קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קידום בדרגה כלכלן עובד מדינה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (השופט אדלר - אב-בית-הדין; גב' עוזאי נציגת ציבור; תב"ע לח/38-2) התבררה תובענה של המערער (להלן - העובד) נגד המשיבה (להלן - המדינה) בעתירה, בין השאר, לקידום בדרגה ולהפרשי שכר בעקבות זאת. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של העובד לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) העובד הינו כלכלן ועבודתו באגף תכנון וכלכלה שבמשרד התחבורה; ב) מיום 1.4.1971ועד 31.3.1974 היתה דרגתו של העובד 5בדירוג המח"ר; מיום 1.4.1974ועד ליום הגשת התביעה היתה דרגתו 6בדירוג המח"ר; ג) משרתו של העובד מתוארת "ממונה לתכנון הובלת מטענים (רכב משאיות)" והדרגה לאותה משרה היא 6- 4לדירוג המח"ר; ד) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיום 10.6.1977(להלן - ההסכם הקיבוצי); ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי והוראות רלבנטיות בתקשי"ר או בהסכמים קיבוציים אחרים שאליהם התייחסו הצדדים, מובאות בסעיף 3שלהלן. .3ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי הן: " .1מסלולי ותנאי קידום א. לכל משרה בדירוג המח"ר שצמוד לה מתח דרגות תתווסף לתקן דרגה אחת מעל לדרגת השיא במתח הדרגות הקיים. ב. למשרות בהן קיימת בתקן דרגה אחת, ללא מתח דרגות, ייווצר מתח דרגות על-ידי הוספת דרגה אחת בתקן מעל לדרגת התקן הקיימת. ג. פרקי השהייה בין דרגה לדרגה במסגרת מתח הדרגות יהיו כלהלן: הקידום מדרגה לדרגה - במסלולי קידום, או במתח דרגות, במשרות אשר הדרגות הצמודות להן הן בין 3- 5- יהיה לאחר שהייה של לא יותר משנתיים בכל דרגה. הקידום מדרגה 5ומעלה, בכל משרה לה צמודות שתי דרגות ויותר במסלול קידום, או במתח דרגות, יהיה לאחר שהייה של לא יותר משנתיים בכל דרגה ואילו לדרגת השיא של המסלול, או של המתח, יהיה לאחר שהייה של לא יותר משלוש שנים בדרגתו הקודמת. על אף האמור בסעיף זה נקבע כהסדר חד-פעמי, כי עובד יעלה לדרגת השיא כעבור שנתיים (במקום שלוש שנים) אם הקידום לדרגה שלפני השיא היתה אחר שהייה של שלוש שנים. הערה: ההכרעה בתביעת המח"ר בדבר משך שהייה במשרות מדרגה 5ומעלה, להן צמודות שתי דרגות מתח בלבד, תתקבל תוך חודש". ההוראה הרלבנטית שבתקשי"ר היא: "21.241 עובד, שלמשרתו נקבעו בתקן כמה דרגות, מותר להעלותו בדרגה בהתחשבות בהתקדמותו בעבודתו וביעילותו בעבודה, ובכפיפות להוראות 21.242בדבר תקופות ההתקדמות בדרגה, או לתנאים המיוחדים שנקבעו להתקדמותו בדרגה במשרתו, הכול לפי העניין (ראה גם 85.128)". הוראה בהסכם קיבוצי שבשעתו חל על הצדדים, הסכם קיבוצי לשנים 74-1972 שאליה התייחסו, היא " .14בהסכמת הסתדרות המח"ר, רשאית הנהלת המוסד למנוע מעובד את הקידום בדרגה לפי פסקות 12או 13לעיל" (קידום בדרגה לפי הוותק). .4העובד ביסס תביעתו על סעיף 11שבהסכם הקיבוצי ובא-כוח