קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי צמצום בעירייה: הנשיא (גולדברג): .1המערערת, עורכת-דין במקצועה, הועסקה על-ידי משיבה מס' 2(להלן העיריה), ותפקידה האחרון היה סגן מנהל המחלקה המשפטית בעיריה. משפוטרה מעבודתה, בתוקף מיום 22.2.1987, עתרה לבית-הדין האזורי בתל אביב להצהיר על פיטוריה כבטלים. תביעתה נדחתה (השופטת גבריאלי - דן יחיד; תב"ע מו/805-3) ועל כך ערעורה לפנינו. .2לתהליך הפיטורים נשוא הליך זה קדמו פיטורים קודמים של המערערת, פיטורים אשר נעשו על-ידי משיב מס' 1, ראש העיר, בחודש אוקטובר 1985, ואשר בוטלו במועד מאוחר יותר על-ידי העיריה. העיריה הטילה על משיב מס' 4, חבר הנהלתה, לבחון את סוגיית פיטורי מערערת ולהחליט בהם. זה אחרון, לאחר שורה של פגישות עם גורמים שונים בעיריה ועם המערערת עצמה, החליט על פיטוריה, תוך שהוא מבטל את התקן בו כיהנה. החלטתו זו אושרה על-ידי העיריה. .3תקנות שעת חירום (הסדרים לשעת חירום במשק המדינה), התשמ"ה-1985, קבעו כי על הרשויות המקומיות להקטין את מספר מועסקיהן. מכוח תקנות אלה חויבה גם העיריה להקטין את מספר עובדיה, ובעקבות זאת ערכה רשימת מועמדים לפיטורים אשר המערערת נמנתה עמהם. הוראה דומה מצויה בחוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה, התשמ"ה-1985, אך אין בכך כדי להוסיף או לגרוע בענייננו. פיטוריה של המערערת נעשו, לגרסת העיריה, במסגרת "פיטורי צמצום", בעקבות הנחיות משרד הפנים, שהוצאו עם פרסומן של התקנות הנ"ל. .4טענות המערערת, התומכות בבקשתה להצהיר כי פיטוריה בטלים, הן במישור המינהלי-סטטוטורי והחוזי כאחד, נדון בטענות אלה כסדרן. נציין כבר בשלב זה, כי מעשה הפיטורים ייבחן בקפידה יתירה לאור הפיטורים הקודמים שבוטלו, וזאת על מנת להיות משוכנעים כי התהליך היה ענייני ולא מן השפה ולחוץ בלבד. .5טענתה הראשונה של המערערת היא, כי פיטוריה לא היו כלל "פיטורי צמצום", אלא פיטורים על רקע אישי גרידא. לטענה זו שני ראשים: האחד העיריה רצתה להיפטר ממנה על מנת למנות תחתיה פרקליט אחר, עורך-הדין זילכה, מנאמניו של ראש העיר, וניצלה לצורך זה את הנימוק שנפל לידיה בפיטורי הצמצום שנכפו עליה, והשני - מכסת הפיטורים שנכפתה על העיריה מוצתה טרם פיטוריה. .6בבית-הדין האזורי הוכח, כי מערכת היחסים בין המערערת לבין מנהלת המחלקה המשפטית היתה ללא נשוא. אף אם נתייחס לסוגיית מערכת היחסים האמורה אך ורק לאור עדותה של המערערת, ניווכח כי לפחות מחודש אוקטובר 1985אין היא נכנסת לחדרה של היועצת המשפטית, אינה משוחחת עימה, והשתיים מתכתבות ביניהן בלבד. מערכת יחסים כזאת בין מנהל לסגנו בכל מחלקה בגוף ציבורי היא בלתי-נסבלת, ועל אחת כמה וכמה שעה שמדובר במחלקה משפטית של עיר ואם בישראל, בה הועסקו סך-הכל שישה משפטנים. אין איפוא תימה, כי העיריה חיפשה פתרון לבעיה, והציעה להעביר את המערערת לתפקיד במחלקת הנכסים שלה. הצעה זו היתה מקובלת על נציגות העובדים - מועצת הפועלים, על ועד פקידי העיריה (משיב מס' 3) ועל ארגון המשפטנים. משסרבה המערערת בעקביות ובעקשנות להצעה החוזרת ונשנית לעבור למחלקת הנכסים, חרף פניות חוזרות ונשנות של גורמים שונים בעיריה ושל נציגות העובדים - מה נותר