קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים מהמדינה בגין תאונת טרקטור צבאי: הרקע העובדתי וההליך המשפטי .1התובעת ילידת שנת 1942, תושבת דיר אלבלח, נפגעה, לטענתה, ברגלה השמאלית ביום 2.5.91, שעה שטרקטור צבאי הרס פחונים במסגרת "חיסול פלישות" וסילוק מבנים בלתי חוקיים, לפני העברתה לרשות הפלסטינאית, בנפת דיר אלבלח, לפני העברתה לרשות הפלסטינאית (להלן: "התאונה"). לטענתה, היא הובהלה לבית חולים על ידי שכן ששמו עיז אלדין איברהים מחמד - אלחדד (להלן: "אלחדד"). .2ביום 16.3.94, התובעת הגישה תובענה נגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת" או "המדינה") שבגידרה דרשה לפצותה על הנזק שנגרם לה בטענה כי נפגעה עקב פעולות הצבא בטרקטור האמור. המדינה הגישה כתב הגנה ביום 21.6.94, שבו הוכחשו העובדות המפורטות בכתב התביעה, באופן כללי. .3פרטי הטרקטור שפגע בה, לטענתה, לא היו ידועים לתובעת, כשהגישה את כתב התביעה. בנסיבות אלה, התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן לענין צירוף "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" (להלן: "קרנית") כנתבעת נוספת. ב"כ קרנית ציין בדיון שהתקיים ביום 26.4.95שהמדינה מודה שביום ארוע התאונה ובאותה שעה טרקטור של המדינה פגע בתושב מקומי, קרנית הוסיפה כי הוצגה בפני ב"כ המדינה הודאה שנגבתה מפי אחד, בשם שמחה, שנתן גירסא התואמת את גירסת התובעת בכתב תביעתה, דהיינו "שאותו טרקטור של המדינה כאשר פגע בפיג'ו מתוך בהלה נסע לאחור ואזי פגע בתובעת (פרוטוקול מיום 26.4.95עמ' 1שורות 19-24). ב"כ המדינה הסכים כי במועד אירוע התאונה ובאותו מקום שבו ארעה התאונה לטענת התובעת, פגע רכב מסוג "שופל" של המדינה במכונית נוסעים מתוצר פיז'ו. ב"כ המדינה אף ציין כי "אם חברי, גבעון אומר שאותו טרקטור, שפגע בפיז'ו, זה הטרקטור שפגע בלקוחה שלו אז אין בעיה" (פרוטוקול מיום 26.4.95עמ' 2שורות 9-13). ב"כ התובעת הודה "שהיה טרקטור יחיד ואותו טרקטור פגע בתובעת ובפיז'ו" (פרוטוקול מיום 26.4.95עמ' 2שורות 14-16). הוסכם על ידי ב"כ התובעת וב"כ המדינה למחוק את "קרנית" כנתבעת, ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה (פרוטוקול מיום 26.4.95עמ' 3שורות 6-7). .4הוסכם לדון, תחילה, בשאלת האחריות של המדינה, ורק אם יקבע בית המשפט כי הוכחה אחריות המדינה, תידון אז שאלת הנזק. בית החולים שבו אושפזה התובעת .5בסעיף 4(א) לכתב התביעה מציינת התובעת כי היא הוחשה ממקום התאונה לחדר מיון בבית חולים "אלאהלי אלערבי", ושם אובחנה פגיעה חמורה ביותר ברגל שמאל. אולם, התובעת בחקירתה הראשית העידה כי אחרי התאונה היא נלקחה לבית חולים "נאצר" (ראה פרוטוקול מיום 2.5.95עמ' 3שורות 3-5). כך העיד גם בעלה (פרוטוקול מיום 2.5.95עמ' 9שורות 6-7). אף השכן, אלחדד, העיד בחקירתו הראשית כעד תביעה, כי לקח את התובעת לאחר התאונה לבית חולים "נאצר" בחאן יונס (פרוטוקול מיום 21.6.95עמ' 6). ב"כ המדינה לא טען דבר לענין זה. ניתן לאמר כי בפנינו מקרה של שינוי חזית. גם התובעת וגם בעלה והשכן אלחדד העידו בבית המשפט על פינוי