מה הדין בסוגיית תאונת עבודה נפילה ממלגזה ? האם נפילה ממלגזה נחשבת "תאונת דרכים" שיכולה לזכות את הנפגע בפיצויים מכוח פוליסת ביטוח החובה של המלגזה ? התובע הועלה על-ידי מלגזה לגובה כדי לפרוק סחורה שהיתה על המלגזה אל המדף, התובע פרק סחורה כשהוא עומד על המדף, אולם משהתמלא המדף ולא היה לו עוד מקום לעמוד עליו וכדי לסיים את פריקת הסחורה, שהיתה על המלגזה, שם רגל אחת על המשטח שהונח על המלגזה, רגלו השניה נשארה על המדף, וכתוצאה מעמידה זו איבד את שיווי המשקל, נפל ונפגע. המלגזה עצמה לא זזה ממקומה. התובע לא עשה כל שימוש ברכב כמפורט בהגדרתו בחוק. הרכב המנועי, הנע בכוח מיכני, לא שימש כאן כרכב, אלא כמקום להניח בו אל הרגל, ללא כל קשר להיותו רכב או לכוח המיכני. הרכב במקרה זה שימש כסולם בלא צורך בהפעלת הכוח המיכני של הרכב, ועל-כן שינה הרכב, מבחינת השימוש שהתובע עשה בו, את יעודו המקורי. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה ממלגזה:## א. בפני תביעתו של התובע" לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19/10/92, במהלך עבודתו אצל הנתבעים 1,2. התובע מתאר את התאונה, בסעיף 5, לכתב התביעה המתוקן כדלקמן: "התובע עבד בחנות מכולת סיטונאית בכפר-כנא בבעלותם של הנתבעים 1,2, ביום 10/10/93 בשעה 00: 14 אחר הצהריים אביו (הנתבע מס' 1), של התובע הרים אותו על המלגזה ושם אותו על מדף על מנת לפרוק סחורה מהמלגזה למדף, לאחר שפירק את הסחורה הוצר המדף והמקום שעליו עמד התובע עם רגל אחת על המלגזה וכתוצאה מכך איבד שיווי משקלו ונפל מגובה של 4 מטר". לתובע נקבעו % 10 נכות צמיתה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל. אולם, לטענת התובע, יש לקבוע כי נכות הצמיתה הרפואית והתפקודית גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי המל"ל ועל כן צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית. כתב התביעה הוגש כנגד שני המעבידים - בעלי המכולת הסיטונאית, וכן כנגד המבטחת, על פי פוליסת ביטוח המעבידים (נתבע 3- חב' הפניקס הישראלי) וכנגד הנתבעת מס' 4, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת.ד, אשר בטחה את השימוש במלגזה בזמנים הרלבנטיים (במסגרת כיסוי ביטוחי חב' הסנה). הנתבעת 3, טענה בכתב הגנתה כי הארוע נשוא התביעה מוחרג במפורש מפוליסת ביטוח המעבידים שהיתה בתוקף במועד הרלבנטי וכן מטעם ייחוד העילה בגין היות הארוע תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1973 (להלן: "החוק"). הנתבעת מס' 4, טענה כי הארוע איננו תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. בין היתר משום שארעה בעיצומה של פריקה וטעינה. התאונה הינה תאונת עבודה. הנתבעים 1,2, טענו כי הם מכחישים את הארוע. ב. על פי החלטת בית המשפט נשמעו הראיות בשאלה מהם נסיבות הארוע והאם הארוע הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק תחילה. בית המשפט הורה כי עדויות ראשיות יוגשו בתצהירים. לשם דיון בשאלה האם הארוע נשוא התובענה הנדונה הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק, אקבע תחילה, על פי הראיות שהובאו בפני מהם נסיבות הארוע. 