לעיריה, או לכל מעביד אחר לעשות? מובן כי הפיתרון הסביר פחות מכל היה השלמה עם המצב הקיים. .7ומכאן לשאלה, הרשאית היתה העיריה "לנצל" את "פיטורי הצמצום" לעניין פיטוריה של המערערת. בסוגיה זו לא נותר לנו אלא להביא את דבריו של בית-דין זה: "אין ספק כי עובד גרוע אינו חסין מפני פיטורים שעה שמתבצע קיצוץ במנגנון ויש להחליט את מי לפטר. ההיפך הוא הנכון: עובדת אי-ההתאמה מהווה שיקול לגיטימי לגמרי, לצד שיקולים אחרים, עת באים לקבוע את המועמדים לפיטורים" (דב"ע מב/117- 3[1], בע' 173). האמור לגבי "עובד גרוע" (ואיש לא טען כי המערערת היתה עובדת גרועה), יפה אף לגבי הנסיבות שנוצרו במקרה דנן. אף כי היחסים במחלקה המשפטית היו ללא נשוא עת רבה, פעלה העיריה לפיטורי המערערת רק שעה שהיה עליה לפעול לפיטורי צמצום. ייתכן כי לולא צורת תפקודה של המערערת במחלקה המשפטית, לא היו שמה ומשרתה נכללים ברשימת מועמדים לפיטורים. אין כל ביטחון כי העיריה לא היתה פועלת ממילא לפיטוריה, אולם משנכפו על העיריה צמצומים, אין כל פסול בכך שהמערערת נכללה ברשימת המיועדים לפיטורים, ובאותה הזדמנות אף צומצם מספר עובדי המחלקה המשפטית, בגלל ביטול משרת סגן מנהל המחלקה (השווה דב"ע מה/109- 3[2], בע' 438). .8הטענה, כי פיטורי המערערת לא נועדו אלא כדי להושיב את עורך-הדין זילכה על כסאה של המערערת, נדחו על-ידי בית-הדין האזורי, ולא בכדי. הטענה לא הוכחה והעובדות, הלכה למעשה, מעידות כי אין ממש בטענה, הן מן הטעם שמשרתה של המערערת - סגן מנהל המחלקה המשפטית - בוטלה, והן מן הטעם שעורך-הדין זילכה מכהן במשרה אחרת - סגן מנהל מחלקת הנכסים - לאחר שזכה בה במכרז. .9טענתה הנוספת של המערערת היא כי אין לראות בפיטוריה "פיטורי צמצום" מן הטעם כי אלה נסתיימו קודם לפיטוריה, שעה שחלף המועד לביצועם ונתמלאה מכסת המפוטרים שנכפתה על העיריה מכוח התקנות. בית-הדין האזורי לא מצא בחומר הראיות כל מגבלת זמן להשלמת אותם פיטורים, ואף בפנינו לא הצביעה המערערת על הוראה שכזאת. אשר ל"מכסה" - בית-הדין האזורי לא ראה פסול בכך שהעיריה ביטלה מספר גדול יותר של משרות שאינן חיוניות, ואף אנו איננו מוצאים בנימוק זה כל ממש. נהפוך הוא - אם תוך כדי בדיקה עניינית של משרות ותפקידים מתברר כי הרשות, הניזונה מכספי ציבור, יכולה לייעל עצמה, ולמלא את תפקידיה ויעדיה בכוח אדם מצומצם יותר, מבלי שהשירות לציבור ייפגע על-ידי כך - יש לשבחה. מצידנו נוסיף על נימוקיו של בית-הדין האזורי שניים אלה: ראשית - בכל מסמכי משרד הפנים שנשלחו לעיריה והוצגו כמוצגים, ואשר עניינם הצמצומים (ת/2, ת/3, ת/4, נ/4), ננקטו מטבעות לשון ("שיא כח אדם", "מצבה מירבית"), המעידות כי ניתן לצמצם את מספר התקנים והעובדים המועסקים בהם, מעבר למספר שננקב באותן הודעות. שנית אין להעניק "פרס" למי שמצליח, אף אם הוא נוקט בדרכים לגיטימיות, "למשוך" את עניין פיטוריו ולמנוע את הפיטורים, אם מתברר בסופו של דבר כי היו מוצדקים ונעשו תוך מילוי הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה לפיטורי עובד ציבור. .10מוסיפה המערערת וטוענת, כי לא ניתנה לה זכות טיעון הוגנת. עיקר דבריה בנושא זה התמקד בשניים: האחד - שלא ניתן לה להזים את כל הטענות