קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים למשפחה שנפגעה בתאונת דרכים: 1. התובע 1 יליד 7.11.64 (להלן - התובע), התובעת 2 ילידת 16.1.71 (להלן - התובעת), התובעת 3, ילידת 1990 (להלן: הקטינה), נפגעו בתאונת דרכים ביום 22.4.92. הנתבעת אינה כופרת בחבותה לפצותם לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 המחלוקת היא על גובה הנזק. 2. נזקי התובע: א. מונו ארבעה מומחים שקבעו כדלהלן: פרופ' רובין מומחה בתחום האורתופדי קבע כי התובע נפגע קשה בזרועו השמאלית וגם נחבל בברך ימין ובפנים. אולם עיקר הנזק הוא מהשברים בזרוע שהסתבכה בשל פגיעה בעצב האולנרי. את נכותו הצמיתה העריך כדלהלן: % 10 בגין הגבלה ביישור המרפק ו-% 10 בגין הגבלה בכיפוף. בגין הפגיעה בעצב האולנרי - % 10 סה"כ % 27 נכות אורטופדית משוקללת. פרופ' רכס מומחה בתחום הנוירולוגי מצא נכות חופפת לזו שקבע פרופ' רובין בשל הפגיעה בעצב האולנרי. בשל הפרעה בתחושה סביב לצלקת בפנים משמאל קבע לתובע % 5 נכות. פרופ' וכסלר מומחה בתחום הפלסטיקה מצא צלקות בפנים ועל גופו של התובע. בגין הצלקות בפנים קבע % 3 נכות; ובגין הצלקות בגוף - % 13 נכות ובמצטבר % 16 נכות לצמיתות. ד"ר הרמתי מומחית בתחום שיקום הפה והלסת: את חוות דעתה מיום 11.4.94 ערכה המומחית על פי מידע חלקי ובעיקר על פי מידע שמסר לה התובע לפיו, למעט סתימות, לא חסרו בפיו שיניים ולא היו כתרים או גשרים. עוד מסר כי יומיים לאחר התאונה גילה שחסרות בפיו שיניים רבות. בבדיקה מצאה המומחית כי חסרות בפי התובע 14 שיניים שטופלו בכתרים, גשרים וכו'. היא פירטה את הטיפולים שיש לבצע בעתיד, אותם העריכה בסכומים נכבדים. בגין אובדן 14 שיניים קבעה לתובע % 3.5 נכות לצמיתות. במכתב מיום 1.7.94 תיקנה המומחית את חוות דעתה. במכתבה ציינה כי לאחר שקיבלה חומר רפואי נוסף התברר לה כי המידע שמסר לה התובע לא היה נכון, וכי לא היתה עדות לשבר של השיניים כתוצאה מהתאונה, למעט שן 23 שנמצאה שבורה על ידי כירורג פה ולסת. בחומר הרפואי הנוסף מצאה כי התובע עצמו טען שבתאונה נשברו לו תותבות חלקיות. מכאן, מציינת המומחית, הימצאותן של התותבות מעידה בעליל שהיו חסרות שיניים בפי התובע עוד לפני התאונה. לאור הנתונים הנ"ל קבעה המומחית שלתובע אין נכות כלשהיא בגין הפגיעה בשיניו בתאונה למעט פגיעה בשן 23. את הטיפולים הקשורים בתאונה העריכה כדלהלן: 2 ישיבות לניקוי שיניים בסכום כולל של 60$. טיפול שורש, ניתוח הארכת כותרת וכיפת מתכת בשן 23- סכום כולל של 800$. 2 תותבות חלקיות להוצאה מויטליום - 500, 1-000,2 $ (בממוצע 750, 1 $). סה"כ: 610, 2 $ בתוספת מע"מ. טיפול עתידי הקשור לתאונה הוא החלפת הכיפה בשן 23 בעלות משוערת של 500$ כל 7 שנים. מאחר שלא צויין מפורשות עניין המע"מ כפי שצויין בהקשר לטיפולים האחרים - אתייחס לסכום ככולל מע"מ. ב. נזק לא ממוני: התובע זכאי לפיצוי לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ז- 1976 (להלן - תקנות בגין נזק לא ממוני), בשיעור % 41.75 