פיצוי על תמותת אפרוחים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על תמותת אפרוחים: .1בתביעה שבפני עותר התובע לפיצוי בגין הפסדים שנגרמו לו עקב תמותתם של 547 אפרוחי הודים, אשר נגרמה לטענתו מתערובת לקויה שסופקה לו ע"י הנתבעת. .2העובדות שאינן שנויות במחלוקת א. ביום 21.6.90התקבלו בלול התובע 575, 1אפרוחי הודים (ת' המשלוח סומנה ת/6) מהם % 50נקבות ו-% 50זכרים. ב. ביום 18.6.90סופקה לתובע ע"י הנתבעת תערובת הודים "סטרטר קמחי" במשקל של 1083ק"ג (ת/15). בתערובת היו כופתיות טפיוקה. ביום 3.7.90, לאחר שהתלונן התובע על התערובת, בסמוך סופקה לו תערובת חליפית במשקל של 1029ק"ג (ת/14). ביום 7.9.90סופקה לתובע ע"י הנתבעת תערובת נוספת במשקל של 1055ק"ג (ת/13). ג. אפרוחים אינם מסוגלים לאכול כופתיות טפיוקה. ד. במהלך הגידול מתו 636אפרוחים, ורק 939נותרו לשווק. .3המחלוקת השאלות הדורשות הכרעה בתיק זה הן כדלקמן: א. האם היתה התערובת שסופקה לתובע ע"י הנתבעת לקויה בכך שהכילה כופתיות טפיוקה שאינן מיועדות למאכל של אפרוחים. ב. אם אכן היה ליקוי בתערובת - האם הוכח קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין תמותת האפרוחים. ג. האם קיים קשר סיבתי כנטען - מהו גובה הנזק שנגרם לתובע עקב תמותת האפרוחים בשל התערובת. להלן אדון בשאלות אלה כסידרן. .4הליקוי בתערובת א. גם הנתבעת מודה, כי בתערובת היו כופתיות טפיוקה. לטענתה כמותן היתה זניחה. לטענת התובע, התערובת הכילה % 31.6כופתיות גדולות שאינן מתאימות להזנת אפרוחי הודים, ורק % 68.4חומר קמחי המתאים לתערובת סטרטר של הודים. נתון זה מסיק התובע מהמסמך ת/ 1שנערך ע"י מר פורמן משה מנהל המחלקה לביקורת טיב מספוא שכותרתו: "תוצאות בדיקת מעבדה לדגם מס' 2425". ב. נציג הנתבעת מר אלמליח טען בחקירתו כי אחוז הכופתיות בתערובת היה % 5בלבד, אך הודה "לא שקלתי את הכופתיות, זה לפי העין" (פר' עמ' 28ש' 19). עוד הודה העד אלמליח כי "הכופתיות הללו נכנסו לתערובת בטעות" (רפ' עמ' 29ש' 4). ג. מר פורמן, שערך את ת/ 1טען בחקירתו, כי דגמת התערובת שבגינה הוצא ת/1, נלקחה ע"י מפקח מטעם המחלקה לביקורת טיב מספוא במשרד החקלאות, וכי היא בבחינת "דגימה רשמית" בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מספוא והסחה בו) תשל"א - .1971משמעות הדבר היא שהדגימה ניטלה בהתאם להנחיות שבתוספת השלישית לצו, באופן שיבטיח מהימנותה של הבדיקה. כאשר נשאל העד, כיצד נרשם אם כן, כי "הדוגמה ניטלה ע"י בעל המשק ונשמרה מחוץ ללול" משמע הדגימה ניטלה ע"י בעל המשק שלא עפ"י כללי התוספת השלישית ועל כן אין לייחס לה מהימנות כלשהי וללמוד ממנה כי היא אכן מייצגת את כל התערובת שבמחלוקת. מר פורמן השיב, כי הוא מניח, כי מה שנעשה הוא שהתערובת הוצאה מהמיכל לשקים - ע"י בעל המשק, ומשם נטל המפקח דגימות בהתאם לתוספת של הצו, וכי הניסוח בת/ 1בהערות אינו מדוייק (ר' פר' עמ' 10ש' 13-15). התרשמתי מעדותו של מר פורמן, כעדות אובייקטיבית ללא צדייה. מר פורמן תאר את הנוהל המקובל לפיו מוכתרת דגימה כדגימה רשמית או לא רשמית. העד נתן הסבר מניח את הדעת לסתירה הלכאורית בין הציון בת/ 1שמדובר בדגימה