שהועלו נגדה, מאחר שאלה לא הובאו לידיעתה; והשני - כי מר דברת היה נחוש בדעתו לפטרה. ממסכת העובדות שהובאה בפני בית-הדין האזורי עולה ללא כל ספק, כי המערערת היתה מודעת לכל הטענות שהועלו כלפיה, והיו לה, ולפרקליטתה, שעתן ויומן בהעלאת טיעוניהן לפני מר דברת. אם פרט זה או אחר מהטענות לא הובא כלשונו לידיעת המערערת, ברור שבפרט שולי מדובר, ולא בנושא מהותי שעליו לא ניתן לה להביא גרסתה ולנמק נימוקיה. המערערת מלינה על כי בית-הדין האזורי התרשם יתר על המידה מהתמשכות הטיפול בעניינה, תוך כדי התעלמות ממהותו של הטיפול. בדקנו ומצאנו כי בית-הדין שמע עדים למכביר, בחקירות ארוכות ומתישות (שמילאו פרטיכל באורך של 225עמודים), והתרשם מדבריהם, התרשמות שהביאה אותו למסקנתו. אין לראות כל פגם בכך, שבין מכלול השיקולים שהביאוהו למסקנתו מצוי משך הזמן שהוקדש על-ידי מר דברת לטיפול בעניינה של המערערת. מתצהירו של מר דברת, מחקירתו הנגדית הממצה ומעדויות אחרות, לא ניתן לדלות שמץ של רמז לאישוש אותה טענה, והמערערת בעדותה ובטיעוניה לא הצליחה להראות על מה מבוססת טענתה. רשאי היה בית-הדין האזורי, גם בעניין זה, להסיק מסקנה מהטיפול הממושך בנושא. מי "שנחוש בדעתו" אינו מבזבז זמנו, ומשחית עיתותיו משך חודשים ארוכים על מפגשים וראיות בנושא שבו עליו להחליט. .11טענתה האחרונה של המערערת היא לעניין תקפות ההסכמה לפיטורים, שניתנה על-ידי נציגות העובדים. הסכמה שניתנה לפני הפיטורים הראשונים. אף דינה של טענה זו להידחות במקרה שלפנינו החל תהליך חדש של פיטורים סמוך מאד לביטולם של הפיטורים הראשונים, בשל אותה עילה (צמצומים), תוך העלאת אותם נימוקים שהועלו אף בהליך הראשון. ושעה שהתשתית העובדתית לא השתנתה כהוא זה. בנסיבות אלה, כשהמערערת חוזרת על סירובה לעבור למחלקת הנכסים, לא היה כל צורך לפנות מחדש לנציגות העובדים ולבקש את התייחסותה. אין ספק כי נציגות העובדים ידעה על תהליך הפיטורים החדש, ולא פנתה לעיריה בהודעה על התנגדותה לפיטורים. ככלל אין די בהתנהגות פסיבית של נציגות העובדים, כדי שיראו בה הסכמה לפיטורים, אך בנסיבותיו של מקרה זה - שאני. והערה אחרונה בסוגיה זו: אף אם היה ממש בטענתה זו של המערערת, לא היה בכך כדי להביא לבטלותם של הפיטורים. פיטורים ברשות מקומית בטלים רק אם לא נעשו בדרך שנקבעה לכך בפקודת העיריות, או בצווים מכוח פקודת הרשויות המקומיות, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי. אם התמלאו אלה, תוך אי-קיום הוראות הסכם קיבוצי תרופתו היחידה של העובד היא פיצויים על הפרת חוזה ותביעה שכזאת לא נכללה בעתירותיה של המערערת. .12לקראת סיום נתייחס לטענת חוסר תום הלב בהתנהגות העיריה ומר דברת. טענה שכזאת יש להוכיח, וזאת לא הצליחה המערערת לעשות. נראה ממכלול הנסיבות והראיות שהוכח, פוזיטיבית, כי העיריה פעלה בתום לב, היתה מוכנה לפתור את הבעיה שנוצרה במחלקה המשפטית על-ידי העברת המערערת למחלקה אחרת, וקיימה בדיקה עניינית, מקיפה וממצה טרם החליטה על הפיטורים. .13מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות, בעיקר מטעמיו של בית-הדין האזורי. המערערת תשלם לעיריה הוצאותיה בערעור בסך של 750ש"ח בצירוף מע"מ.פיטוריםעירייה