מהסכום המקסימלי (שקלול של % 27 נכות אורתופדי, % 5 נוירולוגי ו-% 16 פלסטי) ו- 19 ימי אשפוז בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. ג. נזק מיוחד: מוסכם בין הצדדים כי לתובע היו הוצאות בסך 200, 6ש"ח נכון ליום 12.7.95 (עמ' 9 לפרוטוקול). מאותו מועד יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לפי חוות דעת ד"ר הרמתי זכאי התובע לפיצוי עבור טיפול השיניים בסך 160, 2 $ + מע"מ. החישוב יערך לפי שער יציג הידוע ביום 1.7.94, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד. ד. טיפול שיניים לעתיד: אין מחלוקת שלפי חוות דעת ד"ר הרמתי יש צורך להחליף כיפת שן 23 אחת ל-7 שנים, וכי עד לתוחלת חיי התובע מדובר ב- 6 החלפות. עלות החלפה - 500, 1 ש"ח נכון ליום 1.7.94, ולאחר היוון - 600, 4 ש"ח. על הסך של 600, 4 ש"ח יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.94. ה. כושר השתכרות: התובע עלה לישראל בשנת .1986 בהיותו בן 22 שוחרר משירות בצה"ל בפרופיל .45מתיקו האישי בלשכת הגיוס עולה כי התלונן על מצב פיזי ירוד, כאבי ראש, פגיעה בברך ימין מתאונת דרכים שאירעה לו בשנת 1987, כאבי גב, דלקות שונות, דיכאון שבעטיו נקבע לו סעיף ליקוי נפשי זמני. לטענתו שוחרר משירות צבאי בשל מצב נפשי שנבע מבעיות כלכליות. בתקופה מ- 1986 עד 1991/1990 החליף התובע מספר עיסוקים ומקומות עבודה, כמו: צילום חתונות, ניהול חנות לחומרי ניקוי ופרפומריה בחולון, ניהול חנות פלאפל בירושלים, כ- 7חודשים עבד כאיש תחזוקה ובו זמנית גם במאפיית באגטים במבשרת ציון. בשנת 1991/1990 התקבל לעבודה אצל מר ורצברגר (להלן - המעביד) המנהל עסק של התקנת דודי שמש. שכרו הממוצע לפני התאונה עמד על סך 315, 2 ש"ח ברוטו לפי תלושי שכר, ובשערוך לאחר ניכוי מס כ-330, 3 ש"ח נטו נכון להיום. התובע והמעביד טענו כי לתובע היו הכנסות לא מדווחות, שלא מצאתי בהן ממש, משלא באה עליהן ראיה של ממש. ככל שהענין נוגע למעביד, עדותו היתה מבולבלת ובלתי משכנעת. המעט שניתן ללמוד מתכנה הוא שאותן הכנסות, אם בכלל, היו קשורות לכישוריו של התובע במכירות ואין טענה שכישוריו אלה נפגעו בעקבות התאונה. באשר לתובע, כבעל ענין וכמי שנמצא מוסר פרטים מסולפים למומחה (ראה סעיף 2א' לעיל), לא אוכל לסמוך כדי לקבוע ששכרו עלה על המוצהר בתלושי השכר. באשר לכישוריו של התובע, כאמור לעיל, שמענו מפי המעביד כי עיקר כוחו של התובע במגעיו עם הלקוחות ובקידום מכירות. עובדה היא שהתובע שב לעבודה והוא מועסק על ידי המעביד בעבודות משרדיות, ובקשר עם לקוחות. אין לי ספק שהוא מסוגל גם לצאת עם פועלים שייבצעו את העבודה הפיזית תחת פיקוחו אם יידרש לכך, כפי שנוהג המעביד הנלווה לפעמים לפועלים. עם זאת, אינני מתעלמת מחומרת הפגיעה בידו שיש בה כדי לגרוע מערכו בשוק העבודה, שאותו אני מעריכה בשיעור של %25. הפסד השכר לעבר: לתובע לא נקבעה נכות זמנית. מותר להניח שבנסיבות של פגיעתו לא היה כשיר לעבודתו במשך כ- 3חודשים. אין הסבר מדוע לא עשה מאמץ לשוב לעבודה כדי להקטין את נזקיו. חישוב הפסד השכר לעבר ייערך כדלהלן: 3 חודשים (מיום 22.4.92עד יום 22.7.92) x 330,990 3, 9 ש"ח בתוספת ריבית מיום 22.6.92. 