קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניה לבית המשפט בעניין זכיה במכרז: .1עיריית קריית-שמונה (להלן: העירייה) פרסמה מכרז לגבי שטח מגורים "עמותת עילית" שמספרו 3/94 (להלן: המכרז). בה"פ 130/94 מבקש - דרדרי אליעזר - (להלן: המבקש) מבית המשפט להכריז עליו כמי שזכה במכרז. בת"א 131/94 מבקשים אחים קמרי - עבודות עפר בנין ופתוח בע"מ (להלן: החברה) לקבוע שהיא זכתה במכרז. .2בבקשה זו שלפניי (המרצה 339/94) הגיעו באי-כוח הצדדים להסכמה, שאף מצהיר לא ייחקר על התצהירים שהוגשו בתיקים הנ"ל ואיש לא יודה במה שאמור בתצהירים; הצדדים יגישו סיכומים בכתב, ובית המשפט ייתן פסק-דין, שיחרוץ העניין סופית בכל התיקים. זאת, מכיוון שתיק המרצת הפתיחה ותיק התביעה הנ"ל אוחדו, ומכיוון שהעובדות, הקשורות לוועדת המכרזים, אינן שנויות במחלוקת. לאחר שעיינתי בחומר שבתיקים, ובסיכומי המבקש והחברה, נראה לי, כי יש לדחות את בקשת המבקש ולקבל את תביעת החברה. אלה נימוקיי: א. מעיון בכל החומר המצוי בתיקים הנ"ל, כולל התצהירים והנספחים שצורפו לתצהירים אלה, עולה התמונה הבאה: (1) למכרז ניגשו ארבעה מציעים ובהם החברה. המבקש עצמו כלל לא ניגש למכרז. בין המציעים היתה א. דרדרי בע"מ (להלן: דרדרי בע"מ) שעל פי שמה אין היא המבקש, אלא תאגיד - אישיות משפטית נפרדת. (2) ביום 9.2.94נתקיימה ישיבה של ועדת מכרזים מצומצמת לפתיחת ההצעות, ונרשם פרוטוקול מס' 2/94, ממנו עולה שהתקבלו ארבע הצעות וכי הצעת, החברה היתה הזולה ביותר. נתקבלה החלטה למסור את החומר לבדיקת המהנדס. (3) ביום 16.2.94נתקיימה ישיבה נוספת של ועדת המכרזים. לא מצאתי בתיקים הנ"ל כל פרוטוקול מישיבה זו, אך צורף נספח, המהווה, כביכול, נספח לפרוטוקול מיום 16.2.94(להלן: הנספח). על-פי בקשתי העביר אליי עו"ד עוז (המייצג את העירייה בתיקים הנ"ל) העתקים מן המסמכים הרלוואנטיים, מכיוון שחלק מן המסמכים שצורפו לא היו קריאים. במסמכים אלה מצאתי פרוטוקול של ועדת המכרזים מיום .16.2.94 מעיון בפרוטוקול זה עולה שבישיבתה של ועדת המכרזים מיום 16.2.94, לא עמד כלל על סדר היום המכרז נושא המחלוקת שלפנינו. קרוב לוודאי שהנספח, שאינו נושא כל תאריך, נרשם מאוחר יותר וצורף לפרוטוקול הישיבה מיום 16.2.94, כפי שזה מתברר מתוכן הנספח. בנספח זה נאמר, כי מאחר שבישיבה זו (הכוונה לישיבה מיום .16.2.94א' א'), החברים חיים ברביבאי ויוסי חימי, הודיעו כי הערבות הבנקאית, שהוגשה לוועדה על-ידי החברה, נופלת מן הסכום הנדרש כערבות, והדבר לא הורגש על-ידי מי שביצע את בדיקת החישובים בהצעות הקבלנים, לפיכך, לא מצא מזכיר העירייה - גבי מלכין - לציין סעיף זה בפרוטוקול, עד לבירור נושא הערבות והחזרת כל הצעות הקבלנים לדיון חוזר בוועדה. ברם, היות שחבר ועדה עמד על כך שסעיף זה יוכנס לפרוטוקול מס' 3/94, שהופץ, הוסף הנספח לפרוטוקול. בנספח הוחלט למסור את העבודה לחברה, בשל כך שהצעתה היתה הזולה ביותר, וזאת, בכפוף לכך שתיערך בדיקה, אם הערבות שצירפה החברה עונה על תנאי המכרז. אם יוחלט בשלילה, כי אז יוחזר הנושא לדיון חוזר. (4) ביום 7.3.94קיימה ועדת המכרזים ישיבה נוספת. בפתח הישיבה אמר יו"ר הוועדה - אלברט זעפרני - את הדברים הבאים: "מכיוון שהערבות של הזוכה פסולה בגלל אי-התאמה, ומכיוון ששני קבלנים נוספים - חיון - לא הגיש ערבות בזמן, ושרברבות הגליל - נתן מעל האומדן, הועדה רשאית לדון אם לאשר את המכרז, או לפסול אותו". לאחר שחברי הוועדה הביעו דעתם, הוחלט ברוב דעות (חמישה נגד שניים) לבטל את המכרז. מאוחר יותר חזרה בה אחת מן המשתתפות שהצביעה בעד. להשלמת התמונה יש לציין, שהועלו טענות נגד דרדרי בע"מ על כך שבהסתמך על ניסיון העבר נראה שאין היא מסוגלת לבצע את העבודה. לסיכום, נכתב בפרוטוקול שמומלץ לא לתת לדרדרי בע"מ את העבודות שבמכרז, שכן קיימות הערות של אגף המהנדס על כך שאין היא חברה רצינית, ושיש ניסיון מר בעבודות איתה. ב. כאמור, ביום 7.3.94, החליטה הוועדה לדון אם לאשר את המכרז, או לפסול אותו. להחלטתה זו של הוועדה קיים בסיס חוקי לאור האמור בתקנה 22(ו) לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח- 1987(להלן: התקנות), שזה לשונה: "לא תמליץ הועדה, דרך כלל, על הצעה אם היתה זו ההצעה היחידה שהוגשה, או שנותרה יחידה לדיון בפני הועדה; המליצה הועדה כאמור תרשום בפרוטוקול את הנמוקים להחלטה". לאור הדברים הנ"ל, שהושמעו בוועדה בישיבתה מיום 7.3.94כנגד דרדרי בע"מ, אך ברור הוא שהוועדה לא יכלה להמליץ על דרדרי בע"מ. לא למותר להדגיש, שגם חבר הוועדה חיים ברביבאי (להלן: ברביבאי), שהגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו של המבקש, העלה טענות נגד דרדרי בע"מ באומרו: "אני מבקש מאגף הנדסה לפקח על עבודת הקבלן, כדי שתושבי העיר לא יפגעו מעבודתו". בתצהירו לא טרח ברביבאי לציין מי הוא ומה תפקידו, וכנראה לא בכדי, לאור האמור בתקנה 6לתקנות. רק מעיון בפרוטוקולים של הוועדה מתברר מה היה תפקידו. סיכומו של דבר, היתה זו זכותה, ואפילו חובתה, של הוועדה לפסול את הצעתה של דרדרי בע"מ שנותרה כהצעה יחידה. לפיכך, אין כל מקום לקבוע כי דרדרי בע"מ זכתה במכרז. כמו כן לא היה מקום להזמין את דרדרי בע"מ להביא טענותיה לפני הוועדה, בטרם תיפסל, בהתאם להוראת תקנה 22(ה) לתקנות. לאור האמור לעיל, משנותרה דרדרי בע"מ בעלת ההצעה היחידה, פעלה הוועדה בהתאם להוראות תקנה 22(ו) לתקנות. ג. למעשה, לא הייתי צריך לדון בכל האמור לעיל, ככל שהדברים קשורים לדרדרי בע"מ, שכן התביעה (בתיק המרצת פתיחה 130/94) הוגשה על-ידי המבקש ולא על-ידי דרדרי בע"מ, שהיא, כאמור, אישיות משפטית נפרדת. מיותר לציין שהמבקש, שלא השתתף כלל במכרז, אינו יכול לזכות במכרז על-פי התביעה שהגיש. ד. אעבור לדון עתה בשאלה, אם בצדק פסלה הוועדה, בסופו של דבר, את הצעת החברה. (1) מחומר הראיות שהובא אליי ולאור הפסיקה הקיימת בנושא, נראה לי שלא היה מקום לפסול את הצעת החברה. הנימוק לפסילת החברה היה, כאמור, שהערבות שנתנה החברה לא התאימה לסכום שהציעה. הערבות שהגישה היתה בסך 000, 25ש"ח במקום 000, 30ש"ח. (2) סקירת פסיקתו של בית המשפט העליון מלמדת, כי קיימות השקפות שונות וגישות שונות לבחינת פגמים בהליכי מכרז ובכללם פגם בשאלת הערבות. השקפה אחת גורסת, כי בית המשפט מצווה לפקח על כך שהרשויות המקומיות תקיימנה את תקנות המכרזים על דקדוקיהן. אם יימצא פגם מהותי במכרז, בתנאיו, או בהליכיו, יתערב בית המשפט ויפסול את המכרז. זו ההשקפה המחמירה. ההשקפה השנייה גורסת, כי פגם כלשהו במכרז, או