פיטורי עובד עקב אי ציות להוראות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד עקב אי ציות להוראות: הנשיא (גולדברג): .1הגב' אירית דורון (להלן - העובדת) הועסקה על ידי חברת שק"ם בע"מ (להלן - השק"ם) החל מיום 5.11.1972ועד יום פיטוריה - 15.1.1986, במכתב מיום 15.11.1985, לאור טענת השק"ם כי העובדת הפרה משמעת ולא צייתה להוראות. העובדת עתרה לבית-הדין האזורי בתביעה לבטל את פיטוריה ולהחזירה לעבודה במשרד הראשי של השקם; בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט רבינוביץ אב-בית-הדין; ה"ה בן אהרן ושטיף - נציגי ציבור; תב"ע מו/1173-3) קבע כי פיטורי העובדת היו מנוגדים להסכם הקיבוצי המחייב, משום שנעשו בלא הסכמת ההסתדרות, דחה את התביעה להחזרתה לעבודה מן הטעם שאין לאכוף יחסי עובד-מעביד, ולא דן בסוגיית הפיצוי על הפרת חוזה מן הטעם שהעובדת "שללה חלופה של פיצוי כספי". שני הצדדים לא שבעו נחת מפסיקתו של בית-הדין האזורי וערערו עליה לפנינו: העובדת - משום שלא נפסק כי יש להחזירה לעבודה חרף הקביעה כי פיטוריה היו שלא כדין (דב"ע מז/135-3) והשק"ם - על הקביעה כי הפיטורים היו שלא כדין (דב"ע מז/ 138-3). הדיון בשני הערעורים אוחד. .2תחילה - לערעור השק"ם. על הצדדים חל הסכם עבודה קיבוצי מיוחד בין השק"ם לבין הסתדרות הפקידים המסדיר, בין היתר, את סוגיית הפיטורים; אלא מאי - הצדדים לא הסתפקו בסעיף אחד, או בפרק אחד שדן בנושא הפיטורים, אלא דנו בו בשני פרקים נפרדים, אשר בהן הוראות שונות בקשר לפיטורים, וזאת בנוסף להוראות שעניינן צמצום בעבודה. בפרק ה' להסכם הקיבוצי נקבע לענייננו: " 10א. ההנהלה רשאית להעביר עובד מתפקידו לתפקיד אחר לתקופה זמנית ובאופן קבוע, לאחד התייעצות עם הוועד ובתנאי שאין בה משום הרעה בתנאי עבודתו ומעמדו המקצועי של העובד. הוא הדין ביחס להעברת עובד ממקום ישוב אחד למשנהו. ב. החליטה ההנהלה להעביר עובד כנ"ל, העברת קבע, תודיע על כך לעובד ולוועד בכתב. אם תוך 7ימים מיום קבלת ההודעה יודיע העובד להנהלה בכתב על התנגדותו להעברה מסיבת הרעה בתנאי עבודתו ו/או מעמדו המקצועי של העובד, תעוכב ההעברה עד לבירור והחלטה. .12עובד שלא ימלא אחרי התנאים הנ"ל או אחד מהם, יינקטו על-ידי ההנהלה האמצעים הבאים: (5) פיטורים בהסכמת הוועד". בפרק י"ג, בסעיף 33א שכותרתו "פיטורים מסיבות שונות" נאמר לענייננו: "33א. עובד שייפר את המשמעת בעבודה מדעת, ובאופן שיטתי ו/או לא יציית להוראות מפורשות של החברה ונציגיה בענייני עבודה בחברה, וקיבל אזהרה בכתב באותה שנה, יפוטר מהעבודה בחברה תוך הסכמה עם ועד העובדים וההסתדרות". אין חולק כי בדיון שנערך ביום 14.11.1985בין הנהלת השק"ם לבין כמה מחברי ועד העובדים, לרבות היושב-ראש, אושרו הפיטורים, וכך נאמר בפרוטוקול אותה ישיבה: "לאור הפרות משמעת ואי-ציות להוראות של גב' דורון אירית, לאחר שנשלחו לה מכתבי נזיפה ואזהרה, סוכם על פיטוריה מהעבודה מיום 15בינואר .1986במידה ועד לתאריך הנ"ל תמלא אחר ההוראות לעבור