1. התובע בתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען כי: "ביום 19/10/92 במהלך עבודתי אצל הנתבעים 1,2, כאשר עבדתי בחנות מכולת סיטונאית, הנתבע 1, שהינו אבא שלי הרים אותי עם מלגזה ושם אותי על מדף על מנת לפרוק סחורה מהמלגזה למדף. רצ"ב טופס 250 וטופס צו פגיעה מטעם המעביד". (סעיף 3 לתצהיר). ובסעיף 4, לתצהירו ממשיך התובע ומספר: "לאחר שפרקתי רוב הסחורה הוצר המדף והמקום שעליו עבדתי ולכן עמדתי בצורה שרגל אחת על המדף ורגל שניה על המלגזה, כתוצאה מכך איבדתי שיווי משקל ונפלתי מגובה של 4מטר". בחינת טופס 250- הודעה על פגיעה בעבודה, שהוגש וסומן נ/2, ואשר נחתם על ידי התובע, נכתב מפי התובע כי: "בזמן פירוק סחורה נפל ממדף על שתי רגליו". במהלך החקירה הנגדית נחקר התובע על ידי שני עורכי דין תאונות דרכים, באי כח הנתבעת 3 ו-4, ואמר: "הרגשתי שמשהו זז, אני לא יודע אם זה המלגזה או המשטח שעליו עמדתי וזה אם אתה שואל אותי האם הרגשתי שמשהוא זז לפני שנפלתי". (עמ' 12ש' 4,3). ובנוסף: "כשאמרתי שהרגשתי שמשהוא זז אני אומר שהתכוונתי למשטח שעל המלגזה". (עמ' 12 ש' 8). עוד הוסיף התובע והסביר כי: "על המשטח היה מטען שאותו פרקתי קודם והיה עוד מה לפרוק מהמשטח נפלתי לפני שגמרתי לפרוק". (עמ' 12 ש' 12). התובע השיב בתשובה לשאלת ב"כ הנתבע מס' 3, כי כתוצאה מהתזוזה של המשטח או המלגזה איבד את שיווי משקלו ונפל. המלגזה, אמר התובע, הינה מלגזה רגילה אשר נעה על גלגלים. אולם בחקירתו הנגדית לעו"ד הבר ב"כ הנתבע מס' 4, נסתבר כי הדברים אינם מדוייקים. לשאלה מדוע לא הצהיר על כך בתצהיר עדות הראשית ענה כי לא חשב שזה חיוני. כאשר הופנה לסעיף 4, לתצהירו שם נכתב כי המקום על המדף הוצר, השיב התובע: "אם אתה מפנה אותי לסעיף 4, אני אומר שהתכוונתי כתוצאה מכך שהמקום הוצר וגם כתוצאה מהתזוזה". במהלך עדותו הוגשה תעודת הרופא שקיבל התובע - תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה נ/1, שבה נרשם כי: "בזמן פירוק הסחורה נפל ממדף על שתי רגליו". התובע נשאל מדוע לא סיפר לרופא כי נפל באופן המסופר בבית המשפט, על כך ענה התובע: "אמרתי לרופא בקיצור כי הייתי עם כאבים". (עמ' 13ש' 1). הוגשה תעודת רופא מיום התאונה נ/3, גם שם נכתב על ידי הרופא כי: "הוא נפל ממדף סחורה בגובה 2.8 מטר על שתי רגליו". לאחר ששמעתי את חקירת התובע על גרסתו כפי שנמסרה בתצהיר עדות ראשית וכפי שנמסרה על ידו לרופא אשר אליו הובא מיד לאחר התאונה נ/1, טופס ההודעה על התאונה למל"ל נ/2, וכן תעודת רופא נ/3, כמו גם לגרסה המועלת בכתב התביעה אני קובעת שיש לקבל את גרסת התובע כפי שהובאה בתצהיר עדות ראשית ובכתב ההגנה וכן במסמכים נ/1, נ/2, נ/ .3 על פי גרסה זו התובע הועלה על ידי המלגזה לגובה המדף כדי לפרק סחורה שהיתה על המלגזה אל המדף. התובע פרק סחורה כשהוא עומד על המדף אולם, משהתמלא המדף ולא היה לו עוד מקום