רשמית, לבין ההערה שהדגמא ניטלה ע"י בעל המשק, ועל כן אני קובעת, כי הדגימה ניטלה אכן כדגימה רשמית בהתאם להוראות התוספת לצו. על כן אני מעדיפה את ממציא הבדיקה כפי שעולים מת/1, על הערכתו של עד הנתבעת "לפי העין, מה גם שיש לעד עניין בעדותו בהיותו עובד בנתבעת, וקובעת, כי הרכב התערובת אכן היה כמפורט בת/.1 .5הקשר הסיבתי בין התערובת לתמותת האפרוחים א. בסעיף 6לכתב התביעה טען התובע: "הנתבעת סיפקה כאמור תערובת מסוג "סטרטר" בתחילת הגידול, אלא שהתעורבת לא היתה % 100מהסוג האמור והיא הכילה כופתיות גדולות ובשל כך "סירבו" האפרוחים לאכול אותה". התובע חוזר על טענה זו בסעיף 10לכתב התביעה וטוען כי עקב סירוב האפרוחים לאכול התערובת חל פיגור בהתפתחותם והם מתו. ב. בסעיף 6לתצהיר העדות הראשית חזר התובע על גירסה זו, וטען כי האפרוחים סרבו לאכול התערובת והדבר פגע בקצב גדילתם. גירסה זו חוזרת אף בתצהירו של בן התובע בסעיף .6 גם בעדותו אמר התובע: "אני ראיתי שהאפרוחים לא רוצים לאכול את התערובת כי היו שם גולות" (פר' עמ' 25ש' 23). ובנו של התובע העיד: "פתאום ראיתי שהכמות שאני שם שם נשארת כי האפרוחים לא אוכלים" (עמ' 22ש' 14). ג. נסיונו של התובע להרחיב את החזית בעת ההוכחות ולטעון, כי האפרוחים לא הגיעו לתערובת, נדחה על ידי בישיבת ההוכחות, ואני גם דוחה את נסיונו של ב"כ התובע בסעיף 11לסיכומיו (פיסקה 2) להחדיר גירסה זו בסיכומים. כאמור גירסת התובעים שבכתב התביעה חזרה על עצמה בתצהירי עדי התובע, ואני סבורה כי התרת שינוי החזית בשלב מאוחר זה תפגע בזכויות הנתבעת שלא התייחסה לנימוק זה עקב כך שלא עלה כאמור. ד. יכולת האפרוחים להיזון מן התערובת .1 מר פורמן, שהובא ע"י התובע, העיד, כי האפרוחים אינם יכולים לבלוע את הכופתיות והוסיף "למעשה משני שליש כמות תערובת שזה יתרת התערובת ללא הכופתיות גם יכולים האפרוחים להתקיים, הם יבררו לעצמם". .2 השמאי מר שדמון ממשרד סגמן העיד: "האפרוחים לא יכולים למות מזה שיש להם מעט אוכל" (פר' עמ' 35ש' 8) "יש כמות נתונה שאפרוח צריך לאכול. עד שקיבלו את התערובת החדש, היתה להם טונה פלוס תערובת. אפילו אם מורידים את האחוז של הכופתיות נשארים 741קילו תערובת לתקופה. העופות בתאריכים אלה היו אמורים לצרוך רק כ- 420קילו" (פר' עמ' 35ש' -15 17). העד הודה שלא בדק כמה תערובת נותרה וכמה אכלו האפרוחים עד אז. .3 ד"ר חנוך יובל, שהינו וטרינר, ונתן חוו"ד מטעם הנתבעת העיד כי כתב בחוות דעתו כי: "בין קליטת הלהקה ועד לתאריך 9.7.90הזמין השק 3167ק"ג תערובת. מכמות זו של תערובת לא בוצעה כל החזרה למכון ומכאן ניתן להקיש שהלהקה צרכה תערובת זו למעט כופתיות הטפיוקה בתערובת" (עמ' 3לחווה"ד). בעדותו הסביר המומחה "נכון שבדקתי את כמויות התערובת שהמגדל קנה מהנתבעת. נכון שכתבתי שלפי הכמות הזו היה לאפרוחים די אוכל" (פר' עמ' 40ש' 8). העד הוסיף כי " 1000הודים בגיל שבוע אוכלים כמאה ועשרה קילו". עוד העיד "אני אומר שכופתיות של טפיוקה לא מתאימות להודים. אני אמרתי שהם קיבלו מספיק תערובת מבחינת כמויות והתערובת שנבדקה היתה מתאימה להודים, לא היתה שום בעיה לברור את התערובת ולאכול אותה בלי הכופתיות" (פר' עמ' 