עניינו של סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט הוא בסכסוך המועבר לבוררות בהסכמת הצדדים, שהתגבשה במהלך הדיון בעניין שהובא לפני בית המשפט, ואזי ניתנת לאותה ערכאה הסמכות של בית המשפט המחוזי הדן בענייני בוררות, מכוח הוראת סעיף 1 לחוק. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל בע"מ (לא פורסם, 10.4.06) באומרו: "על פי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט, נתונה סמכות לבית משפט הדן בעניין אזרחי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין הנדון לפניו לבוררות. מדובר בהסדר מיוחד אשר נועד למצבים בהם אין בנמצא הסדר בוררות קודם בין הצדדים, והסכמתם לבוררות מתגבשת אגב הליך הדיון בתובענה. לצורך עניין מיוחד זה, יצר המחוקק הסדר סטטוטורי ספציפי, והקנה לערכאה אשר בפניה התנהל המשפט, ואשר העבירה את המחלוקת לבוררות, סמכות כבית משפט הדן בענייני הבוררות". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 79ב לחוק בתי המשפט: לפניי בקשתה של המבקשת, על פי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), לאשר את פסק הבוררות מיום 22.2.10 (להלן: "פסק הבוררות") שניתן על ידי הבורר, עו"ד יוסף ריכטר (להלן: "הבורר"). כן ביקשה המבקשת לתקן טעות סופר בפסק הבוררות על ידי מחיקת סעיף 23 בו ותיקונו של סעיף 22 לפסק הבוררות. רקע עובדתי ונימוקי הבקשה 1. על פי המפורט בבקשה, הצדדים מחזיקים יחד עם אחרים בדירות צמודות בבית ברח' הרכבת 30 בירושלים. בשנת 1991, במסגרת סכסוך שהיה תלוי ועומד ביניהם בבית משפט השלום בירושלים, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 15.12.91. הסכם הפשרה האמור כלל בתוכו תנית בוררות, בה נקבע, כי עו"ד יוסף ריכטר ישמש כבורר. בשנת 2006 התגלע סכסוך בין הצדדים, שעניינו פלישה של המשיב ובני משפחתו לשטחן של המבקשת ושל אמהּ המנוחה ונזקים שנגרמו במסגרת פלישה זו. המבקשת ואמה המנוחה פנו לבית משפט השלום בירושלים בבקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב, הוריו המנוחים ובני משפחה נוספים, כן הוגשה תביעה עיקרית בתיק. לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתן צו מניעה כמבוקש. ביום 23.1.07, במסגרת קדם משפט, החליט בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן, סגנית נשיא), לעכב את ההליכים מכוח סעיף 5 לחוק, והורה על העברת הסכסוך לדיון לפני הבורר. המשיב הגיש לבורר תובענה שכנגד. 2. ביום 22.2.10 ניתן פסק הבוררות שקיבל את תביעת המבקשת ודחה את התביעה שכנגד. המבקשת פנתה לבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות. לאחר קבלת תגובת המשיב, שכללה גם בקשה מצידו לתקן את פסק הבוררות, ותשובתה של המבקשת לתגובה זו, נתן הבורר ביום 25.3.10 החלטה ולפיה הוא דוחה את שתי הבקשות בנימוק שהדברים כתובים בצורה ברורה ביותר. 3. המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט מוסמך להיזקק לבקשה לתיקון פסק הבוררות, על יסוד האמור בסעיף 22(ד) לחוק, גם במקרים בהם הייתה פנייה לבורר שנדחתה על ידו, ומפנה לפסיקה בנושא זה. עיקרי תשובת המשיב 4. המשיב הגיש תגובה לבקשה לאישור פסק הבוררות, בגדרה הינו מתנגד לבקשה לאישור פסק הבוררות וכן לתיקונו. בתגובתו טוען המשיב, כי על פי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בית המשפט המוסמך לדון בבקשת המבקשת הינו בית משפט השלום בירושלים, שכן הוא זה שהעביר את הדיון בסכסוך לבורר. עוד