המדינה טען בכתב ההגנה, כי את ההסכם הקיבוצי יש לקרוא ביחד עם סעיף 21.241לתקשי"ר, ו"בכפוף לתנאים הנקובים בסעיף זה". .5בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי: " .2אנו מחליטים כי המדינה, שהיא המעבידה של התובע, רשאית לפעול במקרה של התובע לפי סעיף 21.241לתקשי"ר, וזאת מהנימוקים הבאים: א. סעיף 21.241לתקשי"ר מהווה נורמה מינהלית החלה על כל עובדי המדינה, אשר מטרתה לאפשר ניהול תקין של משרדי הממשלה. נורמה זו תקפה כל עוד לא נאמר במפורש בהסכם קיבוצי שהיא לא תחול לפי אותו הסכם. ב. סעיף 11ג בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים (הסכם קיבוצי של אקדמאים למדעי החברה והרוח לשנים 77-1976) עליו מסתמך התובע, אין התניה שמונעת מהמדינה להפעיל את סמכותה לפי הסעיף הנ"ל בתקשי"ר, ואין אנו מוצאים כל ניגוד בין הוראת התקשי"ר לבין הוראות ההסכם הקיבוצי בעניין קידום בדרגה. אין זה מתקבל על הדעת שהצדדים להסכם התכוונו למנוע מהמעביד שיקול דעת לגבי אופן ביצוע העבודה על-ידי העובד אצלו וזכאותו לקידום בדרגה". .6עם תחילת הדיון בערעור, משהתברר לבית-הדין כי לפירוש עומד הסכם קיבוצי ולפסק-הדין שיינתן עשויות להיות השלכות מעבר לאינטרס המיידי של המתדיינים, אך על ההליך לא נמסרה בשעתו, על-ידי בית-הדין האזורי, הודעה לצד השני להסכם הקיבוצי, נדחה הדיון וניתנה הזדמנות לצד השני להסכם הקיבוצי הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח - להתייצב ולטעון, כעולה מסעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, וזכות זאת נוצל כך שבא-כוח המח"ר התייצב ונקט עמדה לפירוש הסעיף הרלבנטי שבהסכם הקיבוצי. .7בישיבה הראשונה שקיים בית-הדין לשם דיון בערעור, הצהיר הפרקליט שייצג את המדינה, בעקבות שאלה שהופנתה על-ידי בית-הדין, ובהקשר לאמור בסעיף 2(א) שבפסק-הדין שבערעור (מובא בסעיף 5שבחלק 1דלעיל), כי הינו מסכים ש"הוראה בהסכם קיבוצי בעניין תנאי עבודה, כולל קידום דרגות, עדיפה על הוראה נוגדת או גורעת מבחינת העובד, שבתקשי"ר". עיקר טענתו בערעור של הפרקליט המלומד אשר ייצג את המדינה היתה, שיש לקרוא את סעיף 11שבהסכם הקיבוצי ואת הסעיף 21.241שבתקשי"ר - כאחד. הוא טען שסעיף 11להסכם הקיבוצי אינו שולל את שיקול הדעת אשר למעביד. טען הפרקליט שמושכל ראשון ביחסי עבודה הוא שרשאי מעביד שלא להעלות בדרגה עובד שאינו יעיל ואינו ראוי להעלאה בדרגה. .8כנגד אלה טען העובד, אשר לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין, שההוראה שבהסכם הקיבוצי הינה חד-משמעית ואינה מותירה שיקול דעת למעביד. כן טען הוא, כפי שטען הפרקליט אשר ייצג את המח"ר, שעת רצו להותיר שיקול דעת למעביד - עשו זאת במפורש בסעיף 14שבהסכם לשנים 72-.1970 .Iiפסק-דין .1בטרם יידרש בית-הדין לשאלה הצריכה הכרעה בערעור זה - יצוין, שבתבונה נהג הפרקליט אשר ייצג את המדינה בערעור בהסכימו, בהקשר לאמור בסעיף 2 (א) שבפסק-הדין, שהוראה בהסכם