לעמוד עליו וכדי לסיים את פריקת הסחורה, שהיתה על המלגזה, שם רגל אחת על המשטח שהונח על מלגז המלגזה, רגלו השניה נשארה על המדף וכתוצאה מעמידה זו איבד את שווי המשקל נפל ונפגע. גרסה זו חוזרת על עצמה באופן דבקני מרגע שהובא אל הרופא לראשונה ולאורך כל תגובותיו על פי התעודות שהוגשו, כתב התביעה תצהיר עדותו הראשית. אינני מקבלת את טיעוניהם של עורכי הדין שבחקירה הנגדית ניסו להחדיר ספק בלב התובע ולערער את גרסתו בכך שנשאל האם המלגזה זזה או המשטח שעל המלגזה זז ובגלל זה נגרמה התאונה, אין בכך אלא נסיון להטעות את התובע. התובע לא מסר דבר על תזוזת אותה מלגזה מיד לאחר התאונה, וגם במהלך חקירתו הנגדית לא יכול היה להסביר אם זז, מה זז, המלגזה או המשטח, כך שטענה זו מעורערת מלחתכילה. בל נשכח כי הוצגה לתובע גרסת אביו, כפי שסבר ב"כ הנתבע 3, שנמסרה לחוקר חב' הביטוח, כאילו המלגזה הוזזה לאחור. אולם, ולמרות זאת התובע לא חזר בו מגרסתו הבסיסית והראשונית כפי שניתנה על ידו. 2. באשר לגרסת הנתבע מס' 1, כפי שנמסרה בתצהירו, גם היא מתאימה לקביעה העובדתית כפי שהבאתי לעיל, גם הנתבע מספר כי: "הפגיעה ארעה עת הרמתי אותו על המלגזה ועמו על המדף כדי לפרוק סחורה מן המלגזה למדף, וכאשר הוא עמד בצורה שרגל אחת היתה על המלגזה ורגלו השניה על המדף הוא נפל על הרצפה ונחבל בשתי רגליו". גרסה זו תואמת במדויק את אשר מסר התובע בכל הודעותיו. במהלך חקירתו הנגדית חזר על אותה גרסה עצמה כשאמר: "... לפני שהוא נפל הוא עומד על מדף ושם רגל אחד על הסחורה שיש על המלגזה רגל אחד על המדף ולא היה צריך להזיז את המלגזה". (עמ' 14 ש' 19). העד שב ואמר כי לא הזיז את המלגזה וחזר על עמדה זו לאורך כל החקירה. אלא שבא כח הנתבעת 3, הציג בפני התובע את גרסתו כפי שנמסרה לחוקר חב' הביטוח ולפיה הזיז את המלגזה לאחור, על כך השיב העד: "ת. בא לי חוקר לפני 5 שנים, ספרתי לו, לא זוכר בדיוק מה סיפרתי לו. ת. אם אתה אומר לי שאמרתי לחוקר שהזזתי את המלגזה אחורנית, אני אומר שזה לא יכול להיות כי בני לא גמר לפרוק את הסחורה אז לא הזזתי אחורנית". (עמ' 14 ש' 26-24). על עמדה זו חוזר הנתבע 1, למרות השאלות הנוקבות שהוצגו לו. וכאשר הוקרא לו מהנאמר בתמליל ההקלטה של שיחתו עם חוקר חב' הבטוח השיב: "אני בכלל לא אמרתי דברים כאלה, אפילו שאתה אומר לי שהקליטו אותי הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה, אתה אומר שמה אני לא יודע מה זה". (עמ' 15 ש' 17-16). שוב חזר הנתבע והסביר כי לא היה צורך לזוז אחורה משום שבעת התאונה התובע עדיין לא סיים לפרק הסחורה שהיתה על המלגזה. על אותה גרסה מוצקה עצמה שב כאשר נחקר על ידי ב"כ הנתבעת .4גרסה זו נתמכת גם במסמך הפניה של המעביד לבטוח לאומי שסומן נ/ 3 ותעודת חדר מיון נ/4. גרסת הנתבע 1, היתה מוצקה וכחטיבה אחת, ללא כל סתירות ולמרות שהוצגה לו גרסה אחרת שמסר לחוקר חב' הבטוח, לא מש הנתבע מגרסתו ואף הסביר את ההגיון שבה. אני נותנת אמון בגרסתו כפי שהובא בפני. 3. מטעם הנתבעת העיד חוקר הבטוח