למ/ר 667(קניון), ועד העובדים וההנהלה יחזרו לדון בעניינה מחדש וזאת על-פי ידיעת נציג הסתדרות הפקידים". .4בית-הדין האזורי שקל אילו מהוראות ההסכם הקיבוצי ישימות לענייננו, וקבע (בסעיף 12(ז) לפסק-הדין): "סעיף 33א דן במפורש בהפרת משמעת שיטתית או אי-ציות להוראות. סעיף זה מתאים להפרת הוראה של המעביד באופן מתמשך כמו במקרה שלנו, כאשר התובעת סירבה באופן מתמשך לעבור לעבוד בחנות הקניון בהבדל מסירוב חד-פעמי או מעבירות משמעת הנעברות מדי פעם. סולם עונשים מתאים לעבירה חד-פעמית או למספר עבירות מדי תקופה, אך לעבירת משמעת מתמשכת מתאים יותר סעיף 33א' להסכם הקיבוצי". מסקנתו של בית-הדין האזורי אינה נראית לנו. האם מטרתו של ההסכם הקיבוצי היא כי מקום בו מורה ההנהלה לעובד לעבור למקום עבודה אחר וזה אינו מציית - רשאית ההנהלה לפטרו בהסכמת הוועד בלבד, בעוד שמקום בו חוזרת ההנהלה על מאמציה, משתפת את הוועד ואת נציג מועצת הפועלים (כפי שהיה הדבר במקרה זה) במאמצים אלה, ונותנת לעובד הזדמנויות חוזרות ונשנות לחזור בו מסירובו והוא עומד במריו - יוחמרו הדרישות בקשר לפיטורים ואזי תידרש אף הסכמת מועצת הפועלים? לא ירדנו לסוף דעתם של הצדדים להסכם הקיבוצי בקביעת שני מסלולים שונים של פיטורים (בנוסף לזה של פיטורים בגין צמצום בעבודה), אולם חזקה עלינו מימים ימימה שלא להתערב בתוכנם של הסכמים קיבוציים מן הטעם "שבתחום משפט העבודה האוטונומי - השותפים ליחסי העבודה קיבוציים פועלים לא כקובעי נורמות משניות אלא כ'מחוקק' ראשי. הם פועלים בתחום שעמדתו של המחוקק הממלכתי לא להתערב בו" (דב"ע לו/9,8,7- 4[1], בע' 211; דב"ע מה/177- 3[2], בע' 289; דב"ע מו/73- 3[3], בע' 222); למותר לציין כי הסוגיה שלפנינו, דרכי פיטורים, הינה כל כולה בתחום משפט העבודה האוטונומי. משקבעו הצדדים שני מסלולי פיטורים, נפרש את ההסכם מתוכו, ופירוש מתוכו מביא למסקנה שונה מזאת אליה הגיע בית-הדין האזורי, הפירוש הנכון של ההסכם אומר כי בכל מקרה שבו מדובר על הפרת משמעת עקב סירוב לעבור למקום עבודה אחר, מכוח סעיף 10א להסכם הקיבוצי, צפוי העובד לפיטורים בהסכמת הוועד בלבד. זאת ועוד, הפיטורים מכוח סעיף זה להסכם הקיבוצי הוא הצעד הקיצוני ביותר בגין הפרת המשמעת מכוח אותו פרק, ואכן הוא ננקט לאחר שההנהלה נקטה בשני צעדים קודמים - נזיפה ואזהרה. למסקנה זהה בדבר הסעיף הישים בהסכם הקיבוצי נגיע גם בדרך אחרת. פיטורים לפי סעיף 12להסכם הקיבוצי הם בגין עבירה קלה יותר, ופירושם פיטורים שתשלום פיצויי פיטורים בצידם (ואכן אלה שולמו לעובדת), בעוד שבפיטורים לפי סעיף 33(א) רשאים ההנהלה ההסתדרות והוועד להחליט על שלילתם, מכוח סעיף קטן ד' (3) שבסעיף .33 .5בית-הדין האזורי קבע כי לא שוכנע שהיתה הסכמה כדין (ההדגשה במקור) של הוועד לפיטורים, וכל זאת מן הטעם שלפי העדויות - החלטה על פיטורים צריך שתתקבל על ידי רוב חברי הוועד, וכן כי על פי עדות יושב-ראש הוועד צריך שיהיה פרוטוקול מהישיבה שבה נדונה שאלת פיטורי העובדת, ופרוטוקול