55 חודשים (מיום 23.7.92עד מועד פסק הדין) x3 30, 3 x %52 = 787.5, 45 ש"ח בתוספת ריבית ממחצית התקופה. הפסד שכר לעתיד: ממועד פסק הדין עד גיל 65 צפויות לתובע 32 שנות עבודה. החישוב ייערך כדלהלן 330, 3x 246.65925x%52 = 344, 205ש"ח. ו. ניידות ועזרת הזולת: אין זה המקרה לפסוק לתובע פיצויים עבור ניידות. עיקר הפגיעה של התובע היא ביד שמאל ואין בה להגבילו בניידות. באשר לעזרת הזולת - אין ראיה לכך שהתובע לא היה או אינו מסוגל לשרת את עצמו למעט התקופה שידו היתה בטיפולים ובגבס בגינה אני פוסקת סך של 000, 2 ש"ח נכון למועד פסק הדין. 3. נזקי התובעת: א. פרופ' רובין, מומחה בתחום האורתופדי, מונה לקבוע את נכותה של התובעת. המומחה קבע לתובעת % 10 בשל חיבור לא טוב של השבר בשוק הימנית, % 5 בשל קיצור ברגל, ו-% 5 בשל הפרעה בתפקוד אצבעות יד שמאל. מאחר שמצא כי הנכות תפקודית, הוא קבע שיש להגדיל את אחוזי הנכות לשיעור של %.25 ב. נזק לא ממוני: התובעת זכאית לפיצוי לפי התקנות בגין נזק לא ממוני בשיעור % 18.8 (נכות רפואית) מהסכום המקסימלי ו- 8 ימי אשפוז, בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. ג. כושר השתכרות והפסד השתכרות: התובעת ילידת הארץ, בעלת השכלה של 12 שנות לימוד. בידיה תעודת בגרות ותעודה מקצועית (הנהלת חשבונות סוג 2). התובעת לא שירתה בצה"ל. היא נישאה בשנת .1989 התובעת עבדה במשרד רואה חשבון במשך 8חודשים, עד לידת הבת הבכירה. שכרה האחרון מ/9- 90 עמד על סך 736, 1 ש"ח, ובשערוך כ-525, 3 ש"ח. כשנה וחצי לאחר הלידה לא עבדה. תשעה חודשים לפני התאונה למדה ספרות. היא הספיקה לעסוק במקצוע הספרות כ- 3 חודשים בשכר של 400 ש"ח לחודש, ובשערוך - כ- 640 ש"ח. שבועיים לפני התאונה החלה ללמוד בקורס של משרד העבודה להכשרה במקצוע מזכירות ומחשב, שאמור היה להימשך 6חודשים. התאונה קטעה תוכנית זו. התובעת היתה מרותקת למיטה ולכסא גלגלים במשך כ- 3 חודשים. לאחר מכן רגלה היתה מגובסת. הגבס הוסר מרגלה 9 חודשים לאחר התאונה. לאחר התאונה נולדו לה עוד שני ילדים. בשים לב להפסקה שחלה בעבודתה לאחר לידת בתה הבכורה, סביר להניח שלא היתה ממהרת לאחר שתי לידות לצאת לעבודה שהשכר בצדה היה מכסה בקושי הוצאות למטפלת בילדיה. לפנינו אם כן תובעת שהיא אם ל- 3ילדים פעוטים. יש לה הכשרה בהנהלת חשבונות ועסקה בכך בראשית דרכה. לדבריה אין היא חפצה להמשיך במקצוע הנהלת החשבונות. שבועיים לפני התאונה התחילה קורס במשרד העבודה למזכירות ומחשב, התאונה קטעה את המשך הלימודים. לדבריה, היא ניסתה כעבור שנה לחזור לקורס, אך מצאה כי הקלדנות קשה עליה בשל שתי אצבעותיה הפגועות. בין לבין למדה ספרות. לפי עדותה היה זה חלום חייה, אך לא תוכל לעסוק בו, משום שעבודה זו דורשת עמידה ממושכת ועבודה בידיים. שתי אצבעותיה לא מתפקדות. בכל עבודה הדורשת עמידה ממושכת לא