41ש' 20-22). התרשמתי ממקצועיותו של ד"ר חנוך יובל. עדותו לעניין כמות צריכת המזון של הודים, שנתמכה בטבלה בדבר נתונים על תנועת הלהקה כמויות מים ומזון - לא נסתרה. כמו כן עדותו באשר ליכולת ההודים לזון עצמם מן התערובת הקמחית שהיוותה כ-% 70מן התערובת - לא נסתרה, ויותר מכך - היא נתמכה בעדותו של עד התביעה פורמן ובעדות השמאי שדמון. על כן אני קובעת, כי טענת התובע, כי ההודים לא ניזונו מן התערובת בשל כופתיות הטפיוקה שהיו בה, ועל כן מתו - לא הוכחה. ה. הסיבה לתמותת האפרוחים שוכנעתי, כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה המוטל עליו לפי מידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, באשר לסיבת מותם של ההודים בכלל, ואת היותה קשורה לתערובת - בפרט, ואלה טעמי: .1 מלוח התמותה שהומצא למומחה ע"י התובע, עולה, כי ביום בו התקבלה הלהקה מתו 11הודים, למחרת מתו 26הודים נוספים וביום השלישי .19בעניין זה העיד ד"ר חנוך כי: " 10אחוז תמותה בשבוע הראשון בלהקה כזאת זה גבוה. אנו רואים שהחלה תמותה עם הגעת האפרוחים למשק, ביומיים הראשונים יש תמותה של 37אפרוחים. תמותה כזו שמופיעה ביומיים הראשונים גם אם האפרוחים האלה לא היו מקבלים אוכל היא לא היתה צריכה לקרות אם האפרוחים היו בריאים כי לעיתים שולחים את האפרוחים משך שלשה ימים במטוס ולא קורה להם שום דבר" (פר' עמ' 44ש' 6-10). אני סבורה כי לחוו"ד של ד"ר חנוך, כי יש להניח שהיתה בעיה בלהקה אינה קשורה באוכל, מקבלת חיזוק רב מהעובדות העולות מלוח התמותה. לוח התמותה מלמד, כי החלה תמותה משמעותית לפני שיכול היה נושא התזונה להשפיע על האפרוחים. .2 ד"ר חנוך בעדותו אמר עוד "סביר מהנסיון שלי אם יש בעיה של אוכל התמותה הזו היתה עולה בטור גאומטרי ישיר ולא משתנה. דברים כאלה מצביעים על בעיה ממשקית ועל תחלואה בלהקה. זו בעיה שלא קשורה במזון" (פר' עמ' 41ש' 14-15). אכן עיון בלוח התמותה מלמד ירידות ועליות קיצוניות בלתי מוסברות בתמותה - אני סבורה, כי אכן גם לפי השכל הישר, מתבקש שאם מתו האפרוחים מהרעב, עקב אי יכולת לאכול את התערובת, היו מתים מידי יום אפרוחים נוספים, שהרי הרעב המצטבר היה גורם לעליה בתמותה באופן מתמיד. העובדה שלא כך היה, עפ"י לוח התמותה מחייבת אף היא את המסקנה, כי אין כל קשר בין התזונה של האפרוחים לתמותתם. .3 אין מחלוקת שביום 3.7.90, לאחר תלונת התובע נשלחה לו תערובת נוספת, ללא כופתיות, משמע סה"כ ניזונה הלהקה מהתערובת עם הכופתיות משך 12יום. תמוהה העובדה, כיצד התערובת הראשונית, גרמה לדאגת התובע לקצב גדילת האפרוחים רק חדש מאוחר יותר ב- 5.8.90(ר' ס' 7לתצהיר בן התובע). על כך עומד גם ד"ר חנוך בעדותו: "אי אפשר לבוא ולהגיד שתערובת שהיתה ביולי גרמה לפיגור רק באוגוסט" (פר' עמ' 42ש' 6). .4 התובע ובנו בחקירתם "לא זכרו" שללהקה היתה מחלת הודים (פר' עמ' 23 ש' 24ועמ' 26ש' 24), וגם העידו כי פרט לתערובת לא היהת ללהקה בעיה כלשהי (פר' עמ' 23ש' 18). בעניין זה, עפ"י המסמכים שהיו בפניו ואשר הועברו לו ע"י התובע, העיד ד"ר חנוך, כי בהתחלה מתו האפרוחים ממחלה כלשהי, לא מהמחלה שטופלה מאוחר יותר ע"י ד"ר בוק. הוא הודה