קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים פועלי בניין בשכר יומי: הנשיא (גולדברג) .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - אב-בית-הדין: מר עבאדי וגברת עוזאי - נציגי ציבור: תב"ע מה/498-3: מה/499-3) אשר קבע, כי המשיבה אינה חייבת לשלם למערערים כל תשלום בגין פיצויי פיטורים עבור התקופה שמיום 1.8.1983ועד יום הפסקת עבודתו של כל אחד מהם. .2העובדות בהליך זה הצריכות לענייננו לא היו שנויות כלל במחלוקת והן: א) שני המערערים (להלן - העובדים) הועסקו אצל המשיבה (להלן - החברה) כפועלי בנין בשכר יומי; ב) העובד ידולה כהן פוטר ביום 30.6.1985ושכרו האחרון היה 355, 20שקל (ישן) ליום: העובד מוחמד אבו-טיר פוטר ביום 8.5.1985, ושכרו האחרון היה 661, 10שקל (ישן) ליום: ג) החברה חברה במרכז הקבלנים והבונים בישראל, ובתור שכזאת חל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 1.4.1968בין אותו ארגון מעבידים להסתדרות הכללית (להלן - ההסכם הקיבוצי). אף כי ההסכם חל על החברה ועובדיה מכוח חברותה של החברה בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, נציין, כי על אותו הסכם הוצא על-ידי שר העבודה והרווחה צו הרחבה, אשר החיל, בין היתר, את הסעיפים הצריכים בו לענייננו על כלל עובדי הבנין בארץ; ד) בהסכם הקיבוצי נקבעה חובת תשלום, החלה על המעביד ועובדיו, לקרן הביטוח של פועלי הבנין, ושכוללת אף תשלום לפנסיה ו"מענק פיטורים". ההפרשה לפנסיה מקיפה מחלקו של המעביד בתשלום לקרן הביטוח היא בשיעור של % 9מהשכר, ולמענק הפיצויים - בשיעור של %.0.5 אשר לעובדים חודשיים נקבע בהסכם הקיבוצי כי על הקבלן להפריש לקרן הביטוח % 3.8נוספים מהשכר שיירשמו בכרטיסו האישי של העובד בחשבון "הפרשי פיצויי פיטורים"; ה) החברה שילמה לקרן הביטוח את התשלום עבור שני העובדים כסדרם, כעובדים יומיים; ו) בהסכם הקיבוצי נאמר לענייננו (פרק ו (3)): "(ג) הצדדים קובעים שעל-ידי ההסדר שנעשה לפי פרק זה, כל קבלן, עם ביצוע התשלום לקרן הביטוח, יצא ידי חובתו כלפי העובד שלו וכלפי קרן הביטוח בכל הנוגע לפרק זה שבהסכם. (ד) פרק זה בא כדי להענות לדרישת סעיף 14של חוק 'פיצויי פיטורים'". .3ביום 1באוגוסט 1983נכנסו לתוקף תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי הפיצויים לעובד בשכר), התשמ"ג- 1983(ק"ת 4513, התשמ"ג, ע' 1731) (להלן - התקנות). הסעיף הצריך לענייננו בתקנות קובע: .1 "שיעור פיצויי הפיטורים לעובד בשכר יהיה לגבי תקופת עבודה שמיום תחילתן של תקנות אלה ואילך, שכר חודש אחד לכל שנת עבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה". התקנות הותקנו מכוח סעיף 12(ב) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים), אשר הסמיך את שר העבודה והרווחה להגדיל בתקנות את שיעור פיצויי פיטורים לעובד בשכר. .4בערעור זה עומדת להכרעה שאלה אחת ויחידה, והיא - זכאות העובדים להשלמת פיצויי הפיטורים עד למשכורת חודש לכל שנת עבודה בגין התקופה שמתחילת תוקפן של התקנות ועד ליום פיטוריו של כל עובד. בית-הדין האזורי דחה את תביעת העובדים ונימוקיו העיקריים היו שניים: האחד-ההסכם הקיבוצי קבע מפורשות כי ההפרשות לקרן הביטוח עונות על דרישת סעיף 14לחוק פיצויי