תוכל לעבוד. אולם מתברר כי שכרה לפני התאונה היה מועט. אין ראיות על רמתה המקצועית, כשרונה או הישגיה הצפויים בתחום עיסוק זה ועד כמה היה צפוי לה שכר נאה בצידו. בהנחה הנוחה לתובעת - אלמלא התאונה היא היתה ממשיכה לעבודה במספרה לפחות עד לסיום הקורס במשרד העבודה. בהנחה שהיתה מסיימת את הקורס היתה עומדת לפני ברירה, אם להמשיך בספרות, או למצוא תעסוקה כפקידה, או שהיתה חוזרת לעסוק במקצוע הנהלת החשבונות שלו הוכשרה מלכתחילה. בכל אחת מהאפשרויות לא נראה לי שניתן לצפות להכנסה העולה על 500, 3 ש"ח נטו. בהתחשב במגבולותיה נראה לי כנכון להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותה על %25, כשיעור הנכות התפקודית שקבע מומחה. הפסד שכר לעבר: כאמור למשך 6 חודשים בהם ממילא היתה ממשיכה באותם עיסוקים (ספרות וקורס) ייערך החישוב: 6 חודשים (מיום 22.4.92 עד יום 22.10.92) 640 xש"ח = 840, 3 ש"ח בתוספת ריבית מיום .22.7.92 מיום 23.10.92 עד מועד פסק הדין: 500, 3 ש"ח x 40x% 25חודשים = 000, 35ש"ח ריבית ממחצית התקופה. הפסד שכר לעתיד: החישוב עד גיל 65 כדלהלן: 500, 3 ש"ח x 279.34176 x %52 = 424, 244ש"ח. ד. עזרת הזולת: רגלה של התובעת היתה מגובסת במשך 9 חודשים. במשך 3חודשים ראשונים היתה התובעת מרותקת לכסא גלגלים. בני הזוג וילדיהם עברו להתגורר אצל הורי התובעת שסעדו אותם, ובעיקר את התובעת. לאחר מכן שבה התובעת לביתה, אך עדיין היתה זקוקה לעזרה מוגברת. התובעת מסוגלת כיום לבצע חלק ניכר מעבודות הבית, למעט עבודות הדורשות מאמץ פיזי מיוחד. בא כוחה מבקש לפסוק לעבר 000, 50 ש"ח, ולעתיד על בסיס 5 שעות בשבוע לפי 22 ש"ח לשעה. ב"כ הנתבעת מציע 000, 5 ש"ח לעבר, ושעתיים בשבוע לפי 17 ש"ח לשעה. ככל שהענין נוגע לעבר, נראה לי כנכון לפסוק סכום גלובלי של 000, 20 ש"ח נכון למועד פסק הדין. באשר לעתיד - סכום גלובלי של 000, 115 ש"ח. ה. נזק מיוחד: ההוצאות המיוחדות שנפסקו בהסכמה בסעיף .2ג רישא לעיל, כוללות את הוצאות התובעת. באשר להוצאות עבור שבירת קיר בבית הורי התובעת - למעט אמירה כללית אין על כך ראיה. התביעה בפרט נזק זה נדחית. 4. נזקי הקטינה: לא התבקש מינוי מומחה לקטינה. מוסכם שפגיעתה היתה קלה ביותר. במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט על פי התקנות בגין נזק לא ממוני, אני פוסקת לקטינה סך של 000, 3 ש"ח נכון למועד פסק הדין. 5. ניכויים: הוסכם (בעמ' 9לפרוטוקול) שהתשלומים התכופים (כולל לתובעת) היו בסך 500, 42 ש"ח, וגמלאות המל"ל (נכות כללית) הסתכמו ב-400, 12 ש"ח, נכון ליום .12.7.95 מאותו מועד ואילך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 6. לסיכום: הפיצוי לתובע לפי סעיף .2 ב.ג.ד.ה.ו. לעיל. הפיצוי לתובעת לפי סעיף .3 ב.ג.ד. לעיל. הפיצוי לקטינה לפי סעיף 4 לעיל. להסיר ספק, כל החישובים ייערכו נכון למועד פסק הדין, לרבות הניכויים. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור % 13 מסך כל הפיצוים, למעט גמלאות המל"ל. פיצוייםתאונת דרכים