בהליכיו, אפילו הוא יסודי, אין בו כדי להביא להתערבות בית המשפט, או לביטול המכרז, אם לא הופר בעטיו עקרון השוויון והתחרות ההוגנת. רק אם נפגע אחד מעקרונות המשפט המינהלי, כגון קיום הפליה, או שחיתות, או חוסר תום-לב, רק אז יש מקום להתערבות בית המשפט. זו ההשקפה המקלה (ראה שמואל הרציג, דיני מכרזים (הוצאת בורסי, 1994, חלק שני) בעמ' 268ואילך והאסמכתאות המובאות שם). אני סבור, שההשקפה המקלה היא מעשית יותר ויש בה כדי למנוע פסילת מכרזים שלא לצורך, דבר שלעתים יביא לגרימת הפסדים כבדים לגופים ציבוריים המוציאים את המכרז. בסופו של חשבון נושא בהם הציבור שמכספו מממנים הגופים הציבוריים את פעולותיהם. (3) במקרה שלפנינו נראה לי, שלא היה כל פגם בערבות שהציעה החברה, זאת, לאור העובדה כי מלבד הערבות שהגישה החברה, עמדה לחברה יתרת זכות בעירייה, בסכום העולה עשרות מונים על הסכום הקטן שחסר בערבות שהוגשה. לאור הוראת החברה לעכב כספים אלה, העומדים לזכותה, בשל המכרז שניגשה אליו (ראה נספח ב' 2שצורף לתצהירו של קמרי דוד ונספח ח' שצורף לתצהירו של אלברט זעפרני) - אין פגם. הלכה היא, כי חוב המגיע למציע מאת בעל המכרז שקול כנגד ערבות בנקאית, כאשר זו נדרשת בתנאי המכרז (ראה בג"צ 203/75 [1]). (4) גם אם הייתי נוקט לפי ההשקפה המחמירה ואפילו לא היתה הוראה של החברה לעכב כספים המגיעים לה כנ"ל, לא הייתי מאשר את פסילת ההצעה של החברה. בבג"צ 173/82 [2], קבע אמנם השופט ברק (כיום מ"מ נשיא בית המשפט העליון) הנמנה עם בעלי הגישה המחמירה, את הכלל כי פגם בערבות הוא פגם מהותי. ברם, גם בפסק-דין זה נקבע כי במקרים מיוחדים ויוצאי דופן - כגון פליטת קולמוס - בהם פעל המציע בתום-לב, אפשר לסטות מכלל זה. כאמור, במקרה שלפנינו סכום הערבות של החברה היה קטן באופן זעום מן הסכום שהיה צריך לקבוע בערבות, וזה נבע מטעות בתום-לב בחישוב הערבות מסך כל ההצעה. והראיה שבישיבה של ועדת המכרזים ביום 16.2.94הוחלט למסור את העבודה לחברה ועניין הערבות המוקטנת לא הורגש כלל על-ידי המשרד שביצע את בדיקת החישובים בהצעות שנתקבלו. הפגם בערבות במקרה שלפנינו לא היה פגם מהותי, כדוגמת הפגם שהיה במקרה של בג"צ מבני פלס [2] הנ"ל, שם היה ההפרש בערבות גדול מאוד. בבג"צ 499/84, בשג"צ 87/89, 95/84[3], נקבע, כי מטרת הערבות היא להצביע על רצינות עמדתו של המשתתף במכרז. משנקבע, שהטעות החשבונית נעשתה בתום-לב, אין בה כשלעצמה כדי להטיל ספק ברצינות זו, ואין על כן כל טעם, מבחינת יגיונה של דרישת הערבות, בפסילת ההצעה כולה (ראה שם בעמ' 784מול האות א). כזה הוא הפגם במקרה שלפנינו, ולפיכך לא היה מקום לפסול את הצעת החברה לאחר שזו אושרה בישיבה קודמת של ועדת המכרזים. .3לאור כל האמור לעיל, נראה לי, כי מאחר שהצעתה של החברה היתה הזולה ביותר ומאחר שהיתה לה יתרת זכות בעירייה, העולה בהרבה על ההפרש הזעום של הערבות שהגישה, ומכיוון שהיא הורתה לעירייה לעכב כספים אלו המגיעים לה, בשל השתתפותה במכרז, לא היה כל מקום שהוועדה תבטל את החלטתה הקודמת למסור את העבודה שבמכרז לחברה. לפיכך, אני קובע שהחברה זכתה במכרז, ועל העירייה למסור לה את ביצוע העבודה. .4אני מחייב את המבקש לשלם לחברה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 3ש"ח. מכרז