התובעת עם פציעתה לבית חולים "נאצר", ולא לבית החולים "אלאהלי אלערבי" כפי שנטען בכתב התביעה. עדויות אלה ניתנו ללא כל התנגדות מצד ב"כ הנתבעת. לענין זה אומר, כי יש לראות בכך משום "תיקון כתב התביעה בשתיקה", ולכך יפים דברי ד"ר זוסמן המנוח, כדלקמן: "לפעמים יש ובעלי הדין מתקנים כתבי טענות בשתיקה, על ידי שמנהלים את המשפט בפסים שונים מאלה, שנקבעו לו בכתבי הטענות, ואם עשו כן, לא תשמע לאחר מכן הטענה ... כי בית המשפט לא צריך היה לסטות מאפיקי המשפט כמו שסומנו בכתבי הטענות". (ראה ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 329, סעיף 266; וכן ע"א 441/88ירחי נ' גולדגרבר ואח’, פ"ד מג(4) 378, 384). עם זאת, אפילו כך הדבר, והתובעת במקרה דנן הובהלה ממקום התאונה לבית החולים "נאצר", מדוע כתבה גירסה שונה בכתב תביעתה ? אף בתצהיר התשובה לשאלון, בתשובת התובעת לשאלה 20, לענין מועדי אשפוזה, הדברים לא צויינו על ידי התובעת, באופן מיוחד. התובעת בחרה לתת תשובה כוללנית "כמפורט בתעודות הרפואיות: "אך משום מה אין פירוט של תאריכי האשפוז שמהם ניתן ללמוד באיזה בית חולים אושפזה מיד לאחר פציעתה. השארת נושא זה לוט בערפל מעלה ספקות. איך קרתה התאונה .6התובעת צרפה גליון חדר מיון לכתב תביעתה, שאין בו ציון של שם בית החולים. גליון זה נושא את התאריך שניים במאי. השעה המצויינת בגליון היא 00: .12על הגליון רשום בשפה הערבית בכתב יד "מכות מהצבא". על טופס אחר, הנושא את הכותרת "הזמנה לבדיקת רנטגן" מצויין "הותקפה על ידי הצבא". בדו"ח הרפואי מטעם בית החולים "אלאהלי אלערבי" מצויין כי התובעת טוענת כי נפגעה מנפילת חפץ כבד שנעשה על ידי הצבא. בכתב התביעה טוענת התובעת כי טרקטור שבו השתמשה הנתבעת עלה על רגלה ומעך אותה. התובעת העידה בתחילה כי אינה יודעת מה פגע בה, האם זה הטרקטור או הברזל אך לדבריה היא חושבת שזה היה הטרקטור (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 2, שורה 7). בהמשך העידה כי הטרקטור פגע באמצעות הברזל (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 3, שורות 22-23). לשאלת ב"כ הנתבעת אם "הטרקטור דחף את הברזל והברזל התגלגל ופגע בה", התובעת השיבה בשלילה (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 4, שורות 4-6). בהמשך עדותה טענה כי "הטרקטור פגע בברזל והברזל פגע בי" (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 5, שורות 15-16). גירסת התובעת לענין אירוע התאונה רצופה בסתירות, ויש ליחס חשיבות לסתירות אלה משום שהן נוגעות ללב העובדות, העיקריות שעליהן נסובה התביעה. שעת ארוע התאונה .7עדות התובעת לעצם הפגיעה ברגלה השמאלית לא הופרכה, והיא נתמכת בראיות אוביקטיביות: הרישומים הרפואיים שנערכו בסמוך לפציעה וזמן מה אחריה. מגליון חדר מיון ניתן ללמוד, כי התובעת אכן הגיעה לחדר מיון ביום 2.5.91בשעה 00: .12ביומן המבצעים הצבאי נרשם בשעה 30: 14כי לבית חולים "נאצר" הגיעה פצועה עם רגל שמאל שבורה, בת 45מדיר אל-בלח, שלטענתה נפצעה על ידי הצבא. האם השעה 30: 14היא שעת הדיווח ליומן הצבאי או השעה בה ארעה התאונה ? ביומן הצבאי האמור רשום דיווח לגבי תיקון תקלה בקו מים. שעת הדיווח היא 15: .12בדיווח עצמו רשום שהתקלה בקו המים תוקנה בשעה 00:12, באותו היום. מכאן שהשעה ביומן הצבאי היא שעת הדיווח ולא השעה שבה אירע הארוע. לפיכך, השעה 30: 14ביומן הדיווחים הצבאי מציינת את השעה שבה דווח על הפציעה, ואין השעה 30: 14מציינת את זמן הפציעה. גיל התובעת .8בדיווח ביומן הצבאי צויין כי הפצועה מדיר אל-בלח בת .45בכתב תביעתה מצויינת השנה 1944כשנת הלידה של התובעת. ב"תמצית הרישום" מטעם קצין מטה מינהל אוכלוסין מאזור חבל עזה מצויינת שנת לידתה של התובעת כ- .1942מכאן עולה כי לפי כתב התביעה גיל התובעת נכון ליום התאונה הוא .47לפי "תמצית הרישום" גיל התובעת נכון ליום התאונה הוא .49בכל מקרה גיל התובעת נכון ליום התאונה אינו 45, כפי שצויין ביומן הצבאי. נושא זה לא הובהר לא על ידי ב"כ התובעת ולא על ידי ב"כ הנתבעת. עדי התובעת .9התובעת הביאה כעדי ראיה מטעמה את מר צאלח ח'אלד צארי (להלן: "צארי") ואת אלחדד. עדים אלה מסרו את גירסתם ביחס לארוע התאונה. אולם לפי תצהירה של התובעת אלו לא היו עדי ראיה. בשאלה 28לשאלון, שהופנה לתובעת, התובעת נשאלה: "א. האם היית לבדך בעת התאונה ? ב. האם היו עמך אנשים נוספים ? ג. אם כן - כמה ? מה שמותיהם ?" בתצהיר התשובה התובעת הצהירה שהיא לא היתה לבד ושהאנשים שהיו עמה הם: עזאלדין סליבי ואשת מוסטפא גרינאוי. אין אזכור לעדים שהתובעת הביאה כעדים בבית המשפט, והיא לא העידה את העדים שעליהם הצהירה בתצהירה כי הם "עדי ראיה". המשותף היחיד בין השמות שהוזכרו בתצהיר התשובות לבין העדים שהתובעת העידה הוא השם "עיז אל-דין". יפים לענייננו דברי כב' השופט גולדברג בע"א 465/88(הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח’, פ"ד מה(4) 651, 658): "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיבותו לחקירה שכנגד". כל הנחה כאמור - היא ניתנת לסתירה. ברוח זו גם נפסק בע"א 635/76(מ' טייבר ואח' נ' ח' טייבר ואח’, פ"ד לא(2) 737, 743), כדלקמן: "אומנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהמנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל דין". במקרה שבפני, השכן, שרכבו מסוג פיז'ו נפגע, ושעל כך אין מחלוקת בין הצדדים, לא הובא למתן עדות למרות התחייבותו של ב"כ הנתבעת (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 1שורות 21-23). עדות שכן זה מהותית היא. התובעת העידה כי לאחר פגיעתה פגע הטרקטור בפיז'ו. לעומתה, ח'אלד, עד התביעה, העיד ביום 21.6.95(עמ' 4לפרוטוקול, משורה 3) בנוגע לענייננו כדלהלן: "ש. הטרקטור פגע בעוד משהו אחר שפגע בגברת ? ת. לא, הטרקטור הרס את הפחונים. ש.כ.