עד ההגנה 1, נחום בר, אשר שוחח עם הנתבע 1, והקליט את השיחה, אולם לא ערך את התמליל שאודותיו אמר העד: "כנראה מי שעשה את התמליל לא הבין ולא הכניס את הכל, יש עוד דברים בתוך הקלטת שהם לא רלוונטים אבל הם לא הוכנסו לתמליל אני לא יכול לומר שכל מה שנמצא בקלטת הוכנס לתמליל". לפיכך, אין לקבל את התמליל. הקלטת הוגשה בהסכמת הצדדים, הוסכם בין הנתבעת 3, והנתבעת 4, כי בקלטת נשמעו המילים: "כן, ככה ... הוא רצה לעבור לשמה, ואני לא שמתי לב, חזרתי אחורה... והוא נפל". (עמ' 25 ש' 19 לתמליל). גם לאחר שהצדדים הסכימו (התובע והנתבעת 1,2, לא הביעו התנגדות להגשת הקלטת והתמליל), על תוכן השיחה והמילים הרלוונטים שנשמעו בקלטת, אין בכך כדי לפגום או להפחית ממידת האמון שאני נותנת בעדותו של הנתבע 1, והתובע . השיחה בקלטת איננה ברורה ולא ברור האם המילים "חזרתי אחורה..." אכן מתיחסות להסעת המלגזה אחורה עובר לארוע. לסיכום הריני קובעת כי התאונה ארעה כגרסת התובע בתצהירו ובמהלך עדותו בפני, כך: התובע הועלה על ידי המלגזה הנהוגה בידי אביו - הנתבע 1, יחד עם הסחורה אל המדף הגבוה שאליו צריך היה לפרוק את הסחורה. התובע עזב את המלגזה ועמד על המדף ופירק סחורה. כשהוצר המקום על המדף והתובע ביקש להמשיך את פריקת הסחורה, הניח רגל אחת על משטח המלגזה ורגל שניה נשארה על המדף כתוצאה מכך איבד את שיווי משקלו ונפל. ג. עתה יש לשאול האם הארוע כפי שנקבע עובדתית מהווה תאונת דרכים על פי הגדרתו בחוק. (1) בטרם אבחן את הגדרת החוק בשאלה זו, עלי להדגיש כי ב"כ הנתבע 4, עו"ד הבר, הודיע במהלך שמיעת הראיות כי הוא מתנגד להרחבת החזית ולעדות שמיעה (ראה עמ' 12 ש' 19 לפרט'). בסיכומיו חוזר עו"ד הבר על טענה זו וטוען כי בכתב התביעה לא טען התובע שיש לראות בארוע תאונת דרכים ועל כן אינו יכול להעלות טענה חדשה זו בסיכומיו. צודק ב"כ הנתבעת 4, בטענתו זו ומטעם זה בלבד יש לדחות טענת התובע בסיכומיו, לפיה הארוע התאונתי הינו בגדר תאונת דרכים כהגדרת החוק. (2) בין הצדדים אין מחלוקת כי לאור פסיקת בית משפט העליון המלגזה הנידונה הינה רכב מנועי (ראה ע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום ואח' תקדין עליון כרך 97(ד) תשנ"ד/תשנ"ט 1977, שיקרא להלן פרשת "עופר נחום"). תאונת דרכים כהגדרה בחוק: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. יראו תאונת דרכים גם מאורע שארע עקב ... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבשעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי ...". כפי שנקבע בפרשת עוזר - (ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חב' לבטוח בע"מ פד"י מד' 563) כי יסוד "השימוש ברכב מנועי" מהווה חלק מן ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, וכאשר יסודותיה של ההגדרה הבסיסית אינם מתקימים אין לראות בארוע תאונת דרכים, במובן ההגדרה הבסיסית, רק לאחר מכן יש לפנות לאחת החזקות החלוטות המרבות שבהגדרת תאונת דרכים. על אף שהצדדים אינם חולקים כי המלגזה הנדונה