פיטורים, ומשכך הדבר - יצאה החברה ידי חובתה מששילמה תשלומיה כסדרם לקרן: והשני - כוונת ומטרת ההסכם הקיבוצי היתה להבטיח בעיקר ביטוח פנסיוני לפועלי הבנין, ועצם הביטוח הפנסיוני בא במקום פיצויי פיטורים. .5לדיון בערעור הוזמנו נציגי הצדדים להסכם הקיבוצי הכללי על מנת שישמיעו את טענותיהם, וזאת מכוח סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-.1969 נציגי הארגונים הצהירו לפנינו, כי מתנהל ביניהם משא-ומתן להסדרת זכויות העובדים היומיים להשלמת פיצויי פיטורים, וזאת בעקבות התקנת התקנות, וכי ההסכם לכשייחתם יהיה בעל תוקף למפרע. עם תום הדיון בערעור הודע לצדדים להליך ולבאי-כוח הארגונים כי מתן פסקהדין יעוכב לכמחצית השנה, בהנחה שתוך אותו פרק זמן אכן ייחתם הסכם שיהיה בו פיתרון לסוגיה העומדת להכרעה בהליך זה. עד ליום נתינתו של פסק-דין זה לא הומצא לבית-הדין עותק של הסכם כאמור, או הודעה אודות חתימתו, כך שלא נותר לנו אלא להניח, כי הסכם בסוגיה זו לא נחתם. .6 א) זכויות עובד בתחום משפט העבודה המגן, אשר פיצויי הפיטורים נמנים עליו, נקבעות במעגלים המשלימים זה את זה. המעגל הראשון הוא החוק, השני - ההסכם הקיבוצי, השלישי - הסכם העבודה האישי, ולעיתים קיים מעגל נוסף - הוא הנוהג. זכויות המוקנות לעובד מכוח מעגל אחד, אינן יכולות לגרוע מהזכויות שהוקנו לעובד במעגל, או במעגלים אחרים. לענייננו בהליך זה קיימים שני מעגלים - מעגל החוק ומעגל ההסכם הקיבוצי; ב) הסעיפים הצריכים לענייננו בסוגיה זאת הם: סעיף 31לחוק פיצויי פיטורים: "חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה ולעניין סעיף 12גם לפי הנוהג, ולא יתפרש כממצה זכויותיו של עובד בכל משא-ומתן לקביעת זכויות בקשר לפרישה מעבודה". סעיף 21לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים): "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן". .7 א) בחוק פיצויי פיטורים נמצאות מספר הוראות המקנות מעמד בכורה להוראה שבהסכם קיבוצי על הנורמה הקבועה בחוק: בייחוד אמורים הדברים בקשר לסעיפים 16ו- 17לחוק פיצויי פיטורים שעניינם שלילת פיצויי פיטורים וסעיף 14המסדיר את זיקת הגומלין בין פיצויי הפיטורים ותשלומים לקרנות הפנסיה; מובן שההוראות הספציפיות הנ"ל שבחוק עדיפות על הכלל, כל עוד מתמלא האשור באותן הוראות; ב) סעיף 14לחוק פיצויי פיטורים, מכוחו דחה בית-הדין האזורי את תביעת העובדים, קובע לאמור: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על-ידי שר העבודה ובמידה שאושר". על סעיף זה ומשמעותו אמר בית-דין זה: "הדרך בה נקט המחוקק בסעיף 14היא השארת ההחלטה בידי הצדדים הנוגעים בדבר, שעה שהם מנהלים משא-ומתן בדבר כריתתו או חידושו של הסכם קיבוצי, שיסדיר את מכלול הזכויות והחובות ההדדיות, זוהי שעת הכושר לשקול את משקלם הסגולי של פיצויי פיטורים לעומת שאר זכויותיהם של העובדים" (דב"ע לב/22- 3[1], בע' 119), ולכן אין בית-הדין בוחן מבחינה כמותית, אם עלות ההפרשה לקרן הפנסיה זהה לזאת שבגין פיצויי פיטורים או פחותה ממנה (דב"ע שם/9- 4[2] בע' 22). .8 א) עיון בהסכם הקיבוצי מראה, כי הצדדים הבחינו בזכויותיהם של "עובדים חודשיים" לעומת "עובדים יומיים", תוך העדפה ברורה של החודשיים