ה. האם הוא פגע בפחונים או ברכב אחר אחרי שפגע בתובעת. ת. אחרי הפגיעה בה, בכלל לא פגע בשום דבר אחר, עזבו את המקום והלכו. שום דבר לא נפגע אחרי זה." עולה מן המקובץ, כי גירסת התובעת סותרת את עדות צארי, העד מטעם התובעת. עד התביעה, אלחדד לא העיד לענין הפגיעה ברכב, וכן בעל מכונית הפיז'ו, כך שנוצר קושי בקביעת ממצא עובדתי חד משמעי לענין רצף האירועים של פציעת התובעת והפגיעה במכונית הפיז'ו. נראה לי, כי בנסיבותיו של המקרה דנן, קיימת ציפיה הגיונית ומתבקשת, כי התובעת כבעלת דין תשמיע את עדי הראיה, שציינה בשאלון ואת בעל מכונית הפיז'ו שניזוקה, ועדים אלה לא הובאו על ידה כדי להעיד לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שהתובעת טוענת להן (ע"א 465/88עמ' 659). בעניננו, ידעה התובעת כי הנתבעת מכחישה את ענין פציעתה של התובעת כתוצאה מפעולות הטרקטור באיזור או במקום שבו טוענת התובעת כי נפגעה בו. אף על פי כן לא ראתה לנכון להעיד את בעל מכונית הפיז'ו שנפגעה ועדי הראיה שציינה בשאלון, ולא הובאה לבית המשפט כל סיבה לכך. בענין זה עומדים דברי עדי התביעה לפיהם התובעת נפגעה כתוצאה מפעילות הטרקטור, מול דברי עדי ההגנה אשר לא ראו לדבריהם פגיעה שכזו. אם העדים האלה היו מעידים ומאשרים את טענות התובעת בעדותה, ניתן היה לומר כי יש בכך כדי להוכיח את אחריות המשיבה. אולם משידעה התובעת את טענת הנתבעת כי פציעת התובעת כתוצאה מפעילות הטרקטור מוכחשת, האם לא הגיוני ומתבקש כי העדים הנ"ל יעידו על גרסתם ? אילו העידו עדים אלה, ניתן היה לראות בעדותם תמיכה לגרסת התובעת. אולם משלא העידו, הרי עובדה זו פועלת לחובת התובעת. מקום התאונה .10במהלך עדותה של התובעת היא נשאלה למקום שבו אירעה התאונה. לצורך כך היא נחקרה על ידי הפנייתה לתרשים שהוכן על ידי העד יגאל בוסקילה (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 5, משורה 20ואילך), אשר סומן כנ/ 3(פרוטוקול מיום 21.6.95, עמ' 2, שורה 20). העד ח'אלד צארי אישר את מיקום הפחונים, סוללת העפר ומקום אירוע התאונה לפי התרשים (פרוטוקול מיום 21.6.95, עמ' 2, שורות 14-23). התובעת נשאלה היכן קרתה התאונה והעידה שהפחונים היו רחוקים ממנה, ושהתאונה לא קרתה ליד הפחונים אלא ליד ביתה (פרוטוקול מיום 2.5.95, עמ' 6, שורות 20-27). עדות זו סותרת את עדות עד התביעה צארי, שאישר כאמור את הפרטים שבתרשים, והעיד שהטרקטור הרס את הפחונים של התובעת (פרוטוקול מיום 21.6.95, עמ' 4, שורה 15). לעד זה אין אינטרס שלא לומר את האמת לגבי מיקום התאונה, והתובעת גם לא טענה כדבר הזה, לגבי עד זה שהובא מטעמה. מצב זה מערער גם הוא את גירסת התובעת. החלפת הפרטים בין נציגי הנתבעת לבעל הפיז'ו .11בין הצדדים אין מחלוקת שבעל הפיז'ו קבל פיצוי מהנתבעת בגין הפגיעה ברכבו (פרוטוקול מיום 13.3.95, עמ' 3, שורות 14-19). העדים מטעם הנתבעת העידו כי הוחלפו פרטים בין נציגי הנתבעת לבין בעל הפיז'ו. עד ההגנה, מר יגאל בוסקילה אמר בעדותו כך: "הטרקטור ... במהלך הריברס פגע בכנף אחורית שמאלית של פיז'ו 404שחנתה שם ועצרנו על מנת להעביר פרטים מן הבחור ולבקשו להתייצב במשרדי המינהל בדיר אל בלח, כדי שהנושא שלו יטופל" (פרוטוקול מיום 20.9.95, עמ' 2, שורות 26- 27ועמ' 3, שורות 1-2). עד הגנה נוסף, מר נועם אבנון, השיב בחקירתו לשאלה "לא היתה בעיה בינך לבעל הפיז'ו להחליף פרטים", כך: "לא היתה וגם הזמנתי אותו למינהל האזרחי" (פרוטוקול מיום 20.9.95, עמ' 13, שורות 18-19). אולם, עדותם של התובעת וצארי סותרות את האמור לעיל. התובעת העידה שלאחר שפגעו בה ובפיז'ו "הם ברחו על המקום" (פרוטוקול מיום 2.5.95,עמ' 7, שורות 14-16). צארי העיד כדלהלן: "ש. הטרקטור פגע בגב' מה קרה מיד לאחר מכן עם הטרקטור והג'יפים ? ת. שניהם עזבו מיד. . . . ת. אחרי הפגיעה בה (בתובעת - ע.