה. עניין של עליה לרכב ופציעה במהלך ביצוע פעולה זו נדון ברע"א 8548/96 פדידה יחיאל נגד סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח’, פורסם תקדין עליון כרך 97(3) עמ' 300, שם בפיסקה 6לפסק דינו של כב' השופט אור נקבע כי: "פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו. ברוח זו יש להבין את הדברים שנאמרו בעניין עוזר, בהתייחס למהותו של שימוש ברכב ולדרישה הבסיסית שהשימוש יהיה למטרות תחבורה; "עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור "שימוש" ולבמחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית. בדרך זו נוכל לקיים את האחדות וההרמוניה החקיקתית הנדרשת בפרשנות תכליתית ראויה" (ראו בפיסקה 31). על סמך האמור לעיל, ניתן לקבוע שהגישה הפרשנית לפיה יש לפרש את הביטוי "למטרות תחבורה" באופן מרחיב, כך שיתייחס גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי רכב, אשר אינן קשורות בשימוש ברכב לצרכי תעבורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מספר 8משמעותה של גישה מרחיבה זו היא החזרת ה"מבחן היעודי" בדלת האחורית, בניגוד לתכלית אשר עמדה ביסוד תיקון מספר 8". ראה גם: ת.א. (חיפה) 228/94 ו- 143- 95 עבדל כרים יוסף מחמיד ואח' נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, פורסם תקדין מחוזי כרך 97(4) עמ' 358; בסיכומו של דבר, נזק גוף הנגרם בשל שימוש ברכב לצורך הגשמת תכלית שאינה תעבורתית, כלומר, שלא "למטרות תחבורה", אינו עונה לדרישות ההגדרה הבסיסית כפי שפורטו לעיל. כאמור, קבעתי כי הוכח שהתובע החליק ממדרגות המיניבוס תוך כדי ניקויו ושטיפתו בצינור מים או מיד בסמוך לסיום פעולה זו. כמו כן, קבעתי כי המנוע פעל באותה העת. ואולם ביצוע עבודת ניקוי המיניבוס בנסיבות כפי שהוכחו אינו מהווה חלק מהתכלית התעבורתית, ופעולת הניקיון שבמהלכה נפגע התובע אינה פעולה הנכנסת תחת כנפיה של ההגדרה "למטרות תחבורה". עבודת ניקוי הרכב אינה יכולה להחשב אף כטיפול דרך, הן מהטעם שבוצעה לאחר תום הנסיעה והן מהטעם שבוצעה במסגרת עבודתו של התובע כנהג מיניבוס. עצם ניקוי הרכב אינו קשור לתכליתו התחבורתית וזאת גם אם מנוע הרכב עובד בעת ביצוע פעולת הניקיון. בהתאם, ולאור ההלכות שפורטו לעיל, אני סבור כי האירוע אינו מקיים את התנאי הנדרש של ביצוע פעולה שהיא למטרת תחבורה. כל האירוע אירע בעת שהתובע ביצע פעולות שהן במטרה להשלים את ניקוי המיניבוס. עצם העובדה שתוך כדי ביצוע אותן פעולות, גם אם מדובר בכניסה או יציאה מרכב, החליק ונפגע אינה הופכת את האירוע לאירוע שבבסיסו מטרה תעבורתית. אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני קובע כי האירוע כפי שהוכח אינו מהווה תאונת דרכים מאחר ולא מתקיים בו התנאי הנדרש של אירוע שהוא למטרות תחבורה. בהתאם, המסקנה המשפטית היא כי האירוע אינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק ומטעם זה דין התביעה להדחות. בשולי האמור לעיל, יצויין בצריך עיון, כי סבור אני שמסקנתי לא היתה שונה גם לו שוכנעתי שבטרם הנפילה הוזז המיניבוס מצד אחד של החצר אל הצד השני. הזזת המיניבוס מספר מטרים בתוך החצר לצורך השלמת עבודת הניקיון, כמפורט בסעיף 4 לתצהיר התובע, אינה משנה את הייעוד של הפעולה הכללית שבמהלכה נפגע התובע במובן זה שגם אם הוזז הרכב קודם לנפילה הרי שמדובר עדיין בנפילה שהיא תוך כדי ביצוע פעולת הנקיון שהיא הפעולה המרכזית שבמהלכה נפגע התובע כאשר הזזת הרכב למספר מטרים היא פעולה תפלה ושולית. ואולם אינני נדרש לקבוע באופן חד משמעי עמדה בעניין זה מאחר וכאמור לא הוכחה הזזת הרכב קודם לנפילת התובע. 4. סיכום בסיכומו של דבר ומהטעמים שפורטו לעיל אני קובע כי הארוע בו נפצע התובע אינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהתאם אני מורה על דחיית התביעה. 5. פסיקת הוצאות ככלל, ומשנדחתה התביעה, הדין הוא לפסוק הוצאות לטובת הנתבע. ואולם תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, קובעת כי אם ראה בית משפט כי בעל דין האריך את הדיון שלא לצורך בכל דרך שהיא, רשאי הוא בפסק הדין וללא כל קשר לתוצאות המשפט להטיל עליו את הוצאות שמיעת העדויות בתיק זה הסתיימה ביום 15.2.98. בהחלטה שניתנה באותו יום היה על הצדדים להגיש סיכומים באופן שבו יובא התיק לעיוני ביום 23.4.98. כמו כן, היה על בא כח הנתבעים להמציא לבית המשפט ולצד שכנגד, בתוך 10ימים מיום ישיבת האחרונה, תמלילים וקלטות. בא כח הנתבעים איחר זמן רב בהגשת הקלטות והתמלילים, וכתוצאה מכך הגיש בא כח התובע פעמיים סיכומים (פעם אחת לפני הגשת התמלילים ופעם אחת לאחר מכן). בנוסף, השתהו הנתבעים בהגשת הסיכומים והגישו בקשות רבות לאורכה. בנסיבות אלו, אני קובע כי הנתבעים האריכו את הדיון שלא לצורך ואף אילצו את בא כח התובע להגיש את סיכומיו פעמיים. על כן, אני סבור כי זה המקום המתאים לעשות שימוש בהוראות תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי. לא חייבתי את הנתבעים בתשלום הוצאות לטובת התובע או לאוצר המדינה ואולם בנסיבות העניין, ועל אף שנדחתה התביעה החלטתי שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעים. כל צד ישא בהוצאותיו.תאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילהאוטובוס