קווקזים ניצולי שואה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קווקזים ניצולי שואה: א. בפנינו שישה ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינה של ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, ליד בית-משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אהרון שדה, מיום 22.4.2010 בתיק ו"ע 4326-07-09 לפיו נדחתה בקשת המערער שבאותו תיק (אנטולי אלחסוב) לקבל קיצבה חודשית לניצולי שואה יוצאי מחנות ריכוז, גטאות, ומחנות שעבדו בהם בעבודת פרך, קיצבה הניתנת מכוח חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז - 2007 (להלן: "חוק ההטבות"). פסק דינה זה של הועדה ניתן גם לגבי חמשת המערערים הנוספים כפי שפורטו לעיל (איפריימוב, שבייב, חנוכייב, גורשומוב, ונחימוב) המיוצגים כולם על-ידי בא כוחם עוה"ד ד. ידיד. ב. המערערים כולם היו בתקופת מלחמת העולם השניה, תושבי איזור "הקולונקה הבראייקה" ("המושבה העברית") שבעיר נאלצ'יק אשר בקווקז. כעולה מן הכתוב בחיבורו של קיריל פפרמן, "השואה בקרים ובקווקז", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה שהוגש לסנט האוניברסיטה העברית בשנת 2007, סבלו יהודי נאלצ'יק בתקופת הכיבוש הגרמני סבל רב: רבים מהם נרצחו, והנותרים נשלחו לעבודות כפייה ללא מזון, והיו נתונים להתעללות ולביזה. כפי שכתבה ועדת העררים שליד בית משפט השלום בתל-אביב בתיק ו"ע 676/09 מרדכי קובנט נ' הרשות המוסמכת בפסק דינה מיום 20.12.09, סעיף 90: "אין ספק כי בתקופת הכיבוש הנאצי חשו יהודי נאלצ'יק על בשרם את מוראות השואה ואת מדרס הקלגס הנאצי, וכי חותמם של אלו נותר חרוש בגופם, בנפשם, ובמצבם הכלכלי מני אז". ג. כאמור, המשיבה דחתה את בקשתם של המערערים לקבלת קיצבה חודשית על-פי חוק ההטבות, והועדה בפסק-דינה דחתה את העררים שהוגשו, ואשר הדיון בהם התקיים במאוחד. פסק-הדין שניתן על-ידי הועדה במסגרת ו"ע 4326-07-09 ביום 22.4.2010 חל איפוא לגבי ששת המערערים שבפנינו. ד. בפסק-דינה התבססה הועדה על הנימוקים שעמדו בבסיס פסק-הדין של ועדת העררים שליד בית-משפט השלום בתל-אביב בראשות כב' השופט ש. פרידלנדר מיום 20.12.09 בתיק ו"ע 676/09 קובנט נ' הרשות המוסמכת, . כפי שצויין בפסק-הדין המונח לערעור בפנינו, הועדה אימצה למעשה את האמור בפסק-דין קובנט והגיעה למסקנה שאין באפשרותה אלא להורות על דחייתם של העררים, כל זאת חרף העובדה שנקודת המוצא היא שכל הטענות העובדתיות שנטענו על-ידי המערערים הינן אמת, והסוגייה הנתונה להכרעה היא סוגייה עקרונית. ה. מסבירה הועדה שהמחנה או הגטו שבו שהה מי שעותר לקבלת קיצבה, אמור להיות מוכר לפי ההסכם עם גרמניה (עמ' 4 של פסק-הדין), ו"אין חולק ש"הקולונקה הבראייקה" איננה מופיעה בשום רשימה ועד היום לא הוכרה ומכל מקום לא הביאו העוררים ראיה שתוביל למסקנה אחרת" (עמ' 5 בפסק-הדין שב-ו"ע 4326-07-09). עוד הסבירה הועדה שהיא אינה מסתירה את מורת רוחה מן החוקים העוסקים בניצולי שואה, ואין לה ספק שיש ניצולים "הנופלים בין הכיסאות", ואולם, הועדה חייבת לפסוק במסגרת הסמכויות שניתנו לה, ואין זה בסמכותה של ועדת הערר להכיר במחנות נוספים. ו. הועדה גם דחתה את טענות בא כוח המערערים לפיהם חוק ההטבות אינו חוקי ויש סמכות לוועדה לפסול אותו, בציינה שלא ניתן לומר שהשיקולים של טובת ניצולי השואה לא הובאו בחשבון, או לא היו בפני המחוקק, כשאישר את הצעת החוק. הועדה הוסיפה שחוק ההטבות הוא תוצר של מאזן השיקולים שנעשה על-ידי שני הצדדים. החוק אינו מכניס תחת כנפיו חלק מן האנשים שסבלו בתקופת השואה, אך מאידך גיסא הוא הכניס תחת כנפיו חלק אחר, שלא היה מוכר עד חקיקתו, ומכאן, שאין המדובר בחוק העומד בניגוד לערכי היסוד. ז. כאמור, דחתה הועדה את העררים שהגישו בפניה המערערים. בפנינו הובא ערעורם של חמשת המערערים: איפריימוב, שבייב, חנוכייב, גורשומוב, ונחימוב, ואת טיעוניהם של ב"כ הצדדים ביחס לערעורים אלה שמענו בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 19.10.2010. בהמשך, גם הועבר לטיפולנו הערעור של אנטולי אלחסוב (ע"ו 30975-05-10) שהיה קבוע תחילה בפני הרכב הערעורים בראשות כב' השופטת ש. שטמר, כאשר בהסכמת הצדדים הועבר גם ערעור זה להכרעתנו מבלי שיהא צורך לשמוע את הטיעונים מחדש. ח. לעיצומו של עניין אין בידינו אלא לקבוע שאיננו רואים מנוס מלהורות על דחייתם של הערעורים שבפנינו, וזאת מן הנימוקים שעמדו בבסיס פסק-דינה של הועדה, ובשים לב לנימוקים המפורטים בהרחבה בפסק-הדין של הועדה בראשות כב' השופט ש. פרידלנדר שליד בית-משפט השלום בתל-אביב מיום 20.12.09 (ו"ע 676/09) שאליהם כבר התייחסנו בפסק-דיננו מיום 14.9.10 ב-ע"ו 11529-03-10 סיגה נ' הרשות המוסמכת כאשר גם שם נדחה הערעור, וזאת משום שהמחנה בו שהתה הגב' סיגה לא נמנה על רשימת מחנות הריכוז המוכרים על-ידי הקרנות הגרמניות, ולכן לא ראתה הועדה אפשרות להכיר בזכאותה של המערערת, וכך נאלצנו גם אנו לפסוק. ט. כפי שקבענו בעניין סיגה, על מנת להכיר בזכאותו של עותר לפי חוק ההטבות, יש להוכיח שנתקיימו תנאי הזכאות הנדרשים, ואחד מהם הוא היות המחנה או הגטו בו שהה הניצול בגדר מחנה שהוכר על-ידי הקרנות הגרמניות או גטו שהוכר על ידי קרנות אלה, לפי רשימה שמתעדכנת מזמן לזמן. י. בעניינם של ששת המערערים אשר בפנינו, נציין שהעיר נאלצ'יק אינה מופיעה בשום רשימה, הסכם או מקור משפטי אחר המפורט בסעיף 1 לחוק ההטבות, ולכן לא היה באפשרותה של הועדה אלא להגיע למסקנה שאליה אכן הגיעה בדבר דחיית העררים. י"א. בהחלטתנו מיום 19.10.10 איפשרנו לב"כ המערערים להגיש לעיוננו הפנייה לפסיקה לתמיכה בטענתו שחוק ההטבות מפלה את קבוצת המערערים שהוא מייצג ומכאן שיש להורות על ביטול הסעיף הרלוונטי היוצר את האפליה, וזאת כדי למנוע את הפגיעה בזכויות היסוד, ואכן ביום 1.11.10 הגיש בפנינו ב"כ המערערים, עו"ד ד. ידיד, את ההפנייה לפסיקה בהוסיפו כי הוא סבור שביטול הסעיף הרלוונטי המפלה הוא הסעד הראוי והאפשרי בעניין זה. י"ב. ב"כ המשיבה, עו"ד ע. סמל, הגיב ביום 17.11.10 על טענותיו של ב"כ המערערים וטען שיש לדחות טענות אלה של ב"כ המערערים, הואיל ולא עלה בידי המערערים להצביע על כל חשד לשיקול זר שיכול לבסס את טענתם ובקשתם לבטלות החוק או למחיקת חלק מהוראותיו. לדעת ב"כ המשיבה, טענות המערערים רחוקות מלהקים עילה לביטול חקיקה ראשית, ולא נפל כל פגם בהליך החקיקה של חוק ההטבות, הליך שבו נטלו חלק פעיל הנציגים של ניצולי השואה. יתר על כן: החוק נועד לתכלית ראויה, הואיל והוא בא להרחיב את מעגל הזכאים יוצאי "המעגל הראשון" של ניצולי השואה, תוך שמירה על איזון ראוי והולם. עוד טוען ב"כ המשיבה, שבהתאם לפסיקה אין הצדקה להעמיס על אוצר המדינה עול בלתי סביר שחורג מלשונו ומרוחו של ההסכם עם הרפובליקה המערב גרמנית, שהרי אין לשכוח כי לא מדינת ישראל הסבה את הנזק לאותם תובעים (ר"ע 217/83 הרשות המוסמכת נ' שוהם פ"ד מ(1) 785, בעמ' 793). בנוסף טוען ב"כ המשיבה, שחוק ההטבות אינו יוצר אפליה בין שווים, אלא הבחנה בין מי שעברו את מוראות השואה בצורה שונה. לדעת ב"כ המשיבה, גם בעבודת הדוקטורט של קיריל פפרמן, שהוגשה לוועדה, וכן בחומר היסטורי רלוונטי, לא נקבע כי בנאלצ'יק הוקם גטו כלשהוא, והועדה גם לא פסקה שהיא שוכנעה שהוקם גטו באיזור, מכאן, כך לטעמו של ב"כ המשיבה, המערערים אינם זכאים לפיצוי על-פי החוק, אינם משתייכים "למעגל הראשון" של ניצולי השואה, וטענתם בדבר חוסר שיוויון אינה מבוססת. י"ג. ב"כ המערערים הגיב על הטיעונים של ב"כ המשיבה, והדגיש שהועדה אימצה בפסק דינה את פסק הדין שניתן בענין קובנט במלואו, וציינה שהעובדות הנטענות בעררים נשוא הדיון אינם במחלוקת, ולפיכך יש לדחות את טענת המשיבה לפיה לא הוכחה כלל טענת המערערים בדבר קיומו של גטו, או מחנה עבודה, בנאלצ'יק, כך גם יש לדחות מכל וכל את טענת המשיבה לפיה המערערים אינם שייכים "למעגל הראשון" של ניצולי השואה, זאת הואיל והמערערים נמנים על אותו מעגל של ניצולים ששהו במדינות ובאיזורים שהיו תחת כיבוש גרמני, ואין בסיס לנסיונה של המשיבה לשייך את המערערים "למעגל השני" של ניצולי שואה. עוד מציין ב"כ המערערים, בהתייחס לטענת ב"כ המשיבה שיש להגדיל את הנטל הכלכלי שממשלת ישראל אמורה לקחת על עצמה, שבית המשפט העליון שינה בפסק הדין שבדנ"א 11196/03 יוסף גרנות נגד הרשות המוסמכת, אתר נבו, מיום 9.10.05 מעמדתו הקודמת כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בענין חווה שוהם שעליו הסתמך ב"כ המשיבה בטיעוניו. מוסיף ב"כ המערערים שמדובר בענייננו בכמה מאות ניצולי שואה בלבד וממשלת ישראל הרחיבה לאחרונה את מעגל הזכאים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים וכללה בו גם את ניצולי השואה מלוב, ומכאן שאם רוצה הרשות המוסמכת אין "לעול הכלכלי", כביכול, כל נפקות. לפיכך סבור ב"כ המערערים שיש לדחות את עמדת המשיבה הטוענת שחוק ההטבות איננו בגדר חוק מפלה. י"ד. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של באי כח הצדדים, סבורים אנו שאין מנוס מלהורות על דחייתם של הערעורים שבפנינו, וזאת גם בהתייחס לטענת חוסר השיוויון שמעלה ב"כ המערערים, ולרבות טענתו שלפיה החוק מפלה ונוגד את חוקי היסוד. ט"ו. למעשה, כבר התייחסה הועדה בפסק-דינה שב-ו"ע 4326-07-09 בעניין אלחסוב, מיום 22.4.10, לטענה זו של ב"כ המערערים וציינה שהיא דוחה את הטענה כאילו השיקולים של טובת ניצולי השואה לא הובאו בחשבון, או לא היו בפני המחוקק שעה שאישר את הצעת החוק, והמשיכה וציינה, שהחוק הוא תוצר של מאזן שיקולים, ולא ניתן לומר שהחוק עומד בניגוד לערכי יסוד. כמו כן, ציינה הועדה שחוק ההטבות נועד להרחיב את מעגל הזכאים, אך לא נאמר שחוק זה בא לפצות את כל ניצולי השואה שאינם זכאים לפיצוי על פי חוק נכי רדיפות הנאצים (עיינו בנימוקי הועדה שבעמ' 7 סיפא לפסק-דינה). ט"ז. טענות אלה גם עלו במסגרת פסק-הדין של ועדת העררים שליד בית-משפט השלום בתל-אביב בעניין קובנט מיום 20.12.09 ו"ע 676/09 שם הוסבר, בין היתר, שבעוד שלצורך זכאות כלפי "קרן סעיף 2" קיימת דרישה של שהות במחנה או בגטו למשך פרק זמן מינימאלי, הרי לפי חוק ההטבות אין דרישה לשהות במשך פרק זמן מינימאלי, ונותרה בעינה רק הדרישה שהשהות תהא במחנה או בגטו שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה (סעיף 75 של פסק-הדין בעניין קובנט), מכאן שאכן חוק ההטבות הרחיב את מעגל הזכאים. י"ז. עוד רואים אנו לנכון להפנות לדברי פסק-הדין שבעניין קובנט בדחותו את טענת העדר החוקתיות, וזאת בסעיף 94: "גם את הטענה החוקתית, המיושמת על עיקרון השיוויון, אין ביכולתנו לקבל. כל הכרעה של המחוקק להעניק הטבות למעגל מסויים של ניצולי שואה כרוכה בהצבת תבחינים. אסור שתבחינים אלה יפלו בין ניצול שואה אחד למשנהו על יסוד הבחנות שאינן ענייניות. אולם, לא ניתן לקבוע כי תבחין שעניינו שהות במחנה ריכוז, מחנה לעבודות כפייה או גטו - מהווה תבחין בלתי ענייני; אף כי ניתן היה לקבוע תבחינים אחרים". מוסיף פסק-הדין בעניין קובנט ומסביר: "ההכרה הגרמנית או האוסטרית, על רקע הרצון להיעזר בפעולת מיון שכבר בוצעה, לשם ייעולו הנחזה של יישום חוק ההטבות - אינה תבחין בלתי ענייני. לרשויות אלה לא היה אינטרס להפלות בין ניצולי שואה, שלא על בסיס מידת מובהקותה של היכללותם בקטגוריה זו. העוררים לא הצביעו על כל חשד לשיקול זר כזה, שעמד ביסוד גריעתה של נאלצ'יק, או כל מקום אחר, מן הרשימה". (סעיף 95 בפסק הדין) . י"ח. בנוסף מציינת הועדה בפסק דינה בעניין קובנט שברשימה של המחנות/גטאות לא נכללות, למרבה הצער, שכונות יהודיות של ערים רבות שבהן נרדפו היהודים ונפגעו קשות, והעיר נאלצ'יק איננה היחידה שלגביה נטען כי היה שם גטו - בפועל (סעיף 96 של פסק הדין). י"ט. נוסיף, כי סעיף 8 של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". במקרה שבפנינו מקובלת עלינו עמדת הועדה בפסק-דינה מיום 22.4.10, וכן מקובל עלינו האמור בפסק-הדין שבעניין קובנט, דהיינו, שאין כל עילה לבטל את חוק ההטבות, התשס"ז - 2007, או הוראה כלשהיא מתוך הוראותיו. אין ספק שהחוק נועד להרחיב את מעגל הזכאים להטבות מבין ניצולי השואה, והחוק אכן השיג את מטרתו זו. גם אם החוק לא הצליח לפתור את כל הבעיות האנושיות הקשות, כפי שעולה מתוך הטענות המועלות בתיקים של ניצולי השואה הבאים בפני בתי המשפט, הרי אין לומר שהדבר נעשה חלילה מתוך רצון לפגוע או להפלות, ויכול שהדבר מחייב התערבות של המחוקק על מנת לכלול זכאים נוספים במסגרת חוק ההטבות, אך מכאן ועד למסקנה שיש לבטל הוראה מהוראות החוק, רחוקה הדרך. כ. יחד עם זאת, עלינו להבהיר כי אנו דוחים את האמור בטיעוניו של ב"כ המשיבה כאילו הועדה לא פסקה כי שוכנעה שבנאלצ'יק הוקם גטו, וכן דוחים אנו את הטענה של המשיבה לפיה אין המערערים משתייכים "למעגל הראשון" של ניצולי השואה. יובהר, כי הועדה ציינה מפורשות, למשל, בפסק דינה בו"ע 4339-07-09 בענין טאיה איפריימוב, : "נקודת המוצא של הועדה הינה שכל הטענות העובדתיות שנטענו על ידי העוררים הינן אמת וזאת על אף שלא נחקרו העוררים ולא הוכחו הגירסאות שהובאו בתצהירים, ממילא מדובר בהכרעה עקרונית ..... ". (ההדגשה שלנו). כך גם בו"ע 4326-07-09 בענין אלחסוב, שם גם ציטטה הועדה מתוך פסק דינה של הועדה שליד בית משפט השלום בתל אביב ב-ו"ע 676/09 בענין מרדכי קובנט. כך, למשל, נכתב שם, בעמ' 23: "בתקופת הכיבוש הגרמני סבלו יהודי נאלצ'יק סבל רב..... ". ובעמ' 25: "אין עוררין על סבלם בשואה, אולם המנגנון שקבע המחוקק הותיר אותם מחוץ למעגל הזכאות לפי חוק ההטבות". כ"א. בשים לב לנימוקים שהבאנו ופירטנו בפסק דיננו, ועם כל הבנתנו לכאבם ומצוקתם של המערערים, לא נותר בידינו אלא להורות על דחייתם של ששת הערעורים שבפנינו, וכך אנו מחליטים. אין צו להוצאות. ניצולי שואה