שכזה לא הומצא לבית-הדין ו"מכאן המסקנה שאין פרטיכל". .6עיון בחומר הראיות מראה כי צדק בית-הדין האזורי בקביעתו. א) בתצהיר המקורי של יושב-ראש הוועד מר בן הרוש (מיום 3.9.1986) שהוגש לבית-הדין האזורי, נאמר כי "בתאריך 14בינואר 1985ועד העובדים האזורי ת"א של עובדי הנתבעת נתן את הסכמתו לפיטוריה של התובעת - גב' אירית דורון": ביום 7.10.1986הגיש מר בן הרוש תצהיר נוסף ובו ביקש לתקן את תצהירו הראשון, כך ש"במקום 15בינואר 1985צ"ל 15בנובמבר 1985". על פניו עולה שגם בתצהיר זה נפלו לפחות שתי טעויות; האחת - בתצהיר הראשון נאמר " 14בינואר" ולא" 15בינואר", בעוד הישיבה שבין ההנהלה והוועד, שבה הוסכם על פיטורי העובדת צויין התאריך " 14בנובמבר", והרי מר בן הרוש אמר במפורש בעדותו (פרוטוקול ע' 15) שהסכמת הוועד ניתנה לפני אותה ישיבה; ב) בחוקת ההסתדרות לא תמצא כל הוראה בדבר "קוורום" הצריך להחליט החלטה כל שהיא (בדומה להוראה בעניין הוועידה הכללית - פרק ו' ג', המועצה - פרק ז' 5ועוד); הוראה דומה לא תמצא אף בתקנון ועדי העובדים; ג) בהעדר הוראה ב"תקנון המחייב", לא נותר לנו אלא ללמוד על המחייב מעדויות, והנה אומר יושב-ראש הוועד בחקירתו הנגדית (פרוטוקול ע' 14): "החלטנו שפיטורים צריכים לעבור דרך כל חברי הוועד, תמיד החלטה על פיטורים נקבעת על-פי רוב חברי הוועד", ובהמשך (פרוטוקול ע' 15) "זו היתה החלטה פנימית שלנו שרוב חברי הוועדה קובעים על פיטורים", ואף העד וישיניה, המזכיר המטפל מטעם מועצת פועלי תל-אביב אמר בסוגיה זו (פרוטוקול ע' 26) "הסכמת הוועד פירושו של רוב הוועד". בהמשך אומר מר בן-הרוש כי "החלטת ועד היתה לפני 14.11.1985", דברים העומדים בניגוד לאמור בתצהירו. ואם טעה פעם נוספת בכל המתייחס לתאריכים שננקבו בתצהירו-המתקן, היה עליו להמציא פרוטוקול, מאחר שלדבריו (פרוטוקול ע' 15) "החלטה כזו צריך להיות פרוטוקול"; ד) בדיון מיום 14.11.1985בו הוחלט על פיטורי העובדת, השתתפו 4חברי ועד בלבד, כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 14.11.1985ועדותו של מר וישיניה (פרוטוקול ע' 27) "אני חושב שהיו 4חברי ועד"; ה) אין חולק כי הוועד בענייננו, הוא ועד כמשמעו בהסכם הקיבוצי, היינו "ועד עובדים מקומי אשר נבחר על-ידי העובדים ואושר על-ידי הסניף במקום" (סעיף 1ה' להסכם הקיבוצי) וכי הוא מונה 13איש. .7לטענת השק"ם, כי מבחינתה די במסמך חתום על ידי יושב-ראש הוועד כדי להסיק כי הוועד קיבל כדין את ההחלטה על הסכמה לפיטורי העובדת, אין צורך להתייחס בהליך זה. בדרך כלל, אך לא תמיד, כך הדבר, שעה שההסכמה ניתנת בכתובים, ואזי רשאי המעביד להניח כי ההחלטה נתקבלה כדין. במקרה שלפנינו שאני. נציגי השק"ם השתתפו בישיבה שדנה בפיטורים, ידעו מהו מספרם של חברי הוועד, ומה מספר המשתתפים מטעמו בישיבה, והיה עליהם להיות ערים לכך שהחלטה של מיעוט מבין חברי הוועד, אין בה די כדי להסכים לפיטורי עובד. .9התוצאה מכל האמור היא שדין שני הערעורים - להידחות. אין צו להוצאות.פיטורים