ק.) בכלל לא פגע בשום דבר אחר, עזבו את המקום והלכו. שום דבר לא נפגע אחרי זה". לאור האמור נשאלת השאלה - אם נציגי הנתבעת "ברחו מיד" לאחר שפגעו בפיז'ו, איך זה שהיתה החלפת פרטים בין נציגי הנתבעת לבעל הפיז'ו אחרי התאונה, ובעל המכונית אף פוצה על הנזק שנגרם למכוניתו. זאת ועוד: על פי גירסת התובעת הטרקטור פגע בה תחילה, ורק אחר כך פגע בפיז'ו. סבורני כי המצב כפי שתארה אותו התובעת אינו סביר. אין זה סביר, כפי שטען ב"כ הנתבעת כי נציגי הנתבעת עצרו כדי להחליף פרטים ביחס לפגיעה בפיז'ו, כשהם מתעלמים לחלוטין מהפגיעה בתובעת, ולאחר החלפת פרטים זו "ברחו מהמקום". התובעת העידה, כאמור, כי לאחר הפגיעה בה ובמכונית צוות "חיסול הפלישה" ברח. העד צארי העיד כפי שציינתי כי מיד לאחר שהטרקטור פגע בתובעת, צוות "חיסול הפלישה" ברח. עם זאת, עד אחר מטעמה של התובעת, עיז אלדין העיד כדלהלן: "התחלתי להרים אני ועוד אחד, עם שיער מקורזל, אלה שהיו בטרקטור הם שירדו וגם עזרו לי להרים את הברזל, ואז לקחתי אותה (את התובעת ע.ק.)". (פרוטוקול מיום 21.6.95, עמ' 6, שורות 25-26). בדברים האמורים מתגלית סתירה מהותית בין עדות התובעת לבין דברי העדים מטעמה. לטענת ב"כ התובעת ישנן סתירות בין עדויות ההגנה של יגאל בוסקילה לעדות נועם אבנון לגבי השעה שבה התרחשה הפגיעה במכונית. שעת הדיווח והשעה שבה נעשו פעולות "חיסול הפלישה". לטענת ב"כ התובעת, די בטענות הללו כדי להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובעת נפגעה בתאונה על ידי הטרקטור של הנתבעת. טענות אלה אינן נראות לי. התאונה לטענת התובעת, ארעה ביום 2.5.91, ואילו העדים בוסקילה ואבנון העידו ביום 20.9.95דהיינו, למעלה מארבע שנים לאחר הארוע. סבורני, שצדק ב"כ הנתבעת בסיכומיו לענין זה, כי העובדה שארבע שנים לאחר מעשה, העדים אינם זוכרים את שעת הפעילות של חיסול הפלישה והפגיעה במכונית, אם התרחשו בשעה 00: 09או 00: 12אינה חשובה לעניננו. אין ענין זה מהותי להוכחת הקשר הסיבתי בין פציעת התובעת לפעילות הטרקטור באיזור בנסיבות המקרה שבפני. הדיווח למושל הצבאי .12העד אבנון דווח למושל הצבאי שיש טענה שלפיה אישה נפגעה גופנית בעת הארוע (פרוטוקול מיום 20.9.95, עמ' 15, שורות 21-22). ב"כ התובעת ציין שמאחר שאבנון לא זכר מתי דיווח למושל על הטענה האמורה - אם זה היה ביום הארוע או משנפגש עימו לאחר כשבוע-שבועיים, יש בכך משום אי אמירת אמת על ידי אבנון. טענה זו של ב"כ התובעת דינה להדחות. אין להתפלא אם אבנון לא זכר, למעלה מארבע שנים לאחר הארוע הנטען, אם הוא מסר על הטענה לפגיעה באותו היום או בפגישה אחרת ביניהם לאחר כשבועיים. אי העדת חייל ששמע את התובעת צועקת ואי הצגת דווח בכתב .13ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי היה חייל ששמע את צעקות התובעת על פגיעתה. לטענתו, היה על הנתבעת להביא חייל זה לעדות, ואי הבאתו, כאמור, צריך לעמוד לנתבעת לרועץ. גם טענה זו דינה להדחות. למטרת ההוכחה יש במקרה שלפני חשיבות. לשם הוכחת הקשר הסיבתי בין פציעת התובעת לטרקטור הנתבעת, כפי שמוטל על כתפי התובעת, עדות חייל זה היא בבחינת עדות שמיעה. עדות זו תהא בגדר עדות שמיעה כי המטרה היא להוכיח שתוכן הדברים שבאמרה הוא אמת. אם מטרת התובעת היתה להוכיח את עצם האמירה בלבד, ולא את אמיתות תוכנה, אין עדות זו בגדר עדות שמיעה. (א. הרנון, דיני ראיות, חלק ב', עמ' 133). אולם, כאמור, במקרה דנן אין מספיקה הוכחת עצם האמרה. ב"כ התובעת טוען כי אבנון דיווח למושל על הטענה הנ"ל, כאשר דיווח זה נעשה במסמך. השאלה אם דיווח זה נעשה בכתב? אבנון בעדותו נשאל אם דבר עם המושל פנים אל פנים או בכתב ביחס לדיווח שיש "טענה של אשה שפגענו בה גופנית (פרוטוקול מיום 20.9.95, עמ' 15, שורה 20-21) והוא השיב כך: "פנים מול פנים, אבל לגבי דו"ח אני לא זוכר אם דו"ח בכתב הגשתי לו. אני זוכר שחתמתי". (פרוטוקול מיום 20.9.95, עמ' 15, שורות 24-25). ב"כ התובעת טען כי על הנתבעת היה להמציא מסמך זה. בקשה להמצאת מסמך זה, בהנחה שקיים, מטעם ב"כ התובעת לא מצאתי. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת לפיה הדיווח היה של אבנון ולכן גם אם הדיווח היה בכתב, הרי אבנון העיד על תוכנו. אך כאמור עדות זו מצטמצמת לאותם דברים שזכר, וסביר להניח כי אם היה מסמך בכתב יתכן שהיו רשומים בו דברים נוספים, שלא זכר אבנון בעדותו, ויתכן כי היה בהם כדי להטיל אור, במידה זו או אחרת, על האירוע. אך כאמור, לא מצאתי שום בקשה מטעם ב"כ התובעת להמצאת מסמך זה, ואם ישנו - להגשתו. עדות אבנון על התלהטות יצרים .14אבנון העיד כי: "היתה תאונה היתה התלהטות יצרים. ... ש. אז למה היתה התלהטות יצרים ? ת. כי פגענו בפיז'ו". (פרוטקול מיום 20.9.95, עמ' 14, שורות 8-14). ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי אין סביר שהתלהטות היצרים היתה בעקבות הפגיעה ברכב, אלא בעקבות פגיעה בתובעת. על התובעת מוטלת חובת ההוכחה והיה עליה להביא עדויות על מקרים אחרים שבהם היתה פגיעה ברכוש ושלא גררו אחריהם התלהטות יצרים, או להראות שהתלהטות היצרים שהיתה במקרה שלפנינו תואמת את אופי האירועים האלה במקרים של פגיעות גוף באיזור עזה. דהיינו, על התובעת היה להראות מהו הנוהג במקום לאופי הארוע לו היא טוענת. .15לאור כל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל השכנוע גבי הגורם שהביא לפציעתה. פעילות הטרקטור באיזור בו היתה ביום התאונה אינו גורם - בלעדיו - אין לפציעת התובעת, ולו לא היה הטרקטור באיזור בו התובעת היתה ביום התאונה, יכלה להגרם הפציעה שנגרמה לתובעת. ב"כ הנתבעת מעלה מספר השערות לגבי סיטואציות בהן התובעת יכלה להפצע אם זה עקב תאונה אחרת שקרתה סמוך למועד חיסול הפלישה, או מכך שהתובעת בחרה לבדוק ולהתהלך בין הריסות רכושה, ובמצב זה נפגעה. .16אי לזאת, וכעולה מן המקובץ התובעת לא הצליחה להרים את נטל השכנוע גבי האחריות במקרה דנן.צבאציוד מכני הנדסי (צמ"ה)פיצוייםטרקטור