הקיבוצי עדיפה על הוראה נוגדת או גורעת בתקשי"ר, (סעיף 7, קטע ראשון, שבחלק 1דלעיל). עשה בתבונה - מהטעם הפשוט והטעם הוא שזהו הדין. דין זה נובע מהעדיפות במעמד המשפטי אשר להסכם קיבוצי על כל "הסדר קיבוצי" שאינו מגיע לכדי הסכם קיבוצי. כל "הסדר קיבוצי" הוא לכל היותר חוזה ומבחינת הפרט - בגדר "תנאי מכללא" והרי סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, אומר במפורש ש"הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה - ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה"; והדגש על המלה "שונה". זאת ואף זאת: בסעיף האמור שבפסק-הדין שבערעור נאמר, כי "סעיף 21.241לתקשי"ר מהווה נורמה מינהלית החלה על כל עובדי המדינה". אם אכן "בנורמה מינהלית" מדובר - וייתכן שכך הדבר - הרי התוצאה העולה מאותה מהות של הנורמה היא, שהיא בגדר הוראה מינהלית של הממשלה (נציב שירות המדינה) לעובדי מדינה שמכוח תפקידם עושים בענייני מנגנון, כיצד עליהם לפעול לקידום עובדים ואין בהוראה כזאת כדי להטיל חובה או לפגוע בזכות אישית של עובד מעובדי המדינה שעליהם חל התקשי"ר. .2בשלב זה יתייחס בית-הדין לעוד קביעה שבפסק-הדין שבערעור, ומתוך ההיגיון שבה הגיעו לתוצאה שאליה הגיעו. הכוונה למלים שבפסק-הדין האומרות, שאין זה מתקבל על הדעת שהצדדים להסכם הקיבוצי התכוונו למנוע מהמעביד שיקול דעת לעניין קידום עובדים. שיקול דעת שהינו "אחד היסודות של מינהל תקין..." (סעיף 2(ב) שבפסק הדין שבערעור, כמובא בסעיף 5שבחלק 1דלעיל). .3אכן, אין ספק שמינהל טוב ויעיל (וכנראה לכך הכוונה בפסק-הדין שבערעור, כי להיותו של מינהל 'תקין', אין כל קשר עם העומד לדיון) מחייב שקידום בדרגה יהא ביטוי אמת לשינוי בתפקיד או בטיב העבודה, כשם שעצם הדרגה תהא ביטוי לאלה. זהו העיקרון וכל אימת שיטענו להעלאה אוטומטית בדרגה - נקודת המוצא לפירוש תהיה ש"קידום אוטומטי" אינו הכלל. זאת תהיה נקודת המוצא לפירוש, אך רק נקודת מוצא. אין באמור כדי למנוע בעד הצדדים לקבוע, מטעמים אשר עמם, קידום אוטומטי בדרגה בנסיבות וגדרות. ואם כך יעשו, והדבר ייקבע בהסכם קיבוצי - יתן בית-הדין נפקות למוסכם; ככלות הכל תפקידו של בית-הדין לדאוג לכיבודם של הסכמים קיבוציים, ולא לערוך הסכמים קיבוציים. .4אם "הצדדים להסכם התכוונו" לקידום אוטומטי בדרגה או שלא התכוונו לכך יש ללמוד, בראש ובראשונה, מנוסח ההסכם, ורק אם הנוסח אינו ברור - יהא מקום לפרשנות, עת נקודת המוצא היא שאין הנחה כי התכוונו לקידום אוטומטי. מאידך, בתוך עמנו אנו חיים - בתוך מערך יחסי העבודה בישראל - וידוע, כי לעתים יסכימו הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים ל"קידום אוטומטי" או להוספת דרגה, במקום להוסיף על שכר הדרגה, וזה משיקולים אשר להם. אם דרך זאת העדיפו - ביתהדין לא יסכלה, כשם שלא יעודדה על-ידי פירוש מרחיב. .5ומשפונים אנו לנוסח ההסכם, מלאכתנו קלה. הלשון שבה נקטו הצדדים להסכם היא ברורה