נטען, כי יש לצרף לבקשה זו את כל המשיבים הרלוונטיים - היורשים - זאת בעקבות פטירתם של אמהּ של המבקשת והוריו של המשיב. גם לתיקון פסק הבורר מתנגד המשיב, שכן לטעמו הבורר כבר דחה את הבקשה לתיקון ומכל מקום, כיוון שהאמור בפסק הבורר ברור על פניו. עיקרי תגובת המבקשת לתשובת המשיב 5. בתגובתה לתשובת המשיב טוענת המבקשת, כי הסמכות לדיון בבקשה נתונה לבית משפט זה, ולא לבית משפט השלום כטענת המשיב, ומפנה לפסיקה רלוונטית. עוד נטען, כי מכיוון שחלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, אין מקום להיזקק לבקשה לביטול פסק בוררות או להתנגדות לאישורו. אשר לטענה כי יש לצרף את יורשי ההורים המנוחים טוענת המבקשת, כי המשיב היה צד לבוררות מלכתחילה, לאור הטענות שהופנו אליו כמי שהשתתף בעשיית מעשה ונדליזם נשוא התובענה בבוררות, ואף הגיש תביעה שכנגד בה עתר לבטל את הסכם הפשרה משנת 1991 ולחייב את המבקשת ואת אמהּ המנוחה בסך של 200,000 ₪, תובענה שנדחתה על ידי הבורר. המבקשת מבהירה, כי במסגרת מהלך הבוררות חזרה והבהירה, כי אינה מנהלת את הבוררות נגד עיזבון הוריו המנוחים של המשיב או מי מיורשיהם, אלא נגד המשיב לבדו, ולפיכך אין מקום וצורך לצרף להליך זה את העיזבון ואישור פסק הבוררות אינו מתבקש נגד העיזבון. עוד נטען, כי לא ברור מדוע מתנגד המשיב לתיקון פסק הבוררות באופן המבוקש, כאשר המפורט בבקשת התיקון ברור מאליו. דיון סמכות בית המשפט 6. מקובלת עליי עמדתה של המבקשת, כי הסמכות במקרה דנן נתונה לבית משפט זה. סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן: "(א) בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות. (ב) ... (ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות" (ההדגשה שלי - א.פ.). עניינו של סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט הוא בסכסוך המועבר לבוררות בהסכמת הצדדים, שהתגבשה במהלך הדיון בעניין שהובא לפני בית המשפט, ואזי ניתנת לאותה ערכאה הסמכות של בית המשפט המחוזי הדן בענייני בוררות, מכוח הוראת סעיף 1 לחוק. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל בע"מ (לא פורסם, 10.4.06) באומרו: "על פי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט, נתונה סמכות לבית משפט הדן בעניין אזרחי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין הנדון לפניו לבוררות. מדובר בהסדר מיוחד אשר נועד למצבים בהם אין בנמצא הסדר בוררות קודם בין הצדדים, והסכמתם לבוררות מתגבשת אגב הליך הדיון בתובענה. לצורך עניין מיוחד זה, יצר המחוקק הסדר סטטוטורי ספציפי, והקנה לערכאה אשר בפניה התנהל המשפט, ואשר העבירה את המחלוקת לבוררות, סמכות כבית משפט הדן בענייני הבוררות". ברע"א 463/04 סלקום ישראל בע"מ נ' מטיל 2000 בע"מ (לא פורסם, 1.4.04), קיבל בית המשפט (כב' השופט א' ריבלין, כתוארו אז) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שהורה להעביר בקשות שונות שהונחו לפניו לבית משפט השלום שהעביר את הסכסוך בין הצדדים לבוררות. בית המשפט נימק קבלת הבקשה והערעור בכך, שההעברה לבוררות בבית משפט השלום הייתה בהסכמת הצדדים ותוך הפנייה להסכם שביניהם, וקודם שבית משפט השלום דן בבקשה לעיכוב הליכים והעברת התיק לבוררות שהונחה לפניו. לפיכך נקבע, כי הסמכות לדון בנושאים שעלו כתוצאה מהליך הבוררות מקומם בבית המשפט המחוזי, המוסמך לדון בכך על פי חוק הבוררות, ולא לבית משפט השלום שהעביר הדיון לבוררות. עוד מצינו, כי "החלטה של בית משפט בבקשה לעיכוב הליכים, שהתקבלה בניגוד לעמדתו של אחד מבעלי הדין, איננה גורמת להסמכת בית משפט זה לבית המשפט המוסמך לפי חוק הבוררות, כי העברת המחלוקת לבוררות לא נעשתה בהסכמת בעלי הדין אלא על פי החלטת בית המשפט, שנכפתה על חלקם" (אורי שטרוזמן ספר הבוררות, יוני 2001, עמ' 297). 