בית המשפט ציין בעניין פיצויים על נזקי מלחמה כי כאשר דנים בפיצוי ניזוק בגין נזקים שנגרמו לו יש לזכור, כי המשאבים הציבוריים העומדים לרשות כלל הניזוקים הינם מוגבלים. משמעות הדבר הינה, כי הענקת פיצוי יתר לניזוק כלשהו עלולה לפגוע בכלל הניזוקים הזכאים. בבג"צ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר (ניתן ביום 23/9/07)), שדן בהוראת השעה אומר בית המשפט כי עיתות מלחמה מביאות עמן פגיעה קשה וכואבת בתחומי חיים שונים ומגוונים. אחד מהם הוא תחום הכלכלה והתעסוקה, הנפגע באורח ישיר ומיידי עקב התגייסות המדינה להגן על בטחונה. מטבע הדברים, רמת הפגיעה הכלכלית באזרחי המדינה הנגרמת עקב מלחמה אינה אחידה. יש הנפגעים פגיעה קשה מן המלחמה, ויש שפגיעתם קלה יותר. מידת הקרבה הגיאוגרפית לאיזור הלחימה עשויה להוות אחד הקריטריונים לאיפיון רמת הפגיעה, ולהגדרה וסיווג של היקף הצורך בסיוע המדינה בהטבת נזקי המלחמה. משאביה הכספיים של המדינה הם מטיבם מוגבלים, והגבלה זו מוצאת את ביטוייה, בין היתר, גם בהיקף הסיוע הכספי שניתן להקצות לנפגעי המלחמה. זוהי אחריותה של המדינה לקבוע אמות מידה רציונליות וסבירות לפיצוי נפגעי המלחמה כמידת היכולת. לאור מגבלת המשאבים נאלץ המחוקק לקבוע הוראות בדבר היקף הפיצוי לניזוקים השונים. בתי המשפט, במספר פסקי דין, הדגישו כי קביעת אמות מידה לפיצוי באופן שהפיצוי שיינתן יוגבל מבחינת המיקום, הזמן וטיב העסק הינו מחויב המציאות וכל עוד נקבעו אמות המידה על בסיס שיקולים ענייניים וסבירים, יש לכבדם (ראה לעיל בג"צ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר (ניתן ביום 1/4/07)); בג"צ 7189/06 הנ"ל; השווה גם לרע"א 2672/96 מדינת ישראל נ' קיבוץ חפץ חיים, פ"ד נב(2) 247 (1998)). בתי המשפט נדרשו פעמים רבות לדון בהגבלות על היקף הפיצוי המגיע לניזוקים והכירו בסמכות הרשות לקבוע אמות מידה מצומצמות. ברי אם כך, כי אין להכיר באפשרות של פיצוי מקום שלניזוק לא נגרם נזק שלשמו נועד הפיצוי. כאמור, תכלית החוק הינה לפצות בגין נזק שנגרם עקב אירועי המלחמה. החוק לא נועד לקבוע פיצוי בגין נזקים אחרים. כך בע"ש (י-ם) 285/09 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (ניתן ביום 1/9/10) אומרת השופטת מזרחי כי "[...] אין זה בגדר תכלית החוק לפצות בשל עצם קיומו של פער בין המחזורים לפי הדיווח בפועל, אלא בגין פער המבטא נזק מלחמה בלבד" פיצוייםמס רכוש - נזקי מלחמה