הינה רכב מנועי הרי שיש לבדוק האם נתקימו כל היסודות של ההגדרה הבסיסית, היינו, האם התאונה ארעה עקב השימוש באותו רכב, ההגדרה הבסיסית כוללת גם יסוד הקובע את הקשר בין השימוש שנעשה ברכב לבין הארוע התאונתי. ובעניננו, כפי שקבעתי לעיל, לא מתקיים יסוד השימוש ברכב מנועי. גדרת השימוש ברכב מנועי: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו, או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד". התובע השתמש במשטח שהיה על המלגזה כמקום להניח את רגלו, לאחר שהובא על ידי המלגזה אל המדף, עזב את המלגזה פירק סחורה, ורק לאחר מכן השתמש במשטח כמקום להניח בו את רגלו, לצורך המשכה של הפריקה והטעינה. התובע לא עשה כל שימוש ברכב המנועי כמפורט בהגדרתו בחוק - הרכב המנועי, הנע בכח מכני, לא שימש בעניננו כרכב, כלל אלא כמקום להניח בו את הרגל, ללא כל קשר להיותו רכב או לכח המכני. אילו היה במקום סולם יכול היה התובע להניח עליו את רגלו ולכן "הרכב" במקרה זה שימש כסולם בלא צורך בהפעלת הכח המכני של הרכב. התאונה בעניננו ארעה עקב כך שהתובע העביר את רגלו ממקום אחד למשנהו בגובה רב ואיבד את שיווי המשקל ללא כל קשר לפעולה או תזוזה כלשהיא של הרכב, ועל כן התאונה לא ארעה עקב שימוש ברכב מנועי. על כך, לא מתקיימת ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. (3) האם הארוע מתאים לחזקה החלוטה המרבה כלשונה בהגדרה תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק: "... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי...". בפרשת עוזר קבע כב' הנשיא השופט ברק את התנאים להחלתה של החזקה חלוטה המרבה. רכב שהינו רכב דו תכליתי שאינו מיועד רק להעברת משאות ואנשים ממקום למקום - היעוד התחבורתי, אלא שמיועד לפעולות נוספות כגון עבודה, הנפת משאות וכדומה. תנאי נוסף הוא שהתאונה עצמה ארעה תוך ניצוך הכח המכני של הרכב ובלבד, כתנאי שלישי, כשהרכב לא שינה את יעודו המקורי. הצדדים אינם חולקים על כך שהמלגזה הינה רכב דו תכליתי. (ראה פס"ד בפרשת עופר נחום). האם התאונה נגרמה כתוצאה מניצול הכח המכני של הרכב, התשובה לכך שלילית. התאונה נגרמה במהלך פריקת סחורה וכתוצאה מכך שהתובע איבד שווי משקלו ללא כל קשר לפעולה שנעשתה במלגזה או כתוצאה מהפעלת הכח המכני של הרכב. המגלזה שמשה לתובע כמקום להניח בו את רגלו, כאילו משטח דריכה ו/או סולם עמידה, ועל כן שינה הרכב, מבחינת השימוש שהתובע עשה בו, את יעודו המקורי. ד. משבאתי למסקנה שהארוע התאונתי לא מהווה תאונת דרכים על פי ההגדרה שבחוק והואיל וקבעתי כי התובע מניע מלהרחיב את החזות הרי שאין עוד מקום לדון בטענת הנתבעת 3, כנגד הנתבעת 4, לפיה הנתבעת מנועה מלכפור בכך שהרכב הינו רכב מנועי על פי הפוליסה שהוציאה. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 4, להדחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעת 4, בסך 500, 1 ש"ח.תאונות נפילהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נפילה בעבודהמלגזהנפילהתאונת עבודה