פוסט טראומה עקב שירות צבאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פוסט טראומה עקב שירות צבאי: המערער יליד 1967 ושירת בין השנים 1985 - 1988 בשירות סדיר בצה"ל. במהלך שירותו שירת בגבול הלבנון ונחשף לאירועי ירי וקרבות קשים עם מחבלים. בחודש אוגוסט 2007 פנה המערער לראשונה על מנת שתוכר נכותו הנפשית ( PTSD) בגין השירות הצבאי. יצויין, כי מהחומר שמונח בפניי עולה כי המערער לא לקח חלק במלחמת לבנון השניה, אך לטענתו שירת בסמוך לכך בשירות מילואים בג'נין. 3. ביום 21.5.09 קיבל המערער הודעה מקצין התגמולים המאשרת הכרה בזכותו כנכה מתאריך 15.8.07 בשל תסמונת פוסט-טראומטית. המערער זומן לועדה רפואית מדרג ראשון שם נקבע כי נכותו הינה בדרגה של 30% באופן זמני לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות)- התש"ל 1969, סעיף 34א'(ד). 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 4.3.2010. הועדה שמעה את טענות ב"כ המערער שיש להעלות את אחוזי הנכות וכן את בקשתה להחיל את הנכות מאוקטובר 2006, שמעה את תלונות המערער עצמו, עיינה בכל החומר הרפואי שהוצג בפניה וקבעה כי נכותו היא דרגה של 30%, אך לצמיתות. הועדה ציינה כי לגבי קביעת מועד תחילת הנכות עניין זה כפי שעולה מהנחיית יו"ר ועדות עליונות מצוי בסמכותו של קצין התגמולים ולכן לא התייחסה לכך. הועדה דחתה את הערעור למעט קביעת הנכות כנכות צמיתה. 5. על החלטה זו של הועדה הגיש המערער את הערעור שבפניי. לערעור שני ראשים, האחד מתייחס לנושא תחילת מועד הנכות והשני לגובה אחוזי הנכות. 6. ב"כ המערער מפנה לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969, סעיף 12א'. שם נקבע כי ועדה רפואית תקבע את תאריך תחילתה של דרגת הנכות. לפיכך, לטענתו, על הועדה הרפואית העליונה היה לדון בבקשת ב"כ המערער לקבוע את מועד תחילת הנכות כאוקטובר 2006. בערעור המונח בפניי ביקש ב"כ המערער להחיל את נכותו ממועד שחרורו משירות הסדיר , דהיינו משנת 1988. בקשה זו לא הועלתה בפני הועדה הרפואית העליונה. 7. דינה של טענה זו בערכאת הערעור להידחות מהטעמים המצטברים הבאים: א. השאלה אם המערער סבל במהלך התקופה מאז שחרורו ועד הגשת הבקשה מנכות של PTSD, אם לאו, הינה שאלה עובדתית. שאלה עובדתית אמורה להתברר בפני אותן ערכאות שיש להן את הכלים המתאימים לבחון ולהכריע בשאלה עובדתית. ב. המערער קיבל את הודעת קצין התגמולים לגבי הכרה בנכותו מיום 15.8.07 ולא מצא לנכון לפנות בעניין זה לקצין התגמולים, על מנת להעמידו על טעותו, אם יש כזו. ג. המערער לא העלה בפני הועדה מדרג ראשון כל טענה שהיא המתייחסת לתחולת מועד הנכות. משכך, לא יכלה הועדה הרפואית מדרג ראשון להתייחס למועד תחילת הנכות ברמה העובדתית משלא נדרשה לכך. ד. בפני הועדה הרפואית העליונה הועלתה הבקשה להתייחס למועד תחילת הנכות, אך זאת מבלי שנושא זה נבדק עובדתית והוחלט בו על ידי הועדה מדרג ראשון. תנאי לדיון בועדה הרפואית העליונה כי המערער רואה עצמו נפגע על ידי החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. משזו לא נתבקשה להתייחס למועד תחילת הנכות ולא נתנה החלטה בנושא זה ממילא לא יכול המערער לראות