על היומיים, וזאת על-ידי חיוב בהפרשת סכומים נוספים לקרן הביטוח עבור פיצויי פיטורים לעובדים החודשיים. בעשותם כן היו הצדדים מודעים, מן הסתם, להוראותיו של סעיף 12לחוק פיצויי פיטורים אשר קבע, ששיעורם של פיצויי פיטורים לעובדים במשכורת ("חודשיים") הוא חודש לכל שנת עבודה; ב) לאחר חתימתו של ההסכם הקיבוצי באו התקנות והשוו, בתוקף מיום 1.8.1983, את שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח החוק לעובדים יומיים לזה של עובדים במשכורת; ג) משהשתנתה התשתית שעמדה לנגד עיני מנסחי ההסכם הקיבוצי, ואין עוד הבחנה בשיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לעובדים בשכר ולעובדים במשכורת, עלינו לבחון מחדש את הזכויות מכוח חוק לעומת אלה שמכוח הסכם קיבוצי; ד) בחינת העובדות מביאה למסקנה, כי עם התקנת התקנות גובר מעגל הזכות המוקנית מכוח החוק על זה המקנה זכות מכוח ההסכם הקיבוצי, וזאת הן מכוח סעיף 31לחוק פיצויי פיטורים והן מכוח סעיף 21לחוק הסכמים קיבוציים. .9לתוצאה זו נגיע גם בדרך אחרת. סעיף 14לחוק פיצויי פיטורים קובע, שהתשלום לקרן הוא במקום פיצויי פיטורים, אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי "ובמידה שנקבע". את הדיבור "במידה שנקבע" יש לפרש, לענייננו, כמתייחס לזכות לפיצויי פיטורים בשיעור שהיה בתוקף בעת חתימתו של ההסכם הקיבוצי, דהיינו, לענייננו, טרם התקנת התקנות. .10ממסכת העובדות ברור וגלוי לעין, כי ההסכם הקבוצי לא התייחס כלל, ולמעשה לא יכול היה להתייחס, למצב על-פיו שיעור פיצויי הפיטורים לעובד יומי (עובד בשכר) יהיה זהה לזה של עובד חודשי (עובד במשכורת) (השווה בג"צ 439/82 [3], בע' 114). .11המסקנה מכל האשור לעיל אינה כי לאור התקנת התקנות אין יותר נפקות לאמור בהסכם הקיבוצי, אלא שכל אחד מהעובדים זכאי לפיצויי פיטורים עבור התקופה "העודפת" על זאת שבגינה הופרשו עבורו כספים לקרן הביטוח. מאחר וההפרשות לקרן הביטוח "כיסו" זכאות לפיצויי פיטורים של 12ימי עבודה בשנה, יהיה כל עובד זכאי לפיצויי פטורים בשיעור של 13ימי עבודה לכל שנה, וחלק יחסי עבור חלקי שנה, בגין התקופה שממנה נכנסו התקנות לתוקף, דהיינו מיום 1.8.1983, ועד יום פיטוריו של כל אחד מהם. .12העובדים תבעו אף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מאחר והיתה מחלוקת של ממש בדבר עצם החוק אין כל מקום לחיוב בפיצויי הלנה. סכום פיצויי הפיטורים המגיע על-פי סעיף 11לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 15יום מיום פיטוריו של כל אחד מהעובדים ועד יום תשלומו בפועל. .13מכל האמור עולה, כי דין הערעור להתקבל. החברה המשיבה תשלם לעובד ידולה כהן את הסך של 549.60ש"ח (27X355,20) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק, מיום 15.7.1985ועד יום התשלום בפועל. החברה המשיבה תשלם לעובד אבו-טיר מוחמד את הסך של 266.50ש"ח (25X661,10) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק מיום 24.5.1985ועד יום התשלום בפועל. החברה תשלם לשני העובדים, ביחד, שכר טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך של 750ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.פיצוייםשכר יומיפיטוריםפיצויי פיטוריםבניין