וחד-משמעית. הן לעניין "מתח דרגות" והן לעניין "קידום" בדרגה נקטו הצדדים לשון נורמטיבית. לעניין "מתח דרגות" קבעו ש"תתווסף לתקן דרגה אחת..." עת קיים כבר "מתח דרגות על-ידי הוספת דרגה אחת בתקן..." (סעיף 11(א) (ב) שבהסכם הקיבוצי, כמובא בסעיף 3שבחלק iדלעיל); לעניין ה"קידום" נאמר "הקידום מדרגה לדרגה... יהיה לאחר שהייה של לא יותר משנתיים בכל דרגה", היינו לשון ציווי, ולעניין מספר השנים לשהייה בדרגה הקודמת נאמר "לא יותר...". .6תוסיף לאמור את העובדה שבהסכם קיבוצי קודם סווג הקידום בהוראה אשר אפשרה למעביד "למנוע את הקידום בדרגה" מכוח הוראה דומה לזאת העומדת לדיון, בתנאי שהדבר נעשה בהסכמת המח"ר (סעיף 14להסכם הקיבוצי לשנים 72- 1970כפי שמובא בסעיף 3שבחלק iדלעיל), והמסקנה ברורה: מטעמים אשר עמהם, הסכימו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקידום אוטומטי בדרגה, עת מתקיימים תנאים מסוימים כנקוב בהסכם הקיבוצי. בין אם הסכימו לכך בתור תחליף לתוספת שכר ובין מטעמים אחרים - ההסכם מחייב. .7טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את המדינה בערעור ל"מושכל ראשון ביחסי עבודה", שלפיו "רשאי מעביד שלא להעלות בדרגה עובד שאינו יעיל ואינו ראוי להעלאה בדרגה" (סעיף 7, קטע שני, שבחלק 1דלעיל). אין ספק שטענה זאת נכונה היא, בהקשר הנכון. היא נכונה עת אין חוזה - אינדיבידואלי או קיבוצי - הקובע אחרת. בענייננו הסכים המעביד לקידום אוטומטי וקביעה מפורשת עדיפה על "מושכל ראשון" אף לוא אותו "מושכל ראשון" היה בגדר תנאי משתמע, כי הרי עדיפה הוראה מפורשת על הוראה "משתמעת". .8פטורים אנו מלדון בשאלה, אם סעיף 21.241שבתקשי"ר הינו בגדר "הוראה מינהלית" גרידא, כך שהוא מכוון לבעלי הסמכות ומורה להם כיצד לפעול או שהינו סעיף הקובע נורמה החלה על הפרט. יהא אשר יהא, ואף אם לא נתייחס כלל לשאלת נחיתותו לעומת הורתה שבהסכם קיבוצי, בשל מעמד התקשי"ר - ברור שהוא בגדר הוראה כללית קודמת המפנה את המקום להוראה מיוחדת ומאוחרת. הניגוד בין ההוראה האמורה שבתקשי"ר לבין ההסכם הקיבוצי החל הוא בולט ובדין הסכים הפרקליט המלומד שבמקרה כזה עדיפה ההוראה שבהסכם הקיבוצי (סעיף 7 שבחלק iדלעיל). .9מכל האמור לעיל עולה, כי לעניין פירוש סעיף 11להסכם הקיבוצי וקידומו בדרגה של העובד - דין הערעור להתקבל. נותרה שאלת פיצויי הלנה, ריבית ו"הצמדה" - בעקבות הפרשי השכר המגיעים. כבר במהלך הדיון בערעור החליט בית-דין זה, כי "בעניין פיצויי הלנה, הצמדה וריבית - במקרה שהערעור יתקבל - לא יפסוק בית-דין זה בערעורזה, אלא יחזיר לאזורי". אותה החלטה נתקבלה תוך הענות לבקשת הפרקליט אשר ייצג את המדינה. על כן מוחזר בזה העניין לבית-הדין האזורי על מנת שידון ויפסוק בכל השאלות הקשורות בפיצויי הלנה, ריבית והצמדה על הפרשי השכר, לפי הדירוג הנכון מכוח סעיף 11להסכם הקיבוצי, על-פי הפירוש העולה מפסק-דין זה. אין צו להוצאות.קידום עבודהדירוג שכר (דרגה)עובדי מדינה