7. בענייננו, נחתם הסכם פשרה בין הצדדים בשנת 1991 שכלל תנית בוררות. בשנת 2006, במסגרת הדיון בתובענה שהגישו המבקשת ואמהּ המנוחה לבית משפט השלום, ולאחר שבית המשפט עמד על קיומו של סעיף בוררות בהסכם הפשרה, ובהעדר הסכמה בין הצדדים, הורה על עיכוב ההליכים בתובענה בהתאם לסעיף 5 לחוק והעברת הדיון לבורר. העברה זו לא נעשתה בהסכמה, כנדרש בסעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט, ולפיכך לא קנה בית משפט השלום במקרה דנן את הסמכות לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות. אשר על כן, דין הטענה להעדר סמכות בית משפט זה להידחות. הוספת צדדים לבקשה 8. אשר לטענת המשיב כי יש לצרף את יורשי המנוחים לבקשה זו. פסק הבוררות ניתן בין המבקשת לבין המשיב בלבד והבורר התייחס לכך בפסק הבוררות (נספח א' לבקשה - עמ' 2 למעלה), ולפיכך גם דינה של טענה זו להידחות. תיקון פסק הבוררות 9. כאמור, המשיב מתנגד לתיקון פסק הבוררות. כבר מטעם פרוצדוראלי אין מקום להיזקק להתנגדות המשיב, שכן התנגדות שכזו יכולה להיעשות אך ורק בדרך של בקשה לביטול פסק הבוררות, כהוראתו של סעיף 23(ב) לחוק. המשיב לא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, ואף כתב בראשית תגובתו במפורש כי איננה בקשה לביטול פסק בוררות. מכל מקום, בעת שהגיש המשיב את תגובתו לבקשה לאישור פסק הבוררות חלף המועד להגיש בקשה לביטולו, שכן, כאמור, פסק הבוררות ניתן ביום 22.2.10 וההחלטה לדחות את הבקשה לתיקונים בפסק הבוררות ניתנה ביום 25.3.10, זמן רב קודם להגשת ההתנגדות. 10. אשר לתיקון המבוקש. בסעיף 22 לפסק הבוררות קבע הבורר, כי "לאור תוצאות פסק הבוררות, ישא הנתבע [המשיב - א.פ.] בהוצאות הבוררות ובשכר טרחת ב"כ התובעת [המבקשת - א.פ.] בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין". בסעיף 23 לפסק הבוררות, לאחר שהבורר הפחית את החיוב בשכר טרחתו מכפי שנקבע בתחילת הבוררות, נקבע בסופו, כי "ע"מ להקל על הצדדים מעמיד אני את יתרת שכרי על סכום של 4,000$ בתוספת מע"מ כחוק בלבד, ובשלב זה ישלם כל אחד מהצדדים מחצית משכר טרחת הבורר. פסק בוררות זה יימסר לצדדים כשהוא חתום רק לאחר שישולם שכרו של הבורר". 11. המבקשת הגישה לבורר בקשה לתקן את פסק הבוררות. לטענתה, מעיון באמור בשני הסעיפים הללו יכול להשתמע, לכאורה, כי על הצדדים לשאת בשכר טרחת הבורר בחלקים שווים וכי על המשיב לשלם למבקשת, בנוסף לסכומים בהם חויב בגוף פסק הבוררות, רק את הסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. לטענת המבקשת, טענה שכזו מנוגדת להגיונם של הדברים, ועל כן, לשיטת המבקשת, יש למחוק את סעיף 23 לפסק הבוררות ולתקן את סעיף 22 לפסק הבוררות כך שייאמר כי על המשיב לשאת בהוצאות המבקשת בבוררות בסך 3,000$ בתוספת מע"מ כחוק (חלקה של המבקשת בתשלום שכרו של הבורר עד ובכלל למועד מתן פסק הבוררות - א.פ.) וכן בשכר-טרחת עו"ד בסכום האמור בפסק הבוררות בצירוף מע"מ. 12. המשיב הגיש תגובתו לבורר ובגדרה התנגד לבקשת המבקשת וכלל בה גם בקשה לתיקון פסק הבוררות, נושא שאינו מענייננו כאן. 13. הבורר החליט ביום 25.3.10 כדלקמן: "עיינתי בבקשות שני הצדדים להבהרת פסק הבורר ומצאתי שאין מקום לעשות כן מאחר שהדברים כתובים בצורה ברורה ביותר. כל ניסיון 'להבהיר' או 'לפרש' אין לו מקום והוא מיותר. לאור האמור, אני דוחה את שתי הבקשות". 