עצמו נפגע באופן המקים לו זכות להעלות את הנושא בפני הועדה הרפואית העליונה. ה. בעוד שבערעור שבפניי מתבקש מועד תחילת הנכות כיום השחרור מהשירות, הרי שבפני הועדה הרפואית העליונה התבקש מועד תחילת הנכות מאוקטובר 2006. ברור שלא נטען לטעון טענות לראשונה בפני ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, אשר סמכותו לדון בטענות משפטיות בלבד ואין לו את הכלים והסמכות לדון בטענות עובדתיות המצריכות בדיקה של האנשים המוסמכים. ו. ב"כ המערער ביקש להסתמך על פסק דין ע"א 2462/02 (מחוזי חיפה) סועאד נ' קצין התגמולים (04.12.02) ועל פסקי דין שאיזכרו אותו, אלא שאין עניינו של פסק הדין שם כעניין המקרה הנוכחי. שם ההכרה בנכותו של המערער היתה כבר מיום 02.07.90 והשאלה המשפטית שעלתה לדיון האם הועדה רשאית להחיל דרגת נכות גבוהה יותר (שנקבעה בשנת 97') באופן רטרואקטיבי ממועד הגשת התביעה המקורית, דהיינו עדיין בטווח התקופה שנקבעה על ידי קצין התגמולים כנכות מוכרת. גם בפסק דין ע"ש 749/04 (מחוזי חיפה) אריה אבנר נ' קצין התגמולים שהפנה אליו ב"כ המערער דובר על מועד תחילת דרגת נכות (בשיעורים גבוהים יותר) שנקבע על ידי הועדה, אך גם שם, בתוך מתחם הזמן שהנכות עצמה מוכרת על ידי קצין התגמולים. במקרה שלנו, לא נקבעה על ידי קצין התגמולים הנכות המוכרת אלא מיום 15.8.07. ז. מכל מקום, פתוחה הדרך בפני המערער לפנות בערוצים המתאימים על מנת לקבל התייחסות למועד הנכון מבחינתו לתחילת הכרה בנכותו. 8. עוד טען ב"כ המערער כי יש לקבוע למערער דרגות נכות גבוהות יותר על בסיס החומר הרפואי הרב שהוגש לועדה. ב"כ המערער מדגיש כי בסעיף 34א'(ד), בפירוט ההפרעות הנפשיות, לא מופיע רכיב של סימנים אובייקטיביים קשים לקיום קשרים בין-אישיים תקינים, דבר שהמערער לוקה בו, לטענתו. סעיף 34א(ה) או (ו') מתייחס לקשיים ולהפרעות ביחסים בין-אישיים ולכן סעיפים אלו מתאימים יותר לייצג את דרגת הנכות ממנה סובל המערער, שהיא 50% או 70%, בהתאמה. 9. גם טענתו זו של המערער דינה להידחות מהנימוקים הבאים: א. מדובר למעשה בקביעה רפואית של הועדה. קביעת דרגת הנכות הינה החלטה המסורה לועדה עצמה ובית המשפט המופקד על דיון בנימוקים משפטיים בלבד איננו יכול לשים עצמו במקום הועדה ולשקול את שיקוליה המקצועיים. ראו לעניין זה רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון (24.9.08): "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות...הלקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב". וכן רע"א 54/08 פלוני נ' קצין התגמולים (פס"ד מיום 8.4.08) - "אכן ההבחנה בשאלה מהי נקודה משפטית להבדיל מנושא רפואי, אולי אינה פשוטה ובהירה תדיר, אך ביסודה ברובא דרובא של הנושאים הנדונים בועדות הרפואיות עסקינן בשאלות הנסבות על "מומחיות שברפואה", ושעל כן עיקרן רפואי ולא משפטי; ניסיונות לשוות להן גוון משפטי בטענות הקשורות בסיווגים שונים על פי רוב קשה להלמם...". ב. שיקולי הועדה הרפואית הינה שיקולים רפואיים מקצועיים. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - ".... שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". ג. לא לחינם הועיד המחוקק את עבודת ערכאת הערעור בבית המשפט לעבודה משפטית. אין לבית משפט את הכישורים להתייחס למצבו הנפשי של נכה ואין לו את היכולת לשקלל את חוות הדעת השונות בעניין. וראו לעניין זה בע"א 472/81 קצין התגמולים נ. גבריאל אברג'יל פד לז (2) עמ' 78 בעמ' 796 - "...נשאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה שתסמוך, אל לנו להתערב". ד. סעיפי התקנות המתייחסים למצב פוסט-טראומה מונים רכיבים שונים ולא ניתן משקל או מידת עוצמה לכל אחד מהרכיבים הללו. עניין זה נתון לועדה על מנת שתתרשם ותשקלל. נא ראו ההחלטה בע"ש (חיפה) 702/04 פדידה נ' קצין התגמולים, : "אין זאת אומרת שמשקיים ליקוי בקשרים הבין אישיים יש להעניק לנכה אוטומטית את אחוזי הנכות שבסעיף משנה ה' כפי שרואים בסעיפי המשנה השונים.... אחוזי הנכות מוענקים עבור צבר של ליקויים ולא עבור ליקוי בודד אחד. גם הליקוי בקשרים הבין אישיים המופיע בסעיף משנה ה' הוא רק אחד ממכלול של ליקויים שכולם כאחד עונים ואומרים בצוותא חדא, שבהתאגדם יחד הם מזכים את הנכה באחוזי הנכות הנקובים בצד סעיף המשנה". ה. ב"כ המערער טען כי הועדה לא התייחסה למלוא המסמכים הרפואיים שהועמדו בפניה ולא התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של פרופ' בונה, המומחה מטעם המערער. הועדה ציינה בהחלטתה (חלק 3) כי עיינה בכל המסמכים שבתיק הרפואי כולל סיכום מחלה מבית חולים רמב"ם בין תאריכים 08.10.07 עד 31.10.07. הועדה ציטטה מתוך מסמכים אלו. הועדה ציינה שעיינה בסיכום אשפוז של אשפוזי יום בין תאריכים 1.11.07 עד 20.3.08. הועדה ציינה שעיינה בכל המכתבים של ד"ר בירמן ממרפאה פסיכיאטרית ברמב"ם כולל את המכתב מיום 30.11.09 וציטטה את האמור שם. הועדה ציינה שעיינה בחוות דעת של פרופ' בונה מיום 7.1.2010 וציטטה מהרשום שם ובין היתר שהמערער עובד שעתיים ביום ונמצא בקשר מינימאלי עם בני משפחתו פרט לאשתו, לרבות מחשבות על אובדן מעשי ורגישות יתרה לרעש. עוד ציינה הועדה כי קראה את מכתבה של אשת המערער מיום 4.3.2010. עולה מהאמור לעיל, כי הועדה עיינה במסמכים השונים. אין הועדה חייבת לציין כל מסמך ומסמך שעיינה בו כשמדובר בעשרות רבות של מסמכים. הועדה מציינת במפורש כי ראתה את חוות הדעת של פרופ' בונה, חוות דעת פרטית, עיינה בה וקראה שפרופ' בונה התרשם מ-PTSD חמור וקשה ביותר אך מצאה לנכון לציין כי המערער עובד שעתיים ביום (על אף שלטענתו המעביד, שהוא הקיבוץ, עושה עימו חסד), וכן מצאה לנכון לציין את מצב קשריו עם משפחתו. ו. ב"כ המערער טען כי הועדה לא נימקה את החלטתה. הועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאי בדיקתה בחלק 2 בפרוטוקול. הועדה כתבה בקטע הדיון : "בבדיקתנו היום הועדה התרשמה מ- PTSD עם הגבלה בכושר התפקודי באופן ניכר שמתאים לסעיף 34 א(ד) כפי שהתרשמה הועדה המחוזית מיום 12.7.09. לא התרשמנו מקיום סימנים של דיכאון מג'ורי. כמו כן אין סימנים פסיכוטיים". עולה כי טענת המערער לעניין גובה אחוזי הנכות הינה טענה בתחום הרפואי, אשר הועדה הרפואית העליונה דנה בה, שקלה שיקוליה ונמקה את החלטתה. הערעור נדחה. 9. אין צו להוצאות.התחום הנפשיפוסט טראומהצבאשירות צבאי