בהגינותו שאינו יודע מאיזו מחלה, אך כאמור לא מצא קשר לתערובת בהתחשב בכך שהתמותה החלה מיד עם הגעת ההודים ללול התובע. מחלת ההודים לפי עדותו הופיע בגין 3.5שבועות - לפי מסמכיה של ד"ר בוק. לגבי מצב הלהקה העיד המומחה, כי מהמרשמים נ/ 1הוא למד כי הלהקה היתה חולה ולכן טופלה בזריקות, ויותר מכך היא טופלה בתכשיר שמיועד למעלה גרא וזאת עקב מצב הקשה (רפ' עמ' 42ש' 11ו-22). .5 מת/5, אישורה של ד"ר בוק עולה, כי בלהקה אובחנה מחלת הודים "כמו בכל המשקים במושב באותה תקופה", עובדה זו - העולה ממסמך של התובעים - סותרת את עדותם של התובע ובנו באשר להעדר מחלה במושב - בכלל, ובלול שלהם - בפרט, ואף מערערת את מהימנותם, ומעידה על נסיון להסתיר עובדות רלבנטיות שיש בהן כדי לערער את התביעה. .6 ד"ר בוק בת/ 5אינה קובעת כל מימצא לגבי השפעת התערובת על הלהקה ורק כותבת שזהו איבחון של המגדל. .7 התובעים לא טרחו להזמין את ד"ר בוק, שטיפלה בלהקה והכירה אותה, לעדות. כמו כן הודה בנו של התובע, כי לקח את פגרי ההודים לבדיקה במעבדה. באופן תמוהה הוא לא זכר לאיזו מעבדה (פר' עמ' 24ש' 2), כמו כן הוא לא זכר מה היתה התוצאה של המעבדה (שם ש' 4). הכלל הוא כידוע "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה נגדית" (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה פ"ד מה (4) 651, 658). על כן "אי הזמנה להעיד (של עדים רלבנטיים - א.ג.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה" (ר' ע"א 240/77 כרמל נ. פרפורי פ"ד לד (1) 301, 305). על כן הכלל הוא "שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ר' ע"פ 112/52 פ"ד ז' 251, 254). אני סבורה, כי ההמנעות הכפולה של התובע מהמצאת הראיות הרלבנטיות מעוררת תמיהות רבות, ויש לזקוף עובדה זו לחובתו. .8המומחה ד"ר חנוך העיד, כי לפי הטיפול שקיבלו האפרוחים, היו להם פטריות במערכת העיכול. השלכות הפטריה תוארו ע"י המומחה כך: "פטריה בדרכי העיכול גורמת לכך היא בד"כ פוגעת בדרכי העיכול העליונות וגורמת לכך שבשבל ראשון יש פגיעה בנעכלות המזון. לעיתים יותר קיצוניות היא גורמת להפסקת האכילה ומה שנשאר מהיום בהמשך במערכת העיכול של העוף יש איבר שקוראים לו זקף. יש לו תפקיד בתהליך העיכול של המזון ומה שקורה כשיש פגיעה מהפטריות השירירים שלו נפגעים... ואז מה שקורה יש להם זפק הם מעבדים לא טוב את המזון וזה משפיע על קצב הגדילה שלהם" (פר' עמ' 38ש' 13-20). עדותו של המומחה בעניין זה לא נסתרה אף היא. יש בעדותו ליתן להסבר להפרעות בקצב הגדילה של האפרוחים, אשר עליה מלין התובע, ולשלול את הקשר הסיבתי בין הפרעות הגדילה לתערובת. קביעה זו יש בה גם כדי להסביר מדוע התלונן התובע על פיגור בהתפתחות ההודים רק ב-5.8.90, ולא קודם לכן - ר' ת/.5 לאור מסקנתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין נזקי התובע לבין התערובת מתייתר הצורך לדון בגובה הנזק הנתבע. .6סוף דבר אני דוחה את התביעה. בהתחשב בחריגת הנתבעת מתחומי הסיכומים שהוגדרו, אני מחייבת את התובע בהוצאות התובעת, ובשכ"ט עו"ד בסך 000, 3ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק, בלבד.פיצוייםענף הלול