14. בבקשה שלפניי שב ב"כ המבקשת על הבקשה ומבקש לתקן את פסק הבורר כאמור. 15. סעיף 22(א) לחוק קובע, כי הבורר רשאי על פי פניית בעל דין, ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם היה לקוי באחד מאלה: "(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;". סעיף 22(ד) לחוק קובע, כי "ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא הייתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה". בית המשפט העליון עמד זה מכבר על כך כי הוראת סעיף 22(ד) מאפשרת לבית המשפט לתקן פסק בוררות גם במקרים בהם הייתה פנייה לבורר שנדחתה על ידו (ע"א 388/81 תימורים נ' משתלות ויצמן סול כהנא בע"מ, פ"ד לו(4) 253, 261-262 (1982); רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד נט(4) 529 (2005); רע"א 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ (לא פורסם, 14.5.06). 16. כאמור, הבורר החליט כי אין מקום להבהרת פסק הבורר, שכן הדברים כתובים בצורה ברורה ביותר. אף לטעמי הדברים ברורים, לכאורה, והקורא את שני הסעיפים הללו אינו יכול להניח באופן שונה מפרשנותו של ב"כ המבקשת המקובלת עליי. היינו, בסעיף 23 לפסק הבוררות התכוון הבורר להורות על תשלום שכר טרחתו שווה בשווה בין הצדדים, וזאת עד למסירת פסק הבורר לידיהם, והדברים באים לידי ביטוי בראשית דבריו, כאשר קבע "בשלב זה...". ואילו לאחר שנמסר פסק הבורר לידי הצדדים ועל פיו, על המשיב לשאת בהוצאות הבוררות שבה נשאה המבקשת לאור תוצאות פסק הבוררות, ובמקרה דנן סך של 3,000$ בצירוף מע"מ ובנוסף בשכר טרחת בא כוחה של המבקשת בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. נקטתי בלשון "לכאורה" וזאת משום שב"כ המשיב אינו מסכים לפרשנות זו וטוען, כי הסכום שנפסק בסעיף 23 לפסק הבוררות בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כולל את הוצאותיה של המבקשת בהליך הבוררות. אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתו. עם זאת, סבורני, כי התיקון המבוקש בא בגדרו של סעיף 22 לחוק. לאחר שהבאתי במסגרת שיקוליי כי הוגשה לבורר בקשה לתיקון והוא סירב לה בסוברו שאין כל צורך בהבהרה, שכן הדברים ברורים (כנאמר בפרשת שועלי הנ"ל השבה על הלכת תימורים הנ"ל), אך הואיל ונתגלעה מחלוקת בין הצדדים, ועל מנת לסיים את הדיון בין הצדדים ולא לפתוח לפניהם פתח לפניות אחרות לבתי משפט, או בדרך של בקשת הבהרה על ידי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ועל מנת שלא לגרור את הסכסוך למקומות שאין בהם צורך ולמנוע התדיינות נוספות, איענה לבקשה לתיקון פסק הבוררות ואראה בכך משום "השמטה" או בגדר "וכיוצא באלה" כלשונו של סעיף 22(א)(1) לחוק (השווה לדבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 1285/05 הנ"ל והאסמכתאות שם). סוף דבר 17. לשיטה אחרונה. סעיף 23 לפסק הבוררות יימחק, ובסעיף 22 לפסק הבוררות יבוא "הנתבע ישא בהוצאות הבוררות של התובעת בסך של 3,000$ בצירוף מע"מ כדין, ובנוסף בשכר טרחת בא כוחה בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין". 18. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בבקשה זו על הצד הנמוך בסך של 5,000 ₪. חוק בתי המשפטיישוב סכסוכיםבוררות